ב־1925 הועמד לדין מורה שלימד אבולוציה באירוע המכונה "משפט הקופים"; ב־2025 ממשל טראמפ מתנכל שוב לאוניברסיטאות, מפטר מדענים, ומחזיר את הדת לתוך בתי הספר הציבוריים. ההיסטוריה חוזרת – בגרסה קנאית ועוצמתית יותר
מאה שנים לאחר משפט הקופים – אחד המשפטים הסמליים והמטלטלים בתולדות ארצות הברית – המחלוקת בין דת למדע לא נרגעה. למעשה, תחת ממשלים שמרניים מהסוג שמוביל דונלד טראמפ, היא שוברת שיאים חדשים. במשפט ההוא, שנערך ביולי 1925 בעיירה דייטון שבטנסי, עמד לדין מורה בן 24, ג'ון טי. סקופס, על כך שלימד את תורת האבולוציה בבית ספר ציבורי – בניגוד לחוק במדינה. החוק, שכונה חוק באטלר, אסר ללמד כל תיאוריה "המכחישה את בריאת האדם על פי הסיפור התנ"כי" ומקדמת את הרעיון כי מוצא האדם בבעלי חיים נחותים".
סקופס היה מורה מחליף למדעים בבית הספר התיכון המקומי, ולימד מתוך ספר לימוד שכלל תיאור של תורת האבולוציה. העסק היה למעשה מבוים מראש: קבוצת אזרחים מקומית, שהתנגדה לחוק אך בעיקר חיפשה פרסום עבור העיירה המנומנמת, שכנעה את סקופס לשמש מקרה מבחן ולהיעצר. מה שהחל כיוזמה מקומית הפך לאירוע תקשורתי לאומי: העיתונים שלחו כתבים, תחנות רדיו שידרו בשידור חי, והציבור האמריקני נדהם לצפות בעימות בלתי מתפשר בין תיאולוגיה, מדע וחוק.
את ההגנה ייצג קלרנס דארו, עורך הדין הידוע בכינויו "עורך הדין של הנידונים", שראה במשפט קרב על חופש ההשכלה מול הפונדמנטליזם הדתי. את התביעה הוביל ויליאם ג'נינגס בראיין – פוליטיקאי בעל שם, שלוש פעמים מועמד לנשיאות, ונציג הגישה הדתית הקנאית, אשר ראה בתורת האבולוציה איום ישיר על האמונה הנוצרית. השיא הדרמטי של המשפט הגיע כאשר דארו חקר את בראיין עצמו על דוכן העדים, בניסיון להוכיח כי קריאה מילולית של התנ"ך אינה עומדת במבחן ההיגיון או המציאות.
חלק מרכזי בהגנה היה של קבוצת מדענים ואנשי דת מהאוניברסיטה של שיקגו – מוסד מוביל שנשא את דגל המודרניזם הדתי. ביניהם בלטו האנתרופולוג פרופ' פיי-קופר קול, חוקר החוליות פרופ' הורטיו האקט ניומן, והגיאולוג קירטלי מת'ר – בוגר האוניברסיטה שלימים הפך לדמות מפתח במחקר הפטרולוגיה. גם שיילר מתיוס, דיקן הפקולטה לתיאולוגיה באוניברסיטה, תרם את עדותו (במברק) בעד תאימות בין אמונה נוצרית לבין מדע.
המומחים הללו לא הגיעו כאתאיסטים – נהפוך הוא. מרביתם היו בני כמרים, בוגרי קולג'ים מתודיסטיים ובפטיסטיים, ותומכים בגישה תאיסטית מודרנית. הם הדגישו כי הדת אינה צריכה להתנגד למדע, אלא להתחדש לאורו. כפי שכתב מתיוס: "המדע מחזק את הדת – משום שהוא מגלה חוקיות, תכלית ואישיות בעולם."
שופטים ומושבעים אמנם הרשיעו את סקופס, אך השיח הציבורי השתנה לעד. עדויות של מדענים ותיאולוגים שהעידו מטעם ההגנה, רבים מהם מאוניברסיטת שיקגו, הוכנסו לפרוטוקול המשפט וזכו לפרסום רחב. אלו כללו אנתרופולוגים, ביולוגים, גיאולוגים ומנהיגים דתיים ליברליים – שראו באבולוציה לא סתירה לדת, אלא השלמה לה.
מאה שנה אחרי – משפט הקופים עדיין רלוונטי
אך מאה שנים אחרי כן, ההיסטוריה חוזרת – והפעם באווירה קודרת ומסוכנת יותר. מאז עליית טראמפ לשלטון, מוסדות מחקר ואוניברסיטאות בארצות הברית הפכו למטרה פוליטית. חוקרים בתחומי מדעי האקלים, הבריאות, הביולוגיה החברתית והמגדר פוטרו ממשרות פדרליות או ספגו קיצוצים תקציביים. מחוקקים שמרנים מקדמים רפורמות שמחזירות תפילות לבתי הספר, מחייבות תליית עשרת הדיברות בכיתות, ואף מממנות באופן ישיר מוסדות חינוך דתיים – על חשבון מערכת החינוך הציבורית.
פרופ' ג'יימס הודנאט-בוימלר מאוניברסיטת ואנדרבילט מזהיר כי מדובר באותו דפוס שראינו בשנות ה־20 של המאה הקודמת: פוליטיקאים מנצלים חרדה תרבותית ודתית כדי לערער על סמכות הידע. "זה לא סתם עוד עימות", הוא אומר, "זה ניסיון מכוון לעצב מחדש את אמריקה כמדינה דתית, לא פלורליסטית".
התמוטטות עקרון הפרדת הדת מהמדינה
בארגוני זכויות אדם ובקרב משפטנים נרשם חשש עמוק מפני התמוטטות עקרון הפרדת הדת מהמדינה. דניאל מאך מה-ACLU טוען כי "המאבק כיום הוא לא רק על תוכן לימודי כזה או אחר. מדובר בשאלה האם הציבור האמריקני ייאלץ לחיות תחת מערכת חינוך דתית שמופעלת על ידי המדינה – בניגוד גמור לחוקה".
המציאות העכשווית מזכירה באופן מטריד את הטונים הרעילים של העימות ההוא מ־1925. אז חשו תושבי הדרום והמערב התיכון מושפלים על ידי האליטות החילוניות של המזרח. כיום, הימין הדתי עושה שימוש באותו נרטיב של קורבנות ומצור תרבותי – כדי לרסק את מערכות ההשכלה, המחקר והביקורת. מה שנולד כתגובה לביקורת מקראית ולאבולוציה, הפך כיום למכונה משומנת של חקיקה, תעמולה ומשפטיזציה של האמונה.
סקופס, שבסופו של דבר עבר לשיקגו ללמוד גיאולוגיה בהשפעת המדענים שהגנו עליו, סירב להפוך את משפטו לקריירה ציבורית. הוא שאף לחזור לעולם המדע, אך גם שם נדחק בהדרגה בגלל תיוגו כ"אפיקורס מסוכן". הוא לא סיים את הדוקטורט, נדד בין עבודות תעשייה, וסיים את חייו כשמעמדו כגיבור תרבות נשכח כמעט לחלוטין.
ובכל זאת, המשפט שהפך אותו לסמל נשאר רלוונטי. תיאוריות האבולוציה, האקלים והזכויות החברתיות ממשיכות להיות מותקפות בבתי הספר. העיסוק השלטוני בתכני הוראה הפך לאמצעי שליטה רעיוני. ובאמריקה של 2025, כשממשל טראמפ השני פועל באופן שיטתי נגד אוניברסיטאות, מדענים ועיתונאים, יש לשוב ולהתריע: משפט הקופים לא היה שיאו של מאבק – אלא אות האזהרה הראשון שלו.
עוד בנושא באתר הידען:
4 תגובות
צודק לגמרי פרט למשפט ששם בחבילה אחת לימודי בריאות ביולוגיה ואקלים יחד עם לימודי מגדר. בנקודה הזו המגיב נוסטרדמוס צודק. לימודי הלא כלום והאפליות "המתקנות", גרמו גם הם לתגובת הנגד
לא יימצא כי קיים קונצנזוס מלווה בעובדות וכן בפיזיקה הפשוטה של דו תחמוצת הפחמן כגז חממה. הבודדים שישנם עושים זאת בתמורה לכספי מחקר של חברות הנפט. בדוק.
אני עדיין ממתין בסבלנות לכתבה שתציג התייחסות מדעית רצינית של מי שחושב אחרת בנושא ההתחממות.
כמובן שאם כל מי שחושב אחרת יוגדר כשרלטן ורמאי, לא יימצא אף "מדען" שחושב אחרת.
מעניין שלפני טראמפ ושגשוג הפרוגרסיביות אף אחד לא התלונן, כמו לימודי מגדר או בלרינות לסביות ובמיוחד על הורדת רמת הלימוד ואפליה לטובה בשביל אוכלוסיות עם אייקיו נמוך מאוד כמו שחורים ולטינים ופגיעה במדע וסכנת נפשות של ממש ברפואה