ספר חדש של החוקרת האמריקנית איב דאריאן סמית מתאר כיצד ברחבי העולם, מדינות רבות הופכות פחות דמוקרטיות. נסיגה זו בדמוקרטיה ו”אוטוריטריות זוחלת”, כפי שניסחה זאת מחלקת המדינה של ארה”ב, נתמכת לעתים קרובות על ידי אותן תעשיות המסלימות את משבר האקלים
מאת: איב דאריאן-סמית, פרופסורית למחקרים גלובלים ובינלאומיים, אוניברסיטת קליפורניה באירווינג. תרגום והערות: אבי בליזובסקי, עורך אתר הידען
“בספרי החדש, “שריפה גלובלית: אנטי-דמוקרטיה עולה ומשבר האקלים”, אני מפרטת קשרים בין התעשיות האלה לבין הפוליטיקאים שמעכבים את הפעילות בנושא שינויי האקלים ומפחיתים את הדמוקרטיה. זה שינוי מסוכן, גם לממשלה הייצוגית וגם לאקלים העתידי.” כותבת פרופ’ איב דיאריאן סמית’ מאוניברסיטת קליפורניה באירווינג.
לפיתה תאגידית של הפוליטיקה הסביבתית
“במערכות דמוקרטיות מצופה ממנהיגים נבחרים להגן על האינטרסים של הציבור, לרבות מפני ניצול של תאגידים. הם עושים זאת בעיקר באמצעות מדיניות שנועדה להבטיח מוצרים ציבוריים, כגון אוויר נקי ומים לא מזוהמים, או כדי להגן על רווחת האדם, כגון תנאי עבודה טובים ושכר מינימום. אבל בעשורים האחרונים, עיקרון הליבה הדמוקרטי הזה שמעדף אזרחים על פני רווחי חברות נפגע באגרסיביות.”
“כיום, קל למצוא מנהיגים פוליטיים – הן מימין והן משמאל – העובדים בשם תאגידים בתחומי האנרגיה, הפיננסים, החקלאות, הטכנולוגיה, הצבא והתרופות, ולא תמיד לטובת הציבור. חברות רב-לאומיות אלה מסייעות לממן את הקריירה הפוליטית שלהם ואת מערכות הבחירות שלהם כדי להשאיר אותן בתפקידן.”
“בארה”ב, מערכת יחסים זו התבססה על החלטת בית המשפט העליון משנת 2010 “אזרחים מאוחדים”. ההחלטה אפשרה הוצאות כמעט בלתי מוגבלות של תאגידים ותורמים עשירים כדי לתמוך במועמדים הפוליטיים המשרתים את האינטרסים שלהם בצורה הטובה ביותר. הנתונים מראים שמועמדים עם המימון החיצוני הגבוה ביותר בדרך כלל מנצחים. הדבר הוביל להגברת ההשפעה התאגידית על פוליטיקאים ועל מדיניות המפלגה.”
כשמדובר במפלגות הפוליטיות, קל למצוא דוגמאות למימון קמפיינים המתדלקים אג’נדות פוליטיות. בשנת 1988, כאשר מדען נאס”א ג’יימס הנסן העיד בפני ועדה של הסנאט האמריקאי על אפקט החממה, הן המפלגה הרפובליקנית והן המפלגה הדמוקרטית התייחסו ברצינות לשינויי האקלים. אך גישה זו התפצלה במהירות. מאז שנות ה-90 של המאה ה-20, מגזר האנרגיה מימן בכבדות מועמדים שמרנים שדחפו את האינטרסים שלו וסייעו לצמצם את הרגולציה על תעשיית דלקי המאובנים. הדבר איפשר את הרחבת ייצור דלק מאובנים והסלים את פליטת הפחמן הדו-חמצני לרמות מסוכנות.
“כוחה של התעשייה בעיצוב המדיניות מתבטא בדוגמאות כמו הקואליציה של 19 תובעים כלליים רפובליקנים וחברות פחם שתובעות לחסום את הסוכנות להגנת הסביבה מהסדרת פליטת גזי החממה מתחנות כוח.”
“תעשיית האנרגיה כבשה למעשה את התהליך הפוליטי הדמוקרטי ומנעה חקיקת מדיניות אקלים יעילה.”
“במקביל לכך שמשק האנרגיה ביקש להשפיע על המדיניות בנושא שינויי האקלים, הוא גם פעל לערער את הבנת הציבור את מדעי האקלים. לדוגמה, רשומות מראות שאקסון מוביל השתתפה במשך שנים בקמפיין נרחב של הכחשת מדע האקלים, והוציאה יותר מ-30 מיליון דולר על לוביסטים, צוותי חשיבה וחוקרים כדי לקדם ספקנות אקלימית-מדעית. מאמצים אלה נמשכים גם היום. דו”ח מ-2019 מצא כי חמש חברות הנפט הגדולות הוציאו יותר ממיליארד דולר על מסעות שתדלנות ומיתוג מטעים הקשורים לאקלים בשלוש השנים הקודמות.”
“תעשיית האנרגיה כבשה למעשה את התהליך הפוליטי הדמוקרטי ומנעה חקיקת מדיניות אקלים יעילה.” קובעת דאריאן-סמית.
“אינטרסים תאגידיים גם תדלקו גל של בחירת מנהיגים אנטי-דמוקרטיים ממומנים היטב שמוכנים לעכב ואף לפרק את מדיניות האקלים והתקנות הקיימות. הטקטיקות של מנהיגים פוליטיים אלה הסלימו את המשברים בבריאות הציבור, ובמקרים מסוימים גם את ההפרות של זכויות האדם.
ברזיל, אוסטרליה וארה”ב
ממשלות אנטי-דמוקרטיות רבות קשורות לתעשיית הנפט, הגז ותעשיות אחרות המניעות את שינויי האקלים ובהן ניתן למנות את רוסיה, ערב הסעודית, איראן, עיראק וסין.
בספר “שריפה גלובלית” אני חוקרת כיצד שלושה מנהיגים של מדינות דמוקרטיות מסורתיות – ז’איר בולסונרו מברזיל, סקוט מוריסון מאוסטרליה ודונלד טראמפ בארה”ב – עלו לשלטון בסיוע פלטפורמות אנטי-סביבתיות ולאומניות הפונות לבסיס פופוליסטי ימני קיצוני ולתאגידי אנרגיה המאיצים את שינויי האקלים. בעוד שהנוף הפוליטי של כל מדינה שונה, לשלושת המנהיגים יש מכנה משותף חשוב.”
“בולסונרו, מוריסון וטראמפ תלויים כולם בתאגידי מאובנים כדי לממן קמפיינים אלקטורליים ולהשאיר אותם בתפקידם, או, במקרה של טראמפ, להיבחר מחדש.” (הערת העורך: וכשלא הצליח, החליט להלחם בתפיסת המציאות א.ב.).
“לדוגמה, כוחו של בולסונרו תלוי בתמיכת קואליציה ימנית רבת עוצמה של בעלי קרקעות וחקלאים בשם União Democrática Ruralista, או UDR. קבוצה זו משקפת את האינטרסים של משקיעים זרים ובמיוחד את מגזרי הכרייה ועסקי החקלאות בשווי מיליארדי דולרים. בולסונרו הבטיח שאם ייבחר ב-2019, הוא יפרק את ההגנות הסביבתיות ויפתח, בשם הקדמה הכלכלית, ייצור פולי סויה בקנה מידה תעשייתי ורעיית בקר ביערות הגשם באמזונס. שניהם תורמים לשינויי האקלים ולבירוא יערות באזור שברירי שנחשב חיוני לשמירה על רמות שיעור הפחמן באטמוספירה מפני עליה.
“בולסונרו, מוריסון וטראמפ כולם סקפטיים בגלוי לגבי מדעי האקלים. באופן לא מפתיע, כולם התעלמו, החלישו או פירקו את תקנות הגנת הסביבה. בברזיל, הדבר הוביל לבירוא יערות מואץ ולשריפת יערות גשם באמזונס. באוסטרליה, ממשלתו של מוריסון התעלמה מהתנגדות ציבורית ומדעית נרחבת ופתחה את מכרה אדני קרמייקל השנוי במחלוקת, אחד ממכרות הפחם הגדולים בעולם. המכרה ישפיע על בריאות הציבור והאקלים ומאיים על שונית המחסום הגדולה ככל שהטמפרטורות יעלו והנמלים יורחבו לאורך החוף.”
“טראמפ הוציא את ארה”ב מהסכם האקלים בפריז – מהלך שרוב האמריקאים מתנגדים לו – ביטל יותר מ-100 חוקים שנועדו להגן על הסביבה ופתח פארקים לאומיים לקידוחי דלק מאובנים וכרייה.” (נשיא ארה”ב הנוכחי ביידן החזיר את ארה”ב לאמנת פריז, אבל נכשל בפעולה נגד שדולת הפחם לאחר שחבר מפלגתו ג’ו מנצ’ין, סנאטור ממערב וירג’יניה, המשמש לשון מאזניים התנגד להצעת התקציב השאפתנית של הנשיא ביידן בסף 2 טריליון דולר לשלל יוזמות חברתיות ואקלימיות. נתן את הקול הנוסף שסייע למפלגה הרפובליקנית. א.ב).
“ראוי לציין שכל שלושת המנהיגים פעלו, לעתים יחד, נגד המאמצים הבינלאומיים לעצור את שינויי האקלים. בשיחות האקלים של האו”ם בספרד בשנת 2019, שר הסביבה והאנרגיה של קוסטה ריקה באותה תקופה, קרלוס מנואל רודריגז, האשים את ברזיל, אוסטרליה וארה”ב בחסימת המאמצים להתמודד עם אי צדק אקלימי הקשור להתחממות הגלובלית.”
“ברזיל, אוסטרליה וארה”ב אינן ייחודיות בתגובות אלה לשינויי האקלים. ברחבי העולם, היו התכנסויות דומות של מנהיגים אנטי-דמוקרטיים הממומנים על ידי תאגידי דלקי מאובנים ומיישמים חוקים ומדיניות אנטי-סביבתיים המגינים על רווחי החברות. מה שחדש כעץ הוא שהמנהיגים האלה משתמשים בגלוי בכוח המדינה נגד האזרחים שלהם כדי להבטיח תפיסות קרקע לבניית סכרים, הנחת צינורות, חפירת מוקשים והרס יערות בידי תאגידים.”
“לדוגמה, טראמפ תמך בפריסת המשמר הלאומי לפיזור האינדיאנים ופעילים סביבתיים במחאה על צינור הנפט בדקוטה, פרויקט שבו הושקע באופן אישי. ממשלו גם הציע עונשים חריפים יותר למפגינים נגד הצינור שהודהדו אחר כך בהצעות חקיקה שקידמה המועצה האמריקאית לשינויי חקיקה, שחבריה כוללים מחוקקים ולוביסטים לתעשיית הנפט. כמה מדינות בהנהגת הרפובליקנים חוקקו חוקים דומים נגד מחאה. תחת שלטונו של בולסונרו, ברזיל שינתה חוקים בדרכים שמחזקות את חוטבי העצים כדי לנשל חקלאים קטנים וילידים מאדמתם ביערות הגשם.”
מה אנשים יכולים לעשות בנידון?
“למרבה המזל, יש הרבה דברים שאנשים יכולים לעשות כדי להגן על הדמוקרטיה והאקלים. החלפת דלקי מאובנים באנרגיה מתחדשת והפחתת הרס היערות עשויים לצמצם את פליטת גזי החממה. המכשולים הגדולים ביותר, ציין דו”ח האקלים האחרון של האו”ם, הם מנהיגים לאומיים שאינם מוכנים להסדיר תאגידי דלק מאובנים, להפחית את פליטת גזי החממה או לתכנן ייצור אנרגיה מתחדשת.”
“הדרך קדימה, כפי שאני רואה זאת, כוללת מצביעים שיהדפו את המגמה לכיוון סמכותיות, כפי שעשתה סלובניה באפריל 2022, וידחפו להחלפת דלקים פוסיליים באנרגיה מתחדשת. אנשים יכולים לתבוע בחזרה את זכויותיהם הדמוקרטיות ולהדיח ממשלות אנטי-סביבתיות שכוחן תלוי בתעדוף הקפיטליזם האנרגטי על פני האינטרסים של אזרחיהן והאנושות הקולקטיבית שלנו.
עוד בנושא באתר הידען:
7 תגובות
פרופגנדה פרוגרסיבית.
ההיפך המוחלט.
אלו שמקדמים אג’נדה פרוגרסיבית-גלובאליסטית-קומוניסטית אלו אותם אלו שדוחפים את האנרגיה הירוקה.
ברוני הנפט הם ממזמן לא “בעלי ההון המרושעים”. היום אלו ברוני המידע הפרוגרסיבים מעמק הסיליקון שמהווים את האיום על הדמוקרטיה.
שלום לכל המגיבים, אינני מצנזר אף אחד, אני גם בדעה שהקפיטליזם הורג. יש מערכת אוטומטית שלפעמים מעכבת תגובות שנראות לה חשודות. היא סובלת מעצבנות יתר בזמן האחרון.
אבי בזילובסקי, לא העלית את התגובה שלי בקשר לסכנה לעתיד האנושות שנובעת מכוחם העצום של הטייקונים והאוליגרכים . האם אתה מפחד ממשהו? האתר שלך ממומן על ידיהם?
טייקונים, אוליגרכים, בעלי מונופולים בכלכלה (גם זו הישראלית) הם אוייבי הציבור, הדמוקרטיה וזכויות אדם. אלו חולי נפש שלא משנה כמה יש לם הם רוצים עוד גם במחיר מותם של אנשים. עכשיו צריכה להיות מובנת הסכנה שבמסירת עתיד האנושות בחלל לידיהם של טייקונים שתמיד יפעלו רק לטובת עצמם כמו אילון מאסק או סוחר הנשק הישראלי סטיבה שקנה לעצמו טיול לתחנת החלל כשההמונים הבורים מריעים לו ומכנים אותו בטעות ” אסטרונאוט”
פרופגנדה “פרוגרסיבית”. לא שווה את הקובץ html שזה כתוב בה.
תתחיל עם הטענות המוזרות שגז הוא אנרגיה נקייה שמשדרים לנו כל יום בשמונה, ושרי הממשלה חוזרים על המנטרה הזו. אז מי מופרע פה?
עזבו שטויות. אין לי מושג אפילו מאיפה להתחיל ולפרק את הטקסט המופרע והמרושע הזה.