ההסטוריה של הספורט

  המשחקים האולימפיים הקדומים, שרשמית החלו להיספר ככאלה, באולימפיה הקדומה אשר בחצי האי הפלופונסי, נחגגו לראשונה בשנת 776 לפנה"ס ונועדו, בין שאר התנאים המגבילים, לבני

מתוך שיר השרירים י"ט – מאולימפיה לטבריה

בתקופת הרנסאנס, בצפון איטליה ובמקומות אחרים, פילס לעצמו הריקוד נתיב מחוץ לתחומים המסורתיים של הדת, המשפחה, טקסי האירוסין והנישואין וכמובן מחוץ לחגים ובקהילה בכלל, והתמקם

משנודעה השפעה בלתי מבוטלת של העולם היווני והרומי על זה היהודי, פעלה זו בתחומים רבים, ובכללם בזה הספורטיבי-שעשועי. מנהיגי הדור ראו זאת די בחומרה אלא

כבר בימי הביניים התלבטו גדולי הדת, האם מותר לשחק במשחקי כדור (במקרה זה כדור גומות) בשבת

בראשית ימי-הביניים מופיעה במקורות תמונה מעניינת ביחס לנושא בזו הלשון: "מנהג בבבל ובעילם. הבחורים עושים צורה בדמות המן ותולין אותה על גגותיהם ארבעה וחמישה ימים,

הרבה לפני שאול לדני המיתולוגי הלכו יהודים בהליכה ספורטיבית

כאשר כבשו המוסלמים, בתחילת המאה השמינית את ספרד שימשו היהודים בבחינת יסוד לא מבוטל בצבאם. בזמן כיבוש גרנדה, ולאחר שנלכדה העיר הפקידו המוסלמים את שמירתה

עמנואל הרומי, איש המליצה היהודי המפורסם (1336-1261) שיקע באחת ממחברותיו (חיבוריו) את המסר הבא: "מה דרך העצל? כעבד ישאף לצל / ואשר על גופו יחמול,

כמה גורמים חברו יחד והביאו לתנופה כלשהי בשדה התרבות הגופנית בקרב יהודי ימי-הביניים והרנסאנס

בתקופה הרומית התברג ענף ההיאבקות במקום משודרג, אולי בשל האופי החספוסי והקישח של החברה הרומית הקדומה, ובכל מקרה מצא את עצמו בכלל הענפים הנזכרים בספרות

רשימה זו, על שני חלקיה, מבקשת לבחון את הממדים השונים ששוקעו בסוגיית החינוך הגימנסיוני בקרב תפוצות ישראל בתקופה ההלניסטית והרומית, כתופעה מיוחדת במינה ומאלפת

ברשימה זו אתייחס בקצרה לנושא זירת הגלדיאטורים בזיקה לספרות חז"ל. ענף זה, ההתמודדות בין לוחמי זירה בינם לבין עצמם, בינם לבין חיות טרף ובין חיות

הריצה תפסה מקום מכובד בתרבות הגופנית הקלאסית, יוונית והלניסטית, ולא נתפלא איפוא שזו מצאה מקומה בעדויות חז"ל המשקפות מציאות יהודאית מסויימת כבר הזכרנו באחד הפרקים