מסמך חדש של הממשל האמריקני מחייב אוניברסיטאות לעמוד בשורה של כללים נוקשים – משקיפות מוחלטת בציונים ועד מגבלות על סטודנטים זרים. מבקריו מזהירים: זו פגיעה בגיוון ובחופש האקדמי
ממשל טראמפ פרסם לאחרונה את "האמנה למצוינות אקדמית בהשכלה גבוהה" – מסמך מחייב למוסדות המבקשים ליהנות מהטבות פדרליות, ובהן מענקי מחקר, חוזים ממשלתיים, הלוואות לסטודנטים, ופטורים ממס. האמנה מציבה סט של עקרונות מחייבים שנראים על פניו כהבטחה ל"שוויון מלא", אך בפועל עשויים לשנות מן היסוד את פני ההשכלה הגבוהה האמריקנית.
המסמך דורש לאסור לחלוטין כל שיקול של מוצא, מגדר, דת, זהות מגדרית או נטייה מינית בקבלה ללימודים ובסיוע כלכלי. גם אפליה מתקנת, שהייתה נהוגה במשך עשרות שנים במוסדות יוקרה, נאסרת לחלוטין. נוסף על כך, האוניברסיטאות יחויבו לפרסם נתונים מפורטים ואנונימיים על ציוני מועמדים שהתקבלו ונדחו, לפי מוצא ומין – שקיפות שעשויה להפוך כל תהליך קבלה לזירה פוליטית מתוחה.
דרישה נוספת קובעת כי ציונים חייבים לשקף אך ורק הישג אקדמי "טהור". אסור יהיה לנפח ציונים, ואף לא להתאים אותם סטטיסטית לממוצע או לסטיית תקן קבועה. באקדמיה הישראלית, למשל, מוכרת לסטודנטים תופעת ה"פקטור הסטטיסטי" – התאמות שנועדו לתקן מבחנים קשים במיוחד. דוגמה זו ממחישה כמה רחוקות הדרישות האמריקניות מהמציאות המקובלת גם במוסדות מובילים בעולם, דוגמת הטכניון שבו למדתי.
האמן מחייב גם נייטרליות מוסדית: מחלקות לא יוכלו לפרסם הצהרות פוליטיות או מוסדיות על ענייני היום, אלא אם הם נוגעים ישירות לתחום אקדמי. כלומר, קולג'ים ואוניברסיטאות יאבדו את האפשרות להיות זירה לדיון ציבורי ער – אחד מתפקידי הליבה של הקמפוס לאורך ההיסטוריה.
חופש ביטוי או מתכון להשטחת המדע?
אחת השאלות הקשות שעולות מהאמנה החדשה היא כיצד להתמודד עם תחומים שבהם הקונצנזוס המדעי ברור, אך קיימות קבוצות קולניות המבקשות לערער עליו. כך למשל, האם יש חובה לתת במה שווה למכחישי משבר האקלים – על אף שמדובר בעמדות שאינן מבוססות מחקרית ושנועדו פעמים רבות לשתק את השיח הציבורי? במצב כזה, הדרישה ל“איזון אידיאולוגי” עלולה להפוך את הקמפוס למקום שבו האמת המדעית והכחשה שיטתית עומדות זו מול זו כעמדות שקולות.
הבעיה חריפה עוד יותר בנושא החיסונים. על פי האמנה, חופש הביטוי מחייב מקום למגוון דעות, כולל כאלה של מתנגדי חיסונים. אלא שכאן מדובר לא רק בעמדה פילוסופית אלא בסכנה בריאותית מובהקת. יתרה מזאת, הדרישה ל“נייטרליות מוסדית” עלולה להוביל לכך שאוניברסיטאות יימנעו מביקורת פומבית על תנועות אנטי־חיסונים, כדי לא להיחשב כמי שנקטו עמדה פוליטית.
בכך נוצרת סתירה פנימית: האמנה מבקשת להגן על החופש האקדמי, אך בפועל היא עלולה להוביל להשתקת השיח המדעי עצמו. במקום לעודד חקר אמיתי והצגת ראיות, היא עלולה להעניק לגיטימציה שווה לפייק ניוז ולדיסאינפורמציה – בשם "שוויון הדעות".
הקפאת שכר לימוד ופרסום ממוצעי שכר בוגרים
בתחום הכלכלי, האמנה מחייבת הקפאת שכר הלימוד לחמש שנים, פרסום ממוצעי שכר הבוגרים בכל תחום לימוד, ואפילו החזרת שכר לימוד לסטודנטים שנשרו בסמסטר הראשון. במוסדות בעלי תקציבי עתק, נקבע כי לימודים במדעים המדויקים יהיו בחינם. לצד זאת קיימת מגבלה דרמטית על שיעור הסטודנטים הזרים: לא יותר מ־15% מכלל הסטודנטים לתואר ראשון, ולא יותר מ־5% מאותה מדינה – מגבלה העלולה לפגוע הן באופי הבינלאומי של האוניברסיטאות והן במעמד המדעי של ארצות הברית.
הביקורת על המסמך נוגעת לכך שהוא מציג שוויון פורמלי בלבד – כלומר, כולם נשפטים לפי אותם קריטריונים – אך מתעלם מהמורכבות החברתית והכלכלית שבגללה נולדו כלים כמו אפליה מתקנת, פקטורים סטטיסטיים, או תמיכה ממוקדת בקבוצות מודרות. במקום לחזק מוביליות חברתית ולהרחיב את מעגל הלומדים, האמנה מקבעת מצב שבו רק מי שמצליח לעמוד בתנאי סף נוקשים – ללא שום גמישות – יכול להתקדם.
אם יאומצו עקרונות האמנה במלואם, אוניברסיטאות בארצות הברית ייאלצו לשנות מן היסוד את דרך פעולתן: החל בקבלה ללימודים ובקביעת ציונים, דרך אופן ניהול הדיון הציבורי בקמפוס ועד אופן ניהול התקציבים והיחסים עם סטודנטים מחו"ל.השאלה שנותרה פתוחה היא האם מטרת המסמך היא באמת לקדם מצוינות אקדמית – או שמדובר בצעד פוליטי שנועד להשתיק גיוון רעיוני ולצמצם את החופש האקדמי. מה שברור הוא שהאמנה הזו, אם תיושם כלשונה, תהפוך את ההשכלה הגבוהה האמריקנית למערכת קשיחה, נוקשה ופחות פתוחה לגיוון – בדיוק ההפך מהדימוי שבנה לעצמה לאורך השנים.
השאלה שנותרה פתוחה היא האם מטרת המסמך היא באמת לקדם מצוינות אקדמית – או שמדובר בצעד פוליטי שנועד להשתיק גיוון רעיוני ולצמצם את החופש האקדמי. מה שברור הוא שהאמנה הזו, אם תיושם כלשונה, תהפוך את ההשכלה הגבוהה האמריקנית למערכת קשיחה, נוקשה ופחות פתוחה לגיוון – בדיוק ההפך מהדימוי שבנה לעצמה לאורך השנים.
