אסטרונומיה בימי קדם – בבל1

האימפריה הבבלית הייתה אחת התרבויות המתקדמות מבחינה אסטרונומית במסופוטמיה

יניב שדה, האגודה הישראלית לאסטרונומיה

האימפריה הבבלית הייתה אחת התרבויות המתקדמות מבחינה אסטרונומית במסופוטמיה, היא התקיימה בסביבות המאה ה-16 לפנה”ס, ושגשגה בתחומי מדע שונים, היא הייתה בסיס חשוב לאסטרונומיה המודרנית של ימינו. המאמר יעקוב אחרי הישגי הבבלים בתחום המדע האסטרונומי, ויסקור בקצרה את האלים השונים במיתולוגיה הבבלית מבחינה אסטרולוגית (כפי שהבבלים ראו אותה ולא האסטרולוגיה של היום, כמובן א.ב)

אסטרונומיה:
שנתם של הבבלים הייתה ירחית. הם המציאו את החלוקה של הדקות, השניות וגם המעלות ל-60 חלקים, (הם חישבו ופעלו עם בסיס 60, כמו שאנו פועלים על בסיס 10). תגליותיהם היו רבות וחשובות למדע של אז, חלקם עדיין מדהימות את החוקרים של היום . כל הידע וההתפתחות של האסטרונומיה הבבלית, כמו כל אסטרונומיה אחרת בעולם, התחילו מאסטרולוגיה. כל העניין התחיל מהצורך לחזות את העתיד על-ידי תופעות וסימנים. מצפי השמיים היו קשורים למקדשים, וחלק מבין כוהני המקדשים היו אסטרולוגים, שעסקו בחיזוי אירועים. הם נקראו “טופסאר אינומה אנו אנליל” (tupšar En�ma Anu Enlil). “טופסאר” מציין סופר, “אינומה אנו אנליל” זהו ספר אסטרולוגיה, שחיבורו יוחס לאל החכמה אאה (Ea), שלימד לחזות דברים על-פי הכוכבים. הספר, שהיה מורכב משבעים לוחות נתגלה בספריית המלך האשורי אשורבניפל. Aššurbanipal בנינווה. (שהיה אחרון המלכים הגדולים של אשור ובן זמנו של ירמיהו). הלוח הראשון תיאר את קבוצת הכוכבים קסיופיאה ונקרא מול-אפין (Mul-Apin), ז”א “כוכב המחרשה” הוא תאר גם את הכוכבים החשובים בשמי מסופוטמיה וסידר אותם לפי מקומותיהם בקבוצות. בספר כתובים ניבויים שונים, כגון “בחודש אייר באשמורת הלילה, בליקוי הירח ימות המלך. בניו יתחרו על כיסאו, אך ימותו ולא יזכו בו” (לוח 17, 2).
על-פי “לוחות נוגה” של עמצדק מהמאה ה-17 לפנה”ס, ניתן לראות שנערכו תצפיות שמיים כבר בתקופת בבל הקדומה, כולל רישומים רבים שעשו הבבלים במשך מאות שנים, תיעדו את תצפיותיהם ביומנים מיוחדים, וקטלגו כוכבים באלמנכים שלמים. בזכות הרישומים המדויקים והתצפיות התאפשרו כל החישובים המדויקים הללו. ביומנים תיעדו הבבלים יום אחר יום ורשמו נתונים לגבי מיקומי הירח, כוכבי הלכת, ליקויים, היפוכים ושיוויונים, ולעיתים אף תיעדו את זמני זריחת סיריוס (כנראה תוך קשר לתרבות המצרית, בה היווה סיריוס את הכוכב החשוב ביותר). בסוף כל יומן נכתבו גם רשמים אישיים והערות, כגון אם היו עננים, כמה זמן צפה הכותב וכו' טבלאות הרישומים העתיקות ביותר שנמצאו הן מאמצע המאה השביעית לפנה”ס, והחדשות ביותר מאמצע המאה הראשונה לפנה”ס. כל התיעודים נרשמו מנקודת מבט אסטרולוגית, ולרוב נשלחו הידיעות והגילויים למלך.

כדי לדייק ככל האפשר במדידות, בנו הבבלים מגדלים שנקראו זיגוראטים (ziggurat). מגדל בבל הוא הדוגמה המקראית לכך. כל חישוביהם נעשו אריתמטית, ללא ציורים מרחביים.
את זמן החודש הסינודי (מחזור מופעי הירח) גילו כבר במאה ה-5 לפנה”ס, והגיעו לטווח טעות של פחות מחצי שנייה ! . את החישובים המדויקים ביותר עשה קידינו (Kidinnu) שנחשב לגדול האסטרונומים של בבל במאה ה-4 לפנה”ס. הוא הסתמך בחישוביו על חישובי נבו רימנו (Nab� r�mannu) שקדם לו . קידינו גם חישב את זמן השנה השמשית, בטווח טעות של ארבע וחצי דקות. הוא גילה עוד יחסים וערכים, כמו ש-251 חודשים סינודים שווים ל-269 חודשים אנומליסטים (הזמן בין קרבה מקסימלית של הירח לכדה”א לזו שאחריה), כאשר ההבדל בגודל הירח בין הקרבה המקסימלית למינימלית שלו היא רק 11% מגודלו בעין בלתי מזוינת. הבבלים גם גילו בסוף המאה החמישית לספירה שהירח לא נע במהירות קבועה.
לא ידוע מתי , אך הבבלים גילו גם את מחזורי הסארוס (Saros Cycles), החלים במרווחי זמן של כ-6585 ימים, שהם מחזורים בהם חוזר הירח כמעט לאותה עמדה ביחס לשמש. הזמן הנ”ל שווה לכפולה של 223 חודשים סינודים או 18 שנים ו-11.3 ימים. בעזרת הסארוס ניתן לחשב ליקויי שמש וליקוי ירח באופן מדויק, והם באמת חזו ליקויים.
הבבלים, האמינו שהליקויים הם סימן לזעם האלים, ועם החיזוי ידעו מראש על איזה מלך יכעסו האלים. המלך הנוכחי הושאר בתפקידו, אבל זה העומד לרשת אותו (שבתקופתו יתקיים הליקוי) היה נרצח במתכוון. גם מופעי ירח נחזו בעזרת הסארוס. באמצע המאה ה-6 לפנה”ס נערך בבבל לוח שנה בן שמונה שנים, כאשר שלוש מתוך שנותיו היו מעוברות (בעלות חודש נוסף) (מאוחר יותר עבר הלוח הירחי המעובר לשימוש היהדים). עם התפתחות ודיוק התצפיות, ערכו האסטרונומים בתקופת בבל החדשה לוח שנה בן 19 שנים, בו עיברו שבע שנים, לצורך חפיפת העונות למופעי הירח, לוח זה מכונה “הלוח המטוני” (Meton), והוא מדויק יותר מהלוח בן שמונה השנים.
הבבלים גם שמו לב לתנועת הירח בשמיים, הם חילקו את האזור בו נע הירח ל-29 חלקים. כל חלק היה תחנת ירח, והיווה יום בחודש הסינודי. החלק כונה “פידנו-שא-שמא”, שפירושו : תלם השמיים. תחנות אלה היו בעצם קבוצות הכוכבים הראשונות. התחנה הראשונה הייתה הכוכב אלדברן (Aldebaran), אלפא שור, שבתקופה ההיא היה בנקודת שוויון האביב. כל קבוצה מנתה כוכב או שניים מהזוהרים ביותר. אם באזור לא היה כוכב זוהר, השתמשו הבבלים בכוכב רחוק קצת יותר, כמו במקרה של וגה (Vega), אלפא נבל . מכאן אנו למדים שגלגל המזלות של ימינו, הומצא כבר אז על ידי הבבלים.
הבבלים ידעו להבדיל בין הפלנטות לכוכבים, ושמו לב לתנועתן הלא אחידה בשמיים ביחס לשאר הכוכבים.

מיתולוגיה:
במיתולוגיה הבבלית יש אלים רבים, ומספר גרסאות לכל אל. מכיוון שהתרבות הבבלית צמחה מעיר-המדינה 'בבל' שאספה תחת שלטונה עוד ערי-מדינה, הוסיפה כל עיר את פנתיאון האלים שלה. לאחר עריכת המיתולוגיה מחדש בידי כוהני בבל בסיפור שנקרא אינומה אליש (En�ma Elish), נוצרו קווים ברורים יותר לתפקידי האלים והיחסים ביניהם, אך עדיין ישנן אי התאמות רבות וגרסאות שונות. כאן תובא רק גרסה אחת של יחסים ותפקידים.
במיתולוגיה הבבלית ישנם מספר שילושי אלים מקודשים, המייצגים יחסים וכוחות. השילוש הראשון והחשוב מכל הוא שילוש השמיים: אנו-אנליל-אאה, ובהתאמה: גן עדן-הארץ (כולל האוויר) – הים (בעיקר מצולות). שילוש זה מהווה את העולם כולו והשליטה בו.
שילוש מקודש נוסף הוא: סין-שמש-עישתר שייצג את שלושת כוחות הטבע הגדולים – השמש, הירח וכוח החיים של הארץ. לפעמים ניתן למצוא בשילוש הזה את אל הרוח, אנליל, המופיע במקום אלת החיים עישתר.

אלי השמיים הכלליים:
אנו (Anu) הנקרא בקיצור אן (An), הוא אל השמיים וקבוצות הכוכבים (הוא מופיע בשם האסטרולוגים), פירוש שמו הוא מילה נרדפת לגן-עדן, בו הוא גם גר . זהו מלך האלים והשדים והוא האל העתיק ביותר בפנתיאון הבבלי,. הוא ברא את הכוכבים כצבא להילחם ברשע, ועל-פי האמונה הוא יכול לגלות מי פשע בכל מקום וזמן. הוא היה מנהיג האנונקים (Anunnaki) שהיו אלי העולם התחתון וארץ הרפאים. לעיתים תואר כתן ולעיתים היה לו נזר מלכותי, שלרוב עוטר בשתי קרני שור. פולחנו הראשי היה בעיר ארך. כשהתווספו עוד אלים, עברו חלק מתפקידיו לאלים אחרים, כמו אנליל ואאה (Ea).
אנליל (Enlil) הוא אל הרוח, האוויר, הסערות והארץ. הוא נודע כממציא המעדר ומגדל הצמחים ושומר לוחות הגורל (המעניקים שליטה על חיי האדם), ומשמעות הדבר בעצם שהוא האל העליון.. הוא בנם הבכור של אנו (אל השמיים) וכי (Ki – אלת האדמה),ואחיה של נינורסג. אשתו היא נינליל ובניהם היו סין, נרגל, נינורתה ואנבילולו. כינויו הוא נסיך השמיים, ולידתו היא חלק מסיפור הבריאה אנומה-אליש. פולחו התקיים בעיר ניפור.

אלי השמש והירח:
שמש (Shamash או Shama) – היה אל השמש וגם אל הצדק והמשפט. הוא בנם של נינגל וסין. שני המרכזים העיקריים בהם סגדו לו היו בסיפר (Sippar) ובלרסה (Larsa), שם הוא היה האל הראשי. בשני המקומות קראו למקדשים שלו אי-ברה (E-Barra) “הבית הנוצץ”, רמז לזוהרו של אל השמש. מבין שני המקדשים, זה בסיפר הוא הגדול והמפורסם יותר, אך נבנו לו עוד הרבה מקדשים בערים חשובות, כמו בבל, אור, ניפור ונינווה.

סין (Sin) – היה אל הירח וגם אל הנוודים במדבר המנחה אותם ומגן עליהם בלילות. הוא הגיע ככל הנראה מהתרבות הערבית. הוא נראה כאדם זקן בעל זקן גולש, הסהר הוא סמלו. מספרו הוא 30, כמו ימי חודש ירחי. היה בנם של אנליל ונינליל, אשתו הייתה נינגל (Ningel) ובניו היו שמש. ועישתר. סגדו לו בעיקר באור (Ur) ובחרן (Harran), בהם הוא היה האל העליון. מקומו הקדוש נקרא באור “בית האור הגדול”, ובחרן “בית השמחה”.

אלי כוכבי הלכת:
חמש הפלנטות הנראות בעין בלתי מזוינת כונו על שם אלים שונים: חמה – נקרא על שם האל נבו (Nab�), נוגה – עישתר (Ištar), מאדים – נרגל (Nergal), צדק – מרדוך (Marduk) ושבתאי – נינורתה (Ninurta) :
נבו (Nab�) – על שמו נקרא כוכב- חמה, הוא אל החכמה והכתב, שומר החכמים. הוא היה בנם של מרדוך וסרפניטום (Sarpanitum). אשתו הייתה תשמטום (Tashmetum). סמליו הם לוחות כתב וחרט. השפעתו על האדם אדירה, כי הוא חורט את גורלו של כל אדם, בלוחות המקודשים. הוא מתואר כחובש קרניים לראשו, ומשלב ידיים כמו כמרים, והוא רוכב על דרקון מכונף . עירו הראשית של נבו הייתה בורסיפה (Borsippa).
עישתר (Ishtar) – ייצגה את כוכב הלכת נוגה , היא אלת היופי, הפריון, התשוקה, האהבה וגם אלת המלחמה. היא היתה אשתו של מרדוך. כונתה “מלכת השמים” (ידועה יותר בשמה הצידוני – עשתורת), סמליה : היונה והמספר 15, והיא מתוארת בדרך כלל כשנחשים מטפסים על רגליה.

נרגל (Nergal) – ייצג את הפלנטה מאדים, היה אל המגפות, מלך השאול והמוות, ולפעמים הוא נחשב כאל שמש משני המזוהה רק עם חלק מהשמש שהיא שמש הצהריים והשמש של יום היפוך הקיץ , ובעיקר חלקה השורף והחם . לצידו עמדה ארשכיגל אלת הגיהינום,. אשתו הייתה האלה לז (Laz), ובנו היה האל נינזו (Ninazu). הוא היה האל העליון בעיר כותה (Kutha).

מרדוך (Marduk) – על שמו נקרא צדק, היה אל הגשמים, הסערות והברקים, הניחושים, הקסמים וההשבעות,. הוא בנו של אאה, אחותו היא ענת (אלת המלחמה והצייד) ובנו הוא נבו. הוא מתואר כבעל אוזניים גדולות, ואוחז שרביט וטבעת. הוא היה האל הראשי בבבל, וכשצמחה האימפריה הודגש סיפור האינומה-אליש שתיאר כיצד ניצח את האלים והפך לשליטם. לפי הסיפור קיבל מרדוך את תפקידי האלים הגבוהים (בעיקר אאה, אנליל ואנו) שכללו את בריאת העולם, יצירת האדם והשליטה בגורלו. יש לשים לב שהאל היוני יופיטר, שעל שמו כוכב הלכת צדק, הוא גם אל הסערות והברקים, וגם הוא, כמו מורדוך, היה האל הראשי, וגם הוא ניצח את כל האלים והפך לשליטם.

נינורתה (Ninurta) – בשמו נקרא כוכב הלכת שבתאי, היה “אדון המחרשה” , אל המרפא, וגם אל המלחמה. לפעמים הוא מזוהה עם האל שמש, ובטקסטים עתיקים שמו ניניב (Ninib).. אחיו הם סין, נרגל ואנבילולו, ואשתו היא גולה (Gula, אלה בבלית, כנראה קשורה לשמש). נינורתה מתואר לרוב כאוחז חץ וקשת וחרב בצורת חרמש . הוא היה האל הראשי של ניפור, ושם היווה חלק משילוש מקודש יחד עם שני הוריו – אנליל ונינליל.

ידען אסטרונומיה עתיקה
האגודה הישראלית לאסטרונומיה
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~114391430~~~203&SiteName=hayadan