היסטוריה של עם ישראל

הדבר הבולט במסורות הוא, שהשירה בבית המקדש היתה חלק בלתי נפרד מן העבודה ממש, מעבודת בית המקדש ועד כדי הבחנה כי אף "שירה" היא-היא "עבודה". עבודה זו, יצויין, מקורה מיוסד על התבססות המוסיקה במקדש משך כל ימי הבית השני.

בעבר הצבענו על היסוד המשפחתי החשוב המצוי במערכת המוסיקלית של המקדש. תופעה זו היתה מקובלת במצרים ובמסופוטמיה השכנות. עד כדי כך זו התגבשה לקראת הקמת גילדות מוסיקליות בעלות יסוד משפחתי. מסתבר שהיו הרבה תפקידים מוזיקליים

מנבל וכינור, דרך צלצל, חצוצרות וכמובן עד שופרות – לכל כלי היו הוראות מיוחדות בתקופת בית שני

במקדש השני בירושלים הוקרבו, פעמיים ביום, קרבנות לשלום הקיסר ולשלומה של רומא, כנוהג שהתפשט מימי הקיסר אוגוסטוס ואילך – תקופה המקבילה לשלטונו של המלך הורדוס) והיה קשור אמיצות במוסיקה, בדרך שעד אז נחשבה כעבודה זרה

מנהגי המוזיקה בבית המקדש בימי המקבים והחשמונאים בהשפעה יוונית

*התגלית נחשפה בחפירת הענק של רשות העתיקות ביבנה, במימון רשות מקרקעי ישראל ובשיתוף עם עיריית יבנה לרגל הרחבת העיר במבנה התגלו שברי כלי אבן עשויים קירטון, המעידים על נוכחות יהודית * בחפירה אף נחשף בית קברות מרשים, המתוארך לימי הסנהדרין

שאולי שואל : האמנם היינו מעטים נגד רבים במלחמת העצמאות?

"חורבן המבנה קשור, כנראה, למסע כיבוש האזור בידי יוחנן הורקנוס החשמונאי, סביב שנת 112 לפנה"ס", אומרים ארכיאולוגים של רשות העתיקות, אשר ניהלו את החפירה במימון פרויקט ציוני דרך במשרד ירושלים ומורשת, ובהשתתפות תלמידי מגמת לימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה במשרד החינוך

בית המקדש השני התאפיין בליווי מוזיקלי למזמורי ההלל, ובטקסים מוזיקליים שנועדו לעולי הרגל

המוזיקה הכלית והקולית תפסה מקום חשוב מאד בתקופת המקרא וענינה בהדגשה – העדר קשר בולט ויחיד לפולחן דווקא. השירה שנפוצה היתה חילונית וזו כללה שירי חול, יין, משתאות והוללות. פה ושם היו שירות יחיד ספונטניות בעקבות אירועים

האמנם, תוהה הקורא) זאב, מעיד מארק טוויין בכבודו ובעצמו שהארץ הייתה ריקה עד שגאלנו אותה? למה לא משתמשת ההסברה שלנו בעדות כה משכנעת ומהימנה?

לדברי החוקרים, ממצא זה מחבר קטעים נוספים של החומה, שנחשפו לפני עשרות שנים, ומשרטט לראשונה ברצף את קו ההגנה המזרחי של העיר ערב החורבן הבבלי. בסמוך לחומה התגלו ידיות כדים שהיו בשימוש ערב החורבן, חותם בבלי וטביעת חותם נושאת שם בכתב עברי קדום

מי אתה ירובעל? האיש מוזכר בכתובת בת 3,100 שנה דהתגלתה ליד קרית גת, בחפירות של האוניברסיטה העברית בירושלים, רשות העתיקות ואוניברסיטת מק-קוורי בסידני * לדברי הארכיאולוגים, "כינויו של השופט גדעון בן יואש בתנ"ך היה ירובעל, אך אין לדעת אם הכלי שעליו נכתבה הכתובת בדיו, היה שייך לו"

סדרה זו עוסקת במוזיקה וביסודות ההיסטוריים הארוגים יחדיו במארג המוזיקה הכלית והקולית גם יחד משיבת ציון ועד המאה הרביעית לספירה, כשלצד השאלה: מה שרו, מה ניגנו ובאילו כלים, בולטת ההתיחסות ליסודות הפוליטיים, הכלכליים, החברתיים ובוודאי שהדתיים והפולחניים פעלו בקדמת הבמה המוזיקלית ובתוכה

המדיניות המכוונת הרומית להגברת כוחות הייצור הביאה לכך שיותר ויותר יהודים הפכו לבעלי קרקעות; התפתח ונפוץ משק אינטנסיבי על כל הכרוך בו; איכלוס כפרים ועיירות ביהודים; מרכזי ייצור תעשייתיים נקלטו בכפרים; העיר מתגבשת ועימה תחומיה החקלאיים ושגשוג כלכלי

תחום נפרד ומיוחד בנושא הבהמה הדקה והגסה כרוך בשימוש ב"תוצרת" הבהמה הגסה והדקה לטובת החקלאות לבד מן החריש והדיש והוא הזיבול.