לקראת ראש השנה, ד"ר צוריאל ראשי, מבית הספר לתקשורת באוניברסיטת בר-אילן מספר כיצד שיקפו איגרות ה-"שנה טובה", את קורות העם היהודי לאורך ההיסטוריה
המוזיקה בבית המקדש היוותה מרכיב חשוב בחגיגות שלושת הרגלים, עם עולי הרגל הרבים שהגיעו לירושלים
אחד התחומים הקרדינליים שהבליטו את דמות המקדש השניה היה העליה לרגל שלוש פעמים בשנה. העליות, הן כמסגרת והן כאמצעי, בהן באו התחומים הרבים של זיקת העם למקדשו לידי ביטוי וגילוי. הרבה מהמוזיקה במקדש התמקדה בימי העליות הללו לרגל
עוד הוכחה למשבר הדמוקרטיה הנישא על גבי פייק ניוז. חוקרי מדעי המדינה מאוניברסיטת תל אביב מזכירים לנו שעד לא מזמן לא היה מקובל שהאופוזיציה נמנעת
השינויים הארכיטקטוניים שהכניס הורדוס במקדש שבנה שלא היו בבית המקדש השני עד תקופתו כללו מתקנים שנועדו למוזיקה – כגון דוכן ומעלות הלוויים, לשכות כלי השיר
פרופ' ארז בן יוסף מהחוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב בתיאור מרתק על צו האופנה של האליטה במאה העשירית לפנה"ס, ימי מלכות דוד ושלמה * מסדרת הפודקסטים תל אביב 360 של אוניברסיטת תל אביב
פרופ' ישראל פינקלשטיין מהחוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב מכניס אותנו לתוך המסע המופלא בעקבות סיפור נדודי ארון הברית בשמואל א' ושמואל ב'. כיצד ארון הברית הועבר משילה לשבי הפלישתים באשדוד ומשם לקריית יערים הישראלית ולבסוף לירושלים בירת יהודה. מי היו הסופרים שכתבו את הסיפור, מתי הם כתבו ומה הייתה מטרתם? מתוך סדרת הפודקאסטים תל אביב 360 של אוניברסיטת תל אביב
כבר עמדנו למעלה על חשיבותו של הגוף המכונה "צוערי הלוייה". נצביע כאן על גוף אחר שהתכנה "פרחי הכהונה". פרחי הכהונה תפסו מקום בולט במיוחד בסוגית יום הכיפורים, שהרי בטקס זה עלתה דמותו של הכהן הגדול, שלא כבאירועים אחרים שהתקיימו במקדש.
המטבע הנדיר שהתגלה בסקר ארכיאולוגי, מעיד על נוכחות מורדים יהודים שהסתתרו במערה
הדבר הבולט במסורות הוא, שהשירה בבית המקדש היתה חלק בלתי נפרד מן העבודה ממש, מעבודת בית המקדש ועד כדי הבחנה כי אף "שירה" היא-היא "עבודה". עבודה זו, יצויין, מקורה מיוסד על התבססות המוסיקה במקדש משך כל ימי הבית השני.
בעבר הצבענו על היסוד המשפחתי החשוב המצוי במערכת המוסיקלית של המקדש. תופעה זו היתה מקובלת במצרים ובמסופוטמיה השכנות. עד כדי כך זו התגבשה לקראת הקמת גילדות מוסיקליות בעלות יסוד משפחתי. מסתבר שהיו הרבה תפקידים מוזיקליים
מנבל וכינור, דרך צלצל, חצוצרות וכמובן עד שופרות – לכל כלי היו הוראות מיוחדות בתקופת בית שני
במקדש השני בירושלים הוקרבו, פעמיים ביום, קרבנות לשלום הקיסר ולשלומה של רומא, כנוהג שהתפשט מימי הקיסר אוגוסטוס ואילך – תקופה המקבילה לשלטונו של המלך הורדוס) והיה קשור אמיצות במוסיקה, בדרך שעד אז נחשבה כעבודה זרה
מנהגי המוזיקה בבית המקדש בימי המקבים והחשמונאים בהשפעה יוונית
ביצי תולעי מעיים שהתגלו בשירותים מאותה התקופה חושפים כי גם המעמד הגבוה סבל ממחלות מדבקות בשל תנאי היגיינה ירודים
גילויים חדשים באמות המים הקדומות שהובילו לירושלים: פרויקט התיעוד המורכב ביותר שנעשה עד כה בישראל גילה שיטות מתקדמות וייחודיות לניצול מי תהום בתת הקרקע, שאפשרו אספקת מים לירושלים בתקופת הבית השני. "זוהי עדות יחידה במינה לידע הטכנולוגי המפותח של בוניה"
זהו המקרה הראשון ששני בתי כנסת מתקופת בית שני נמצאים באותו היישוב. "חשיפתו של בית כנסת שני בישוב הגלילי שופך אור על חיי החברה והדת של היהודים בגליל בתקופה זו ומעיד על הצורך במבנה מיוחד ללימוד וקריאה בתורה ולהתכנסות חברתית", אמרה דינה אבשלום גורני מאוניברסיטת חיפה, שותפה לניהול החפירות
בפרק זה אסקור את התפתחות המוזיקה המקדשית משלהי ימי עזרה ונחמיה ועד לפרוץ מרד המקבים
*התגלית נחשפה בחפירת הענק של רשות העתיקות ביבנה, במימון רשות מקרקעי ישראל ובשיתוף עם עיריית יבנה לרגל הרחבת העיר במבנה התגלו שברי כלי אבן עשויים קירטון, המעידים על נוכחות יהודית * בחפירה אף נחשף בית קברות מרשים, המתוארך לימי הסנהדרין
שאולי שואל : האמנם היינו מעטים נגד רבים במלחמת העצמאות?
המוזיקה במקדש של ימי שיבת ציון עברה מספר גלגולים תוך שהיא הופכת ממוזיקה קולנית-קצבית למוזיקה עריבה ונעימה
"חורבן המבנה קשור, כנראה, למסע כיבוש האזור בידי יוחנן הורקנוס החשמונאי, סביב שנת 112 לפנה"ס", אומרים ארכיאולוגים של רשות העתיקות, אשר ניהלו את החפירה במימון פרויקט ציוני דרך במשרד ירושלים ומורשת, ובהשתתפות תלמידי מגמת לימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה במשרד החינוך
המחקר מוכיח את כוחו, גודלו, עוצמתו וכישוריו המדהימים לאותה תקופה של הצבא האשורי, ולאמת ציטוטים תנ"כיים הנוגעים לדברי הנביא ישעיהו שחי באותה העת
בית המקדש השני התאפיין בליווי מוזיקלי למזמורי ההלל, ובטקסים מוזיקליים שנועדו לעולי הרגל
בפרק זה אבקש להבליט את תרומתם המיוחדת והמשמעותית של קברניטי שיבת ציון – זרובבל בן שאלתיאל ויהושע בן יהוצדק (516-538 לפנה"ס) ובמיוחד את זו של עזרא ונחמיה (432-458 לפנה"ס) בכל הנוגע למוזיקה היהודית בבית המקדש
