סיגנה ראצו, האחראית על הרחבת הגישה לתכנית Horizon Europe בהיקף 93.5 מיליארד אירו, קוראת לאירופה לחזק קשרים עם מדינות “בעלות תפיסת עולם דומה” ולהגן על חופש המחקר מול שחיקה במעמד המדעי של וושינגטון
“ארה״ב עדיין שותפת המחקר החשובה ביותר שלנו, אבל היא ממוטטת כרגע את ההובלה המדעית שלה עם כדור הריסה,” אמרה ב-17 בדצמבר סיגנה ראצו (Signe Ratso), מי שמובילה מטעם הנציבות האירופית את המגעים לפתיחת תכנית Horizon Europe לשותפים מחוץ לאירופה. הדברים נאמרו בכנס הדיפלומטיה המדעית האירופי בקופנהגן, ימים ספורים לפני פרישתה הצפויה בסוף השנה.
ראצו, סגנית המנהלת הכללית של דירקטורט המחקר והחדשנות בנציבות, עומדת מאחורי הסכמים עם דרום קוריאה, ניו זילנד וקנדה להצטרפות לחלקים מתכנית Horizon Europe — תכנית מחקר וחדשנות של האיחוד האירופי בהיקף 93.5 מיליארד אירו. לדבריה, אירופה נאלצה “ללמוד בדרך הקשה” שעליה להגן בעצמה על האינטרסים האסטרטגיים ועל ערכיה, ובראשם חופש וחופש המחקר המדעי.
ביקורת על וושינגטון והנזק המוניטיני
ראצו לא פירטה בכנס כיצד בדיוק ארה״ב “מרסקת” את מוניטין המדע שלה, אך הרקע לדברים היה ברור: מאז שדונלד טראמפ נכנס לתפקיד הנשיא השנה, הממשל האמריקני קיצץ מענקי מחקר בנושאי גיוון, עצר מענקים ביו־רפואיים לשותפים בינלאומיים, ודרש מאוניברסיטאות לסגור יחידות אקדמיות שלטענתו “מזלזלות” ברעיונות שמרניים — אחרת יאבדו מימון פדרלי.
חלק מהצעדים נבלמו בבתי משפט או נתקלו בהתנגדות מצד אוניברסיטאות. גם קיצוצים עמוקים שמוצעים בתקציבי מחקר פדרליים עשויים להצטמצם בקונגרס. אבל לפי הטענה שעולה בשיח האירופי, עצם המאבק המתמשך כבר גורם נזק תדמיתי ומעודד באירופה ניסיונות “למשוך” חוקרים אמריקנים מאוכזבים.
“החדשות הטובות,” אמרה ראצו, “הן שאנחנו לא לבד בעמדה הזאת.” לדבריה יש “הרבה מאוד שותפים בעלי תפיסת עולם דומה” בעולם שתומכים באירופה, והיא רואה בחיזוק הבריתות המדעיות כלי מרכזי להגנה על חופש המחקר.
Horizon Europe יוצאת מאירופה אל העולם
בתקופתה של ראצו התרחבה Horizon Europe מתכנית אירופית בעיקרה לתכנית בעלת פריסה בינלאומית. מעבר לדרום קוריאה, ניו זילנד וקנדה שכבר הצטרפו לחלקים מהתכנית, סינגפור, אוסטרליה ויפן נמצאות במגעים להצטרפות. ראצו גם הובילה את צירופה של מצרים, למרות חששות סביב זכויות אדם וחופש אקדמי. בתוך אירופה, בריטניה ושווייץ חזרו לתכנית לאחר שעיכובים פוליטיים דחו את שיוכן.
עם זאת, השותפות של מדינות שאינן אירופיות מוגבלת: הן משויכות רק לחלק של Horizon Europe שמממן מענקים שיתופיים לקונסורציומים של חוקרים, ולא למועצת המחקר האירופית (ERC). בנוסף, צפוי זמן הסתגלות עד שחוקרים ממדינות חדשות יכירו את הנהלים המורכבים של התכנית וייטמעו בה באופן מלא.
מבט ל-2028: יותר ביטחון ותעשייה, פחות שיתופיות
הוויכוח על ההמשך כבר מתחמם. בתכניות לתכנית שתבוא אחרי Horizon Europe, שתתחיל ב-2028, החלק התקציבי שמוקדש למענקים שיתופיים אמור לרדת לפחות ממחצית התקציב. במקביל, התכנית הבאה צפויה להתמקד יותר בטכנולוגיות ביטחוניות ובחיזוק התעשייה האירופית. המיקוד הזה מעלה שאלות לגבי מידת הפתיחות לשותפים מחוץ לאירופה, במיוחד בפרויקטים רגישים.
ראצו עצמה הביעה בעבר חשש שהכנסת מחקר “דו־שימושי” — כזה שיכול לשמש מטרות אזרחיות וגם צבאיות — עלולה להוביל להדרה של מדינות משויכות מפרויקטים מסוימים, ולצמצם בפועל את ההיגיון של ההתרחבות הבינלאומית.
דבריה נאמרו גם על רקע בחינה מחדש של היחסים בין אירופה לארה״ב. לפי הדיווח, ממשלות אירופיות הוטרדו בשבועות האחרונים ממסמך אסטרטגיית ביטחון לאומי אמריקני חדש, שקרא לוושינגטון לתעדף “טיפוח התנגדות למסלול הנוכחי של אירופה בתוך מדינות אירופיות” — ניסוח שפורש באופן נרחב כרמז לתמיכה בכוחות ימין קיצוני אנטי־הגירה. באותו מסמך נטען גם שבעלות הברית האירופיות נהנות מיתרון “כוח קשה” משמעותי על רוסיה כמעט בכל מדד, למעט נשק גרעיני, וכי באירופה קיימים מחקר מדעי מתקדם ומוסדות תרבות מובילים בעולם.
עוד בנושא באתר הידען:
