סיקור מקיף

שיר השרירים יג' – האם זרקו דיסקוס בירושלים? או "פריצת דיסקוס"

הכוהנים ביקשו להשתתף באימוני הגוף ותרגיליו, ולא לשמש בחזקת צופים בלבד

זורק דיסקוס
זורק דיסקוס

בספר מקבים ב' נאמר כי הכוהנים היו ממהרים אל הפאלייסטרה (קרי מיתחם ההיאבקות, או בית הספר להיאבקות) "על פי קריאת הדיסקוס" (מקבים ב' ד, יד), או בתרגום אחר – "אחרי קריאת הדיסקוס".

מהי אותה "קריאה"? יש המבארים אותה כצליל נחיתת הדיסקוס על הקרקע, שהרי זריקתו פתחה את שורת המישחקים, וקול הנחיתה שימש סימן לתחילת המישחקים, או שמא מדובר בצלחת מתכתית ("גונג"), כשההכאה עליה הייתה סימן לפתיחת התחרויות.

יש השוללים זאת מכל וכל וטוענים כי זריקת הדיסקוס לא התקיימה כלל בפאלייסטרה, מקום שנועד לתחרויות ההתגוששות.

ונמצאים הגורסים כי "על פי קריאת הדיסקוס" הינו ביטוי סמלי שמשמעו – כאשר החלו תרגילי העימול, או כאשר התקיימה חלוקת השמן לספורטאים. השמן, כידוע נועד לסיכת הגוף, והיה מצרך נפוץ ושכיח בקרב המתאבקים.

דומה שפיתרון לבעיה עשוי להימצא במקור עצמו (שנכתב ביוונית). בקטע הטקסטואלי במקור נאמר ,חורגיאס מאטה טאן טו דיסקו פרוסקלאסין". המילה האחרונה אשר מבהירה את המשמעות – ,פרוסקלאסיס" משמעה "הזמנה להופיע", כגון הזמנה למשפט. ולכן התירגום של הקטע אמור להיות כך: "ברגע שנשלחה ההזמנה להשתתפות ב(תחרות) זריקת הדיסקוס", ובשינוי בכתב היד נאמר: "פרוקלאסין" תחת "פרוסקלאסין". "פרוסקלאסין" בא במשמעות של קריאת תיגר, או אתגר שמציב אם מול יריבו (מעין "הטלת כפפה"). כלומר, מדובר על תחרות ממש ונטילת חלק בה.

מפיענוח הקטע ביוונית אנו עדים לשתי עובדות: ראשית – במיתקן הירושלמי הטילו דיסקוס, שנית – לא דובר על הזמנה סתמית, אלא על הזמנה מיוחדת ליטול חלק באימונים (ו/או בתחרויות). מכאן שהכוהנים ביקשו להשתתף באימוני הגוף ותרגיליו, ולא לשמש בחזקת צופים בלבד.

ונחזור בהקשר זה לפיענוח הטקסט היווני: " … (ובבזותם את המקדש ובחדלם מעסוק בקרבנות) הם נחפזו ליטול חלק באימונים (במישחקים?) המנוגדים לחוק (התורה?) של הפאלייסטרה". כלומר, מדובר על נטילת חלק ממשי באימונים ואולי אף בתחרויות.

וכעת לשאלת זריקת הדיסקוס בפאלייסטרה. במקורו הקלאסי היה הפאלייסטרה בית-הספר להיאבקות. היה זה בנין יווני טיפוסי, בעל חצר פתוחה במרכז (לצורך המתאבקים), ומסביבו חדרי הרחצה, סיכת הגוף ומלתחה. במרוצת הזמן הכיל כמעט כל גימנסיון את מיתקן הפאלייסטרה (ובמקרים רבים צמח הראשון מן האחרון) ובתקופה ההלניסטית (תקופת עיסוקנו בפרק זה, כבקודמיו) היה צירוף זה בבחינת תופעה נפוצה. אם-כן, אל לנו להתפלא שבעל ספר מקבים  נוקט בלשון "פאלייסטרה", הגם שבפתח דבריו מזכיר הוא את הגימנסיון, ומכאן, ששימושו של בעל ספר מקבים ב' במונח "פאלייסטרה" עשוי בהחלט להצביע על המקום בלבד, כלומר בגימנסיון (שכלל את הפאלייסטרה). וכך מתחזקת ההנחה כי אכן זרקו דיסקוס בגימנסיון הירושלמי, בבחינת ענף שפתח את שורת התחרויות.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

4 תגובות

  1. אני לא חושב שזה ראיה לגבי ההסתכלות החז"לית על ההתעמלות.
    פשוט מאוד – הרי ידוע שהכהנים בבית שני היו מושחתים מכל הבחינות, ושרוב הכהנים הגדולים אף לא סיימו שנתם. אין זה אומר שחכמים הביטו על כך בעין יפה, פשוט לא היה להם מה לעשות.

  2. הרישא של הערתך נשמע פתלתל, אם כי אין לפוסלו מעיקרו. הסיפא יכולה להצדיק מחד כל אישוש היסטורי ונאידך כל דחייה היסטורית, היסטוריוגרפית והיסטוריוסופית.
    חן-חן

  3. כותבי ספרי מקבים השמיצו את הכוהנים כדי להצדיק את תפיסת הכהונה הגדולה בידי החשמונאים. לכן לא בטוח כי הם דיברו אמת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן