שיר השרירים פרק טז’ – הפעילות הגופנית בתקופה החשמונאית

הספרות המקבית בכללותה (מקבים א’ עד מקבים ד’) מסתייגת, אם בהתנסחות מתונה אם בחריפה ממהלכו של יסון בירושלים, מה שמעיד, אגב, בבחינת אין עשן בלי אש, כי אכן הגימנסיון הוקם בירושלים והיה פעיל תקופה ממושכת

הערת המערכת: בשל תקלה הפרק לא פורסם בסדר הנכון.

הספרות המקבית בכללותה (מקבים א’ עד מקבים ד’) מסתייגת, אם בהתנסחות מתונה אם בחריפה ממהלכו של יסון בירושלים, מה שמעיד, אגב, בבחינת אין עשן בלי אש, כי אכן הגימנסיון הוקם בירושלים והיה פעיל תקופה ממושכת.

ניתן להבין את השצף-קצף של הספרות המקבית נוכח מפעליו של יסון מאחר שראו בו יורה אבן-הפינה להלניזציה ביהודה, אם כי זו החלה שנים רבות לפניו. מאידך ספרות זו מלאה דברי שבח והלל למלכים החשמונאים, יורשי המקבים המורדים. נכון, אף לא אחד מהם הקים גמנסיון או אפביון, אלא שבדיקה בספרות המקבית מעלה כי הפעילות הגופנית, בנוסחה ההלניסטי, לא היתה רחוקה כלל ועיקר מן היהודים שחיו תחת השלטון החשמונאי (67-140 לפנה”ס) בואכה ימי השלטון הרומי.

יתירה מזו, חפירות ארכיאולוגיות ביריחו העלו מימצאים מעניינים המוכיחים כי בית חשמונאי לא היה רחוק כלל מעולם ההדוניזם וחיי החצר של נסיכים הלניסטיים. במקום נחשפה בריכת שחיה, כחלק אינטגרלי מן הארמון החשמונאי, כזו שלא היתה מביישת ארמון הלניסטי קלאסי. כמו כן נתגלה בסמוך לה חצר הגובלת בשדירת עמודים, שאולי שימשה מרחב למישחקי כדור.

זאת ועוד, ההשפעה ההלניסטית על בית חשמונאי אינה בבחינת השערה אלא עובדה מוצקה: הצבא החשמונאי היה בנוי במתכונת הלניסטית, חיי החצר אף הם היו לפי הדוגמה של חיי החצר בממלכות ההלניסטיות, שמות המלכים החשמונאים היו כפולים, כלומר, נוסף לשם העברי היה גם שם יווני. אף הצבא החשמונאי היה בנוי במתכונת הלניסטית, ומתוך כך אין תימא איפוא להיווכח שזיקתם לתרבות הגופנית מתבקשת מאליה.

פועל יוצא ממפעלי יסון ובית חשמונאי גלום בשפע העדויות אודות הפעילות הגופנית היהודית המשוקעות בספרות החיצונית שנכתבה בתקופה הנידונה. מתוך מבחר המטאפורות הרלוונטיות בולט תיאור דמותו של אלעזר, אשר מאבקו הנפשי נגד מעניו מתואר בסצינה הלקוחה מעולם ההיאבקות, ולשם משל: “אבל הוא (אלעזר) נשא את הייסורים ומאס בלחץ וסבל את ההתעללות, וכאתלט משובח הנאבק התגבר הזקן על מעניו” (מקבים ד’ ו’ 10-9). הזדקרות הדימויים השאובים מהווי ההיאבקות תואמת היטב את מעמד הבכורה שנשא ענף זה בגימנסטיקה ובאגוניסטיקה הקלסיות.

זאת ועוד, ביוצאנו מנקודת-מוצא שהמחברים היהודים השתמשו בדימויים השגורים בתודעה של קהל הקוראים, יש יסוד מוצק למדי להניח, שהקהל היהודי, העירוני בעיקר, הבין את המשל ואת נמשלו – כעדות לנפוצות מסויימת של הספורט ההלניסטי ולמודעות החיובית של הקהל כלפיו.

ביטויים דומים עולים, כך יצויין, ממאבקו של איוב נגד השטן. אלה שאולים מעולם הפאנקרטיון היווני, ומסיום התחרות בזיקה להענקת עטרת הניצחון. אף כאן, כמו בדוגמה הקודמת, איזכורם של מונחים ונהלים מעולם הפעילות הגופנית, לא היה זוכה לשימוש אלמלא היה ודאי כי מונחים אלה משוקעים היטב בנפשו של הקורא.

אם כי, וקשה להוכיח זאת הלכה למעשה, שתרומתם הסגולית של החשמונאים להתפתחות הפעילות הגופנית בקרב היהודים היתה ודאית, הרי ברור הוא שהם הלחימו חוליה חשובה בתחום הנידון בין עידן המקרא וימי הבית השני עד למפעליו של יסון לבין התקופה הרומית, ובמיוחד זו ההירודיאנית ביהודה.