ה־EPA הודיע על ביטול קביעת 2009 שמאפשרת להסדיר פליטות גזי חממה ועל מחיקת תקני הפליטה לכלי רכב; ארגוני סביבה נערכים לקרב משפטי שעשוי להגיע עד לבית המשפט העליון
ממשל דונלד טראמפ הודיע ב־12-2-2026 על ביטול “ממצא הסיכון” (Endangerment Finding) של הסוכנות להגנת הסביבה של ארה״ב (EPA) משנת 2009 — הקביעה המדעית־משפטית שלפיה פחמן דו־חמצני וגזי חממה נוספים מסכנים את בריאות הציבור ואת רווחתו, ולכן ניתן (ואף נדרש) להסדיר את פליטותיהם מכוח חוק האוויר הנקי. ההכרזה, שנעשתה לצד מנהל ה־EPA לי זלדין, מוצגת בבית הלבן כ”מהלך הדה־רגולציה הגדול בהיסטוריה האמריקנית”.
לפי הודעת ה־EPA, הביטול אינו נשאר ברמה העקרונית: הוא מלווה בביטול תקני פליטות גזי חממה לכלי רכב ומנועים לשנות דגם 2012–2027 ומעבר לכך, ובביטול מנגנוני “קרדיטים” רגולטוריים שונים (כולל כאלה הקשורים למנגנון Start-Stop). (US EPA)
מה בוטל בפועל – ומה הנימוק הרשמי
בהודעה הרשמית נכתב כי במסגרת “כלל סופי” (final rule) ה־EPA מבטל את ממצא הסיכון של 2009 ואת תקני גזי החממה לכלי רכב, וטוען לחיסכון מצטבר של יותר מ־1.3 טריליון דולר לצרכנים ולחברות עקב הסרת חובות מדידה, דיווח, הסמכה ועמידה בתקנים.
הנימוק המרכזי שהממשל מציג הוא משפטי: ה־EPA טוען שסעיף 202(a) בחוק האוויר הנקי אינו מעניק סמכות לקבוע תקני פליטות “כדי להתמודד עם שינוי עולמי באקלים”, ולכן אין תשתית חוקית לממצא הסיכון ולרגולציה שנבנתה עליו. בהקשר זה ה־EPA מפנה לפסיקות של בית המשפט העליון (ובהן West Virginia v. EPA) ולפסיקה עדכנית נוספת שמשפיעה על פרשנות סמכויות סוכנויות פדרליות.
מנגד, בדיווחי חדשות מודגש כי זהו מהלך שמכוון לפגוע בליבת היכולת הפדרלית להסדיר פליטות, בעיקר בתחום התחבורה — מקור מרכזי לפליטות בארה״ב.
למה זה מהלך “טקטוני” מבחינה משפטית
הבסיס ההיסטורי לממצא הסיכון מתחיל בפסיקת בית המשפט העליון בארה״ב מ־2-4-2007 (Massachusetts v. EPA), שקבעה שגזי חממה נכנסים להגדרת “מזהם אוויר” בחוק האוויר הנקי, ושל־EPA יש סמכות (ובתנאים מסוימים גם חובה) לעסוק בהסדרה שלהם. (Justia Law)
ממצא הסיכון של 2009 היה מאז אבן יסוד: הוא שימש כתנאי מוקדם לקביעת תקנים שונים, ובראשם תקני פליטות לכלי רכב. לאורך השנים נעשו ניסיונות משפטיים לערער עליו, אך בתי משפט פדרליים נטו לאשר את ההיגיון הבסיסי, ובשנים האחרונות גם דווח על דחיות של עתירות שונות.
לכן, השאלה הגדולה כעת אינה רק “מה הממשל מבטל”, אלא האם בתי המשפט יאשרו את ההיגיון המשפטי החדש — ואם כן, עד כמה הוא יכבול ממשלים עתידיים מלשחזר רגולציה דומה. גם רויטרס מציינת שצפוי מאבק משפטי שעלול להגיע שוב לבית המשפט העליון.
תגובות והשלכות: בין “הקלה לצרכנים” לבין “התנגשות עם המדע והמציאות”
בממשל טוענים שהמהלך ישיב “חופש בחירה” לצרכנים ויקטין עלויות, ושאין תועלת “מהותית” למדדי האקלים העולמיים גם אם ארה״ב תבטל לחלוטין פליטות מכלי רכב — טענה שמעוררת מחלוקת חריפה.
מנגד, ארגוני סביבה ובריאות הודיעו שיפנו לבית המשפט. בדיווח של וושינגטון פוסט מובאות הערכות שלפיהן המהלך נתפס כתקיפה ישירה של “השלד המשפטי” של מדיניות האקלים הפדרלית, וככזה שעלול להוביל לביטול או להחלשה של מגבלות פליטה רחבות יותר.
גם בשיח הציבורי, מהלך כזה מגיע ברקע שנים של עלייה בעלויות נזקי מזג אוויר קיצוני; בדיווחים הובאו אומדנים לנזקי עתק בשנת 2025 בארה״ב.
המהלך ננקט דווקא בימים שבהם ארה"ב חווה אירועי מזג אוויר קיצוני מהצפות במזרח ועד גלי חום במערב. הקצנות אלה התרחשו בגלל ההקלה לתעשיות המזהמות. גזי החממה מצטברים ואינם מתחשבים בפוליטיקה זו או אחרת.
השלכות גלובליות
השלכות המהלך עשויות להיות עקיפות ומשמעותיות בשלושה צירים:
- איתות לשווקים ולמדינות: שינוי חד בקו האמריקני יכול להשפיע על ירידה בתיאבון להשקעות בטכנולוגיות הפחתת פליטות, ועל האופן שבו מדינות אחרות “מתמחרות” סיכון אקלימי.
- תחרות תעשייתית וסחר: אם ארה״ב מרככת תקנים, ואילו אירופה מחמירה (למשל דרך מנגנוני פחמן בגבול), ייתכנו פערים רגולטוריים שישפיעו על יצרנים גלובליים — לרבות שרשראות אספקה שבהן פועלות חברות ישראליות.
- שיח מדעי־ציבורי: “מלחמת פרשנויות” סביב מדע האקלים בארה״ב נוטה להדהד גם בזירות אחרות; בישראל, שבה משבר האקלים כבר מתבטא באירועי חום קיצוניים ובשינויים במשקעים, הדיון הציבורי עשוי להיות מושפע מהכותרות הבינלאומיות גם אם המדיניות המקומית נקבעת אחרת.
מקורות מרכזיים לקריאה (כולם עוסקים באותה הכרזה מ־12-2-2026):
עוד בנושא באתר הידען:
