סיקור מקיף

שיר השרירים יח – קופצים לקיסריה וקצת ליריחו

גולת הכותרת של פעילותו הספורטיבית של הורדוס היו משחקי קיסריה שנחוגו לרגל חנוכת העיר בשנת 12 או 10 לפני הספירה

האמפיתיאטרון בקיסריה. מתוך ויקיפדיה
האמפיתיאטרון בקיסריה. מתוך ויקיפדיה

מפעלו הגדול של הורדוס, השני במניין, התקפל במשחקי קיסריה אשר נחוגו לרגל חנוכת העיר, בשנת 12 לפנה"ס (או אולי בשנת 10 לפנה"ס), כפי שניתן לשער על ידי הצלבה מעניינת של הכרונולוגיה אצל יוסף בן מתתיהו, וכלשונו: "באותו זמן חל סיום (העבודה) בקיסריה סבאסטה, שנבנתה על ידו. הבניין כולו נגיע לידי גמר בשנה העשירית, ואילו מועד (חנוכתו) חל בשנת 28 למלכותו (של הורדוס), באולימפיאדה ה-192" (קדמוניות היהודים טז, 136 ואילך). משך הזמן הרב בין … לבין…, ניתן להתפרש על רקע נסיבות פוליטיות מחד ועל יסוד הקמת המבנים הספורטיביים מאידך.

וממשיך יוסף בן מתתיהו ומגולל את היריעה כדלקמן: "מיד עם חנוכת העיר היו חגיגות גדולות והכנות מופלגות בהוצאות, שכן הכריז על התחרות במוסיקה, ובמשחקים גימנסטיים, והכין המון רב של לוחמי ביניים (=גלדיאטורים) וחיות ומירוץ סוסים ואת המשובחים שבחפצים (שהיו) ברומא ובמקומות אחרים. גם את התחרות הזו הקדיש לקיסר (=הפרינקפס אוגוסטוס) והתקין לחוג אותה לתקופת חמש שנים. וקיסר שלח לו משלו את כל הכלים (הנחוצים) לכגון אלה, כדי להוסיף קישוט על נדיבותו (של הורדוס)" (קדמוניות היהודים, שם).
בחיבורו "מלחמות היהודים" מוסיף יוסף בן מתתיהו פרט מעניין וחשוב לגבי משחקי קיסריה: "ובפעם הראשונה חילק פרסים יקרי ערך לא רק לזוכים במקום הראשון, גם לזוכים במקום השני והשלישי, הוענקו פרסים כיד המלך" (מלחמות היהודים, א' 415).

בין משחקי קיסריה לאירועי הספורט בירושלים נמתחו כמה קווי דימיון: שניהם הוקדשו לקיסר, לפרינקפס אוגוסטוס; שניהם התקיימו לראשונה לרגל חנוכת העיר; לרגל עריכתם הוקמו מבנים מיוחדים; שניהם התכנו "משחקי שנת החמש", היינו מעין אולימפיים; בשניהם התבצע שילוב מעניין בין הספורט ההלני לזה הרומי ושניהם הצריכו הוצאות מרובות.

עם זאת התקיימו מספר הבדלים משמעותיים בין משחקי קיסריה לאלו שבירושלים. במשחקי קיסריה נעדרה האינפורמציה לגבי זימון ספורטאים מהעולם ההלניסטי-רומי, לגבי שימת הדגש על ענף ההיאבקות, לגבי תחרויות נהיגת המרכבות ולגבי המיתקנים המיוחדים שנבנו כגון התיאטרון והאמפיתיאטרון. אלא שהדעת נותנת שאף בקיסריה לא נעדרו המיתקנים והאירועים הנ"ל, ועל כך מיד בהמשך.

יודגש כי במשחקי קיסריה בשונה מירושלים חולקו בפעם הראשונה פרסים, כאן פרסי כסף מכובדים, גם למתברגים במקומות השניים והשלישיים. מדובר בחידוש היסטורי משמעותי, שטרם נראה ונשמע בעולם הקדום (זאת מעבר לרמיזה העמומה במשחקי טרויה אצל הומרוס, כשכל מתמודד זכה בפרס). זוהי פריצת דרך, ואף שבירת כלים בכל הנוגע לספורט היווני. הספורט היווני ראה לנגד עיניו, ובצדק, את המנצח היחיד, שהרי אין שני מנצחים ובוודאי שאין שלושה, והוא אשר נעטר ראשו בענף קלוע מעץ הזית (או הדפנה, או הקיסוס, או הכפרס. הכל תלוי במיקום התחרות), וקביעה זו התקדשה במוסרות הדת והפולחן,שלא לדבר על המיתולוגיה. והנה בא הורדוס ושינה את הכללים. מטרתו היתה לעודד, כמו בנוגע למתן פרס הכסף במשחקי ירושלים, כמה שיותר משתתפים בתחרויות, ולא רק ממניעים ספורטיביים, אלא גם משיקולים כלכליים ויוקרתיים-אישיים.

בשונה ממשחקי ירושלים מוצעת לנו אפשרות לבחון את משחקי קיסריה אף לאור המימצאים הארכיאולוגיים שנחשפו באתר, כגון תיאטרון, אמפיתיאטרון ובמיוחד מיתקן היפודרומי לתחרויות הרכיבה ונהיגת המרכבות. האחרון היה דמוי פרסה מוארכת, כשמעקפו המעוגל פונה לדרום וסוגר את המיתחם הפרוץ כלפי צפון. ממדיו היו כדלקמן: 320 מ' אורכו ן-80 מ' רוחבו, ובאמצעו שדרה נמוכה (מעין SPINA רומית). משני קצות המיתחם שרדו עמודי הסיבוב העשויים גרניט והמתנשאים לגובה של 2.35 מ', ואשר בעולם התחרויות היווניות, נחשב אחד מהם ל"טאראקסיפוס" (="אימת הסוסים" בשל הסכנות שצפן בחובו כל סיבוב ולידו היו מקריבים הרכבים קרבנות פיוס קודם לתחרות). כמו כן נמצאו שרידי אובליסק שהיתמר לגובה של 10.5 מ' ושמא אף בסיס ענק לפסל גדל ממדים.

יצויין כי חשיפת ההיפודרומוס בקיסריה מצביעה עד כמה צדק יוסף בן מתתיהו שתאר את המבנים הספורטיביים שבנה הורדוס בקיסריה, וגם בירושלים, כמין חידוש מעניין של שילוב מיוחד בין הספורט היווני לזה הלטיני.

הורדוס לא טמן ידו בצלחת באשר להקמת מבנים ספורטיביים נוספים ביהודה ומחוצה לה, כשהוא מראה בדרך זו, לדברי יוסף בן מתתיהו, את "נדבת רוחו" כיאה לשליט הלניסטי, אף אם "לקה" הורדוס באובססית בניה, אולי כתוצאה מרצונו לגשר בין יוזמותיו הרבות לבין המגבלות הפוליטיות המסויימות שהטילו עליו הרומאים, יש בהחלט לברכו על מפעליו המיוחדים, שאף הביאו לתעסוקת אלפי פועלים לתקופות ממושכות.

אתר ארכיאולוגי מעניין שמחמיא בעקיפין להורדוס הינו יריחו. בארמון החורף המהולל שהקים הורדוס ביריחו נמצא מכלול היוצא דופן במבנהו בכל העולם ההלניסטי-רומי. מדובר על שכלול ארכיטקטוני בין היפודרומוס מלבני לבין תיאטרון (ובאחד הפרקים הבאים נעסוק במבנים הספורטיביים של בנו, הורדוס אנטיפס, בטבריה). בארמונו המפואר שביריחו נחשפו שרידי בריכת שחיה שממדיה 40 מ' על 92 מ' (כמעט כממדי בריכה אולימפית בימינו). בריכה זו נקשרה במקרה הטראגי המובא אצל יוסף בן מתתיהו, ומדובר בהטבעתו של אריסטובולוס, אחי מרים החשמונאית, רעייתו של הורדוס, בפקודתו של הורדוס שחשש מפני עלייתו והצלחתו (הבחור היה מיועד לכהונה הגדולה וזכה להערצה בלתי מבוטלת מהציבור היהודי), וזאת במהלך שעשועי שחיה מבויימים שערכו רעיו של הורדוס ועבדיו הגליים. בתיאורו של יוסף בן מתתיהו מסופר, אגב, על כמה בריכות שחיה, ואולי מכוונים הדברים בשקיפות למימצאים הארכיאולוגיים, כשבמרכז הבריכה המדוברת נבנה מין גשרון תת-מימי, מעין רציף, שאיפשר לשכשך רגליים אף במרכז הבריכה, והיה בו כדי לחצות את הבריכה לשניים.

הורדוס בנה בשטחי ממלכתו ואף מעבר לזו בתי מרחץ, כשהמפורסמים מביניהם, כאלה שזכו לחשיפה ארכיאולוגית, היו במצדה (ארמונו ומבצרו בחייו) ובהירודיון (ארמונו ומבצרו ואולי גם מקום קבורתו). באתרים אלה נחשפו בתי מרחץ משוכללים ורחבי ידיים, שהכילו את כל מרכיבי המרחץ הרומי – חדר קרים, חדר חמים, חדר עיסוי, מלתחה ועוד.

נכון שמיתקנים אלה אינם קשורים לכאורה לפעילות הגופנית גרידא, אם כי החשיבות של MENS SANA IN CORPORE SANO (היינו, נפש בריאה בגוף בריא) עמדה במרכז תפיסת עולמו של הספורט הרומי מחד, והזיקה בכלל בין היגיינה לפעילות הגופנית מאידך, אלא שנושא זה ראוי להבהרה חשובה.

הרומאים בזו וזלזלו בספורט היווני בשל עידונו המסויים וזיקתו לתפיסות פילוסופיות הרחוקות מעולם האידיאות המחוספסות, ואף הפיזיות של הרומאי. אלא שעם הזמן, גם כפונקציה של הכיבושים הרומיים ובואם במגע הדוק יותר עם הספורט ההלניסטי (ירושת זה ההלני-יווני) וגם בשל ביקורות מחוגי האריסטוקרטיה הרומית לגבי התנהגותו הברוטלית של האספסוף ברומא ושל התמכרות הקיסרות לגחמות הוולגריות של ההמון, חלה תפנית בתפיסה האנטי-יוונית אצל הרומאים, והללו החלו לאמץ בהדרגה תפיסות עולם יווניות. הדבר בא לידי ביטוי בתחומים רבים, כגון בארכיטקטורה ואף בגסטרונומיה ובמוסיקה, ובמיוחד, לענייננו בתרבות הגופנית.

מרכז התרבות הגופנית היוונית התמקד באותו גימנסיון – מעין תיכון שקלט לתוכו את בני ה-14 עד ה-18 – שבו הוטמעו כל יסודות החינוך הגופני והתרבות הגופנית והיוו תנאי בל-יעבור לקבלת האזרחות העירונית. לרומאים היתה בעיה כיצד ועד איזו מידה לאמץ את המבנה הזה אל תוך תודעתם. הפיתרון, אם כי דחוק ודי מוזר נמצא בדמות בית המרחץ הרומי, שהפך למעין מועדון אריסטוקרטי לפעילות גופנית, בעיקר בתחום משחקי הכדור (שלא נכללו ברפרטואר הספורטיבי הקלאסי היווני), השחיה, וכמובן העיסוי ההיגייני. במועדון זה, בדומה למקבילו היווני, התנהלו גם פעילויות אינטלקטואליות, הומניסטיות ופילוסופיות.

תחום זה מצא מאוד חן בעיני הורדוס, והוא שיזם הקמתם של בתי מרחץ רבים באזורי שליטתו (כמו למשל בהירודיון ובמצדה) ואף מעבר להם (כגון באשקלון, בבריטוס – ביירות של היום, שם נחשפה כתובת המעידה על נדיבותו של הורדוס, בדמשק, בגבל (היא ביבלוס שמצפון לביירות), ברודוס ועוד).

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

3 תגובות

  1. יובל שלום

    לאור ההצלבה בין המקורות הספרותיים, קרי יוסף בן מתתיהו, לבין המימצאים הארכיאולוגיים, שניתן ליחסם כרונולוגית לימי הורדוס ובניו, אכן נכתיר את בית הורדוס כמי שתרם תרומה נכבדת לנושא הספורט בקיסריה.

    הביטוי התקפל משמעו טמון בין קפליו, אליגורית-מטאפורית כמובן, של מפעל כזה או אחר. הביטוי מקובל בין החוקרים השונים.

  2. היות שקיסריה עמדה על תלה זמן רב אחרי הסתלקותו של הורדוס, ומן הסתם המשיכו שליטיה לטפח אותה, האם מוצדק לייחס את כל המפעלים שנתגלו בתוכה רק להורדוס?
    אגב, מה פרוש "התקפל" במשפט הראשון?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן