איתור עקבות ה”שונר” ו”שונרא” במקרא ובתרגום יונתן כהקדמה להבנת מעמדו הדמוני–טרפו של החתול בימי המלכים
לשווא, ואולי לא לשווא, נחפש את העדויות לנוכחותו של החתול במקרא, בתנ"ך. התנ"ך נכתב כידוע לא בסדר כרונולוגי ועל ידי סופרים כוהניים בעלי תודעה ומגמה היסטוריוסופית והיסטוריוגרפית, היסטוריולוגית ייחודית וברורה, לפחות בשונה משאר הקבוצות הספרותיות-חברתיות. והילכך נתקשה, כמו גם בנושאים אחרים המוצאים את ביטויים בתנ"ך, להגיע לשורש הדברים, להקשרם ולפירושם-פרשנותם הקדומה ולהציע כמובן מסקנות שונות מהמקובל. עם זאת נאלץ להתפשר עם המציאות הנ"ל ולמצות ממנה את המרובה מן המעט.
ברור לנו שסופרי המקרא, ויהיו אלה אשר יהיו, ראו לנגד עיניהם חתולים, שהרי החתולים הראשונים הגיעו ארצה דרך חילות המצב המצריים הקדומים לערך במרוצת האלף השני לפנה"ס, דהיינו לערך בימי האבות ויורשיהם השופטים. הסיבה שהעדר הימצאותו של החתול במקורות המקרא בשונה מאד מחיות רבות, מזחלים, ממעופפים, משורצי היבשת והים ועוד ממין אלה אינה ברורה כלל וכלל ויכול להיות שהחתול ב"מתכונתו" ההיסטורית הקדומה נתפס אולי כנמר קטן ודומיו.
ושוב, כאמור, לשווא נחפש את המילה "חתול" במקרא. לא כן בספרות התנאית והתלמודית ובוודאי המדרשית, כשבספרויות אלה תופיע המילה "חתול", או בדמותו הקדומה קרי "שונר" או "שונרא", היינו בה"א הידיעה. עם זאת, ברור לנו ממימצאים קדומים, ספרותיים, אפיגרפיים, ארכיאולוגיים, כי החתול הקדמון, ויהי שמו אשר יהיה, היה נוכח באזור המזרח התיכון הקדמון. ומתוך כך, מה שנותר לנו לעשות הוא לאתר, בדחילו וברחימו, עם כל הבעייתיות הטמונה בעניין, את החתול ובשמו ה"קדם-חתולאי", ה"קדם שונראי". ואינני תולה את הדבר, את החיפוש אחר עקבותיו של זה, של ה"מה-שמו-חתול" רק על יסוד פרטנזיה קפריזית, אלא על יסוד הופעתו של זה בתרבויות הקדומות המקבילות, ובעיקר המצריות והמסופוטמיות, המגובה בממצאים ארכיאולוגיים ואפיגרפיים ברורים ומציאותיים כגון פסלונים, ציורים ובוודאי ממצאים פיזיים. ויצויין כאן כי נמצאו במצרים עשרות אלפי מומיות/חנוטות של חתולים וכי ידוע במפורש כי החתול נחשבה לחיה קדושה במצרים הקדומה. כמו כן המציאות הארצישראלית הקדומה מצביעה על נוכחות ברורה של שלטונות מצריים, אשוריים ובבליים ברורים בשטחים הארצישראליים הקדומים.
ייתכן, ומבלי למעוד היסטוריוסופית והיסטוריולוגית, שהשם "ציים" או "איים" בבחינת מונח, נזכר פעמים במקרא ומזוהה ומוגדר לדעת החוקרים כחתול. אם כי הזיהוי מסופק (אולי משום קולו הבוקע מגרונו של החתול, מין "מיאווו" דאז?!). בספר ישעיהו (י"ג 21) מסופר כי "ורבצו שם (בעיר דוד לאחר החורבן הצפוי) ציים ומלאו בתיהם אוחים (ציפורי לילה טורפים) ושכנו שם בנות יענה ושעירים (תיישים המזוהים עם כוחות אופל ורשע) ירקדו שם". ובפסוק הבא אנו קוראים: "וענה איים באלמנותיו ותנים בהיכלי עונג …" (שם 22). ההקשר בין תנים ל"איים" עשוי להורות על חיות טרף – "איים". אולי על חתולי בר.
מבלי למעוד אל תוך ביצתיות ארכיאולוגית-ספרותית, ניתן להניח כי המילה "ציים" אינה קשורה לריבוי של אוניות, של ספינות, וכך ייאמר ביחס למילה "איים".
מפסוקים אלה ניתן להעלות השערה, בדחילו וברחימו, כי מדובר בחתולי בר, או בכאלה שהיו בחזקת מעבר בין החתול הפראי לחתול הביתי, שהרי הללו מצויינים כנוברים אחר שרידי מזון באזורים פגועי אסונות כגון לאחר חורבן, אם כי ניתן אולי, ודווקא, להעלות השערה הפוכה, שהרי נוכחותם באזורים הרוסים וחרבים, נאמר לאחר מצור, עשוי ללמד על נוכחותם באותה עיר קודם לחורבנה וכיוצא בזה.
יצויין כי בתרגום יונתן לישעיהו הנ"ל (י"ג 22) על המילים: "וענה איים" – מופיע הביטוי/ התרגום/הפרשנות – "וינפצון חתולין". אולי הקטע הנ"ל אינו יכול לחזק איזושהי היפותזה מדעית, אך בכל אופן לא ניתן להתעלם מהתרגום/הפרשנות הנ"ל, המאוחרת משהו. ובפרט שמופיע שם בבירור המונח, השם "חתול", ובמקרה זה בהתאם לפסוק התנ"כי מופיע השם ברבים, בסיומת הארמית – "חתולין".
ברור שלפנינו המילה/המונח/הביטוי "חתול" שבבסיסו הכרונולוגי המילים הללו מאוחרים, כלומר הרבה יותר מאוחר מה"שונר" – אותה חיה שנמצאת משהו בין החתול הקדום לבין זה ה"מודרני" דאז. ובל נשכח שבין לבין .. חלפו מאות רבות של שנים.
אצל ישעיהו במקום אחר (ל"ד 14) אנו קוראים: "ופגשו ציים את איים ושעיר על רעהו יקרא, אך שם הרגיע לילית ומצאה לה מנוח". ושוב כנ"ל, הביטוי "ציים" ו"איים" בבחינת ייצורים שונים, חייתיים (חתוליים?) קשורים היו בהקשרים על-טבעיים, אל-טבעיים, אף דמוניים, מכושפים משהו. מה שניתן אולי לשער כי בעידן זה מדובר על החתולים כייצורים פראיים, כאלה שנטו על גופם הקשרים אל-אנושיים.
תמונה דומה מופיעה בספר תהילים (ע"ד 14): "אתה (האל, בכוחך) רוצצת ראשי לווייתן תתננו מאכל לעם לציים", כאשר אותם "ציים", חתוליים כמדומה, פראיים משהו. ובירמיהו (נ' 39) מופיעה תמונה דומה של הרס וחורבן אותם עמים שפגעו בישראל, ככתוב: "לכן ישבו ציים את-איים (תחת אויבי ישראל) וישבו בה (בבבל, בממלכת הכשדים) בנות יענה לא תשב עוד לנצח ולא תשכון עד דור ודור". גם כאן מופיעים ה"ציים" וה"איים" כשליחי האל לסמל את חורבן אויבי ישראל.
חתול או שונר, או ייצור פראי כלשהו, דמוני משהו, עם זאת שליחו של האל, כנגד אויבי ישראל, מופיע זה, היינו החתול, בספרות עם ישראל בתקופה היותר מאוחרת, קרי ימי הנביאים וכן בתהילים, לא כחתול בית, אף לא כחתול שדה, אלא כחיית טרף. מדובר באופן גס, הגם שנושא התיארוך די בעייתי, לערך אי-שם מן המאה השמינית לפנה"ס. ובל נשכח שהחיבור המקראי הכתוב התרחש הרבה-הרבה יותר מאוחר, לפחות מימי עזרא ונחמיה ואילך, דהיינו במאה החמישית לפנה"ס, קרי מראשית ימי הבית השני.
נוכל איפוא לשער שזו התקופה בה פרם החתול את חליפתו הקדומה, הפראית משהו והתעטה בזו החלופית לקראת כניסתו לעולם ה"חתוליות" החדשה, היישובית, הביתית משהו.
בכל מקרה יצויין כי השם/המונח/חתול ייבחן לשונית, היסטורית בהמשך מחקרי זה.
עוד בנושא באתר הידען:
14 תגובות
לחב"דניק שלום ותודה על תגובתך. אשמח אם תתבל את תגובתך ותגבה אותה בהקשרים היסטוריים כלשהם הגם שהם קונטרוברסליים. עיון לינגוויסטי וורבלי כלל לא יזיק בנידון. וברמיזה לך אומר כי קיים הבדל רציונלי והקשרי בין המילה "צי" לבין "ציים" ודי לחכימא ברמיזא ולשט…בכורמיזא
תגובתי לאילה תהיה קצרה. תגובתך מעליבה. טלי קורה מבין עיניך וקיסם מבין שיניך. אשמח להתמודד עם כל הערה ותגובה בתנאי שלא תהיה סתמית, כללית, בלתי מנומקת ועוד ממין אלה. בכל מקרה אין לערבב בין צי ימי, שבקושי מופיע במקורות לבין ציים בהקשר אנימלי משהו, ובכלל הבעתי במאמרי התוודות לגבי ההקשר בין "ציים" לחתולים שדחוק הוא אך בלתי חסר היגיון מוחלט. ואידך זיל גמור.
רבקי, עם כל הכבוד ויש כבוד. חרף העובדה ואולי בעטיה כי מקורות המידע שניתן לחלץ מהמקרא, מהתנ"ך, הינם בהחלט בעייתיים. עם זאת אין להשוות בין מקורות המקרא לבין מקורות מאוחרים, בתר דבתר חז"ל, שאף לגביהם קימת מחלוקת מדעית, מחקרית, לגבי אמינותם ואמינות מסקנותיהם. עם זאת יש לבכר מקורות הקרובים כרונולוגית לציון נוכחות האירוע הקדום יותר, על אף האינטרפרטציות לגביהם, ואידך זיל גמור וכפי שהערותי פעמים רבות לגבי אי הבהירות בפרשנויות המקרא.
סליחה אבל הכתבה ממש מטעה כל הפסוקים שהבאת הוצאו מהקשרם
למשל ציים מדבר ממש על ציי אוניות
והשם חתול ניתן ע"י אדם הראשון חתול מלשון החתלה מחתל את צואתו
יש לך הרבה ללמוד מהיהדות האמיתית ולא סיפורי מקרא עם פירוש מומצא
יש לנו מספיק פרשנים ענקיים לא צריך חילוניים שיפרשו פשר המילים
כל כך לא מבוסס עובדתית
לא מובן מדוע פורסם כאן והאם מישהו באמת קרא את המאמר לפני פרסומו
ציים זה לא צבועים?
החיבור בין לעם לציים לבין עמלצים ורק מצירוף זה נראה מדומיין לחלוטין ואין בינו לבין המציאות, קשה ככל שתהיה, רחוק כבין מזרח למערב
בפרק שירה שמיוחס לדוד המלך ושלמה בנו כתוב חתול מה הוא אומר: ארדוף אויבי ואשיגם וכו'
מן המילים " לעם לציים" לקחו את השם עמלצים
כלומר סוג של כריש.
התנ"ך שיש בו עשרות שמות של בעל חיים אינו
ספר טבע וזו הסיבה שהחתול לא מוזכר בו.
גם החרוב לא מוזכר בו
ועוד זאת, למה דווקא נמיות? ואולי דווקאמין ייצור אחר?
ראשית, מהו הרשר התנ"כי לשוני בין "ציים" לנמיות; שנית, מדוע דווקא נמיה ולא יצור מעין חתולי אחר וכן הלאה?…
ישראל ערב טוב. תודה על תגובתך. יחיעם
ציים זה נמיות לא קשור לחתול ולא לשונר
מגניב. קטע מעניין