עם ישראל היה נטוע היטב ברקמות החיים וההווייה של התרבויות והציביליזציות בתוכן חי ופעל, ובנושאים ובתחומים רבים, ולענייננו בסדרה הנוכחית – בפעילות הגופנית
האמירה הלקוחה מפרשת בלק במקרא – “הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב” שגויה מעיקרה, אם כי שזורים בה לא מעט מאוויי נפש ומישאלות לב. עם ישראל היה נטוע היטב ברקמות החיים וההווייה של התרבויות והציביליזציות בתוכן חי ופעל, ובנושאים ובתחומים רבים, ולענייננו בסדרה הנוכחית – בפעילות הגופנית.
ראוי לציין ולהדגיש מספר אמיתות יסוד קודם שנחפור בשכבות הקדומות מאוד של העם המדובר, קרי עם ישראל.
ראשית – עם ישראל כעם לא החל להופיע על במת ההיסטוריה לפני ראשית ימי הבית השני (אמצע מאה ששית לפנה”ס) אם לא מאוחר יותר – אי שם מראשית התקופה ההלניסטית – הרבע הראשון של המאה הרביעית לפנה”ס. כלומר עד אז היה מין בליל של דתות, תרבויות וזכרונות היסטוריים, ועל כן לכשנתחיל ונטפל בתקופת המקרא נתקשה מאוד להתייחס לעדויות, מעבר לספיקותן ולפקפוקן ההיסטורי, כאלה המשקפות מאפייני עם אחד.
שנית – נושא הפעילות הגופנית בעידן הקדום, הקדום מאוד, מעורר בעייתיות מורכבת, שעיקרה עצם ההגדרה של הפעילות הגופנית כספורט. מקובל בין חוקרי הנושא, לראות את נקודת הזינוק ההיסטורית בתחום זה כנטועה עמוק בתולדותיה של יוון הקלאסית (שאף לגבי ההגדרה של יוון הקלאסית קיימת פרובלמטיקה סבוכה על שום ביזוריותה של זו, ולא פחות מכך על שום ההיבטים הכרונולוגיים הכרוכים בכך) ויוצאת מתחומה המעין-טופוגרפי רק במאה הרביעית לפנה”ס, היינו בזיקה מאוחרת יחסית לאיבחונים הנידונים, הספורטיביים, הקשורים לעדויות המקרא. מסיבה זו נוח יותר להתייחס לעדויות המקרא כנוגעות לפעילות גופנית בהקשר כלשהו, הישרדותי, צבאי ופולחני.
שלישית – וכמשתמע מן הנ”ל – הפעילות הגופנית בעידן הקדום היתה כרוכה היטב בהישרדות לשמה, ועד למידה כזו שקשה מאוד, ולעיתים כמעט בלתי אפשרי לנתק בין הפן ההישרדותי לבין זה הספורטיבי. ניתן לומר כדלקמן: הספורט “נולד” בשעה שהפעילות הקרבית/הישרדותית השילה מעליה את המאפיינים הקטלניים והיתה כפופה למערכת של כללים וחוקים. השלב ה”אחרון” בבקיעת הפרפר הספורטיבי מחוטי הכליאה של הגולם הקטלני התמצה בהעברת הפעילות הגופנית לתחום החברתי והתרבותי, קרי לתחום פעולות שעות הפנאי, ומתוך כך נבין מיד את ההקשר הסוציו-כלכלי וכמובן הפוליטי בין הפעילות לבין העוסקים בה ו/או המעסיקים אחרים בה.
אם נסכם את הנקודה האחרונה נאמר כי “הספורט הינו הסובלימציה התרבותית/חברתית/פוליטית של המלחמה והכרוך בה, אם במודע ואם שלא במודע, אם ביוזמה או במקריות” (כהגדרתו של כותב שורות אלה).
רביעית – בין הפעילות הגופנית הקדומה לבין הפעילות הפולחנית נקשר קשר אמיץ ביותר, ולא רק משום שכמעט כל תחומי העשיה והעיסוק בעידן הקדמון היו כרוכים בצורה זו או אחרת באמונה, בדת ובפולחן. כלומר, ההנהגה בתקופה הקדומה נעזרה בכל כלי הקודש, אם בשליטה על המערכת הדתית ואם בחפיפה של “אחד-לאחד” קרי מלך/שופט=כוהן דת. והיות שהפעילות הגופנית, הצבאית או הדומה לה, נכרכה בטקסים דתיים, ועל כך יעידו המקורות הרלוונטיים והמחקרים האנתרופולוגיים, נוצק אותו קשר דלעיל. זאת ועוד, אחד מתחומי העיסוק הגופניים-פולחניים היה נעוץ בריקוד, ונדרשו איפוא העושים במלאכה להיות בעלי כושר גופני גבוה, הרבה מעבר לצאן מרעיתם.
בפרקים הבאים נטפל בפעילות הגופנית של עם ישראל בתקופת המקרא ושומה עלינו לזכור כי עדיין קיים חיבור חזק בין הפעילות הגופנית לבין ההישרדות והצבאיות/קרביות, אם כי ניתן להבחין, פה ושם, באיזשהו סדק בין שתי הקטגוריות, ואף רמז להתפתחות מעניינת מההישרדות אלי המבוא לספורט.
14 תגובות
ציטוט מתוך דברי פרופ’ עמיחי מזר, כתב העת “ארץ וטבע” 2001
“מצבת מישע היא כתובת החקוקה על מצבת אבן מונומנטלית, שנמצאה בעבר הירדן המזרחי, בדיבון אשר מצפון לנחל ארנון. הכתובת, מהמאה התשיעית לפני סה”נ, כתובה במואבית בכתב זהה לכתב העברי העתיק. היא פותחת במילים הבאות: “אנוכי מישע בן כמוש מלך מואב הדיבוני”. אחר כך מתעד מישע מאורעות הנזכרים במקרא, מזווית הראייה שלו: “אבי מלך על מואב שלושים שנה ואנוכי מלכתי אחר אבי. ואעשה הבמה הזאת לכמוש בקרחה, במת ישע, כי הושיעני מכל המלכים וכי הראני בכל שונאי. עמרי מלך ישראל עינה את מואב ימים רבים ויירש אותו בנו ויאמר גם הוא: אענה את מואב. בימי אמר כך. ואראה במפלתו ובמפלת ביתו וישראל אבוד אבד לעולם”. אחר כך מתאר מישע את מלחמת השחרור של מואב מישראל.
אחד הפסוקים המעניינים ביותר במצבת מישע מספר כי “ואיש גד יושב בארץ עטרות מעולם. ויבנה לו מלך ישראל את עטרות”. האזכור של גד מרתק, אומר מזר: “מישע, מלך מואב, יודע שגד יושב בעבר הירדן המזרחי, עובדה ההולמת להפליא את הכתוב במקרא, המספר כי שבט גד אכן ישב בעבר הירדן”.
אזכור חוץ-מקראי אחר, שהתגלה רק לאחרונה, כתוב על גבי שני שברים השייכים לאסטלת ניצחון של שליט ארמי. ייתכן שהאסטלה, אשר נמצאה בתל דן, נכתבה על ידי חזאל מלך ארם דמשק. הכתובת מתארת את ניצחונו של מלך ארם על ישראל. היא הוצבה בדן לאחר שהעיר נכבשה בידי הארמים, ומן הסתם נופצה כאשר הישראלים כבשו אותה מחדש. בכתובת מוזכרת ממלכת יהודה תחת השם “בית דוד”. במאה התשיעית לפני סה”נ מקובל לציין שם של ממלכה על פי שמו של מייסדה. כמו שהאשורים זיהו את ממלכת ישראל כ”בית עמרי”, כך זיהה חזאל את ממלכת יהודה כ”בית דוד”. כינוי זה לממלכת יהודה מופיע לדעת כמה חוקרים גם על מצבת מישע המואבי. מכאן עולה כי כ-120 שנה לאחר מות דוד, שמו היה ידוע ברחבי האזור כמייסד השושלת ששלטה ביהודה. גם בכך יש כדי לחזק את ההשערה כי דוד היה דמות היסטורית אמיתית בעלת השפעה ניכרת על מהלך ההשתלשלות ההיסטורית באזורנו.”
הפרופ’ המכובד מוצא בכל פעם איזה קולב חסר משמעות אחר, כדי לתלות עליו את דיעותיו המיושנות (מקורן בפרוטסטנטים האנטישמים של גרמניה במאה ה-19) בעניין העם היהודי, מקורו ותולדותיו. וכאשר המגיבים באתר מתייחסים לדיעת האלה, הוא בא בטענות, כמו בתגובות 5 ו-6 ודורש שיתייחסו לקולב חסר המשמעות.
מה שלא ברור לי בכל התיאוריה הזו
זה שמביאים לכם הרבה מובאות על עם יהודי \ ישראלי \ עברי
ואתם ממשיכים להתעקש שהעם היהודי נוצר בבית שני
מה מכריח אותכם להחליט את זה
האם ישנם ראיות הסטוריות לכך או שזה פשוט יותר פיקנטי ( או גרוע מזה נטיה פוליטית) לטעון כך?
אילן – הממם סורי על החפירה ,אבל עקרונית גם במגילת אסתר כשכתוב “היהודי” הכוונה היא “מארץ יהודה” , בתנ”ך אנחנו נתקלים במונח “יהודית” כשפה (מלכים יח:כו) כשם העברית,ולא רק כשם הארץ … הנסיון להגיד שזה היה רק ממלכה בשם יהודה זה קצת פשוט לא תואם את המציאות , אין דבר כזה ארץ בלי עם, מלך בלי עם , עם עם תרבות ספציפית שהוא לא תרבות ..זה הרי דבר בלתי ייתכן .
זה נכון שכולם עם ישראל ,אבל השם יהודי הפך מילה נרדפת לזה ,מכיוון שלאחר הרס שומרון כל היהודים שנשארו בארץ כולל מעשרת השבטים בעצם הסתפחו ליהודה (יש גם ראיות שיהודה השתלטה על המרחב של ארץ ישראל ,לאחר תבוסת אשור באיזור , ראיה חזקה לכך אפשר למצוא מהמלחמה בין יהודה למצרים בגלל שמצרים החליטה לעבור בשטחי ארץ ישראל בממלכת שומרון שהיהודים ביהודה החשיבו כארצם ,גם הפעילות שנעשתה באיזורים אלו על ידי המלכים מראה על קשר עם היהודים שנותרו באיזורים אלה ושאף הם היו באים לירושלים וכו’ )
בקיצור זה בערך כמו להגיד שאפשר להגיד “איטלקי” ללא קשר עם העם האיטלקי, “צרפתי ” ללא קשר עם העם הצרפתי…. אין שום סיבה ש”יהודי” יהיה משהו פחות מזה .
אכן,שורה תחתונה ,זה היה עם, עם תרבות, וגיבוש
היהודי אצל סנחריב (באשר לחזקיהו היהודי…) – הכוונה מארץ יהודה, ולא לעם היהודי.
בימי בית ראשון אין יהודים במובן של ימנו.
יש “ישראלים” (תושבי ישראל) ו”יהודאים” (תושבי יהודה). שני פלגים (בעיקר פוליטיים) של עם ישראל.
יהודי במשמעות של שייך לעם ישראל – זה רק מימי בית שני.
למעשה עם ישראל יצא לגולת בבל כיהודאים וחזר כיהודים.
בכל מקרה, אף אם נכנה אותו “עם החציל האורגני” – עדיין מדובר בעם, ולא בבליל הההבלים שרקח הכותב המכובד.
אגב יש הרבה שמות לארץ ישראל במקורות האשוריים ,מ”ארץ עומרי” בימי שושלת אחאב ל”יאוד” כשם של יהודה
יאיר – שר”י זה שם רשעים ירקב .
האיזכור אצל מרנפתח שר”י זה לא סתם חמולה ,זה עם שהוא טוען שהוא השמיד !!מה שמראה שמשום מה הם היו מספיק עצבניים עלינו עדיין מאה ומשהו שנים אחר כך,עד שטרחו לשקר לעמם שהם הצליחו להשמיד אותנו ,אבל נו 🙂
מלכי אשור מתייחסים רק ל”מלכים” בקשר לכל עם שהם מדברים עליו , לא ייתכן מלך בלי עם שהוא מולך עליו תסכים איתי,על אחת כמה וכמה כשאחד ממלכי אשור(סנחריב ימח שמו) בפירוש אומר “היהודי” (על חזקיה המלך זצוק”ל)
סבבה, מבינים את ענין הספורט.
אני דווקא מחכה לאחימעץ ולכושי, וגם לאליהו שהיה אצן לא רע.
אבל איך נתייחס אליך ברצינות אם פיסקה מרכזית היא כה שגויה ומופרכת.
מי לידי יתקע, כי ההמשך אינו גם אלא הבל הבלים?
חברים יקרים, במקום לעסוק בגופו של עניין אתם דשים וקודחים בעניינו של גוף.
דונו יותר במהות הנושא, או שמא העיסוק מלאה יותר וחסר לחלוחיות
ליהונתן
מה בין שמיטה לכלי מיטה?
מה בין מאמרי, ולפחות זה, לבין השקפותי הפוליטיות.
וכמו כן תתפלא, שבשונה מן הסדרה הקודמת דווקא סדרה זו אמורה לפנק משהו את העם
1, 2,
מזה שר”י? אתה מפחד שיצא איזה שד ממרנפתח או ממלכי אשור?
האיזכור של ישראל אצל מרנפתח בכל מקרה אינו מציין איזה “עם” במובן מודרני אלא איזה חמולה או שבט בן כמה עשרות או מאות אנשים לכל היותר. ומלכי אשור מתייחסים למלכויות ולא לעם.
ומזה “ספירתם” ? תסתכל בתאריך שמעל תגובתך, ספירתנו, ספירת כל העולם, הנמשכת מאז הולדת היהודי המפורסם והחשוב ביותר בעולם.
ואכן אותן אוכלוסיות שכונו ישראל לפני גלות בבל בליל האמינו ועשו פולחנים לבליל של אמונות ותרבויות.
הטעות של המחבר היא בכינוי ישראל שהוא עתיק מאוד, במקום יהודים, שנוצר לאחר גלות בבל.
יחיעם – אני מצר על שהחלטת לחזור לסורך.
חיכיתי לסדרה החדשה של מאמריך משום שנהניתי לקרוא את המאמרים האחרונים שכתבת בסדרה על הכהונה .חשבתי שהנה קיבלת מין “הארה” והבנת שעיוות ההיסטוריה והמציאות כדי שיתאימו להשקפותיך הפוליטיות לא מביא לך כל תועלת ורק מזיק למוניטין המקצועי.
כנראה שטעיתי, (או שבהיסח הדעת העתקת פסקה מחיבור שכתבת לפני שנים).
ואני מצטט: “עם ישראל כעם לא החל להופיע על במת ההיסטוריה לפני ראשית ימי הבית השני (אמצע מאה ששית לפנה”ס) אם לא מאוחר יותר – אי שם מראשית התקופה ההלניסטית – הרבע הראשון של המאה הרביעית לפנה”ס. כלומר עד אז היה מין בליל של דתות, תרבויות וזכרונות היסטוריים”.
יחיעם, יפה שאתה לא נותן לעובדות לבלבל אותך.
אתה בטוח שכל המקורות ההיסטוריים הדנים בעם ישראל לפני בית שני – הם עורבא פרח. נניח. ואם כך, מדוע המקורות הדנים בימי בית שני אינם כאלה? והמקורות על ימי הביניים? והמקורות המאה ה19 וה 20 שגויים. בעצם בכלל אין עם ישראל. לא היה בכלל מעולם. זו המצאה של התקשורת העונית.
“ראשית – עם ישראל כעם לא החל להופיע על במת ההיסטוריה לפני ראשית ימי הבית השני (אמצע מאה ששית לפנה”ס) אם לא מאוחר יותר – אי שם מראשית התקופה ההלניסטית – הרבע הראשון של המאה הרביעית לפנה”ס. כלומר עד אז היה מין בליל של דתות, תרבויות וזכרונות היסטוריים, ועל כן לכשנתחיל ונטפל בתקופת המקרא נתקשה מאוד להתייחס לעדויות, מעבר לספיקותן ולפקפוקן ההיסטורי, כאלה המשקפות מאפייני עם אחד.”
מעניין , הפרעה מרנפתח שר”י התייחס אלינו כעם אחד ,איי שם בשלהי 1208–1209 לפני ספירתם(ע”ע”מצבת מרנפתח”) ,שלמנאסר השלישי מלך אשור שר”י איי שם ב853 לפני ספירתם התייחס אלינו כאל עם אחד (גג לשתיים,יהודה וישראל) שהיה מספיק מגובש כדי שיהיה לו יותר מרכבות מכל שאר עמי האיזור (ע”ע “המונולית מכורח”) סנחריב מלך אשור שר”י איי שם ב איי שם בתחילת המאה השביעית לפני ספירתם ,לא רק שמתייחס אלינו כעם אחד, אל אף מציין את המונח “היהודי” (ע”ע מנסרת סנחריב) תגלת פלאסר השלישי שר”י איי שם בין 744 עד 727 לפני ספירתם ,מדבר על מלך ישראל ,ועל מלך יהודה “אזריאו מלך יאוד”(השם בכתובותיו) שהשתלטו לו על כל איזור החוף ,מספיק “עממי” ?
בקיצור ,מכל אלה (ושלל אחרים) עם ישראל היה לפחות מספיק “עם” בעיני שליטי העמים האלה לא פחות מכל עם אחר שהם דיברו עליו , הרבה הרבה לפני תום עידן הבית הראשון,למען האמת,עוד לפני שהוא התחיל,כבר בימי השופטים.
אל לך להמציא אגדות נאיביות אתאיסטיות כדי להתעלם מהעבר …