סיקור מקיף

שיר השרירים י"ט – מאולימפיה לטבריה

הפרסים באולימפיאדה בחסות מלך יהודה. על תרומתו של הורדוס להמשך קיום המשחקים האולימפי ביוון

שיחזור המתקנים והמבנים באולימפיה העתיקה. מתוך ויקיפדיה
שיחזור המתקנים והמבנים באולימפיה העתיקה. מתוך ויקיפדיה

את הפרק הקודם סיימנו באיזכור התרומות הארכיטקטוניות של הורדוס בזיקה לבתי מרחץ, ואת הנוכחי נפתח באיזכור תרומות נוספות כדברי יוסף בן מתתיהו: "הוא (הורדוס) הקים גימנסיונים בטריפוליס, בדמשק ובעכו … בצידון ובצור הקים הורדוס תיאטראות … ובערים אחרות התקין משרות קבועות לראשי הגימנסיונים ומימן את כל הוצאותיהם שנה בשנה ודרש מהם, כאשר עשה ליושבי האי קוס (אי בים האגאי, סמוך לחוף המערבי של אסיה הקטנה, שם נתגלה בסיס לפסל שהוקם לכבוד הורדוס), שלא יחדלו הפרסים (פרסי התחרויות) כל הימים" (מלחמות היהודים א 423-422).

לתרומות אלו היתה משמעות רבה בעיני הורדוס – ראשית, יוקרה אישית; שנית, הידמות לאציל הלניסטי אשר מתברך בסגולה אידיאלית של "מגאלופסיכי", היינו בעל נפש נאצלה, קרי נדבן; שלישית, מציאת חן בעיני הרומאים אשר שדרגו מפקידה לפקידה את מעמדו של הורדוס; רביעית, "חיידק" הבנייה שפקד את הורדוס; חמישית, יצירת קשרים כלכליים, מעבר לחברתיים ולתרבותיים עם מוקדי התמיכה שלו. ובל נשכח שתרומות אלה, ובעיקר הרציפות, תבעו מהורדוס הפלגה בהוצאות, והורדוס לא היה כזה ששם כספו על קרן הצבי.

עם זאת תרומתו המפורסמת מכל בתחום הגופני-ספורטיבי התמקדה בהחייאתם של המשחקים האולימפיים, ועל כך מגולל יוסף בן מתתיהו את השורות הבאות: "הוא (הורדוס) העלה את כבוד התחרות באולימפיה, שמחוסר כסף פחתה תפארתה במידה רבה לעומת שמה (המפורסם), על ידי שהתקין למשחקים הכנסות כספיות ופאר את החגיגה גם מבחינת הקרבנות וגם מבחינת שאר הקישוטים. בשל נדיבות ("מגאלופסיכי") זו הוכתר הורדוס בקרב אזרחי (העיר) אליס (בתואר) עורך משחקים קבוע" (קדמוניות היהודים, טז 149).

בחיבורו השני, מלחמות היהודים, משלים יוסף בן מתתיהו את התיאור הנ"ל כדלקמן: "אפשר שיטען הטוען, כי רק יושבי הערים אשר זכו למתנות (מידי הורדוס) נהנו מהן. אך בנדיבות לבו לאנשי אליס (עיר קטנה בסמוך לאולימפיה, שמראשית קיום המשחקים האולימפיים היתה זו שערכה אותם ופיקחה עליהם) העניק שי לא רק לקהילות יוון, אלא לעולם כולו ("אויקומנה") – לכל מקום ששימעה של תהילת המשחקים האולימפיים הגיע אליו. כאשר עבר באליס בדרכו לרומא (שנת 12 לפנה"ס או אולי שנת 8 לפנה"ס), בשנת קיומן של התחרויות הנערכות אחת לארבע שנים ("משחקי שנת החמש"), וראה שהן יורדות מגדולתן בגלל מחסור בכסף, וכי עם שקיעתן ייעלם השריד האחרון של יוון העתיקה, קיבל על עצמו להיות עורך המשחקים לשנה זו, ואף העניק סכומי כסף לעתיד לבוא, וכך הבטיח שזכר כהונתו כעורך המשחקים לא יעבור מן העולם" (מלחמות היהודים, א 427-426).

את המשחקים האולימפיים, שהיוו את פסגת התרבות הגופנית הקלאסית, בשעתה כמובן, פקד, מאז המאה השלישית לפנה"ס ואילך, משבר קשה בשל מספר גורמים: ראשית – שקיעתה של יוון כתוצאה משרשרת מלחמות מתישות; שנית – נקודת הכובד הועתקה למזרח מאז התקופה ההלניסטית; שלישית – העיר אליס, שהיתה מופקדת על ניהול המשחקים ועל פיקוחם, נקלעה למשבר כלכלי חמור מתחילת המאה הראשונה לפנה"ס; רביעית – הספורט הפך יותר ויותר למקצועני ולאגרסיבי בהשפעת הכיבושים הרומיים ועל כן לא נמצא לו מקום באווירה האולימפית הקלאסית של הספורט הלא-מקצועני; חמישית – את מקומה של אולימפיה תפסו אתרים מקומיים.

אולימפיה כמו ציפתה ליוזמה אמיצה, כמעט חסרת סיכוי, בדמות החייאת תהילתה, ואת הכפפה הזאת הרים הורדוס. ומדוע? ראשית, בשל נטייתו הפרו-ספורטיבית; שנית, כחלק אינטגראלי מתוך חיידק הבניה שפקד אותו; שלישית, כדי להצטייר שוב ושוב כבעל הפש נאצלת, נדבנית, כראוי לנסיך הלניסטי. רביעית, מתוך רצון לחזק את הקשרים בינו לבין אוגוסטוס, שליטה של רומא, וזאת מכיוון שאוגוסטוס נודע כחובב מושבע של התרבות היוונית וההלניסטית ולא בכדי מציין יוסף בן מתתיהו כי הורדוס החייה את המשחקים האולימפיים בדרכו לרומא, בין השאר כדי להיפגש עם אוגוסטוס ולזכות בתמיכתו באשר למינוי יורשו של הורדוס; חמישית, רומא בקשה להצטייר כיורשתה של האימפריה ההלניסטית והורדוס החליט להיות זה שממנף את חלומה של רומא בנידון; ששית, נתפרסמה אז מין שמועה שמתקיים קשר מיתולוגי בין יהודה לבין ספרטה; הורדוס אולי ציפה כי גם ספורטאים מיהודה יטלו חלק במשחקים היוקרתיים, מיתולוגית.

נכון שתרומתו של הורדוס אמורה היתה לחזק היטב את יוקרתו בקרב כל מי שהכירו, אך נשאלת השאלה האם יכול היה הורדוס לממן את המפעל האדיר הזה? התשובה לכך הינה חיובית. הורדוס נודע כבעל נכסים רבים וכמי שיודע להשקיע בתבונה את ממונו ולא בלתי נמנע הוא שכתוצאה ממפעלו באולימפיה יתחזקו הקשרים הכלכליים בין יהודה לערי יוון.

הורדוס זכה במינוי מיוחד, גמול לסיוע הכספי שהעניק לאולימפיה, והוא "אגונוטטאס (עורך משחקים קבוע) לצמיתות". מינוי זה ותואר זה היו זרים לעולם הקלאסי של המשחקים האולימפיים. המשחקים נוהלו על ידי חבר שופטים מיוחד ("הלאנודיקאי"), שנבחרו על פי גורל מבין אזרחי העיר אליס, ועל כן מינויו של הורדוס ותוארו היו בחזקת חידוש על בסיס פרגמטי מובן. הושגה כאן מין פשרה שעיקרה – מינוי לנשיא כבוד של המשחקים, בבחינת תואר יוקרתי ללא שיוך פונקציונלי.

את ההתלהבות הספורטיבית, הכוללת רבדים פוליטיים, סוציו-כלכליים ותרבותיים היטיב הורדוס להנחיל לבניו אחריו. מבין יורשיו הזדקרה דמותו של הורדוס אנטיפס (4 לפנה"ס – 39 לספ'), שקיבל תחת ידו את השלטון על הגליל ועל עבר הירדן היהודי ("פראייה") במינוי רומאי מיוחד.

אנטיפס בנה מחדש את העיר ציפורי כבירת הגליל וקרא לה "אוטוקראטוריס" על-שם אוגוסטוס. שרידי התיאטרון שנחשפו בה מעידים על קיום תחרויות והופעות מוסיקליות ומימיות שנערכו במקום.

בין השנים 17 ל-22 לספ' בנה אנטיפס עיר נוספת במערב הגליל בשם טבריה על שם הקיסר טיבריוס כמרכז כלכלי חשוב. טבריה נבנתה בדפוס של עיר פוליס לכל דבר (עיר פוליס יהודית) ובין המבנים שהקים בה אנו מוצאים סטדיון, על-פי עדות יוסף בן מתתיהו, שנבנה מחוץ לעיר, בסמוך לים כנרת, ותכולתו נועדה לאכלס בין 15 ל-20 אלף צופים. הקהל הצופה לא "התרווח" על מושבי אבן, אלא על מגבהות אדמה שנתמכו בחומת אבן חיצונית. כלומר מדובר במבנה המשלב תפיסת עולם יוונית ותפיסת עולם רומית.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן