רשימה זו, על שני חלקיה, מבקשת לבחון את הממדים השונים ששוקעו בסוגיית החינוך הגימנסיוני בקרב תפוצות ישראל בתקופה ההלניסטית והרומית, כתופעה מיוחדת במינה ומאלפת
רשימה זו, על שני חלקיה, מבקשת לבחון את הממדים השונים ששוקעו בסוגיית החינוך הגימנסיוני בקרב תפוצות ישראל בתקופה ההלניסטית והרומית, כתופעה מיוחדת במינה ומאלפת, שניזונה משני מוקדים יסודיים (בעלי חתך פוליטי, חברתי, כלכלי ותרבותי), שלובים יחדיו במסכת דינמית מעניינת: התשוקה היהודית בהשגת סטטוס אזרחי בערי הפוליס ותהליך ההלניזציה שפקד את עם ישראל בתקופות אלה.
יהדות התפוצות נחשפה היטב לקרינת התרבות ההלניסטית, ובכללה למידת השפעתה הדומיננטית של התרבות הגופנית ההלניסטית, וזאת מאחר שהמערכת הגימנסיונית שימשה תו הצורפים של התרבות ההלניסטית והיתה למשען מוצק בהשתלשלותה ההיסטורית של עיר הפוליס. ולא אף זו אלא זו – שאיפת היהודים לקבלת זכויות אזרח והמאבק שנוהל לצורך זאת השתלבה בתהליך ההלניזציה שפקד יהדות זו דינמיקה זו שימשה מנוף איתן למציאת עניין בתרבות הגופנית ובנטילת חלק פעיל בה. יתירה מזו, את המורכבות הזאת ליווה ניווט יהודי מעניין בין המעומתים הקלאסיים – קרי, השלטון המרכזי ההלניסטי ורשויות ערי הפוליס.
באחד הפרקים הקודמים עסקנו בזכות קבלת השמן בחינם על ידי ראשי הגימנסיון ליהודי אנטיוכיה – מרכז השלטון הסורי-סלאוקי, בפקודת המלך סלאוקוס הראשון ניקאטור (281-301 לפנה”ס), כשהמסקנה הובילה לפעילות יהודית בגימנסיון ההלניסטי. אחר-כך הבלטנו את העובדה כי זכות זו התגלגלה לאורך שנים עד לתקופת השלטון הרומי בסוריה (מאז 67 לפנה”ס) ואף הדגשנו את הקשר בין הרפורמה ההלניסטית-ספורטיבית מטעמו של יסון בירושלים לבין ה”אנטיוכיים”.
בתקופת השלטון הרומי בכל אגן הים התיכון אנו עדים להוכחות רבות יותר באשר למעורבות של יהודים בפעילות הספורטיבית בערי הפוליס, בעיקר מדובר בקהילה היהודית המשגשגת שבאלכסנדריה המצרית. זו נהנתה ממגילת זכויות אזרחיות שהורעפו עליה מהמדיניות המיוחדת של השליטים ההלניסטיים, מימי אלסנדר הגדול ואילך. תלמי השני, “פילדלפוס” (246-284 לפנה”ס) העניק מעמד הכולל פריבלגיות פוליטיות לקהילת אלכסנדריה. במרוצת שלטונו היתה אלכסנדריה מעמודי-התווך של התרבות ההלניסטית במזרח, ותושביה היהודים, בני הרובד האריסטוקרטי במיוחד, הושפעו היטב מתנופת התרבות ההלניסטית הפורחת. זאת ועוד, מתקופה זו ואילך הפגינו היהודים מידה רבה של נאמנות לשלטון התלמי וסייעו לו בדרכים שונות, שתולדתן – שיפור מעמדם ויוקרתם.
הנתונים שהוצגו עד כה, שתמציתם – הכתרת היהודים בזכויות אזרח, די היה בהם כדי לתמוך בהנחה, כבדומה לכתב הזכויות שהעניק בזמנו סלאוקוס הראשון ליהודי סוריה בכלל וליהודי אנטיוכיה בפרט, שיהדות אלכסנדריה נטלה חלק בחיי הגימנסיונים העירוניים לכל דבר ועניין, כמתבקש מעיקרון המיגבלה החוקית-משפטית שהתנתה קבלת זכויות אזרח בחינוך גימנסיוני. עם זאת, לא בסתפק מן הסתם ב”סברות-כרס”, אלא נתור אחר נתונים רלוונטיים יותר ומוצקים מן הסתם.
ובכן, לאחר פטירתו של תלמי התשיעי, “פטולמאיוס”, בשנת 80 לפנה”ס, ניתנה מצרים תחת ההשפעה הרומית, אם כי מדובר על 50 שנה חפני הכיבוש הרומי. יהודי אלכסנדריה הושיטו יד מסייעת לרומאים (בגידה? זו כבר שאלה של “גיאוגרפיה ופורנוגרפיה”), באפיק הפוליטי והצבאי, מתקופת יוליוס קיסר ואילך, וזכו מתוך כך בתמורה בזכויות פוליטיות. משנת 30 לפנה”ס ואילך, משהפכה מצרים לפרובינקיה רומית, נהגו השליטים הרומיים (אוגוסטוס ויורשיו) לאשר מגילות של זכויות אזרח ליהודים.
בתקופה זו הפך החינוך הגימנסיוני לאבן-בוחן דומיננטית ולתנאי קדומני, הכרחי, לריבוד האזרחי, ומסיבה זו הוגבר הפיקוח הרומי על המערכת הגימנסיונית (בל נשכח את האספקטים הפוליטיים והכלכליים שנטמעו בכך), ולמידה כזו, שלבוגרי הגימנסיון (קרי, האלאנאס) ולהם בלבד (בני החתך החברתי, האריסטוקרטי) הותר ליטול חלק באיוש משרות אדמיניסטרטיביות וכלכליות בעיר הפוליס. מכאן שנשכיל להבין ולאמוד נכונה את חשיבות החינוך הגימהסיוני בעיני הציבור היהודי הרלוונטי.
נכון הדבר, שההתניה הרומית הנ”ל לא היתה בחזקת חידוש, אותו הביאו הרומאים למזרח והפנימו אותו בקרב ערי הפוליס. הרומאים העתיקן את המודל כפי שהיה מקובל מאות בשנם בפסיפס העירוני. עם זאת הללו העמיקו יותר ויותר את ההתניה העקרונית, גם מתוך אמונתם שבאופן זה יהדקו היטב
2 תגובות
מעניין השימוש שלך במילה גימנסיוני, אני מניח שהוא מתייחס לשני המובנים של המונח..