האם רק בני אדם נמנעים מגילוי עריות?

קורבוס שואל: בתרבות האנושית יש טאבו על יחסי מין בין בני משפחה, אך בבעלי חיים לא. לדוגמה, זה לא מקרה נדיר, בו חתול מפרה את אמו הביולוגית. האם גילוי עריות באמת מוביל להולדת צאצאים "פגומים"?

גילוי עריות אכן מגביר סיכוי לפגמים גנטיים. מוטציה היא שינוי אקראי בחומר הגנטי והיא מתרחשת מדי פעם אצל כל אחד מאיתנו. מיליארדי "אותיות" מרכיבות את הגנום וכל טעות בהעתקה המתרחשת בעת חלוקת התא היא מוטציה. לכל אחד מאיתנו כמה עשרות גנים פגומים, חלקם פגמים קטלניים. מה שמגן עלינו הם הגנים הרזרביים. כל גן מופיע אצלנו לפחות פעמיים: פעם מהמטען התורשתי של הביצית ופעם ממה שהביא איתו הזרעון, וכמעט תמיד עותק תקין אחד מספיק לנו. אנחנו בצרות כאשר אותו גן פגום מופיע גם בתא הזרע וגם בביצית, וכמובן שהסבירות שמאורע כזה יקרה עולה ככל שרב הדמיון הגנטי בין אמא לאבא. זהו הבסיס הביולוגי לרתיעה מפני גילוי עריות.

אבל שתי הנחות שגויות מתחבאות בשאלה. ראשית, הטאבו אינו ייחודי לנו, אנחנו לא שונים כל כך מאחינו לבריאה: גם אצלם יש מנגנוני מניעה לגילוי עריות. שנית, הטאבו שלנו רחוק מלהיות מושלם או אפילו חזק משל החיות.

ממלכת הצומח בנויה סביב מניעת הפרדה מהאבקה עצמית

כאמור, מנגנונים המונעים גילוי עריות קיימים אצל בעלי חיים ואצל צמחים. בממלכת הצומח התפתחו כמה מנגנונים למניעת האבקה עצמית, כלומר הפריה של הביציות באבקנים שמקורם באותו צמח. כמה מינים פיתחו דו-בייתיות (dioecy), כלומר הצמח כולו יישא רק פרחים זכריים או רק נקביים. זה המצב למשל בעצי התמר. צמחים חד-בייתיים, שבהם פרחים משני המינים נמצאים על אותו צמח, או שיש אבקנים וביציות בפרח אחד (צמח דו-מיני), נמנעים מהאבקה עצמית על ידי הפרדה בזמן בין הבשלת תאי הזרע ותאי הביצה (כמו בעצי אבוקדו), או שהמבנה האנטומי של עמוד העלי והאבקנים אינו מאפשר "גילוי עריות" כזה (כמו בפרחי הרקפת). יש גם צמחים שאינם נרתעים מהפריה עצמית, ובהם החיטה.

בעלי חיים: מנגנוני מניעה בטבע

בעולם החי אנו רואים סביבנו חתולות בית המתעברות מאחיהן, אבל אצל אבותיה הקדמונים של החתולה הגורים שהגיעו לבגרות נפרדו זה מזה ונדדו למרחקים. הסיכוי שבעונת הייחום חתולת הבר תפגוש דווקא את אחיה קטן מאוד, ולכן אין מוטיבציה לפיתוח רתיעה אינסטינקטיבית נגד גילוי עריות. בטבע נודדים הזכרים למרחק רב יותר בהגיעם לבגרות, וכך מקטינים עוד יותר את הסיכוי למפגש משפחתי מביך. אצל חיות הבית הנדידה נעצרת בגדר החצר או בסורגי הכלוב, וכך מתקבלות הכלאות שאינן סבירות בטבע.

"ערכי משפחה" המונעים גילוי עריות התפתחו אצל בעלי חיים בלהקות צפופות. לשם כך יש צורך במנגנונים המאפשרים לחיה לזהות קרובי משפחה. שימפנזים, קרובינו הקרובים ביותר, מסוגלים להתאים תמונות של אמהות שימפנז זרות לילדיהן על סמך דמיון בתווי הפנים, ויכולת זו מסייעת להם להימנע מגילוי עריות. עכברים נמנעים מיחסי מין עם בן זוג אם ריח השתן שלו דומה מדי לריח השתן של עצמם.

גם אצל ציפורים הראו מחקרים גנטיים שמקרי גילוי עריות נדירים מאוד. במעקב ארוך אחר אוכלוסיית דרורים צפופה על אי מבודד, מצב שבו אי אפשר להתרחק מקרובי המשפחה, זיהו החוקרים לאורך 16 שנים רק 9 מקרים של גילוי עריות (סביר שמעקב אחר אוכלוסייה אנושית בגודל דומה היה מספק מקרים רבים יותר). המקרים שבכל זאת התרחשו היו תמיד בין אם לבנה, או בין אחות לאחיה, שמראהו וקולו השתנו מאז הצמיח כנפיים ועף. לעולם לא היו בין אב לבתו, משום שהופעתו החיצונית וסגנון השירה של הבוגר אינם משתנים, והנקבה תימנע מהזדווגות עם זכר שמראהו וקולו דומים מדי לאלו שראתה ושמעה מאביה בהיותה בקן.

הנקבה נרתעת יותר מהזכר מאפשרות של גילוי עריות, משום שעול ההריון של צאצאים פגועים נופל עליה. לכן תקפיד נקבת הדרור להימנע מקשר עם אביה יותר משימנע הזכר מהזדווגות עם אימו או אחותו.

החולד העירום: יוצא מן הכלל

לכל כלל יש יוצא מן הכלל. באזורים צחיחים באפריקה מתחפרת חיה משונה: החולד העירום (Naked mole-rat). מכרסמים עיוורים אלו חיים במחילות תת-קרקעיות וכמעט שאינם יוצאים החוצה. באותן מאורות מבודדות התפתחה צורת רבייה ייחודית, שרק שני מינים קרובים של חולדים אפריקניים נזקקים לה מכל היונקים. בארגון זה, המזכיר את מושבות הנמלים וכוורות הדבורים, רק נקבה אחת בלהקה פורייה ורק זכר אחד מפרה אותה. כל שאר חברי הלהקה הם קרובי משפחה מדרגה ראשונה והם אינם פעילים כלל מבחינה מינית.

החולד העירום הוא אולי היונק היחיד שבו נעלם הטאבו על גילוי עריות: במות המלכה תהפוך אחת הפועלות למלכה ואחד מאחיה יפרה אותה. הדמיון הגנטי בין חברי הלהקה גדול אפילו מזה שבין דבורים פועלות בכוורת. במצב כזה כל פגם גנטי יהיה קטלני, אבל אוכלוסייה ששרדה כמה דורות תהיה נקייה מפגמים ולכן לא תיפגע מגילוי העריות.

מין החולד השני (Damaraland mole-rat) שימר, אפילו בתנאי בידוד קיצוניים, את הטאבו האוניברסלי. כשמתה המלכה אין כל רבייה עד אשר תגיע במקרה נקבה זרה, אירוע העשוי להתרחש רק כעבור שנים או בכלל לא. רק אז, כשמתאפשרת רבייה ללא גילוי עריות, ייקח אחד הזכרים על עצמו את תפקיד האב וחדוות המין תשוב למאורה.

ומה אצלנו?

אצל בני אדם מנגנון פסיכולוגי הקרוי על שמו של אדוורד ווסטרמרק (Edvard Westermarck) מונע מאיתנו לחוש משיכה מינית למי שגדל איתנו בילדותינו, בדרך כלל אחים ואחיות. במחקר על ילדים שגודלו בבתי ילדים בקיבוץ נמצא כי אין כמעט נישואים בין בני אותו קיבוץ, ואין בכלל זוגות שגדלו באותו בית ילדים בתקופה הקריטית: עד גיל 6. בהתאמה לתיאוריית ווסטרמרק, רשימת איסורי העריות בקוראן קצרה למדי אך כוללת בתוכה את "אחיותיכם ליניקה", כלומר מי שינקו מאותה מינקת וגדלו זה לצד זו בשנות החיים הראשונות.

המחסום הפסיכולוגי אינו מוחלט, ועל חולשתו מעידים מקרים רבים של גילוי עריות בין אב לבתו או בין אח בוגר לאחותו הצעירה. כמו אצל בעלי החיים, הנקבה האנושית משוכללת וזהירה מהזכר, ומקרי גילוי עריות שבין אם לבנה או בין אחות בוגרת לאח צעיר נדירים מאוד. במחקר שבו התבקשו נחקרים לדמיין יחסי מין עם אנשים בדרגות קרבה שונות ולדווח על תגובתם (מגועל ועד משיכה) נמצא כי נשים הרחיבו את הרתיעה מבני משפחה גם לחברים קרובים, כלומר יצרו מעין טווח ביטחון רגשי.

מותר האדם – תרבות

אבל חייבים לזכור את מה שמבדיל בינינו לבין חתולים, דרורים או עצי אבוקדו: תרבות. הטאבו האנושי גמיש ומשתנה מתקופה לתקופה. כיוון שהמחסום בפני משיכה מינית נוצר כאשר ילדים גדלים יחדיו לאורך הילדות, הרי שבחברות פוליגמיות (שבהן יש לגבר אחד מספר נשים) יכולה בהחלט להיווצר משיכה בין אחים למחצה מצד האב, שכל אחד מהם גודל בידי אמא אחרת עם ילדיה.

המקרה המתועד הראשון של משיכה כזו מופיע בספר שמואל ב'. אמנון, בנו הבכור של דוד המלך, מתאהב באחותו למחצה תמר, בתו של דוד מאשה אחרת. היעדר הקשר הקרוב בילדות הופך אותה ללא קרובת משפחה מבחינה פסיכולוגית, ואכן אמנון מתאר אותה לא כאחותו אלא כאחותו של אבשלום (אחיה לאותו אב ואותה אם): "אֶת-תָּמָר אֲחוֹת אַבְשָׁלֹם אָחִי, אֲנִי אֹהֵב". תמר עצמה, כשהיא מותקפת בידי אמנון, לא רואה בקשר המיני הפרת חוק: "וַתֹּאמֶר לוֹ, אַל-אָחִי אַל-תְּעַנֵּנִי–כִּי לֹא-יֵעָשֶׂה כֵן, בְּיִשְׂרָאֵל: אַל-תַּעֲשֵׂה, אֶת-הַנְּבָלָה הַזֹּאת…וְעַתָּה דַּבֶּר-נָא אֶל-הַמֶּלֶךְ, כִּי לֹא יִמְנָעֵנִי מִמֶּךָּ."

ספר בראשית מספק שפע אירועים שהיום היינו מגדירים כגילוי עריות. שלושת בניו של תרח: אברהם, הרן ונחור, יוצרים שושלת יוחסין שהיא חלום בלהות של כל גנטיקאי. אברהם נושא את שרה, אחותו למחצה מצד תרח האב: "אֲחֹתִי בַת-אָבִי הִוא אַךְ, לֹא בַת אִמִּי; וַתְּהִי-לִי, לְאִשָּׁה", ואילו נחור נושא את מילכה, בת אחיו הרן. בדור הבא יצחק נושא לאישה את רבקה, נכדתם של נחור ומילכה, ובנם יעקב נושא לאישה את רחל ולאה, בנות דודו לבן הארמי.

ההלכה היהודית לא רק מתירה נישואי בני דודים ואחייניות, אלא שחז"ל אפילו מעודדים קשרי נישואין כאלו: "האוהב את שכיניו והמקרב את קרוביו והנושא את בת אחותו והמלווה סלע לעני בשעת דוחקו עליו הכתוב אומר 'אז תקרא וה' יענה' ". במצרים ההלניסטית היו נישואי אח ואחות הנורמה במשפחת המלוכה. קליאופטרה השביעית (אהובתם של יוליוס קיסר ואנטוניוס) לא רק נישאה לאחיה, אלא הייתה בתם של קליאופטרה החמישית ואחיה תלמי (פתולמי) ה-12, וגם הסבא והסבתא היו אחים, כך שלקליאופטרה הייתה רק סבתא רבתא אחת וסבא רבא אחד.

אצל כמה חברות אנושיות נישואי קרובים, לרוב בני דודים, הם מנהג רווח, למרות הסיכון המוגבר למומים מולדים. יש המשערים כי לנישואי קרובים היה יתרון בתנאי חשיפה גבוהה למחלות זיהומיות. במצבים כאלו יש לפעמים יתרון לא לגן בודד אלא למערך גנים המקנה עמידות בפני גורם המחלה. אם סט גנים מועיל כזה נפוץ במשפחה, יהיה יתרון למי שישמור עליו, כלומר יביא לעולם צאצאים עם הקרובים לו. מחקר השוואתי בין תרבויות שונות העלה שאכן נישואי קרובים הם נוהג מקובל יותר באזורים שבהם מחלות מדבקות הן גורם תמותה משמעותי.

מתאם מובהק בין כישלון מוסדות מדינתיים לבין רמת נישואי הקרובים (שיוצרים חמולות)

בעולם המודרני, שבו מחלות זיהומיות נמנעות או מטופלות לרוב בקלות, אין עוד ערך להתאמה מעין זו והיא מזיקה. אבל הנזק אינו רק בריאותי: מדינות שבהן שיעור נישואי הקרובים גבוה הן גם אלו המתקשות לבנות מוסדות דמוקרטיים מתפקדים. כאשר נישואי בני דודים אינם מקובלים, הקרבה הגנטית ואיתה המחויבות המשפחתית מדוללת בכל דור. רובנו מכירים רק בקושי בני דודים שניים, וסביר שלא נזהה בן דוד מדרגה רביעית כשנראה אותו ברחוב. בחברה כזו אדם נאלץ ליצור קשרים חברתיים, מקצועיים, מסחריים ופוליטיים שאינם מבוססים על קרבת משפחה, ולמד בהתאם לתת אמון באנשים, בארגונים ובמוסדות.

בחברות שבהן עץ המשפחה מתפצל פחות, קרובי המשפחה הם גם השכנים, השותפים והחברים. בחברות כאלו קשה למוסדות משותפים לאוכלוסייה כולה, דוגמת מערכת המשפט, השירות הציבורי, כלי תקשורת, איגודים מקצועיים ומפלגות, לזכות לאמון ולשיתוף פעולה מהציבור. מחקר השוואתי בין-תרבותי מעלה מתאם מובהק בין נישואי קרובים לכישלון בבניית מוסדות דמוקרטיים יציבים.

הכנסייה הקתולית אוסרת על נישואי בני דודים

במאה החמישית לספירה התמוטטה הקיסרות הרומית המערבית ועל היבשת השתלטו הברברים: שבטים לוחמים דוגמת ההונים, הוונדלים, הפרנקים והגותים. המבנה החברתי של אותם שבטים מזכיר את מוסד המשפחה המורחבת (عشيرة) בחברה הבדואית. ההיסטוריון הרומי טקיטוס (Tacitus) מתאר את השבט הברברי שבו ראשי המשפחה הם גם המחוקקים, השופטים והמפקדים הצבאיים, ובו מחויבים בני המשפחה "לקבל על עצמם את סכסוכי אביהם או שאר-בשרם ואת קשרי ידידותם". קשה לדמיין מערכת ערכים מנוגדת יותר מזו של מדינת חוק, ובכל זאת צאצאי אותם ברברים היו, כ-1,000 שנה מאוחר יותר, מקימי המדינות הראשונות, ונכון ל-2022 הם מופת לדמוקרטיות מתפקדות.

יש מי שרואה את ההתפתחות הראשונית לקראת מדינה מודרנית בוועידת בישופים קתולים שהתכנסה בשנת 506 בעיר אגדה שבצרפת. החלטות הוועידה עסקו בעיקר בהתנהגות כמרים ובאיסור מכירה של אדמות כנסייה, אבל סעיף אחד בשולי ההחלטות אסר על נישואי בני דודים. בהמשך הרחיבה הכנסייה הקתולית במערב את האיסור עד לבני דודים מדרגה שביעית. בקיסרות הביזנטית התקבל איסור על נישואי בני דודים בשנת 692, והכנסיות המזרחיות לא הרחיבו את האיסור מעבר לבני דודים ראשונים (סבא משותף).

השפעת פסק ההלכה הזה לא הייתה מיידית, אבל במשך הדורות ירד בהתמדה שיעור נישואי הקרובים, ירד כוחה של המשפחה המורחבת ובמקביל עלה כוחם של מוסדות פורמליים ושל מערכות חוקים ציבוריות. מחקר היסטורי משווה הראה התאמה בין משך הזמן שבו חברה נגמלה מנישואי קרובים לצמיחתם של מוסדות מדינה שיהוו בסיס למשטר דמוקרטי, ואפילו למידת הדמוקרטיה של חברות מודרניות.

עלתה בדעתכם שאלה מעניינת, מסקרנת, מוזרה, הזויה או מצחיקה? שלחו ל [email protected]

שאלות ותשובות

האם גילוי עריות מגביר את הסיכוי לפגמים גנטיים?

כן. לכל אדם יש כמה עשרות גנים פגומים, ובדרך כלל עותק תקין אחד של הגן מגן עלינו. כשההורים קרובים גנטית, גדלה הסבירות שאותו גן פגום יופיע אצל שניהם ויעבור לצאצא.

האם בעלי חיים נמנעים מגילוי עריות?

בדרך כלל כן. בטבע הגורים נודדים ונפרדים, ומינים רבים מזהים קרובים לפי תווי פנים, ריח או קול, כמו שימפנזים, עכברים ודרורים. החולד העירום הוא יוצא מן הכלל, כי הוא חי בלהקות מבודדות שבהן רק זוג אחד מתרבה.

מהו אפקט ווסטרמרק אצל בני אדם?

זהו מנגנון פסיכולוגי שמונע משיכה מינית למי שגדלנו איתו בילדות, בדרך כלל אחים ואחיות. במחקר על ילדים בקיבוצים נמצא שכמעט אין נישואים בין מי שגדלו יחד בבית ילדים עד גיל 6.

מדוע נישואי קרובים מזיקים לחברה לפי הכתבה?

מלבד הסיכון הבריאותי, מחקרים משווים מצאו מתאם מובהק בין שיעור גבוה של נישואי קרובים לבין קושי לבנות מוסדות דמוקרטיים יציבים. בחברות כאלה האמון מתמקד במשפחה המורחבת ולא במוסדות משותפים.

איזה תפקיד הייתה לכנסייה הקתולית באיסור נישואי בני דודים?

ועידת בישופים בשנת 506 אסרה על נישואי בני דודים, ובהמשך הרחיבה הכנסייה את האיסור עד בני דודים מדרגה שביעית. מחקר היסטורי משווה מצא התאמה בין משך הזמן שבו חברה נגמלה מנישואי קרובים לצמיחת מוסדות מדינה דמוקרטיים.

עוד בנושא באתר הידען

• דנ״א עתיק חושף כיצד נבנתה חברה חדשה אחרי נפילת רומא
• החולד העירום מפתח תכונות השרדות של צמח בהיעדר חמצן
• מהו גועל?
• האם ניתן ליצור בן כלאיים של אדם וקוף? על הכלאות, כימרות ושאלות אתיות