מחקר מאוניברסיטת תל אביב: בני האדם הקדומים הקטינו את כלי האבן בעקבות היעלמות בעלי החיים הענקיים

החוקרים מציעים כי המעבר מכלי אבן כבדים ללהבים, נתזים ומקרצפים קלים לפני כ־200 אלף שנה לא נבע רק מהתקדמות טכנולוגית, אלא מהצורך להסתגל לציד ולעיבוד של בעלי חיים קטנים יותר

סוגים נפוצים של כלים כבדים (A) וכלים עיקריים קלים (B).

כדור אבן מעוצב (עוביידייה), 2. כלי קיצוץ (רבדים), 3. אבן יד (רבדים), 4. כלי תלת־פני (עוביידייה), 5. מבקע (גשר בנות יעקב), 6. מקרצף מסיבי (ג'לג'וליה), 7. להבים אמודיים (מערת קסם), 8. מקרצף קווינה (מערת קסם), 9. חוד מוסטרי (מקור לא ידוע), 10. נתז לוולואה (מערת טבון), 11. מקרצפי קצה (מקור לא ידוע), 12. להבים מהפלאולית העליון (מקור לא ידוע). שימו לב להבדלי המסה בין פריטים נבחרים משתי הקטגוריות. פריטים 1, 4–5 ו־9–12 הם מאוסף המחקר של המכון לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב.
קרדיט: Quaternary Science Reviews (2026). DOI: 10.1016/j.quascirev.2026.109872
סוגים נפוצים של כלים כבדים (A) וכלים עיקריים קלים (B).

כדור אבן מעוצב (עוביידייה), 2. כלי קיצוץ (רבדים), 3. אבן יד (רבדים), 4. כלי תלת־פני (עוביידייה), 5. מבקע (גשר בנות יעקב), 6. מקרצף מסיבי (ג'לג'וליה), 7. להבים אמודיים (מערת קסם), 8. מקרצף קווינה (מערת קסם), 9. חוד מוסטרי (מקור לא ידוע), 10. נתז לוולואה (מערת טבון), 11. מקרצפי קצה (מקור לא ידוע), 12. להבים מהפלאולית העליון (מקור לא ידוע). שימו לב להבדלי המסה בין פריטים נבחרים משתי הקטגוריות. פריטים 1, 4–5 ו־9–12 הם מאוסף המחקר של המכון לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב.
קרדיט: Quaternary Science Reviews (2026). DOI: 10.1016/j.quascirev.2026.109872

במשך יותר ממיליון שנה השתמשו בני אדם קדומים בלבנט בכלי אבן כבדים, בהם אבני יד גדולות, כלי קיצוץ, מקרצפים מסיביים וכדורי אבן מעוצבים. הכלים האלה שימשו ככל הנראה למשימות קשות במיוחד, ובהן עיבוד פגרים של בעלי חיים גדולים, הפשטת עורות, חיתוך רקמות ושבירת עצמות כבדות. אולם לפני כ־200 אלף שנה חל שינוי חד: הכלים הכבדים כמעט נעלמו מן התיעוד הארכיאולוגי, ובמקומם הופיעו יותר להבים, נתזים, מקרצפים וכלים קלים ומתמחים. מחקר חדש של חוקרים מאוניברסיטת תל אביב מציע כי הסיבה לשינוי לא הייתה רק התקדמות קוגניטיבית או טכנולוגית, אלא בעיקר שינוי בסביבה ובמקורות המזון.

המחקר, שהתפרסם בכתב העת Quaternary Science Reviews, נערך על ידי ולד ליטוב, מיקי בן־דור ורן ברקאי מהמחלקה לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב. החוקרים בחנו ממצאים מ־47 אתרים ארכיאולוגיים ידועים ברחבי הלבנט, לאורך התקופה הפלאוליתית. הם השוו בין סוגי כלי האבן שנמצאו באתרים לבין שרידי בעלי החיים שהתגלו בהם, ובדקו כיצד השתנה הקשר בין הטכנולוגיה האבןית לבין זמינות בעלי החיים לאורך זמן. (Tel Aviv University)

לפי המחקר, היעלמות הכלים הכבדים התרחשה במקביל לירידה משמעותית בשכיחותם של אוכלי עשב ענקיים, בעלי חיים שמשקלם עלה על 1,000 קילוגרם. בתקופות מוקדמות יותר כללו בעלי חיים כאלה פילים, קרוביהם ויונקים גדולים אחרים, שסיפקו כמות גדולה מאוד של בשר, שומן, עור ועצמות. כאשר בעלי החיים הענקיים נעשו נדירים יותר, בני האדם נאלצו להסתמך יותר על ציד של בעלי חיים קטנים יותר. שינוי זה הפחית את הצורך בכלים כבדים מאוד, והגדיל את התועלת בכלים קלים, חדים וניידים.

החוקרים מציעים כי כלי האבן הכבדים של הפלאולית הקדום בלבנט היו קשורים בראש ובראשונה לעיבוד בעלי חיים גדולים. כאשר מרכז הכובד של הקיום האנושי עבר בהדרגה מציד ועיבוד של מגה־אוכלי עשב לציד של טרף קטן יותר, השתנה גם ארגז הכלים. במקום אבני יד וכלי קיצוץ כבדים, גברה חשיבותם של להבים, נתזים וכלים שעברו עיצוב מדויק יותר ויכלו לשמש למגוון משימות עדינות ומהירות.

ההסבר הזה מציע מבט אחר על אחת התמורות החשובות בתולדות האדם הקדמון. לפי תפיסה מקובלת, הקטנת כלי האבן והמעבר לטכנולוגיות מתוחכמות יותר משקפים בעיקר עלייה ביכולות החשיבה, התכנון והלמידה של בני האדם. המחקר החדש אינו שולל התפתחות קוגניטיבית, אך מציע כי הדחף המרכזי לשינוי היה מעשי וסביבתי: כאשר בעלי החיים הגדולים נעלמו, בני האדם התאימו את הכלים שלהם למציאות החדשה.

ייצוג סכמטי של טכנולוגיות כלי האבן הכבדים והקלים העיקריות לאורך התקופה הפלאוליתית בלבנט (A). הערכה של התרומה היחסית של חדקאים (אדום), שור הבר (כחול) ופרסתנים קטנים, במשקל של פחות מ־50 קילוגרם (צהוב), לכלל הביומסה לפי תקופה (B).
LP = הפלאולית התחתון, MP = הפלאולית התיכון, UP = הפלאולית העליון.
קרדיט: Quaternary Science Reviews (2026). DOI: 10.1016/j.quascirev.2026.109872
ייצוג סכמטי של טכנולוגיות כלי האבן הכבדים והקלים העיקריות לאורך התקופה הפלאוליתית בלבנט (A). הערכה של התרומה היחסית של חדקאים (אדום), שור הבר (כחול) ופרסתנים קטנים, במשקל של פחות מ־50 קילוגרם (צהוב), לכלל הביומסה לפי תקופה (B). LP = הפלאולית התחתון, MP = הפלאולית התיכון, UP = הפלאולית העליון.
קרדיט: Quaternary Science Reviews (2026). DOI: 10.1016/j.quascirev.2026.109872

החוקרים מציינים כי השוואה לאזורים אחרים בעולם מחזקת את הטענה. באזורים מסוימים באסיה, למשל, כלים כבדים המשיכו לשמש זמן רב יותר, ובאותם אזורים בעלי חיים גדולים נותרו זמינים למשך תקופה ארוכה יותר. כלומר, לא בכל מקום התרחש אותו מעבר באותו זמן, והדבר עשוי להעיד כי גודל הטרף וזמינותו השפיעו ישירות על סוגי הכלים שבני האדם ייצרו והחזיקו.

מעבר לכלי אבן קלים יותר לא היה בהכרח צעד של "שיפור" פשוט, אלא התאמה למערכת אקולוגית משתנה. בני האדם הקדומים לא רק פיתחו טכנולוגיות חדשות; הם הגיבו להיעלמות מקורות מזון מרכזיים ולשינוי בהרכב בעלי החיים סביבם. לכן, המחקר מדגיש את הקשר ההדוק בין שינוי סביבתי, דפוסי ציד, תזונה וטכנולוגיה.

הממצא משתלב בשורה של מחקרים המצביעים על כך שהאבולוציה של האדם לא התרחשה במנותק מן הסביבה. שינוי בגודל בעלי החיים, באקלים ובזמינות המזון יכול היה לעצב לא רק את התנהגות הציד, אלא גם את התרבות החומרית, את ארגון העבודה ואת דפוסי החיים של קבוצות קדומות. במקרה של הלבנט, ייתכן שהיעלמות הענקים מן הנוף הייתה אחד הגורמים שהובילו את האדם הקדמון לוותר בהדרגה על כלי האבן הגדולים ולעבור לארגז כלים קטן, חד וגמיש יותר.

למאמר המדעי

FAQ מהיר

מה גילה המחקר?
המחקר מציע כי בני האדם הקדומים בלבנט עברו מכלי אבן כבדים לכלים קטנים וחדים יותר בעקבות הירידה במספר בעלי החיים הענקיים, לפני כ־200 אלף שנה.

למה בעלי החיים הענקיים השפיעו על כלי האבן?
כאשר בני אדם עיבדו פגרים גדולים מאוד, הם נזקקו לכלים כבדים לשבירת עצמות, חיתוך רקמות והפשטת עורות. כאשר הטרף נעשה קטן יותר, כלים קלים, חדים וגמישים יותר התאימו טוב יותר לצרכים החדשים.

האם המעבר לכלים קטנים נבע מהתפתחות שכלית של האדם הקדמון?
לא בהכרח רק מכך. המחקר אינו שולל התפתחות קוגניטיבית, אך מציע שהגורם המרכזי היה שינוי סביבתי ומעשי: היעלמות בעלי החיים הגדולים אילצה את בני האדם להתאים את טכנולוגיית הציד והעיבוד שלהם.

למה המחקר חשוב?
הוא מראה שטכנולוגיה אנושית קדומה לא התפתחה רק מתוך “התקדמות” פנימית, אלא גם כתגובה לשינויים בסביבה, בזמינות המזון ובגודל בעלי החיים שניצודו.

איפה נערך המחקר?
המחקר מבוסס על ממצאים מ־47 אתרים ארכיאולוגיים בלבנט, ובהם אתרים מוכרים בישראל כמו עוביידייה, רבדים, גשר בנות יעקב, ג'לג'וליה, מערת קסם ומערת טבון.

עוד בנושא באתר הידען: