בפרק הנוכחי נעסוק בפישוט הסגיר של בקשת יאסון מן המלך הסלאוקי – ” … ולרשום את אנשי ירושלים לאנשי אנטיוכיה”.
נוכחות המילה “ולרשום” עוררה, כצפוי, מחלוקת בין חוקרים שונים: יש שטענו כי רישום זה מוכיח כי נוסדה חברה (קורפורציה) יוונית בירושלים, אשר נקראה על שם המלך אנטיוכוס, ושמרכזה היה הגימנסיון, ויסוד חברה זו, אין פירושה ייסוד עיר, ועל כן לא התבטל קיומה העצמי של ירושלים. היו שהניחו כי מדובר בביטוי סמלי לתוכן עמוק יותר – הכרזה על תושבי ירושלים כאנטיוכיים, ה”אנטיוכיים בירושלים”, המהווים עיר פוליס יוונית. כלומר העיר החדשה ספגה לתוכה את ירושלים כולה.
לעניות דעתי לא ניתן לנתק את המשפט הנידון מן המישחקים הספורטיביים בצור (נושא שיידון באחד הפרקים הבאים), כשיאסון שולח לאירועים אלה “מתבוננים אנטיוכיים בשם ירושלים”. וההשתלשלות ההדרגתית היתה כדלקמן: יאסון השליש סכום עתק לקופתו של המלך הסלאוקי, אנטיוכוס הרביעי “אפיפנס”, על מנת לקבל אישור רשמי לבניית הגימנסיון והאפביון (שלב ראשון); רישום אנשי ירושלים לאנשי אנטיוכיה (שלב שני) ושיגור המשלחת למישחקי צור (שלב שלישי).
האישור ניתן ליאסון ואכן הוא הקים את הגימנסיון, רשם את אנשי ירושלים לאנשי אנטיוכיה ולאחר מכן יכול היה לשגר “מתבוננים אנטיוכייים בשם ירושלים” (על כך בהמשך הסדרה) למישחקי צור.
הקמת הגימנסיון מתוארכת לשנת 175 לפנה”ס (או סמוך מאוד למועד זה) – שנה שהתקיימו בה מישחקי צור. סמיכות פרשיות זו הינה מעניינת. אין ספק שליאסון אצה הדרך, מאחר שמישחקי צור היו אמורים להיערך באותה שנה, קרי 175 לפנה”ס, כשזמן קצר קודם לכן שיגר יאסון את בקשתו לאנטיוכוס הרביעי (אותו מלך שעתיד לכבד את מישחקי צור בנוכחותו ולשמש “נשיא המישחקים”). מישחקים אלה, שנערכו אחת לארבע שנים, במעין מתכונת אולימפית, היו חשובים איפוא ליאסון, כמי שביקש מטעמים שונים – אישיים, פוליטיים וסוציו-כלכליים – להביא את עמו (ובעיקר את שכבת האריסטוקרטיה הירושלמית) תחת כנפי ההלניזציה. יהיה זה אם כן מעשה מאוד נבון להזדרז ולזכות באישור המלכותי לבניית הגימנסיון ולהכנת “הנבחרת הירושלמית” לתחרויות שבצור, ולא להמתין ארבע שנים נוספות.
העולה מן האמור עד כה (ההדרגתיות בתהליך התשלום, האישור להקמת גימנסיון ואפביון ורישום אנשי ירושלים לאנשי אנטיוכיה), שמטעמים מובנים מואץ היה, קידם אותנו בפסיעה אחת, אולם עדיין נשארה הבעיה המרכזית בבחינת תעלומה והוא הבהרת מהות ה”רישום” המדובר.
נראה בעיני כי אין לגזור את ה”רישום” הנ”ל מן השם אנטיוכוס (המלך הסלאוקי), אלא מאנטיוכיה העיר ובמיוחד מיהודי העיר אנטיוכיה שקבלו זכויות פוליטיות בעיר אנטיוכיה. יוסף בן מתתיהו מדגיש בחיבורו נגד אפיון (ב 39) כי “המתיישבים שלנו (היהודים) באנטיוכיה נקראו אנטיוכיים, כי המייסד (המלך) סלאוקוס נתן להם פוליטאיה”. קטע זה עשוי להאיר את נושא הזיקה בין ה”רישום” לבין יהודי אנטיוכיה, זאת מאחר שאותה “פוליטאיה” שניתנה ליהודי אנטיוכיה (על ידי סלאוקוס הראשון, 281-301 לפנה”ס) היתה כרוכה בפעילות גימנסיונית יהודית (ויצויין, לנושא עיוננו, כי גם זכייתם של יהודי אלכסנדריה וקיריני ב”פוליטאיה” היתה כרוכה בפעילות גימנסיונית).
ונחזור לירושלים. יאסון, במסגרת הרפורמה ההלניסטית שהציע, פעל הדרגתית בשלושה שלבים יזומים: קרשית – קבלת האישור להקמת גימנסיון ואפביון, שנית – רישום אנשי ירושלים לאנשי אנטיוכיה ושלישית – שיגור משלחת ה”אנטיוכיים” למישחקי צור. ב”רישום” הנ”ל הנני רואה צעד חשוב לקראת קבלת מעין זכויות אזרחיות לאותה שכבה אריסטוקרטית ירושלמית (שנקשרה בגימנסיון), שיאסון עמד בראשה. “רישום” זה היה בבחינת ברית בין האצולה הירושלמית לבין יהודי אנטיוכיה שזכו כבר ב”פוליטאיה” (בזיקה לפעילות גימנסיונית) (ויצויין כי יהודי אנטיוכיה שמרו על קשר עם ירושלים בתקופה הנידונה), ובמובן רחב יותר בין העיר ירושלים לבין העיר אנטיוכיה, ורק לאחר הרישום הנ”ל יכול היה יאסון לשגר משלחת ייצוגית-רשמית ירושלמית למישחקים הספורטיביים שהתקיימו בצור.
ובאשר לפרספקטיבה ההיסטורית הכוללת ניתן לומר כי אנטיוכוס הרביעי לא העניק לירושלים מעמד של פוליס הלניסטית לכל דבר (וזאת מטעמים ברורים), אולם לא רצה מאידך לעצור את זרימת ההלניזציה ביהודה. אי לכך מוכן היה לקשור ביוזמת יאסון את יהודי ירושלים (במיוחד את האריסטוקרטיה אשר השתלבה בפעילות הגימנסיונית) עם אחיהם באנטיוכיה, שזכו בפוליטאיה (בחינת ערים תאומות) ועל ידי כך אחז במטה משני קצותיו.
ומטעמו של יאסון – חשוב היה לו לקשור את גורלה של ירושלים עם עיר-ואם הלניסטית ששימשה מרכז השלטון של הממלכה ההלניסטית הסלאוקית, ועל ידי כך להרים את קרנה ויוקרתה של ירושלים (אשר נפלה במעמדה ההלניסטי-פוליטי מערי פוליס אחרות באזור כגון מארישה, פטולמאיס (עכו), ניאפוליס (שכם) ועוד) בעיני השלטון הסלאוקי.
שידוך זה, בין האצולה הירושלמית ואנטיוכיה, נראה לי, כאמור לעיל, כרוך היטב במישחקי צור, במפעל הספורטיבי הגדול שנערך בעיר הסלאוקית המרכזית. היה חשוב מאוד ליאסון, מן הבחינה האישית-יוקרתית ומן הנסיבות ההלניסטיות (מניעים פוליטיים וסוציו-כלכליים) לשגר את המשלחת מירושלים למישחקי צור (“מישחקי-שנת-החמש”)
שאמורים היו להיות מכובדי בנוכחות המלך הסלאוקי, אנטיוכוס הרביעי. משלחת זו היתה “אנטיוכיית”, היינו מורכבת מנציגות הירושלמיים שנרשמו כ”אנטיוכיים”.
לסיום נאמר, כי אין לראות את ה”רישום” הנ”ל אלא בפרספקטיבה ההיסטורית הנכונה. זו השוזרת את אירועי התקופה, הדרגתית. ה”רישום” לא היה אלא שלב הכרחי שקידם את הרפורמה ההלניסטית, פרי מפעלו של יאסון. “רישום” זה נקשר לענייננו בשיגור המשלחת למישחקי הספורט והתחרויות בצור ההלניסטית.
