כך עולה מגילוי דעת של ראשי אוניברסיטאות המחקר בישראל בנוגע להתבטאויות של נשיאות אוניברסיטאות בארצות הברית בקונגרס בו הן טענו לכך שחופש ביטוי גובר על התוכן
מאז הטבח הנורא של ה-7 באוקטובר, גואה גל של אנטישמיות ואנטי ישראליות בקמפוסים של רבות מן האוניברסיטאות בארצות הברית, ובכללן אוניברסיטאות העילית. במקום אמפתיה ותמיכה בסטודנטים ישראלים ויהודים על האסון הנורא שפקד את העם היהודי בארצו, גועשים הקמפוסים בהפגנות הקוראות להשמדתה של מדינת ישראל (“מהנהר עד לים”), לפעילות טרור נגד אזרחי ישראל (“אינתיפאדה”), ולשנאת יהודים וישראלים באשר הם. יהודים וישראלים חוששים להסתובב בקמפוסים בארצות הברית, לדבר עברית, או להיות מזוהים בדרך כלשהי על פי דתם או מוצאם. זיכרונות מימים חשוכים מעברנו שבים ועולים.
במציאות זו בולטת חשיבותה של הנהגה תקיפה באוניברסיטאות האמריקאיות שתאמר: “עד כאן”. לצערנו הנהגה זו חסרה בימים אלו. בצד מנהיגים אקדמיים בודדים המגנים אנטישמיות בקול רם וצלול, ופועלים כנגדה ככל יכולתם, רבים אחרים נאלמים דום. בשימוע מביך שנערך בקונגרס האמריקאי לפני יומיים 5/12/2023, הופיעו נשיאות של שלוש אוניברסיטאות מובילות בארצות הברית (הרווארד, MIT ופנסילבניה), אשר נחקרו באשר לעמדתן על מופעי האנטישמיות הקשים בקמפוסים שבאחריותן. למרות שהנשיאות גינו ביטויי אנטישמיות בקמפוסים, הן התעקשו על כך שלא ניתן למנוע חלק ניכר מביטויים אלו עקב היותם חוסים תחת הגנת חופש הביטוי. בשיאו של הדיון בקונגרס נשאלו הנשיאות אם קריאה להשמדת העם היהודי (ג’נוסייד) עולה בקנה אחד עם קוד ההתנהגות באוניברסיטאות שבראשן הן עומדות, ולתדהמת כולם הן התקשו לענות בפשטות: “לא”. במקום זאת הן התפתלו עם ניסוחים מעין משפטיים, ואמרו שהדבר הוא “תלוי הקשר”. כן, ממש כך. שאלת חוקיותה של קריאה להשמדת עם היא תלוית הקשר!
יום לאחר השימוע פרסמה נשיאת אוניברסיטת הרווארד הבהרה קצרה על פיה גילויי אנטישמיות אסורים במוסדה. הבהרה דומה פרסמה נשיאת אוניברסיטת פנסילבניה.
עמדתן של הנשיאות כפי שבאה לידי ביטוי בעדותן בקונגרס, לפיה ביטויי אנטישמיות וקריאה להשמדת עם עשויים לחסות תחת הגנת חופש הביטוי, עושה עוול נורא לחוקה האמריקאית. אוי לו לעם שחוקתו מאפשרת קריאה להשמדת עם בשם חופש הביטוי. אוי לו לעם שחוקתו מרשה רדיפה של יהודים – ומיעוטים אחרים – בשם חופש הביטוי. חופש הביטוי אינו חופש אבסולוטי: הוא נסוג בפני ביטויי הסתה, שנאה וקריאה לאלימות. בוודאי שהוא נסוג בפני קריאה להשמדת עם. כך בארצות הברית, וכך בשאר המדינות הדמוקרטיות בעולם.
כישלונן הצורב של הנשיאות בשימוע בקונגרס משקף אזלת יד, שלהן ושל נשיאות ונשיאים אחרים, בטיפול במופעי אנטישמיות ואנטי ישראליות בקמפוסים השונים בארצות הברית. אין די בהתנצלות ובהבעת צער, נדרשים מעשים ברורים ונחרצים. בשימוע פרטו הנשיאות מספר מהלכים שכבר ננקטו או עומדים להינקט במוסדותיהם, שמטרתם הגנה על ביטחונם ורווחתם של יהודים וישראלים בקמפוסים. באחריותן לוודא שמהלכים אלה הם אפקטיביים ומספיקים. הנטל הרובץ עתה על כתפיהן הוא להראות לתלמידיהן ולתלמידותיהן, לחברות ולחברי הסגל שלהן, ולמעשה לציבור כולו, שהאוניברסיטאות שבראשן הן עומדות מצטיינות לא רק במחקר והוראה, אלא גם בעמידה על ערכים הומניסטים אוניברסליים ובהגנה על זכויות מיעוטים באשר הם. כך, יידע כל אחד, שקריאה להשמדת עם אסורה בתכלית האיסור באוניברסיטאות הרווארד, MIT, ופנסילבניה, כמו גם בכל מקום אחר בעולם.
פרופ׳ אריה צבן, נשיא אוניברסיטת בר-אילן, יו״ר ור״ה
פרופ׳ אהוד גרוסמן, נשיא אוניברסיטת אריאל בשומרון
פרופ׳ דניאל חיימוביץ, נשיא אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
פרופ׳ אלון חן, נשיא מכון ויצמן למדע
פרופ׳ אשר כהן, נשיא האוניברסיטה העברית בירושלים
פרופ׳ אורי סיון, נשיא הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל
פרופ׳ אריאל פורת, נשיא אוניברסיטת תל-אביב
פרופ׳ ליאו קורי, נשיא האוניברסיטה הפתוחה
פרופ׳ רון רובין, נשיא אוניברסיטת חיפה
עוד בנושא באתר הידען:
תגובה אחת
כמה מעניין לראות את בועת התקשורת השמאלנית מתפוצצת בפרצוף של כל השמאלנים וחושפת את הפרצוף המגעיל של האקדמיה הפרוגרסיבית והאידיאולוגיה הרעילה שלה. אז ראשית, מה שראינו זה לגמרי לא “כישלון”, כמאמר המתכנתים “זה לא באג, זה פיצ’ר”. ועכשיו לכמה עובדות לא נעימות:
חופש הביטוי כבר לא גר באקדמיה בארה”ב ובעולם המערבי. הארוורד קיבלה ציון יפה ועגול של 0 מתוך 100 במדדי חופש הביטוי ודורגה אחרונה מכלל האוניברסטאות בארה”ב. בטוח שלא קראתם על זה ב”הידען”.
https://www.dailymail.co.uk/news/article-12487771/Harvard-named-WORST-school-free-speech.html
אלו מוסדות שכבר מזמן אין בהם כמות משמעותית של אנשי סגל עם השקפת עולם שמרנית. אלו מוסדות שאנשיהם מחסלים קריירות של אנשים אם רק העזו לפנות למישהו בכינוי המין הלא-מועדף עליו (ה- pronoun) וטוענים שזה ביטוי של שנאה. רק עכשיו פתאום איכפת להם מחופש הביטוי, אבל רק כשזה נוגע כמובן לפגיעה ביהודים ובישראלים.
אלו מוסדות שכבר עשרות שנים מקבלים תמיכה מסעודיה ולאחרונה מקטר, ומדינות אלו מתנות את התרומות בשליטה בסילבוס ובאופן לימוד ההיסטוריה בקמפוסים. האם זה מפליא שגדל דור שטוף מוח עם השקפות אנטישמיות שאין לו מושג ברור מה קורה במזרח התיכון? (או אפילו איפה זה על מפת העולם?). לא. מה שמפתיע הוא כל המוני התורמים היהודים שפתאום עושים פרצוף פיקצ’ו מופתע. לא היה להם מושג מה מלמדים באוניברסיטאות “שלהם”.
אלו מוסדות שזנחו את הדרך האמריקאית של “שוק חופשי” ואימצו זן של ניאו-מרקסיזם פרוגרסיבי פוסט מודרניסטי. הם מחלקים את העולם ל”טובים” ול”רעים”, וקווי החלוקה הם רבים ומגוונים: ה”לבנים” הם המדכאים הרעים וה”שחורים” וכל השאר – טובים. הגברים הם דכאניים ורעים והנשים – מנוצלות וטובות. הסטרייטים הם טובים, וכל שאר חברי קהילות ה-LGBTQIA+++ כמובן שמדוכאים וטובים. אפשר לצבור נקודות ולהגיע יתרונות משמעותיים אם צוברים מספיק נקודות דיכוי. יוכיחו קארין ז’אן פייר – דוברת הבית הלבן חסרת הכישורים שנבחרה בזכות היותה אישה-שחורה-לא-סטרייטית, או סגנית נשיא ארה”ב שלחוץ מלצחוק צחוק מעצבן היא גם מסוגלת לעשות… ובכן, לא כלום, אבל היא אישה לא לבנה, וזה מה שקובע אצל הדמוקרטים והפרוגרסיבים.
במצב הזה, ולנוכח השקפת העולם הפשטנית עד כדי דיכאון, ברור שהיהודים יוצמדו ל”לבנים” כרשעים האולטימטיביים של המאה ה-21 ויואשמו בכל פגעי כדור הארץ והיקום (וההתחממות הגלובלית). מה שקרה בשימוע זה כמו להרים מכסה ביקורת של צינור ביוב עירוני ולהריח ולצפות בכל הזוהמה שזורמת למטה. באמת לא היה לכם מושג שזה מה שקורה? עד כדי כך אתם מנותקים? עד כדי כך אתם צורכים את YNET, ואת “הארץ” ואת ה”ניו יורק טיימס” וה-CNN וה-BBC ועד כדי כך התוכן שאתם מקבלים מסונן ומנוהל ע”י מארק צוקרברג מפייסבוק, וע”י הסינים בטיקטוק?
ועכשיו ראשי האוניברסיטאות הישראליות כותבים מכתבים מקושקשים וחסרי כנות מינימליים, כאשר הם חלק ניכר מהבעייה. אלו הם בדיוק אלו שהתירו הפגנות פרו טרוריסטיות בקמפוסים בימי הזיכרון לחללי מערכות ישראל, אבל אסרו אפילו על הנפת דגלי ישראל כי זה גורם ל”טריגר” לתלמידים החמאסניקים המסכנים, שלא לדבר על הרצאות מטעם “אם תרצו” (שאינה תנועה גזענית או איזה שקר תעמולתי אחר).
צריך לתבוע מהראשים האלו שידוד מערכות יסודי בקמפוסים שלהם ולדאוג שחומר הלימודים יהיה פחות מוטה, שהסגל יהיה הרבה פחות חד צדדי, ושחופש הביטוי יישמר, גם לעמדות שלא תואמות את הדעות של עמירה הס.