בין מרכז רוחני למסחר בינלאומי: סיפור התפתחותה והשפעתה של נהרדעא לאורך הדורות
נהרדעא – עיר ואם בבבל
(*) סדרת המאמרים הבאה מבוססת על מחקר ישן שערכתי במהלך לימודי התואר השני באוניברסיטה, במחלקה להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב לפני כמה עשורים. המחקר נעשה בהדרכת מורי ורבי המנוח, הפרופ' שמואל ספראי מהאוניברסיטה העברית בירושלים, אשר הקדיש לי מזמנו להנחותני על פני דרך הישר, וכתוצאה מכך נתבארו לי אופקים סתומים וקושיות רבות באו על פתרונן המלא.
במחקרי זה בא אני לסקור, עקב בצד אגודל, את התפתחותה של נהרדעא לאור שני קריטריונים, דהיינו על פי חתך רוחב – סקירה כרונולוגית ועל פי חתך אורך – בדיקה פנימית וראיית המתרחש, בעיר ובישיבה, מנקודות מוצא שונות.
נהרדעא – העיר והישיבה, כיום אמורה לשכון סמוך לעיר בגדד,שימשה כסמל היהדות הבבלית (כיום עירק), משום שתקופה לא מבוטלת שימשה היא כמרכז הרוחני והפיזי גם יחד לאותה יהדות.
בדרך זו, בעבודתי המוצגת כאן, ניסיתי להצביע על המסקנה המתבקשת, כי למרות שנפגעה נהרדעא בשנת 259 לספ', כתוצאה מהפלישה הפלמירית, התדמורית, בהובלת אדריכל השוד והגזל – פפא בר נצר, התאוששה והחלימה משברונה, ושוב תפסה עמדת מפתח ודרגת חשיבות דומיננטית בקב התפוצה היהודית-בבלית. עם זאת, הזרעים שטמנה בקרקע התרבות, המשיכו להצמיח ענפי השפעה ולקשור לה כתרים, גם בתקופות שלאחר חתימת התלמוד הבבלי, קרי – ימי הביניים.
עומד אני לדון בנושא זה בכמה סוגיות שזרקו אור על העיר הבבלית-היהודית, קרי נהרדעא, קורותיה והמוצאות אותה לאורך תקופת המשנה והתלמוד.
עם זאת , שתי בעיות ניצבות בפנינו כמעין אבן-נגף בהשתלשלות הרציפה של תולדות העיר, בד בבד עם תפקודה במערכת החיצונית והפנימית של חיי היהדות הבבלית, ואלו הן: ראשית – מספר העדויות העומדות לרשותינו מועט הוא, בנוסף לידיעות האפסיות ממקורות בתר-יהודיים; שנית – גם העדויות הנמצאות תחת ידינו מפוזרות הן לאורכו ולרוחבו של התלמוד הבבלי והירושלמי, ולמרות שנלקטן יחדיו, יהיו מספר הפרצות עולות על מניינן של ההוכחות האותנטיות.
אולם, בזאת לא נרים ידיים וננסה, שלב אחר שלב, לעקוב אחר הבעיות השזורות היטב בתולדות העיר והכרוכות בה.
העיר נהרדעא ניצבה בזווית, בין נהר פרת מחד ובין נהר מלכא מאידך, ושימשה היא כנקודת גבול בין מסופוטמיה לבין המדבר. מצב זה קבע לא במעט את יחס השלטון הפרתי-הפרסי כלפיה. רוצה לומר – השלטון המקומי, לאור פלישות שבטי המדבר, כאלה שהטרידו את מנוחתה של האוכלוסיה המקומית ולאור הסכנה והאיום בפלישה רומית דרך אזורה של נהרדעא, הבין היטב שחשיבות מרבית נעוצה בשיקומה של העיר ולכן, לא הכביד את ידו על תושבי המקום.
ומאידך, מיקומה של העיר, בין דרכי המסחר החשובות, כאלו שגישרו בין שטחי המזרח והמערב, הוסיף נופך חדש לעמדתה של נהרדעא כמרכז כלכלי ליהודים מחד ולנוכרים מאידך.
כפי שצויין מעטות היו העדויות שנגעו לתולדות העיר. כלומר, העדויות המצויות תחת ידינו מתחילות ומסתיימות בשתי אנדרלמוסיות. קרי – מרידת שני האחים היהודים – חסינאי וחנילאי בראשית המאה הראשונה לספ' מחד והפלישה התדמואית, שהותירה אחריה הדים מכאיבים בעיר במחצית המאה השלישית לספ' מאידך. ומתאריך אחרון זה הלכו והתמעטו הידיעות שנגעו בקורות העיר נהרדעא ובתושביה.
עם זאת, בין השנים הללו, תפסה העיר נהרדעא עמדה מוקדית בחיי היהדות הבבלית מבחינות רבות – פוליטית, חברתית, כלכלית, דתית ותרבותית, כשלמולה עמדה-ניצבה העיר סורא שתפקדה במעמד זהה, במידה מסויימת, לזו של נהרדעא, עד שבבל נחלקה על פי שניהמרכזים – נהרדעא וסורא, כשבראשם ניצבו גורמים בכירים – שמואל בנהרדעא ורב בסורא.
עם זאת על אף מעמדה של נהרדעא כמרכז היהדות דאז, לא ניתקה היא את קשריה הרבגוניים עם ארץ ישראל. ולהיפך – הדגישה במקרים רבים את תלותה הלבדית, בת המשמעות בארץ ישראל.
העיר נהרדעא היתה עיר קדומה. אנו שומעים אודותיה עוד מפי יוסף בן מתתיהו, כי היתה היא עיר מבוצרת ושימשה אחת מערי התחנות לאיסוף דמי מחצית השקל לירושלים, ומשום כך ניתן לשער כי נהרדעא היתה קיימת עוד בימי הבית השני.
חוקרים רבים טיפלו בבעיית מיקומה של העיר. כלומר – היכן עמדה העיר בתקופה הקדומה? עם איזו עיר ניתן למצוא לה התאמה טופוגרפית וגיאוגרפית? ועוד ממין זה.
היו שהסיקו כי זיהוי מיקומה של נהרדעא חופף את מיקומה של העיר ענת או ענאתו. היו שהזכירו את העיר בהקשר למסעו של יוליאנוס הכופר בשנת 363 לספ' למסופוטמיה כשמסלול התקדמותו היה כדלקמן: מ Carrhe בחר יוליאנוס להמשיך דרכו ל ניקופורום, לקירקסיון ומשם לדורא-אירופוס המפ, ומשם לענת, והרי עיר זו נמצאה במרחק של כ- 235 ק"מ צפונית לנהרדעא על פי שיערוך של קנה-מידה, ולאחר מכן הגיע יוליאנוס אל העיר היט, שגם היא שוכנת צפונית לנהרדעא.
סבורני שיש לזהות את נהרדעא עם העיר הקדומה העונה לשם Sippar, או בשמה העכשווי – אבו-ח'בה (כך על פי המוזיאון הבריטי. שם, אנו נתקלים בעדויות על אודות האסטרונומיה הבבלית, ואת התמצאותם של הבבלים הקדמונים בסוגייתה של חכמת התכונה – היינו – מפת הכוכבים ותצוגה של מפות העוסקות בחקר הקוסמוס ובעיקר בחמשת הכוכבים הבאים לידי ביטוי בלוחות של מרקורי, ונוס, מארס, יופיטר וסאטורן. וכן, מבחינים נו על פי הלוחות הללו באותות של הזודיאק, בד בבד עם רשימה לא מבוטלת של כוכבי השבת (ניקוד – סגול, סגול).
תפקיד האסטרונום הקדמון, הרב-תוכן, ,בא לידי ביטוי וגילוי בקביעת הלוח השנתי, על פי בדיקת מסלול הירח ולהודיע למלך על כך, בדיוק כאשר הופיע הירח במילואו.
שמות החודשים היו שונים מהשמות העבריים הקדומים. עם זאת, על פי הדינסטיה הבבלית, שמותם היו דומים לאלו שבלוח העברי. ולענייננו – אם נאמר על שמואל שכינויו היה "ירחינאי" (היינו "כוכבי-ירחי") ושכמי שעסק במידה מסויימת בנבכי הכוכבות, התכונה, ובאותו מקום, יש בוודאי קשר בין הדברים. כלומר, אולי השתמש שמואל הבבלי בלוחות שמצא, או במקומות הנוחים לתוכני הקוסמוס דאז.
כמו כן יש לציין כי היות שסיפאר (Sippar) נודעה כעיר קדומה מאד, עוד מהתקופה האכדית, ניתן לשער כי היהודים המתיישבים הראשונים בנהרדעא, מקום נוח להתגדר בו. תצויין גם עובדה נוספת כי בעיר הנידונה נמצאה אנדרטה מעניינת עליה רומזת המשנה (פרק ג' 2) – "המוצא שברי צלמים , הרי אלו מותרין …", והמבוארת-המפורשת בפי שמואל (תלמוד בבלי עבודה זרה, מ"א עמ' א-ב) : "אמר שמואל – אפילו שברי עבודת כוכבים … בעומדין על בסיסן, אתמר – עבודת כוכבים שנשתברה מאליה …" בבחינת רמז על אנדרטה בעיר שהיוותה איזשהו מיתקן קוסמולוגי. וכידוע לנו שהעיר העתיקה סיפאר הורכבה משני מחוזות: סיפאר של אל השמש וסיפאר של האלה אנוניתום, ואים להימנע מהשערה כי שרדו כמה מפסילי האלים הללו, או לפחות אחד מהם בתקופתו של שמואל.
עדות נוספת לחיזוק הזהות בין נרדעא לבין סיפאר,נעוצה במצב הטופוגרפי. רוצה לומר – על פי מפה היסטורית-טופוגרפית אנו רואים כי סיפאר שכנה במקום טופוגרפי גבוה וכן נמצאה בתלמוד הבהרה כי נהרדעא שכנה במקום גבוה יחסית. וזאת אנו למדים מן הביטוי "עלו" המובא בתלמוד (תלמוד בבלי, סוכה כ"ו עמ' א) ובא להדגיש את מיקומה הגבוה של נהרדעא (אולי סיפאר …).
כמו כן נאמר כי בסיפאר נודע מבצר איתן, עליו פיקד המושל העירוני עוד מתקופת חמורבי. אותו מקור מדגיש על אודות מציאותו של זיקוראת בגובה של שמונה מ' ובסיסו נאמד בממדים של 40 מ' אורך ורוחב. המבנה הוצב על בסיס איתן והוקדש לאל השמש "שמש" (פתח, קמץ). בהקבלה לכך נמצא כי נהרדעא היתה מבוצרת במבנה איתן, כך על פי יוסף בן מתתיהו.
לשם העיר – נהרדעא – מספר פירושים, ובכל מקרה עמלתי היטב לנסות ולחפוף את שם העיר, קרי נהרדעא – פונטית כמובן עם יישובים קדומים באזור, דהינו בין הפרת לחידקל, ועמלי זה היה לשווא, מה שהביאני להציע שני פירושים לפחות לשם העיר הנדונה, קרי נהרדעא. הפירוש הראשון חותר לתיבה "נהר העצים". זאת משום שהביטוי "עא" בארמית הינו "עץ". הצעה זו נובעת מהעדויות הרבות על אודות ספינות ורפסודות, אסדות, ששייטו לאורך הנהר, נהר מלכא, לצרכי מסחר.
ההצעה השניה מציגה את שם המקום, נהרדעא, כ"נהר הדעת", מה שנראה דחוק ולא במעט רחוק מהגיונה של הפרשנות הקודמת. ואולי-אולי, על שום פוריותה המשופעת של הגזרה הגיאוגרפית-הגיאולוגית הנ"ל, מה שעולה מתוך ספרות חז"ל ומתוך דבריו של יוסף בן מתתיהו בספרו "קדמוניותהיהודים (י"ח 311) המתארים את טיב המקום בלשון "ארץ טובה ורחבה ומלאה אדם", ניתן לחלץ, אליגורית מן הסתם, את פשר המקום הנ"ל.
ומה באשר לקדמות יהודי העיר, מוצאם וראשיתם? על כך נלמד מדברי האמורא אביי על כך כי יושבי המקום היהודים היו יוצאי ירך, עבדי פשחור בן אימר, מתושבי יהודה. כמו כן נלמד כי יכניה מלך יהודה וסיעתו – הגוליןם לבבל, הקימו את בית הכנסת הידוע בשם "שף ויתיב" בנהרדעא. כך, על כל פנים מדברי רב שרירא גאון באגרתו המפורסמת.
נציג כאן קטע מקור סתום במקצת, שקשה אולי להסתמך עליו ב"עיניים עצומות" כדלקמן : "מר עוקבא אשכח תרין איגרן. בחדא כתיב 'ושפר באפיי ובאפיי חבריי, מוספה על שתא תלתין יומין" (תלמוד ירושלמי מגילה פרק א' דף ע"א ראש עמוד א). כלומר, מר עוקבא, ששימש בכתר ראשות הגולה בנהרדעא, מציין כי מצא שתי אגרות, כאלה שנשלחו מטעם הנשיאות בארץ ישראל עוד בתקופת הבית, או מקצת ימים לאחר חורבן הבית הראשון. ומכאן נלמד על הקשרים האמיצים בין בבל לארץ ישראל ובמיוחד בזיקה ללוח העברי, השנתי.
עוד בנושא באתר הידען:
