שיר השרירים פרק מ”ט – סיום הסדרה

בסדרה זו הוכחתי נדבך אחר נדבך, סעיף אחר סעיף בקשתי להוכיח כי יהודי ימי-הביניים והרנסאנס, לא זו בלבד שלא היו רחוקים כלל-ועיקר מתחום הספורט, אלא היו מצויים בו ועוסקים בו באופן יחסי מה שלא היה מבייש את הסביבה המקומית.

לכל פרקי הסדרה “שיר השרירים”

אז מה היה לנו?

כשפתחתי את הסדרה הנוכחית, “”שיר השרירים”, נראה היה שנסתפק במספר מינימלי של שורות כדי לסכם את הנהי, הצרות, ההשפלות והרוחניות, אך לא את הספורט, ומסתבר ש”לא כצעקתה” – נדבך אחר נדבך, סעיף אחר סעיף בקשתי להוכיח כי יהודי ימי-הביניים והרנסאנס, לא זו בלבד שלא היו רחוקים כלל-ועיקר מתחום הספורט, אלא היו מצויים בו ועוסקים בו באופן יחסי מה שלא היה מבייש את הסביבה המקומית.

היינוו עדים לחיבור תרגילי עימול, שכללו תרגילים להרפיית השרירים; לקביעת ההדרגתיות שבעימול; להבחנה ולסיווג פנימי בתוך ענף הספורט עצמו, כגון עימול, משחקי כדור, האבקות, ריקוד ועוד; לקביעת כללים לענפים שונים כמו משחקי כדור והאבקות; להבחנה בהתפתחות הדרגתית של משחקי הכדור; להתפתחות סוגים שונים של כלי משחק כגון, כדורים, מחבטים ועזרי שחיה ועוד.

פעילויות אלו הושפעו מן הסביבה המקומית ובאו לידי ביטוי בענפים כגון משחקי כדור (“פלוטא”, משחקי טניס ועוד כגון ה”בוציי”), רכיבה, קיום טורנירים מעין אביריים, שיט וציד. ומאידך התנהלה במידה מסויימת הקרנה מהקהילה היהודית לסביבה המקומית, כגון תחומי ההאבקות, הסיוף והריקוד אשר הפכו לאמנות.
לא ניתן לבטל את הגברת המודעות לספורט בקרב החברה היהודית, כגון הטמעת הרצון לצפות בתחרויות ספורט מקומיות.

ניסיתי להראות שמספר גורמים חברו יחד כדי להבהיר את מידת הפעילות הספורטיבית בקרב עם ישראל בתקופה הנידונה. הגורמים הם אלה – פעילות גופנית למען רפואת הגוף ובריאותו; פעילות גופנית למען בריאות הנפש ויצירת המיתאם בין גוף ונפש; פעילות גופנית להנאה, ל”עונג” לבחורים ולהפגת מתחים שונים ועוד; הקלות והיתרים של ההנהגה הקהילתית הן מתוך הבנת החשיבות בפעילות הספורטיבית והן מתוך האילוץ של הגברת הפעילות הספורטיבית והמודעות החיובית כלפיה, כשהללו, מנהיגי הקהילה נקטו בכלל הידוע שאין גוזרים על הציבור אם אינו יכול או אינו רוצה להישמע לגזירות.

מתוך עניין מחקרי בקשתי להתחקות אחר המניעים והנסיבות ההיסטוריות שעמדו מאחורי כל תופעה של גילויי הפעילות הגופנית בקרב יהדות אירופה, ואלו הם: יהודים שרתו כחיילים וחלקם אף כאבירים, ומכאן שהוכשרו גופנית במסגרת שירותם הצבאי; מצב הביטחון הירוד באירופה הצריך מחשבות רבות הכרוכות בפעילות גופנית; יהודים היו נתונים ל”דין שמיים” כנסייתי ומתוך היו שאימנו עצמם לקראת עמידה בדין; יהודים לא מעטים, ובמיוחד הרמב”ם, פרסמו חיבורי רפואה ובכללם הזיקה לספורט; עיסוק חלק מהיהודים בפילוסופיה וברזי תורת הנפש קרב אותם לחשיפת הזיקה המיוחדת שבין הגוף לנפש, ובאיזו מידה יוצרים השניים את השלמות המבוקשת, ההרמונית, כשהפעילות הגופנית משמשת אמצעי להשגת “שלמות המידות”, על כך שגוף האדם מורה על “צלם אלוהים שבו”, ובכך החיו, בעקיפין לפחות, אותן תפיסות יווניות קלאסיות עתיקות בדבר ההרמוניה האידיאלית בין כוח ורוח.

המסורת של לימוד והוראה, שהיתה נחלתם של היהודים, הכשירה גם היא את המודעות החיובית לפעילות גופנית. אנו עדים לעצם הוראת ספורט זה או אחר על ידי מורים יהודים, הן בקרב קהילתם והן בקרב הסביבה הנוצרית. יהודים פרסמו ספרים בנושא, כגון בסיוף ובריקוד. כמו כן ראינו כי מלמדי דרדקים היו נוהגים להתעמל עם תלמידיהם ואף ראו זאת בבחינת מכשיר פדגוגי חשוב.

יהודים התפרסמו, בעיקר בספרד בחום מלאכת מוצרי העור, העץ והמתכת. כך נבין גם את תפוצת כדורי העור והעץ המשובחים, את מחבטי הטניס ואת החרבות.
ריבוי נהרות באירופה יצר גירויים לא מעטים בקרב היהודים הן לשחיה והן לשיט.