שיר השרירים פרק י”ז: הורדוס נכנס לתמונה ומתחיל לתמוך בספורט בירושלים

תרומתו האדירה וחסרת התקדים של הורדוס במישור הספורטיבי באה לידי ביטוי באופנים רבים

מאז שנת 63 לפנה”ס ניתנה יהודה תחת השלטון הרומי. השלטון החשמונאי ועימו מידה רבה של ריבונות יהודה הגיעו לקיצם.
בשנות הארבעים דרך כוכבה של משפחת אנטיפטרוס, שזכתה למינויים מדיניים מידי הרומאים, ומבניה הזדקרה דמותו של הורדוס (במקור היה שמו הרודאס, כשהה”א היא שוואית וקשת הגייה כיום והדל”ת צרוייה), שהתמנה למלך יהודה מטעם הרומאים (4-37 לפנה”ס). מינוי זה היה ביטוי למערכת היחסים שנרקמה בינו לבית הקיסרות הרומית ופועל-יוצא מכישוריו הפוליטיים ותכונותיו-מעלותיו הדיפלומטיות.

תרומתו האדירה וחסרת התקדים במישור הספורטיבי חייבת להיבחן במישורים הבאים:

ראשית – תקופתו מאופיינת בתנופת בניה עצומה, בעיקר עירונית, על צורת הפוליס ההלניסטית, ובכללה על היסודות הגימנסטיים (התעמלותיים) והאגוניסטיים (התחרותיים).

שנית – המציאות המדינית של יהודה, שקשורה היתה במבנה הקיסרות הרומית, דרשה במפגיע את שילוב המלכות היהודית בתרבות העולמית, ובמיוחד בתקופה זו, כאשר האוריינטציה הרומית תבעה להכניס את כל ארצות חסותה תחת כנפי התרבות ההלניסטית האויקומנית (הכלל-עולמית).

יתירה מזו, הדרך היחידה לזכות בשלטון ולקיימו היתה לקבל את עולה של רומא ולהשתלב בתוכה. מתוך כך נהג הורדוס כמלך הלניסטי לכל דבר, הן ברמת הנהלת המדינה והן במישור חייו הפרטיים כאחד: בחצרו הסתופפו יועצים ופקידים, שהיו ידועים ומקובלים בחברה ההלניסטית, וארמונו שימש בית-ועד לאנשי-שם בכל תחומי התרבות כגון פילוסופיה, ספרות, רטוריקה ועוד.

שלישית – התקופה הנידונה התברכה בתנופה רבתי בעולם התרבותי הרומי, ובכללו – הספורטיבי. הוקמו מאות מיתקני ספורט ברחבי האימפריה כמו קרקסאות, אמפיתיאטראות, גימנסיונים, מרחצאות ובריכות שחיה. הרומאים, חדורי הגישה הקוסמופוליטית בכל הנוגע לספורט, ייסדו משחקים בסגנון ההלניסטי, תמכו במשחקים הלניים קדומים והביאו את בשורת התחיה לאירועים ספורטיביים קלאסיים, כמו האולימפיאדות.

רביעית – תקופתו של הורדוס עמדה בסימן התעשרות כלכלית ושנות שקט ושלווה ביטחונית.

חמישית – סיעות ונטיות אידיאולוגיות יהודיות שונות, שפעלו בזמנו של הורדוס, כמו הפרושים והצדוקים, לא היו מרוחקות כלל ועיקר מעולם האידיאות היווניות הקלאסיות כגון פלטוניזם, פיתגוריזם ועוד.

ששית – הורדוס עצמו התנהג כאציל הלניסטי לכל דבר, ועניין זה התבטא אף בכושרו הגופני. הוא הצטיין בענפי ההיאבקות, הטלת כידון, ירי חצים למטרה וצייד.

כל הנתונים הללו מבהירים את הרקע לתנופה הספורטיבית חסרת התקדים שהתקיימה בימיו של הורדוס וביוזמתו האישית, אף האובססיבית מעט.

מפעלי הספורט של הורדוס לא ידעו שובע, ולא היה להם אח-ורע בקורותיה של יהודה. פעלו הגדול ביותר, הראשוני, נקשר בחידוש פניה של ירושלים, ובכללם בניין בית המקדש על חומותיו, שדרותיו וכל היקפיו הארכיטקטוניים, זה שעליו השתפכו חז”ל כי “מי שלא ראה בניין הורדוס (בית המקדש) לא ראה בניין מימיו”, ונדגיש כי הורדוס לא היה בלשון המעטה חביבם ויקירם של התנאים והאמוראים.

לרגל חנוכת המקדש והעיר בכלל בשנת 28 לפנה”ס מנהל הורדוס בירושלים פרוייקט חסר-תקדים בכל ממד, היקף ועומק, וכשהוא למד על כך ממנהגים יווניים, הלניסטיים ורומיים, הבין השליט היהודאי כי אין דרך טובה יותר מאשר לקיים בעיר תחרויות ספורטיביות. התחרויות, במיתקנים ארכיטקטוניים שנבנו מראש, נערכו לכבודו של הקיסר השליט, הפרינקפס אוגוסטוס (אוקטביאנוס לשעבר), שהורדוס נמנה בין ידידיו. המישחקים נתכנו “כמעט אולימפיים” בשם “מישחקי שנת החמש”, כמקובל בתחרויות הקלאסיות, כלומר הם אמורים היו להיערך אחת לארבע שנים, אלא שמטעמים מיתולוגיים ואמונתיים-מאגיים, נספרה שנת עריכת המישחקים פעמיים – פעם כפותחת מחזור ופעם כנועלת מחזור.

האירוע המכובד זכה לכיסוי מעניין של יוסף בן מתתיהו היודע לספר כי המישחקים נערכו בהידור רב, כי מעל עבר הוזמנו מיתחרים, מפורסמים ומיומנים בענפי ספורט שונים וכי המבנים שהוקמו במיוחד לאירועי הספורט היו מדהימים בפארם.

יוסף בן מתתיהו מזכיר את ענפי ההיאבקות, השעשועים הגימנסטיים, תחרויות הרכיבה, התיאטרון והמוסיקה וכן קרבות בין גלדיאטורים.
לכאורה אירועי ספורט שגרתיים, אם כי בהקשר של חנוכת העיר ועל כן מקבלת ההתרשמות מימד יותר מועצם מן הסתם, אלא שמאחורי האירועים מסתתרות כמה נקודות מעניינות המתמצות במעין חידוש “עולמי-ספורטיבי” שיזם הורדוס, כנראה בשיתוף פעולה עם הרשויות הרומיות.

מדובר בשילוב מיוחד, כמעט בלתי אפשרי בין הספורט ההלני-הלניסטי לבין זה הרומי, כמו ההכלאה בין שעשועים גימנסטיים לבין תחרויות גלדיאטוריות, מה שמכונה בתרבות הרומית בשם שעשועי הדם בזירה. ומדוע? מכיוון שבין הדיסציפלינות של הספורט היווני לזה הרומי פעורה תהום עמוקה עד כדי מתיחת ביקורת חאיפה ונוקבת, הלנית כמובן, כלפי הספורט הרומי ואכזריותו, ואילו הורדוס הצליח ביוזמה מיוחדת ובתבונה פוליטית לגשר על פני התהום ולפתוח בכך פרק חשוב בהתפתחות הספורט הקדום.

כמו כן הצעת פרסי כסף המנוגדת לחלוטין לספורט ההלני הצליחה לעורר עניין בקרב ספורטאים מחוץ ליהודה ובכללם אגודות ספורט מקצועיות. ואף בכך נתרמה חוליה חשובה (אם כי עליה קיימת מחלוקת לגבי ערכיותה, ואולי בצדק רב) של פיצוי כספי לספורטאים המתחרים.
ומה בנוגע לאירועים הדמיים, הגלדיאטוריים משהו? ובכן על כך מעיד יוסף בן מתתיהו כדלקמן: “הוכנו גם חיות טרף ונאספו בשבילו אריות רבים מאוד וחיות אחרות, המצטיינות בכוח יוצא מן הכלל, וגם בזה שהן נדירות ביותר על פי טבען. נערכו התנגשויות בין אלה לאלה, וקרבות בין בני אדם שנידונו למיתה ובין אותן החיות, להשתוממותם ולעונג נפשם של הנוכרים על ההוצאות ועל הסכנות שבמחזה כאחד, ואילו לבני הארץ היתה זו הפרה גלויה של החוקים הנערצים עליהם, שכן כחטא מפורש נראה (להם) הדבר להשליך בני-אדם לחיות לשם הנאתם של בני-אדם (אחרים) …” (קדמ’ טו 276-273).

אירועי דם מסוג אלה היו זרים לחלוטין לספורט ההלני וההלניסטי, אך לא לרומי, והורדוס מטעמים שונים יצר שוב את השילוב חסר תקדים בין שתי הדיסציפלינות כאמור לעיל – בין זו ההלנית/הלניסטית לזו הרומית. אלא שמדובר בירושלים ובמיוחד בדימוי היהודי שהורדוס קישט עצמו, ובוודאי שלא היה מעוניין לקלקל את החגיגות ולהיחשף להתקוממות יהודית. ומסיבה זו לא השליך לזירה לוחמים גלדיאטורים מקצועיים, אלא כאלה שנידונו למוות והיו יכולים לקנות את חייהם בניצחון בזירה, מה שהיה מקובל בשעשועי הדם ברומא.

הציבור היהודי מתח אמנם ביקורת על אירועים מסוג אלה, אך לא תרגם את הסתייגותו למרידה כלשהי.

בהמשך, מספר יוסף בן מתתיהו, כי התארגנה משלחת ירושלמית ודרשה במפגיע מהורדוס לחשוף בפניה את הפרסים למנצחים, מה שנראה לה כעבודת אלילים. הורדוס יכול היה להתעלם, או מאידך להעניש את מרימי הראש, אך בחר במחילה על כבודו, כשהוא מוליך את המשלחת לחדר סמוך ומראה לה בוודאות כי אין מדור בפסלים אלא בפרטי לבוש ונשק.
הנקודה המעניינת היא שהמשלחת לא בקשה להעביר מחאה כלשהי נגד עריכת משחקי ספורט בכלל, מה שמוכיח כי המודעות החיובית כלפי הפעילות הגופנית הוטמעה בחברה היהודית.

ואכן ניתן בזהירות להניח כי הורדוס תרם בכך, ולו בעקיפין,מעבר להיבט המקצועי-ספורטיבי שצויין לעיל, גם להרחבת המעגל הסוציו-כלכלי של בעלי התודעה החיובית כלפי הפעילות הגופנית ביהודה ומחוצה לה.