הידען > חברה והיסטוריה > מדע וחברה > המדע והחברה > 250 שנה לארצות הברית: כך נבנתה מעצמת המדע הגדולה בעולם — וכך היא מסכנת את עתידה

250 שנה לארצות הברית: כך נבנתה מעצמת המדע הגדולה בעולם — וכך היא מסכנת את עתידה

גרמניה, בריטניה וצרפת שלטו במדע בראשית המאה העשרים, אך ארצות הברית עקפה אותן באמצעות קליטת חוקרים, השקעה ציבורית ארוכת טווח, אוניברסיטאות חזקות וחופש מדעי. במלאת 250 שנה להכרזת העצמאות, קיצוץ בתקציבים, ביטול מענקים, החלשת סוכנויות מחקר והתערבות פוליטית מאיימים על המנגנון שבנה את ההגמוניה האמריקנית — בעוד סין ואירופה נערכות לנצל את ההזדמנות

איור המתאר את מעבר מרכז המדע מאירופה לארצות הברית ואת התחרות המדעית החדשה מול סין והאיחוד האירופי — ארצות הברית בנתה את ההגמוניה המדעית שלה באמצעות קליטת חוקרים, מימון ציבורי וחופש מחקר. בשנת יובל ה־250 עולה השאלה אם היא מתחילה לפרק את המערכת שהביאה אותה לפסגה. איור: אתר הידען באמצעות בינה מלאכותית

ב־4 ביולי 2026 מציינת ארצות הברית 250 שנה לחתימה על הכרזת העצמאות. זהו מועד לחגיגת הישגיה של מדינה שהחלה כאוסף של מושבות בחופה המזרחי של אמריקה הצפונית והפכה למעצמה הכלכלית, הצבאית והמדעית המשפיעה ביותר בעולם. אך שנת היובל מגיעה בעיתוי טעון: דווקא כאשר ארצות הברית מתבוננת לאחור בגאווה, היא מסכנת את אחד המנגנונים החשובים ביותר שבנו את עוצמתה.

המדע האמריקני עדיין לא קרס. ארצות הברית מחזיקה ברבות מן האוניברסיטאות הטובות בעולם, ברשת של מעבדות לאומיות, בתעשיות חלל, שבבים, תרופות וביוטכנולוגיה, בשוק הון סיכון עצום ובמרכזים המובילים בתחומים כמו בינה מלאכותית ומחשוב קוונטי. מאמרים ופטנטים אמריקניים ממשיכים להיות בעלי השפעה חריגה.

אולם השאלה אינה רק מהו מצבה של המערכת כיום, אלא מה יהיה מצבה בעוד עשר או עשרים שנה. מעצמה מדעית אינה נשענת רק על זוכי פרס נובל שכבר פועלים בה. היא תלויה בסטודנטים שיבחרו ללמוד בה, במעבדות שיוקמו, במענקים שיוענקו ובחוקרים שיוכלו להתחיל מחקר ארוך בלי לחשוש שמימונו יבוטל בגלל שינוי פוליטי.

במובן הזה, האיום על המדע האמריקני איננו אירוע עתידי. התהליך כבר החל.

לפני ארצות הברית: אירופה עמדה במרכז העולם המדעי

בראשית המאה העשרים הייתה מפת המדע שונה מאוד. המרכזים החשובים ביותר בפיזיקה, בכימיה, ברפואה ובמתמטיקה נמצאו בברלין, בגטינגן, במינכן, בקיימברידג׳, באוקספורד ובפריז.

גרמניה בלטה במיוחד. האוניברסיטה הגרמנית שילבה בין הוראה למחקר, העניקה לחוקרים מידה ניכרת של עצמאות והציבה את יצירת הידע במרכז תפקידה. המודל שנבנה סביב הרפורמות של וילהלם פון הומבולדט הפך לדגם בינלאומי, ואוניברסיטת ג׳ונס הופקינס, שנוסדה בבולטימור ב־1876, אימצה במידה רבה את רעיון אוניברסיטת המחקר הגרמנית.

גרמניה העמידה חוקרים כמו מקס פלאנק, אלברט איינשטיין, ורנר הייזנברג, מקס בורן, אוטו האן ורבים אחרים. בריטניה תרמה את מסורת המדע הניסויי של אוניברסיטאות קיימברידג׳ ואוקספורד ושל החברה המלכותית, והייתה ביתם של חוקרים כמו ארנסט רתרפורד, ג׳יי ג׳יי תומסון, פול דיראק ואלכסנדר פלמינג. צרפת הייתה מעצמה בכימיה, ברפואה, במתמטיקה ובפיזיקה, עם דמויות כמו לואי פסטר, אנרי בקרל, מארי ופייר קירי.

רשימות הזוכים בפרסי נובל בעשורים הראשונים של המאה העשרים משקפות היטב את מרכזיותן של גרמניה, בריטניה וצרפת. פרס נובל אינו מדד מושלם לעוצמתה המדעית של מדינה, אך הוא מדגים עד כמה הייתה אירופה מקורן של רבות מפריצות הדרך שעליהן נבנה המדע המודרני.

ארצות הברית כבר הייתה מעצמה תעשייתית עולה, והיו בה אוניברסיטאות ומעבדות מצוינות. ובכל זאת, לפני מלחמת העולם השנייה לא התקיימה בה מערכת פדרלית גדולה ורציפה למימון מחקר בסיסי. חלק ניכר מן המחקר מומן בידי אוניברסיטאות, קרנות פרטיות ומעבדות של חברות מסחריות.

אירופה הבריחה את מדעניה

נקודת המפנה הגדולה הגיעה לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה בשנת 1933. המשטר פיטר יהודים, מתנגדים פוליטיים וחוקרים אחרים שהוגדרו בלתי רצויים מן האוניברסיטאות וממוסדות המדינה. האוניברסיטאות הגרמניות לא רק איבדו אנשים מוכשרים; הן איבדו אסכולות מחקר, תלמידים, רשתות בינלאומיות ומסורות שנבנו במשך דורות.

בין החוקרים שנאלצו לעזוב היו אלברט איינשטיין, המתמטיקאית אמי נתר, המתמטיקאי והפיזיקאי הרמן וייל ורבים אחרים. המכון למחקר מתקדם בפרינסטון ומוסדות אמריקניים נוספים הפכו למקלט עבור חוקרים שנאלצו לברוח מן הנאצים.

המעבר לא היה פשוט או אוטומטי. גם בארצות הברית היו מגבלות הגירה, אנטישמיות והתנגדות לקליטת פליטים. איינשטיין עצמו הזהיר ב־1941 כי מדיניות מחלקת המדינה מקשה מאוד על מתן מקלט לקורבנות הפשיזם. ובכל זאת, בהשוואה למדינות רבות אחרות, ארצות הברית הצליחה לקלוט חלק משמעותי מן ההון האנושי שאירופה איבדה.

המדענים שהגיעו לארצות הברית לא הביאו עמם רק את הידע שכבר צברו. הם לימדו סטודנטים, הקימו קבוצות מחקר, יצרו מוסדות חדשים ועיצבו את הדורות הבאים של המדע האמריקני.

במהלך מלחמת העולם השנייה גייסה ארצות הברית את האוניברסיטאות ואת המדענים למאמץ הלאומי. פרויקט מנהטן, פיתוח המכ״ם, הרפואה הצבאית, תעופה, טילים והמחשבים הראשונים המחישו לשלטון כי מדע מאורגן וממומן יכול להשפיע על תוצאותיה של מלחמה ועל מעמדה של מדינה בעולם.

החוזה שהפך את המדע לתשתית לאומית

בשנת 1945 הגיש ואניבר בוש לנשיא הארי טרומן את הדוח ההיסטורי Science: The Endless Frontier — ״מדע: החזית האינסופית״.

בוש טען כי המחקר הבסיסי אינו מותרות של אוניברסיטאות ואינו תחום שאפשר להשאיר רק בידי חברות מסחריות. הוא הציג אותו כתשתית החיונית לבריאות, לביטחון לאומי, לתעסוקה, לתעשייה ולרמת החיים.

העיקרון שעליו נשענה המערכת היה פשוט: הממשלה תממן חלק ניכר מן המחקר, אך בחירת המחקרים תיעשה במידה רבה על פי איכותם המדעית ובאמצעות ביקורת עמיתים. בשנת 1950 הקים הקונגרס את הקרן הלאומית למדע, NSF, ובהמשך הורחבו מאוד המכונים הלאומיים לבריאות, NIH, לצד תוכניות המחקר של משרד ההגנה, משרד האנרגיה ונאס״א.

זו לא הייתה הפרדה מוחלטת בין המדע למדינה. הממשלה קבעה מסגרות תקציביות וסדרי עדיפויות, ובתקופת המלחמה הקרה הופנו משאבים עצומים לביטחון, לחלל ולתחרות מול ברית המועצות. אך בתוך המסגרת הזאת נותר למדענים חופש נרחב לבחור שאלות, להתחרות על מענקים ולבדוק זה את עבודתו של זה.

כך נבנה מנגנון שהשוק הפרטי לבדו לא היה יכול ליצור. חברות מעדיפות בדרך כלל השקעות שיניבו מוצר ורווח בתוך פרק זמן סביר. מחקר בסיסי עשוי להימשך עשרות שנים, להיכשל או להניב תוצאה בתחום שונה לחלוטין מזה שלשמו החל.

לייזרים, מוליכים למחצה, האינטרנט, מערכת ה־GPS, הדמיה רפואית, גנומיקה וטכנולוגיות חלל לא נולדו כולם מתוך תוכנית ממשלתית אחת. אבל רבים מהם צמחו מתוך מערכת שבה המדינה הייתה מוכנה לממן ידע לפני שניתן היה לדעת כיצד יהפוך למוצר.

היתרון הנוסף: יבוא מתמיד של כישרונות

מאז בריחת המדענים מאירופה ועד לעידן הבינה המלאכותית, הייתה לארצות הברית יכולת ייחודית להפוך את הכישרונות של מדינות אחרות לחלק מן המערכת האמריקנית.

סטודנטים הגיעו מארצות שונות ללימודי דוקטורט, נשארו בארצות הברית, הקימו מעבדות וחברות והפכו לאזרחים. חוקרים מהודו, מסין, מאירופה, מישראל וממדינות רבות אחרות תרמו לא רק למספר המאמרים, אלא לתעשיות השבבים, המחשוב, הרפואה והחלל.

בשנת 2023 היו ילידי חוץ 46% מעובדי המדע וההנדסה בארצות הברית שהחזיקו בתואר דוקטור. רבים מהם כבר היו אזרחים אמריקנים או תושבי קבע. כלומר, המהגרים אינם תוספת שולית למדע האמריקני; הם חלק מרכזי מן התשתית שלו.

זה היה אחד הסודות הגדולים של ההגמוניה האמריקנית: ארצות הברית לא הייתה חייבת לייצר בעצמה את כל המדענים המצוינים בעולם. היא הצליחה לשכנע רבים מהם להגיע אליה.

המערכת שהביסה את אירופה מתחילה לאכול את עצמה

ממשל דונלד טראמפ מציג את מדיניותו כניסיון לצמצם בזבוז, לעצור הטיה אידאולוגית, לפקח על מענקים ולהחזיר את מה שהוא מכנה ״מדע בתקן זהב״. אין ספק שמערכת המענקים אינה מושלמת. ביקורת עמיתים יכולה להיות שמרנית, מושפעת מקשרים אישיים ולהעדיף מוסדות ותיקים. מותר לממשלה לדרוש שקיפות, יכולת שחזור ושימוש אחראי בכספי ציבור.

אולם הצעדים שננקטו מאז תחילת כהונתו השנייה של טראמפ חורגים מתיקון ליקויים נקודתיים.

בקשת התקציב של הממשל לשנת הכספים 2026 הציעה להעמיד את תקציב הקרן הלאומית למדע על כ־3.9 מיליארד דולר. לשם השוואה, הקרן קיבלה כ־9.06 מיליארד דולר בכל אחת משנות הכספים 2024 ו־2025. כלומר, מדובר היה בהצעה לקיצוץ של יותר ממחצית תקציבה.

הקונגרס בלם חלק ניכר מן הקיצוצים המתוכננים, עדות לכך שהתמיכה במדע עדיין חוצה מחנות פוליטיים. אך גם כאשר הקיצוץ הרשמי אינו מתממש במלואו, הקפאות, עיכובים וביטולי מענקים עלולים לגרום נזק עמוק.

ניתוח שפרסם כתב העת Nature בינואר 2026 מנה 5,844 מענקים של המכונים הלאומיים לבריאות ו־1,996 מענקים של הקרן הלאומית למדע שבוטלו או הושעו. המספר כלל מענקים בשלבים ובמעמדות שונים, וחלק מן ההחלטות השתנו בעקבות ערעורים או פסקי דין. למרות זאת, הוא ממחיש את היקף הטלטלה.

מענק מדעי אינו רק העברה כספית לחוקר בכיר. הוא משלם את שכרם של פוסט־דוקטורנטים, דוקטורנטים, טכנאים ומנהלי מעבדות. הוא מממן ציוד, חומרים, בעלי חיים, דגימות, מאגרי נתונים וניסויים קליניים.

כאשר מענק מופסק, אי אפשר תמיד לחדש את המחקר לאחר שנה מן הנקודה שבה נעצר. דגימות אובדות, ניסויים ארוכי טווח נקטעים ואנשים מחפשים עבודה במקום אחר. חוקרת צעירה שעוזבת את האקדמיה מפני שלא נמצאה לה משרה אינה חוזרת בהכרח כאשר התקציב מתחדש.

ביוני 2026 הודיעה אוניברסיטת ג׳ונס הופקינס על פיטורי 110 עובדים נוספים בשל הירידה במימון המחקר הפדרלי. האוניברסיטה, הנחשבת לאחת המובילות בעולם במחקר רפואי, כבר התריעה קודם לכן כי היקף המענקים הפדרליים החדשים שנכנסו אליה ירד בחדות.

מן ההכרעה המדעית אל האישור הפוליטי

אחד הצעדים המשמעותיים ביותר נוגע לא רק לכמות הכסף אלא לשאלה מי מחליט אילו מחקרים ימומנו.

בצו נשיאותי מאוגוסט 2025 קבע הבית הלבן כי סוכנויות צריכות לחזק את הפיקוח של ממונים בכירים על מתן מענקים ולוודא שהמימון עולה בקנה אחד עם סדרי העדיפויות של הנשיא. הצו גם הרחיב את האפשרות להפסיק מענקים שאינם משרתים עוד את מדיניות הסוכנות או את האינטרס הלאומי כפי שהממשל מפרש אותו.

לממשלה נבחרת יש זכות לקבוע סדרי עדיפויות. היא יכולה להחליט להשקיע יותר במחקר סרטן, אנרגיה, חלל, הגנה או בינה מלאכותית. אולם יש הבדל בין קביעת תקציב לאומי לבין האפשרות שממונה פוליטי יעקוף תהליך מדעי או יפסיק מחקר שכבר אושר משום שנושאו אינו מתאים לקו האידאולוגי הנוכחי.

הסכנה הגדולה ביותר היא לאו דווקא איסור רשמי. די בכך שחוקרים יבינו שמילים, אוכלוסיות או נושאים מסוימים עלולים לסכן את מימונם. הם עשויים להתחיל להתאים את שאלות המחקר שלהם לא רק לידע המדעי אלא גם למה שמקובל מבחינה פוליטית.

כך נוצרת צנזורה עצמית.

מדוע אי־אפשר לנהל מדע כמו קמפיין בחירות

מערכת פוליטית פועלת במחזורים של שנתיים או ארבע שנים. מדע פועל לעיתים במחזורים של עשרות שנים.

פיתוח תרופה עשוי להימשך יותר מעשור. בניית טלסקופ או מאיץ חלקיקים דורשת תכנון ארוך טווח. הכשרת חוקר עצמאי אורכת שנים רבות של לימודים, דוקטורט ופוסט־דוקטורט.

מערכת כזאת זקוקה ליציבות. אין פירוש הדבר שכל מענק צריך להימשך לנצח או שכל מוסד זכאי למימון. אך חוקרים חייבים להיות מסוגלים להניח כי כללי התחרות לא ישתנו באמצע הניסוי וכי התחייבות ממשלתית לא תבוטל בגלל חילופי מסרים בבית הלבן.

כאשר המדינה נעשית בלתי צפויה, גם מענק גדול פחות אטרקטיבי. מדען הבוחר היכן להקים מעבדה אינו בוחן רק את הסכום שיוכל לקבל השנה, אלא את הסיכוי שיוכל להמשיך לעבוד במקום במשך עשרים שנה.

סין כבר אינה רק רודפת אחרי ארצות הברית

ארצות הברית אינה פועלת בחלל ריק. בזמן שהיא מערערת את מערכת המדע שלה, סין ממשיכה להגדיל השקעות באוניברסיטאות, במעבדות, בבינה מלאכותית, בשבבים, באנרגיה, בחלל ובטכנולוגיות קוונטיות.

לפי דוח מצב המדע וההנדסה האמריקני לשנת 2026, בשנת 2024 עקפה סין לראשונה את ארצות הברית בהיקף ביצוע המחקר והפיתוח, לאחר התאמה שנועדה לאפשר השוואה בינלאומית. סין הוציאה סכום שהוערך בכ־1.028 טריליון דולר במונחי כוח קנייה, לעומת כ־1.009 טריליון דולר בארצות הברית.

סין מובילה גם במספר הכולל של פרסומים מדעיים. אין פירוש הדבר שהיא כבר מובילה בכל היבט של איכות. לארצות הברית עדיין יתרון בשיעורם של מאמרים ופטנטים בעלי השפעה גבוהה, בכמה מן האוניברסיטאות הטובות בעולם, בהון סיכון וביכולת להפוך מחקר לחברות גדולות.

למערכת הסינית יש גם מגבלות. שלטון ריכוזי, צנזורה והגבלות על חופש הביטוי אינם תנאים אידיאליים למדע, הנשען על ביקורת, פתיחות ונכונות לערער על סמכות. השקעה ממשלתית עצומה יכולה לקדם במהירות יעדים שנבחרו מלמעלה, אך פריצות דרך רבות מגיעות דווקא מכיוונים שאיש לא סימן מראש.

אולם ככל שארצות הברית נעשית פחות פתוחה, פחות חופשית ופחות צפויה, היא מקטינה בעצמה את אחד הפערים החשובים שהעניקו לה יתרון על סין.

בייג׳ינג אינה חייבת להפוך את המערכת שלה לחופשית כמו זו שהייתה בארצות הברית. די בכך שוושינגטון תהפוך את המערכת האמריקנית לדומה יותר למערכת ריכוזית ופוליטית.

אירופה מנסה להפוך את המשבר להזדמנות

גם האיחוד האירופי מזהה הזדמנות היסטורית. ביוני 2026 הציגה הנציבות האירופית את פורטל Choose Europe, שנועד למשוך חוקרים ומדענים לאיחוד באמצעות משרות, תמיכה במעבר, מתקני מחקר ומקורות מימון.

המסר האירופי אינו מוסווה. האיחוד מציג את עצמו כמקום המציע חופש מדעי, מימון יציב וצפוי ואפשרות לבצע מחקר בלי לחץ פוליטי.

מועצת המחקר האירופית מאפשרת לחוקרים מכל לאום להגיש מועמדות למענקים, ואף הגדילה את התמיכה האפשרית בחוקרים בכירים העוברים ממדינה שמחוץ לאיחוד כדי להקים מעבדה באירופה.

אירופה עדיין מתקשה להתחרות בכמה מיתרונותיה של ארצות הברית. השכר האקדמי נמוך יותר במדינות רבות, הבירוקרטיה כבדה, המערכת מפוצלת בין מדינות ושפות, וקיים קושי להפוך הצלחות מחקריות לחברות טכנולוגיה ענקיות.

אבל אירופה אינה צריכה לקלוט את כל המדענים האמריקנים כדי לשנות את המאזן. העברתם של כמה מאות חוקרים מובילים יכולה ליצור השפעה מצטברת. כל חוקר כזה מקים מעבדה, מכשיר תלמידים, מושך מענקים ומעודד חברות לקום בקרבתו.

מרכז מדעי אינו רק אוסף של בניינים וציוד. הוא רשת של אנשים. ברגע שהרשת מתחילה לעבור למקום אחר, קשה מאוד להחזיר אותה.

הלקח מגרמניה — בלי להשוות בין המשטרים

אין מקום להשוואה מוסרית או פוליטית בין ארצות הברית כיום לבין גרמניה הנאצית. החוקרים בארצות הברית אינם נרדפים באלימות הגזענית והטוטליטרית שבאמצעותה חיסל המשטר הנאצי את המדע הגרמני החופשי.

אבל קיים לקח מבני שאסור להתעלם ממנו: מעצמה מדעית יכולה לאבד בתוך זמן קצר יחסית יתרון שנבנה במשך דורות, כאשר השלטון מחליש את מוסדות המחקר, מרחיק אנשים מוכשרים ומכפיף את חיפוש הידע לצרכיו הפוליטיים.

גרמניה לא איבדה את מעמדה המדעי מפני שהגרמנים חדלו להיות מוכשרים. היא איבדה אותו מפני שהמשטר גירש חלק מן החוקרים, השתק אחרים והרס את הסביבה המוסדית שבה פעלו.

ארצות הברית הייתה אחת הנהנות הגדולות מן האסון הזה. היא קלטה מדענים, למדה מן המודל האירופי ובנתה מערכת גדולה ויציבה יותר מזו שהתקיימה לפני המלחמה.

כעת היא מסתכנת בחזרה על הטעות המבנית — לא באותם ממדים ולא מאותן סיבות, אך על פי אותו עיקרון: כאשר מדינה גורמת למדענים להרגיש שאין להם עתיד בה, מדינה אחרת תרוויח.

ההגמוניה האמריקנית מעולם לא הייתה מובנת מאליה

קל להתייחס להובלה המדעית של ארצות הברית כאילו היא תוצאה טבעית של גודל המדינה, עושרה או כישרונם של אזרחיה. ההיסטוריה מוכיחה אחרת.

ההגמוניה האמריקנית נבנתה בהחלטות פוליטיות ומוסדיות: לקלוט מהגרים, לממן מחקר בסיסי, לחזק אוניברסיטאות, להקים סוכנויות עצמאיות יחסית, לסמוך על ביקורת עמיתים ולאפשר למדענים לחקור גם דברים שתועלתם לא הייתה ברורה מראש.

היא גם נשענה על נכונות לקבל כישלון. רוב המחקרים אינם הופכים מיד לתרופה, לשבב או לחברה. רבים אינם מניבים את התוצאה שהחוקר קיווה לה. אך מערכת מדעית מצליחה יודעת שכישלונות רבים הם המחיר של מספר קטן של פריצות דרך שמשנות את העולם.

כאשר מדע נמדד רק על פי תועלת פוליטית מיידית, נעלמת האפשרות לגלות דברים שאיש לא ידע מראש שהוא מחפש.

השאלה של שנת ה־250

במלאת 250 שנה לארצות הברית, המדע הוא אחד ההישגים המרשימים ביותר שלה. בתוך כמה עשורים הפכה המדינה למרכז של פיזיקה, רפואה, מחשוב, תעופה וחלל, גנומיקה, שבבים ובינה מלאכותית.

המדע העניק לה פרסי נובל ויוקרה, אך חשוב מכך — הוא העניק לה עוצמה כלכלית, צבאית ורפואית. אוניברסיטאות ומעבדות במימון ציבורי יצרו את הידע שעליו צמחו חברות פרטיות ששינו את העולם.

כעת ניצבת ארצות הברית בפני בחירה. אפשר לתקן ליקויים, לדרוש שקיפות, להילחם בניגודי עניינים ולבחון את יעילותם של מענקים בלי להרוס את עצמאות המחקר. אפשר גם לשנות סדרי עדיפויות תוך שמירה על כללים יציבים ועל שיפוט מקצועי.

אך אם מימון המחקר יהפוך לפרס על התאמה פוליטית, אם התחייבויות ממשלתיות יאבדו את אמינותן, אם חוקרים זרים יראו בארצות הברית מקום עוין ואם סטודנטים מצטיינים יעדיפו להקים את עתידם באירופה או בסין — ההגמוניה תישחק.

קריסה מדעית אינה נראית ברגע הראשון כמו קריסת בניין. האוניברסיטאות נשארות פתוחות. מאמרים ממשיכים להתפרסם. חברות הטכנולוגיה ממשיכות לדווח על רווחים. במשך שנים אפשר לחיות מן המלאי המדעי והטכנולוגי שנצבר בעבר.

הקריסה מתגלה מאוחר יותר: במעבדות שלא הוקמו, בחוקרים שעזבו, בסטודנטים שלא הגיעו, בתרופות שלא פותחו ובתעשיות החדשות שנולדו במדינות אחרות.

סין והאיחוד האירופי אינם חייבים להביס את המדע האמריקני. ייתכן שדי בכך שארצות הברית תמשיך לפרק בעצמה את המערכת שבנתה את יתרונה.

זהו הלקח ההיסטורי המרכזי של שנת ה־250: מעצמה מדעית יכולה לבנות את עליונותה במשך דורות — ולאבד אותה בתוך שנים מעטות.

אמפמ – אנשים מחפשים גם

האם המדע בארצות הברית כבר קרס?

לא. ארצות הברית עדיין מחזיקה באוניברסיטאות, בחברות ובמעבדות מן המובילות בעולם. המונח ״קריסה״ מתייחס לפגיעה במנגנונים שיבטיחו את ההובלה בעתיד: מימון יציב, עצמאות מחקרית, קליטת חוקרים והכשרת הדור הבא.

כיצד הפכה ארצות הברית למעצמה המדעית המובילה?

השילוב כלל אימוץ של דגם אוניברסיטת המחקר האירופית, קליטת מדענים שנמלטו מן הנאצים, השקעה פדרלית גדולה לאחר מלחמת העולם השנייה, הקמת NSF, הרחבת NIH, השקעות ביטחוניות וחלליות ופתיחות למדענים ולסטודנטים מכל העולם.

מדוע היו גרמניה, בריטניה וצרפת מעצמות מדעיות?

למדינות אלה היו אוניברסיטאות ומוסדות מחקר ותיקים, מסורות של מחקר בסיסי והשקעה בהכשרת מדענים. גרמניה בלטה באוניברסיטאות המחקר, בריטניה במדע ניסויי וצרפת בשילוב בין מוסדות אקדמיים וממלכתיים.

מדוע קיצוץ זמני בתקציב המדע גורם נזק ממושך?

מחקרים רבים נמשכים שנים ותלויים ברציפות. הפסקת מענק עלולה להביא לפיטורי חוקרים וטכנאים, לאובדן דגימות, לעצירת ניסויים ולפירוק קבוצות מחקר. חידוש התקציב אינו מחזיר מיד את האנשים ואת הידע שאבדו.

האם סין עקפה את ארצות הברית במדע?

סין כבר מובילה במספר הפרסומים, וב־2024 עקפה לפי אומדן מותאם בינלאומית את ארצות הברית בהיקף ביצוע המחקר והפיתוח. עם זאת, ארצות הברית עדיין מובילה במדדים רבים של השפעה, פטנטים, הון סיכון ומסחור ידע.

כיצד אירופה עשויה להרוויח מן המשבר האמריקני?

האיחוד האירופי מנסה למשוך חוקרים באמצעות מענקים, תשתיות, תמיכה במעבר והדגשת החופש המדעי. מעבר של חוקרים מובילים עשוי לחזק אוניברסיטאות ותעשיות אירופיות במשך עשרות שנים.

מדוע מהגרים חשובים כל כך למדע האמריקני?

חלק גדול מן החוקרים בעלי תואר דוקטור בארצות הברית נולד מחוץ למדינה. מהגרים הקימו מעבדות וחברות, הכשירו סטודנטים והפכו עם השנים לאזרחים ולחלק קבוע מן החברה והכלכלה האמריקנית.

<<< סוף כתבה >>>