אולימפיאדה: סיפורן של חמש טבעות
האייקון האולימפי הידוע הינו דגל חמש הטבעות השלובות בשלל צבעי הקשת, חמישה במספר. מסתבר שמקורן בממצא ארכיאולוגי אחד בלבד מתוך אלפי הממצאים מלמעלה מאלף שנות
האייקון האולימפי הידוע הינו דגל חמש הטבעות השלובות בשלל צבעי הקשת, חמישה במספר. מסתבר שמקורן בממצא ארכיאולוגי אחד בלבד מתוך אלפי הממצאים מלמעלה מאלף שנות
עד היום, נמצאו לוחיות כאלה רק ביוונית או בלטינית, ולא הייתה כל הוכחה לכך שאוהדים יהודים קיללו סוסים
אוי, כמה שאנו נוטים להתרפק על עבר דמיוני, בבחינת גן-העדן האבוד מחד ועל עתיד וורוד, שבלוני משהו מאידך. מאמר זה יבקש לסתור את התחושות האלה
המשחקים האולימפיים הקדומים, שרשמית החלו להיספר ככאלה, באולימפיה הקדומה אשר בחצי האי הפלופונסי, נחגגו לראשונה בשנת 776 לפנה"ס ונועדו, בין שאר התנאים המגבילים, לבני
מתוך שיר השרירים י"ט – מאולימפיה לטבריה
בסדרה זו הוכחתי נדבך אחר נדבך, סעיף אחר סעיף בקשתי להוכיח כי יהודי ימי-הביניים והרנסאנס, לא זו בלבד שלא היו רחוקים כלל-ועיקר מתחום הספורט, אלא
בתקופת הרנסאנס, בצפון איטליה ובמקומות אחרים, פילס לעצמו הריקוד נתיב מחוץ לתחומים המסורתיים של הדת, המשפחה, טקסי האירוסין והנישואין וכמובן מחוץ לחגים ובקהילה בכלל, והתמקם
מחקר במנהרות רוח של נאס"א גילה כי דווקא הכדור הרשמי של המונדיאל הקודם, שהיה חלק יותר, היה בלתי צפוי ודווקא החספוס שהתווסף בכוונה לכדור הנוכחי
אצל יהודי ימי-הביניים לא התקבלה השחיה כענף ספורטיבי כמו משחקי הכדור או הסיוף, עם זאת בשל החרדה ההיגיינית שהטרידה לא אחת את הציבור היהודי, נקשרה
יהודים בצפון איטליה ששיחקו טניס, מוזכרים בספר משנת 1560
משנודעה השפעה בלתי מבוטלת של העולם היווני והרומי על זה היהודי, פעלה זו בתחומים רבים, ובכללם בזה הספורטיבי-שעשועי. מנהיגי הדור ראו זאת די בחומרה אלא
כבר בימי הביניים התלבטו גדולי הדת, האם מותר לשחק במשחקי כדור (במקרה זה כדור גומות) בשבת
בראשית ימי-הביניים מופיעה במקורות תמונה מעניינת ביחס לנושא בזו הלשון: "מנהג בבבל ובעילם. הבחורים עושים צורה בדמות המן ותולין אותה על גגותיהם ארבעה וחמישה ימים,
הרבה לפני שאול לדני המיתולוגי הלכו יהודים בהליכה ספורטיבית
ביהדות מופיע שמואל הנגיד, מפקד צבא המוסלמים (1065-1038), שהבין ללא-ספק את חשיבות הריצה כחלק מאימוני הלוחם, אשר ייאלץ להפגינה בשעת הקרב.
סיוף היה תחום חזק בתום ימי הביניים, גם אצל יהודים
כאשר כבשו המוסלמים, בתחילת המאה השמינית את ספרד שימשו היהודים בבחינת יסוד לא מבוטל בצבאם. בזמן כיבוש גרנדה, ולאחר שנלכדה העיר הפקידו המוסלמים את שמירתה
בפרק זה נתוודע למספר ענפים שהיו קשורים בצורה זו או אחרת עם עולם האבירות בימי-הביניים. היהודים מצאו עצמם נחשפו לאירועים ולחוויות חברתיות בעיקר במרכזי הערים
עמנואל הרומי, איש המליצה היהודי המפורסם (1336-1261) שיקע באחת ממחברותיו (חיבוריו) את המסר הבא: "מה דרך העצל? כעבד ישאף לצל / ואשר על גופו יחמול,
כמה גורמים חברו יחד והביאו לתנופה כלשהי בשדה התרבות הגופנית בקרב יהודי ימי-הביניים והרנסאנס
השיבה לתקופת הזוהר גרמה גם להחיית הספורט ותרבות הגוף באירופה
בתקופה הרומית התברג ענף ההיאבקות במקום משודרג, אולי בשל האופי החספוסי והקישח של החברה הרומית הקדומה, ובכל מקרה מצא את עצמו בכלל הענפים הנזכרים בספרות
רשימה זו, על שני חלקיה, מבקשת לבחון את הממדים השונים ששוקעו בסוגיית החינוך הגימנסיוני בקרב תפוצות ישראל בתקופה ההלניסטית והרומית, כתופעה מיוחדת במינה ומאלפת
ברשימה זו אתייחס בקצרה לנושא זירת הגלדיאטורים בזיקה לספרות חז"ל. ענף זה, ההתמודדות בין לוחמי זירה בינם לבין עצמם, בינם לבין חיות טרף ובין חיות
הריצה תפסה מקום מכובד בתרבות הגופנית הקלאסית, יוונית והלניסטית, ולא נתפלא איפוא שזו מצאה מקומה בעדויות חז"ל המשקפות מציאות יהודאית מסויימת כבר הזכרנו באחד הפרקים