ארכיאולוגיה / חוקרים ישראלים הפריכו את הטענה שהנקבה שסיפקה מים לירושלים הנצורה נבנתה בתקופה ההלניסטית
מרית סלוין ועדכונים מאת עורך האתר
נקבת השילוח. לא ייתכן שנחצבה לאחר 600 לפנה”ס. תצלום: האוניברסיטה העברית
https://www.hayadan.org.il/shiloach.html
אתר הבי.בי.סי פותח את הדיווח על התגלית במשפט הבא: “נראה כי זו הפעם הראשונה שמבנה המתואר בתנ”ך תוארך באורח מדעי והמומחים אומרים כי התיארוך יהיה שימושי לעדכון הידע ההסטוריה על ירושלים.
מי חצב את נקבת השילוח? האם היה זה המלך חזקיהו, שדאג לאספקת מים סדירה לירושלים בעת המצור האשורי על העיר בשנת 700 לפנה”ס? או שמא, כפי שקבע מחקר מהשנים האחרונות, הנקבה נחצבה 500 שנה לאחר מכן, בתקופה ההלניסטית? במאמר שהתפרסם בכתב העת “”Nature קובעים חוקרים מהאוניברסיטה העברית, על סמך בדיקה רדיומטרית, שחציבת הנקבה התרחשה בימי חזקיהו.
עיר דוד קיבלה את אספקת המים שלה ממעיין הגיחון. זהו המעיין הגדול היחיד באזור, ומיקומו קבע על פי ההשערה את מיקום העיר. הגיחון נובע בערוץ נחל קדרון, מחוץ לחומות העיר, ולכן היה קשה להגן עליו. כבר בתקופת הברונזה התיכונה (בסביבות 1800 לפנה”ס) ניסו למצוא דרך שתאפשר לתושבי ירושלים לקבל אספקת מים סדירה. יותר מאלף שנים לאחר מכן יזם חזקיהו, מלך יהודה, פרויקט שאפתני: הוא בנה נקבה שהסיטה את מי הגיחון ממקום נביעתם לירושלים. כפי שמתואר בתנ”ך: “ויתר דברי חזקיהו וכל גבורתו ואשר עשה את הברכה ואת התעלה ויבא את המים העירה…” (מלכים ב', פרק כ', פסוק כ').
במאה ה-19 נמצאה סמוך לבריכת השילוח כתובת, המתארת את המפגש בין שתי קבוצות החוצבים שחפרו את הנקבה משני קצותיה ונפגשו באמצע הדרך. כתובת השילוח נמצאת כיום במוזיאון הארכיאולוגי באיסטנבול. בדיקה שהסתמכה על השוואת סגנון האותיות ולשון הכתובת לטקסטים אחרים איששה את הסברה שהיא נכתבה בזמן שלטונו של חזקיהו.
אולם מאמר שהתפרסם בכתב העת “”Biblical Archeologist ב-1996 הטיל ספק בסברה הזאת. בהסתמך על בדיקה של מאפייני הכתובת טענו החוקרים, שהנקבה נחצבה בתקופה ההלניסטית, 500 שנה אחרי חזקיהו. לטענתם, הטקסט התנ”כי התייחס ככל הנראה למפעל מים אחר, קדום יותר, שסיפק מים מהגיחון לירושלים דרך מערכת מנהרות ופיר.
המחקר שמתפרסם היום הוא הראשון שמתארך באופן ישיר את חציבת הנקבה. החוקרים – ד”ר עמוס פרומקין מהמחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית, ד”ר אריה שמרון מהמכון הגיאולוגי באוניברסיטה וד”ר ג'ף רוזנבאום מאוניברסיטת רדינג – השתמשו בתיארוך רדיומטרי, המבוסס על מדידת הדעיכה של איזוטופים רדיואקטיוויים. “התיארוך הרדיומטרי משמש מעין שעון לקביעת גיל”, אומר פרומקין, “ובמחקר השתמשנו בשני 'שעונים' כאלה שאינם תלויים זה בזה.
“הבדיקה הראשונה היתה של האיזוטופ פחמן ,14 שבאמצעותו בדקנו את הגיל של חלקי צמחים שחוצבי הנקבה עירבבו בטיח שהם מרחו על קרקעית הנקבה כדי למנוע חלחול. כך מצאנו מתי הצמחים מתו”. האובייקט השני שתיארכו החוקרים היה נטיפים שנוצרו בתוך הנקבה לאחר חציבתה, וזאת באמצעות מדידת קצב הדעיכה של האיזוטופ אורניום 234 בנטיפים.
שתי הבדיקות העלו כי הנקבה היתה חייבת להיחצב בין 800 ל-600 לפנה”ס. במרווח הזמן הזה נמצאת תקופתו של חזקיהו. “העדות המדעית שבידינו משייכת בוודאות את נקבת השילוח לתקופתו של חזקיהו”, אומר פרומקין. “עתה ניתן לבנות את הסיפור התנ”כי בשלמותו על בסיס מדעי איתן”.
ידען ההסטוריה
ידען התנ”ך – מיתוס או הסטוריה
לידיעה בבי.בי.סי
לידיעה באתר נייצ'ר
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~631188936~~~158&SiteName=hayadan
