הציבור האמריקני חדל להתרשם מהתרומה הכלכלית של סטודנטים בינלאומיים, בעוד מדיניות טראמפ פוגעת במוסדות ההשכלה הגבוהה ומסכנת עשרות מיליארדים במשק האמריקני
בעקבות עיכובים נרחבים בהנפקת ויזות, שמונעים מעשרות אלפי סטודנטים זרים להגיע לארצות הברית בזמן, מזהירים בארגון NAFSA (ארגון בינלאומי למחקר וקידום השכלה גבוהה) כי המשק האמריקני עלול להפסיד עד 7 מיליארד דולר. ההשלכות חמורות לא רק למוסדות ההשכלה הגבוהה — אלא גם למשק כולו: שכר לימוד שלא ישולם, טיסות שלא יוזמנו, דירות שלא יושכרו, מקררים שלא יתמלאו — וכ-60,000 מקומות עבודה עלולים להיעלם.
עם זאת, נראה כי גם הטיעון הכלכלי, שבעבר היה קלף מנצח בעד קליטת סטודנטים זרים, כבר אינו מהדהד. הממשל הנוכחי, בהובלת הנשיא טראמפ, לא רק שמצמצם את מערך הוויזות, אלא גם תוקף באופן ישיר את המוסדות: אוניברסיטת קולומביה הואשמה בתלות כלכלית מוגזמת בסטודנטים זרים, ואוניברסיטת הרווארד הוצגה כ"פרת מזומנים בינלאומית".
במקביל, ממשל טראמפ מטיל מכסים כבדים על סחורות מסין — עד 145% — ובאותו הזמן מאיים לבטל אשרות לשהייה של סטודנטים סינים, שמכניסים למשק האמריקני יותר מ־14 מיליארד דולר מדי שנה. ד"ר דני בהאר, ראש מדיניות ההגירה במכון לפיתוח גלובלי, ציין כי מדובר באירוניה צורמת: "הממשל מנסה לצמצם את הגירעון המסחרי, אבל המדיניות שלו פוגעת באחד מענפי הייצוא המובילים של ארצות הברית — ההשכלה הגבוהה".
השפעה ממוקדת – אך לא אחידה
על פי נתוני משרד המסחר האמריקני, החינוך הוא אחד מ־10 תחומי הייצוא המובילים של ארה"ב – יותר מהפחם והתירס, ובערך שווה להכנסות יצרניות הרכב האמריקניות מעבר לים. אלא שבניגוד לתחומי ייצוא אחרים, הכנסות החינוך מרוכזות בעיקר בערים גדולות ובאזורים שבהם יש ריכוזים של מוסדות על-תיכוניים — כמו ניו יורק, בוסטון, לוס אנג’לס וסיאטל. במדינות אחרות, בעיקר אלה שתומכות בטראמפ פוליטית, ההשפעה הכלכלית זניחה.
נתונים מ־NAFSA מצביעים על כך שההשפעה הכלכלית של סטודנטים זרים באוניברסיטת צפון טקסס לבדה שקולה לזו של כלל הסטודנטים הזרים באוקלהומה. באוניברסיטת ניו יורק, שמובילה במספר הסטודנטים הזרים, ההשפעה הכלכלית גדולה יותר מכלל הסטודנטים הזרים ב־42 מדינות בארה"ב.
הציבור לא קונה את זה
אם בעבר הציבור האמריקני התרשם מהתרומה הכלכלית של סטודנטים זרים — ההשפעה שלהם על עסקים מקומיים, הסיוע במימון ההשכלה של סטודנטים אמריקנים, ועוד — הרי שכיום, בעידן "אמריקה תחילה", הטיעון הזה נתפס על ידי רבים כהצדקה צינית של האליטות להשאיר את השערים פתוחים.
ד"ר כריס גלאס מאוניברסיטת בוסטון אמר ל־Chronicle כי "הטיעון הכלכלי בעד סטודנטים זרים כבר כמעט לא עובד. במקרים מסוימים הוא אף הופך לנקודת תורפה שמחזקת את המבקרים של ההשכלה הגבוהה."
פוסטים של גלאס ברשתות החברתיות, שהתייחסו לירידה במספרי הסטודנטים הזרים, זכו לתגובות נלהבות של אמריקנים שראו בכך "חדשות טובות" — תגובה שממחישה עד כמה ההתנגדות הפוליטית להשכלה הגבוהה מחלחלת גם לנושאים שבעבר נחשבו קונצנזוס כלכלי.
פתרונות אפשריים: לא רק כסף
למרות שהטיעון הכלכלי עדיין מגובה בנתונים מרשימים — 1.1 מיליון סטודנטים זרים, תרומה של 44 מיליארד דולר בשנה — מומחים ממליצים לחשוב מחדש על הנרטיב.
לדוגמה, ניתן להדגיש את תרומתם ארוכת הטווח של סטודנטים זרים לתחומי המדע, ההנדסה והטכנולוגיה – במיוחד כאשר רבים מהם משתלבים במחקרי דוקטורט ומובילים חדשנות בארה"ב.
בנוסף, ייתכן שהמסר יישמע טוב יותר מפוליטיקאים מקומיים ולא ממוסדות עצמם. כך היה בשנת 2020, כשקואליציה של ערים ומדינות תמכה בעתירה נגד מדיניות שהייתה מחייבת סטודנטים זרים לחזור הביתה עקב מגבלות הקורונה. הסיבה: פגיעה ישירה בכלכלה המקומית.
לסיכום, פנטה אוו, מנכ"לית NAFSA, טוענת כי "המסר הכלכלי הוא הנכון – אך צריך לחדד את מי הוא משפיע. ברגע שהפגיעה תורגש ישירות על ידי קהילות מקומיות – זה כבר לא יהיה עניין של עקרונות אלא של מציאות כלכלית."
עוד בנושא באתר הידען:
