מחקר חדש של רשות העתיקות ומכון ויצמן מתארך את קיר הסכר המרשים מימי מלכי יהודה יואש או אמציה, שנבנה בירושלים לפני כ־2,800 שנה כפתרון למשבר אקלימי ומחסור במים
לפני 2,800 שנה, בירושלים של תקופת הברזל, התמודדו התושבים עם משבר אקלים – שנות בצורת מתמשכת לצד אירועי גשם קיצוניים ושיטפונות. כדי להתמודד עם המחסור במים, יזמו השלטונות, ככל הנראה מלכי יהודה יואש או אמציה, פרויקט הנדסי רחב-היקף: ביצור מעיין הגיחון, מקור המים המרכזי של העיר, והטיית מימיו אל מאגר גדול ששימש גם לאגירת מי גשמים ומוכר בשם בריכת השילוח.
זו התמונה שעולה ממחקר חדש של היחידה לארכאולוגיה מדעית במכון ויצמן למדע בשותפות עם רשות העתיקות והאתר הארכאולוגי עיר דוד, המתפרסם היום בכתב-העת המדעי PNAS. באמצעות שיטות מיקרו-ארכאולוגיות מתקדמות ותיארוך פחמן-14 ברמת דיוק גבוהה של דגימות שכללו קש מיקרוסקופי לא מפוחם וענפים צעירים שהוטמנו בטיט של אבני סכר השילוח בזמן בנייתו, חשף צוות המחקר בהובלת ד"ר יוהנה רגב ופרופ' אליזבטה בוארטו ממכון ויצמן, ובשיתוף פעולה עם הארכאולוגים ד"ר נחשון זנטון, איתמר ברקו וד"ר פיליפ ווקוסובוביץ' מרשות העתיקות, כי בריכת השילוח הוקמה בין השנים 805-795 לפני הספירה – טווח שנים מדויק במיוחד המהווה הישג יוצא דופן בתיארוך ממצאים קדומים.
להשלמת התמונה האקלימית של התקופה, שילבו חוקרי המכון את התיארוך המדויק עם נתונים אקלימיים קיימים מקידוחים מים המלח, ממערת שורק ומתיעוד פעילות השמש באמצעות השפעתה על יצירת איזוטופים קוסמוגניים רדיואקטיבים. שילוב הנתונים הוביל למסקנה שבניית הסכר נעשתה כחלק ממערכת מים שלמה שנועדה להתמודד עם אתגרי האקלים של התקופה.
"הממצאים מצביעים על תכנון עירוני מקיף לניהול משק המים של ירושלים הקדומה כבר בסוף המאה ה־9 לפני הספירה – עדות לכוחה ולעוצמתה של העיר", אומרים החוקרים.
הקיר המרשים, שנחשף בחפירות רשות העתיקות בבריכת השילוח בעיר דוד שבגן הלאומי עיר דוד, תוארך לשנים 805–795 לפסה"נ – בימי שלטונם של מלכי יהודה יואש או אמציה.
ממצאי המחקר מצביעים, כי הסכר נבנה כתגובה למחסור במים בירושלים בסוף המאה ה־9 לפנה"ס, עקב קשיים אקלימיים.
לדברי מנהלי החפירה, ד"ר נחשון זנטון, איתמר ברקו וד"ר פיליפ ווקוסובוביץ' מרשות העתיקות, "מדובר בסכר הגדול ביותר שנחשף עד כה בארץ ישראל והקדום ביותר שהתגלה בירושלים. מידותיו מרשימות: גובהו כ־12 מטרים, רוחבו מעל 8 מטרים ואורכו שנחשף מגיע ל־21 מטרים –ונמשך גם מעבר לגבולות החפירה הנוכחית", הם אומרים. "הסכר נועד לאגור את מי השיטפונות שזרמו בערוץ המרכזי של ירושלים הקדומה (עמק הטירופיון ההיסטורי) בדרכם לנחל קדרון, ובכך ליצור פתרון כפול – הן למחסור במים, והן להתמודדות עם שיטפונות עזים קצרי־טווח".
"הודות לשיטת התיארוך המדעית המדויקת, זוהי הפעם הראשונה שבה ניתן להצביע בוודאות על ממצא שהיווה את הבסיס להקמת בריכת השילוח, עליה יכולנו עד היום לקרוא בתנ"ך ובמקורות ההיסטוריים", מוסיף איתמר ברקו.
החוקרות ד"ר יוהנה רגב ופרופ' אליזבטה בוארטו ממכון ויצמן למדע, שהשתמשו בשיטות מיקרו-ארכיאולוגיות מתקדמות ובתיארוך פחמן־14 ברמת דיוק גבוהה במיוחד, מסבירות כי "בקש ובענפים צעירים קצרי־חיים שנכללו במלט הבנייה של הסכר, נמצא תיארוך ברור לסוף המאה התשיעית לפני הספירה, ברמת דיוק גבוהה מאד בטווח של כ-10 שנים בלבד – הישג חריג במחקר תיארוך ממצאים קדומים. "לשם השלמת התמונה האקלימית של התקופה, שילבנו את התיארוך המדויק עם נתונים אקלימיים קיימים מקידוחים מים המלח, ממערת שורק ומתיעוד פעילות השמש על-ידי השפעתה על יצירת יסודות כימיים מסויימים. כלל הנתונים העידו על כך שבאותה התקופה בה נבנה הסכר, שרר בארץ ישראל אקלים עם כמות משקעים נמוכה, אך עם מופעי גשם קצרים וחזקים שיכלו לגרום לשיטפונות. מכאן, ניתן להסיק שהקמת מערכות מים גדולות אלו, נבעה מהצורך המיידי להתמודד עם שינויי אקלים ותנאי יובש שכללו שיטפונות בזק".
המבנה שנחשף, מצטרף לשני מפעלי מים נוספים שנחשפו בעיר דוד מאותה תקופה: מגדל שסכר את מעיין הגיחון, ובור גדול לאגירת מים. מהמגדל שעל הגיחון הוזרמו המים לתעלה אשר ניקזה את מי המעיין לבריכת השילוח – שם נאגרו גם מי השיטפונות שנחסמו על ידי קיר הסכר.
מערכות אלו מצביעות על תכנון עירוני מקיף לניהול משק המים של ירושלים הקדומה כבר בסוף המאה ה־9 לפסה"נ – עדות לכוחה ולעוצמתה של העיר.
לדברי ד"ר זנטון, "שיתוף הפעולה בין חוקרי מכון ויצמן ורשות העתיקות פותח צוהר להבנת האתגרים שעמדו בפני תושבי ירושלים הקדומה. פרויקט הבנייה העצום הזה של מלך יהודה השפיע על התפתחותה של העיר, ובמיוחד על חלקיה הדרומיים והמערביים – בהם הר ציון – שהסתמכו על מי השילוח".
לדברי אלי אסקוזידו, מנהל רשות העתיקות: "מדובר באחד השרידים המרשימים והמשמעותיים ביותר בירושלים מימי הבית הראשון, אשר השתמר ברמה יוצאת דופן. הסכר שנחשף מעורר השתאות ופותח אפיקי מחקר חדשים. חשיפת הסכר ובריכת השילוח בעיר דוד, הם תוצאה של התמדה ומקצועיות מחקרית מצד הארכיאולוגים שלנו. בשנים האחרונות נחשפת ירושלים ביתר שאת, על כל תקופותיה, רבדיה ותרבויותיה, ונכונו לנו עוד הפתעות רבות".
עוד בנושא באתר הידען:
