בפרק זה, על סעיפיו השונים אבקש להבליט את הנקודות הבאות: הבחנה בין כלי הזמר במקרא לבין אלה שבתקופה הנדונה על ההשלכות השונות לכך; מידת השפעת היוונות וההלניזם על כלי המוסיקה; האם היו כלים מוסיקליים יהודיים מקוריים? אופייה של המוסיקה היהודית
בפרק זה, על סעיפיו השונים אבקש להבליט את הנקודות הבאות: הבחנה בין כלי הזמר במקרא לבין אלה שבתקופה הנדונה על ההשלכות השונות לכך; מידת השפעת היוונות וההלניזם על כלי המוסיקה; האם היו כלים מוסיקליים יהודיים מקוריים? אופייה של המוסיקה היהודית.
- הבחנה בין תקופת המקרא לתקופות שלאחריה
בתקופת המקרא נמנו 11 שמות וודאיים של כלי נגינה כמשתקף בטבלה ויצויין כי מדובר על התקופה שעד חורבן הבית הראשון וכלי הזמר שנמנו בספרות המקרא, אך אלו המתייחסות לתקופת בית שני לא הובאו כאן ובהם נדון בהמשך סעיף זה. נציין כי ישנם כלים שמשמעותם אינה כה ברורה וודאית כגון “גיתית” ששמה מופיע במקרא למשל בתהילים ח’ 1, פ”א 1 ועוד ובדומה לא הובאו כאן במניין.
| כלי נשיפה | כלי הקשה | כלי מיתר |
|---|---|---|
| שופר – קרן | צלצלים | כינור |
| חצוצרה | מנענעים | נבל |
| חליל | שלישים | עוגב(?) |
| עוגב (?) | פעמונים | |
| תוף |
בתקופת בית שני נמנו 25 שמות וודאיים של כלי נגינה כמשתקף בטבלה הבאה:
כלי המקדש בימי בית שני
| כלי נשיפה | כלי הקשה | כלי מיתר |
|---|---|---|
| שופר/קרן | מצלתיים (צלצל) | כינור |
| חצוצרה | פעמונים | נבל |
| חליל | אירוס | בטנון |
| אבוב | תוף | מינים |
| סמפוניא | רביעית | קיתרוס |
| חמת חלילין | טנבורא | סבכא |
| עוגב | פנדורא | פסנתרין |
| משרוקיתא | מגרפה | |
| צפצפה | נקטמון |
אולם, בעזרת הטבלה הבאה נוכל לעמוד טוב יותר, כך דומה, על ההשלכות המוסיקליות אשר בתקופה הנדונה. טבלה זו תתיחס לשלושה סוגי כלי זמר כפי שנהגו ושימשו בבית המקדש השני, ובהבלטת מניינם המיוחד כפי שכבר ציינו בפרק בפרק שעסק במוסיקת המקדש, הרי יחסם ומניינם הינו מעניין, הן מן הבחינה המוסיקלית והן מן הבחינה המהותית-פנימית.
כלי המקדש
| כלי נשיפה | כלי הקשה | כלי מיתר |
|---|---|---|
| חצוצרה (מ-2 “עד עולם”) | צלצל – גם למתן סימנים (אחד בלבד) | כינור (מ-9 “עד עולם”) |
| חליל (מ 2 עד 12). | מגרפה – למתן סימנים. אינה שייכת לתזמורת. הכלי נוסף בהמשך ימי הבית | נבל (מ 2 עד 6) לא חלק מהתזמורת – לסימנים בלבד |
| שופר (אין עדות למספר) |
יש לציין בשולי הטבלה, כי לאמיתו של דבר, אנו מוצאים בתזמורת הכללית של המקדש את הכלים הבאים: כינורות, נבלים, חצוצרות, חלילים וצלצל אחד. כלומר לפנינו אפקט מוסיקלי שיסודו בצלילים עדינים, בלתי רעשניים, כשכל ההרכב עצמו, תוך שימת דגש על מספר הכלים, שאף למצוא את ההרמוניה המוסיקלית הערבה לאוזן השומע, שהיא, כפי שציינתי בפרקים הקודמים, יסוד מוסד בעצם תפקודה של מוסיקת המקדש. זאת ועוד, הכינורות והנבלים, שהיו לנחלתם הלבדית של הלויים, עליהם יכלו הלויים גם לפרוט, ובה בעת גם לשורר, שהרי השירה-בפה היתה אף היא נחלתם.
ולעניננו, אם נחסר את כלי המקדש הנ”ל ממניין סך כל הכלים שנזכרו בתקופה הנדונה, הרי נמצא 18 כלים שלא השתייכו למוסיקת המקדש. חישוב זה עשוי להעמידנו על ממדיה של מוסיקת החול. אולם מחוייבים אנו להיות זהירים מאחר שהן הכינור והן הנבל והחליל (ובבבל אף השופר, ה”שיפורא”) תפסו אף הם מקום מסויים במוסיקת החול. והילכך שומה עחינו לבחון את הפרשה מנקודת מבט היסטורית-כרונולוגית – חלוקה בין תקות בית שני לבין תקופת המשנה והתלמוד וזאת על פי המקורות העומדים לרשותנו.
בימי בית שני מצאנו את הכלים הבאים ככלי זמר שזכו לשימוש באירועי חול: כינור, נבל, חליל ותוף. ונוסיף למניין זה את כלי “תזמורת נבוכדנאצר”, דהיינו – סימפוניא, משרוקיתא, קרנא, קיתרוס, סבכא ופסנתרין. ומדובר על כלים שבלטו בהרכבים התזמורתיים ההלניסטיים.
בתקופת המשנה והתלמוד התוודענו לכלים הבאים שנקשרו במוסיקת החול והם : רביעית, אירוס, טנבורא, נקטמון, תוף, חליל, חמת חלילין, צפצפה ובטנון. רוצה לומר: ששה כלי הקשה, שלושה כלי נשיפה וכלי מיתר אחד. דהיינו – במוסיקת החול בלט מקומם של כלי ההקשה, ממש במהופך למוסיקת המקדש.
בתקופת בית שני האפילה מוסיקת המקדש על מוסיקת החול, ואם לא נתחשב ב”תזמורת נבוכדנאצר” כתזמורת שכליה לא רווחו אלא בחצרות ההלניסטיות, הרי נקבל ממד מעניין אודות מוסיקת החול היהודית בימי בית שני. ומאידך, בתקופת המשנה והתלמוד, עת נדמו צליליו של מקדש, מצאה מוסיקת החול מקום נכבד להתגדר בו וכך נבין הופעתם של כלים אשר מקומם נפקד, או לפחות לא בלט בימי הבית השני.
אך ככלל ניתן לומר, כי בהשוואה בין תקופת המקרא לבין התקופה שלאחריה גדל מספרם של כלי הזמר ביהדות. הסיבות לכך נעוצות בהתפתחותה הטבעית של המוסיקה, כפי שידע כל עם אחר בתקופה העתיקה.. דהיינו – במידת השפעת העולם היווני, ההלניסטי והרומי כלפיה נחשף עם ישראל בתקופה הבתר-מקראית. ואף, במידת הכרתם של מנהיגים יהודים ובהם חז”ל באשר לחשיבות המוסיקה מעל ומעבר לאפקט המוסיקלי גרידא.
2) מידת ההשפעה הזרה
המשווה את מספר הכלים בלבד בין תקופת המקרא לבין התקופות שלאחריה אינו יוצא ידי חובתו, מאחר שלא כגידול מספרי בלבד מדובר, אלא בשיפורים טכניים לא מעטים באשר לכלי המוסיקה וזאת, דומני, חייבת המוסיקה במידת מה להשפעה הזרה.
מקובלת עלי גישתה של החוקרת באייר (Bayer) על אודות המוסיקה בארץ ישראל הקדומה, שטענה כי השפעות זרות נכרו, אך הללו שינו אך-ורק את האופי המקומי, אך לא עקרו אותו. וזאת ייאמר לזכותה של המוסיקה היהודית שהיא למעשה, מכמה בחינות, כיחידה עצמאית בתוך הקונסטלציה הגדולה של המזרח הקדום.
השפעה זרה לא עלתה אך ורק מן המינוחים היווניים-הלניסטיים והרומיים ששוקעו בשמות כלי הזמר שבמקורות, אלא אף בחלק מן השיפורים הטכנולוגיים השונים שבכלים עצמם, ואף ברמזים אודות תיאור הכלי. ועל כך נצביע בהמשך הדברים. יצויין כי השפעה זו בלטה יותר, מטבע הדברים, במוסיקת החול היהודית מאשר במוסיקת המקדש.
באשר לתוכן המוסיקלי אף כאן יש להטיל ספק באם הושפע הרבה מן התכנים הזרים. אולם מאידך, אין לבטל אותה השפעה כלל ועיקר. ודומני, שלהבהרת הבעיה וחידודה יש להצביע על תופעה מעניינת, דהיינו – השפעת המוסיקה המזרחית, בעיקר מן ההיבטי האינסטרומנטלי לא מעט על זו היוונית. המגעים בין העולם ההלני והמזרחי הינם קדומים מאד. כבר מן התרבות המינואית במאה ה-15 לפנה”ס. כלי זמר מזרחיים מצאו דרכם אל התרבות ההלנית, עברו תהליכים של שינוי והובאו חזרה למזרח דרך הכיבושים ההלניסטיים. אי לכך קשה לעמוד במדויק על מידת השפעת המוסיקה היוונית על שכנותיה שבמזרח. אולם שוב, כאמור, אין להמעיט כלל-ועיקר בחשיבות השפעה זו על המוסיקה היהודית ולו במידה מסוימת.
3) האם התקיימו בכלל כלי זמר יהודיים?!
מן הסיפא של הסעיף הקודם כבר נותנת הדעת שיקשה עלינו להתמודד, מדעית, עם השאלה הכותרתית דלעיל. מה עוד, שנוסיף על על העניינים המעורפלים בלאו-הכי כמה מימצאים ארכיאולוגיים. מימצאים אלה, לא רק שדלים הם, אלא שהופעתם
על גבי מטבעות או תבליטים מקשה לא מעט לבחון את פרטיהם המדויקים (לא כן, למשל, באוצר הפפירוסים המצריים, או בכלי הזמר אשר נמצאו ממש במצרים, אלא יהיה זה מסוכן ולא זהיר להסיק מסקנות ישירות ונוקבות על המוסיקה היהודית מן המימצאים המצריים.
החוקרים הבודדים שניסו להתמודד עם הבעיה המוצגת כאן נחלקו בדעותיהם באופן זה: יש שטענו כי לא היו בנמצא דפוסים כליים שהתייחסו לארץ ישראל הקדומה ולתרבותה. לעומתם היו ששיערו כי חלק מן ה”לירות” שהופיעו על אוצר מטבעות המרד השני, מרד בן כוסבה, לא היה אלא שחזור הכלים שהיו מצויים בבית המקדש השני. דומני שניתן ליישב מחלוקת זו על דרך הפשרה. כלומר, שאולי, אמנם, לא היו דפוסים כליים מיוחדים, אך בכל זאת היו בנמצא כלים שצורתם החיצונית היתה שונה מזו המקובלת בעולם היווני או הרומאי.
ויצויין, בשוליו של סעיף זה, כי מבחינת היחס המספרי, המהותי, בין כלי הזמר במקדש, ובכלל בסוגי כלי המוסיקה, לא מצאתי להם אח-ורע בשום תזמורת או הרכב מוסיקלי זר, מקדשית או חילונית, לא בסביבה של המזרח הקדום ולא בעולם היווני והרומאי. ופרשה זו, על אף העובדה שלא היתה כרוכה בהמצאת כלי זמר יהודיים טיפוסיים, חשובה היא לאין ערוך לנושא דיוננו ומחקרנו, וזו, כך דומה, עשויה להעניק ממד מעניין באשר לתרומה המוסיקלית של נגינת המקדש.
עוד בנושא באתר הידען:
5 תגובות
יחיעם היקר,
רמת הידע ורוחב היריעה שלך הם כמו שזכרתי משיעורי האזרחות וההיסטוריה לפני יותר מ-30 שנה. מה שכן, אני מאמין שסגנון יותר סיפורי ופחות אקדמי היה מיטיב עם הטקסט. בסופו של דבר, זה אתר הידען. גם אם הכיוון הוא ספר, כדאי להנגיש את הידע הרב שבו.
יפה תמשיכו מעניין .
אם תוכלו להסביר באיור או המחשה איך כל כלי נקרא.
שירת הלווים מענינת תוכלו להסביר ולתאר.
חשוב לעם לדעת קדמוניו
זה יפה פעם ראשונה ששמעתי על כל כך הרבה כלים לעמנו בעבר.
מעניין על שירת הלווים אבותינו הקדומים איך הייתה חשוב לעמנו.
צריך להמשיך לחקור ולהסביר איך כל כלי נראה.באיור אולי גם בהמחשה.
כל הפרטים המוסיקליים, הטכניים מזה והמהותיים מזה, ובכללן האינטרפרטציות הנלוות מגובים היטב במקורות חז”ל מזה ומקורות בתר תנאיים תלמודיים מזה וכן
במקורות הארכיאולוגיים והנומיסמטיים ובפרשנויות אקדמיות של חוקרים מהארץ ומחו”ל ולא אכשל באמירה שיש למסמך כל ביקורת ולא להסתתר מאחורי אינטרפרטציות ומסקנות מחוסרות בסיס. במחקרי הרבים ובוודאי במחקר דילן הוגעתי היטב את עצמי שלא להיכשל בבסיס היסטוריוסופי והיסטוריוגרפי של רשימותי המתפרסמות. בכל מקרה תודה על תגובתך.
אין לכותב מושג באלו כלי נגינה מדובר ואיך נראו.
מה הטעם בכל פלפולי הספירה הללו?!