סיקור מקיף

דברים שיורמים יודעים: האם התיקן מסוכן לאדם? האם האדם מסוכן לתיקן?

גידי משתף אותנו במחלוקת במשפחתו: האם תיקנים (גו’קים) הם מזיקים מסוכנים לבריאות או סתם מטרד? שאלה נוספת: האם אכן תיקנים יכולים לשרוד מתקפה גרעינית

תיקן אמריקני מטפס על כריך. <a href="https://depositphotos.com. ">איור: depositphotos.com</a>
תיקן אמריקני מטפס על כריך. איור: depositphotos.com

“זכרתי את פלישת המקקים, את הנחיל השחור אשר בשוטפו מילא את אפילת הלילה בריצה עכבישית, בכל הסדקים היו שפמים רועדים, כל חריץ עלול היה להזניק לפתע מקק, כל בקיע ברצפה עלול היה להשריץ את הברק השחור הזה, המתרוצץ בעקלתון מטורף..” כך מתאר הסופר ברונו שולץ את אימת התיקנים שתקפה את אביו. ואכן חרדת תיקנים Katsaridaphobia  היא מהפוביות הנפוצות באוכלוסייה ומזינה תעשייה משגשגת של חומרי הדברה ומלכודות. לא צריך גושפנקא מדעית כדי להירתע מיצורים חומים זריזים הפורצים בלילה מפתחי הביוב ובאים לטייל על האוכל במטבח. אבל האם, פרט לגועל, יש בהם גם סכנה?

הפתעה: מבין החרקים המבקרים אותנו בקיץ: הזבובים, היתושים, הפרעושים וחבריהם התיקן דווקא אינו נחשב למעביר מחלות רציני. כיוון שהקשר שלנו עם הג’וק הוא דרך האוכל עליו הוא מבלה בלילות ראוי להשוות את הנזק ממנו לזה של חברו הזבוב המטייל באותם מקומות בשעות היום. זבובים ידועים כמעבירי מחלות מעיים מסוכנות מכולרה ועד לחיידק הליקובקטר פילורי הגורם לכיב הקיבה. לעומת זאת לא דווחה עד כה התפרצות מגיפה כל שהיא עקב פעילות תיקנים. הסיבה להבדל היא באנטומיה השונה של שני היצורים, התיקן די דומה לנו בהרגלי האכילה, הוא נוגס במזון, לועס ובולע אותו. הדרך בה הוא יכול לזהם היא במגע רגליו עם המזון. למעשה אין הבדל משמעותי בין תיקן שטייל על האוכל למגע יד מלוכלכת במזון. הזבוב לעומת זאת חסר לחלוטין יכולת נגיסה ולעיסה, הוא יכול רק לשאוב לקיבתו מזון במצב הצבירה הנוזלי. כאשר עומד זבוב על פרוסת העוגה הוא נאלץ להקיא את תוכן קיבתו על המזון, לתת למיצי העיכול להמיס אותו ואז לשאוב מחדש את התערובת פנימה. כיוון שכך המזון מקבל הרבה יותר חיידקים. אם אתה, גידי, מנפנף זבוב שהתיישב על האוכל וממשיך בסעודה, הרי שהג’וק שטיפס עליה בלילה לא צריך להטריד אותך. עם זאת, מחקרים מראים שתיקנים אכן נושאים על גופם חיידקים שעשויים לגרום זיהום. המצב בעייתי בבתי חולים שם נמצאו חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה בגופם של ג’וקים שנלכדו במחלקות האשפוז. כשאספתי חומר לתשובה משך את תשומת ליבי  מאמר שפורסם ב”כתב העת האיראני לבריאות, מדע והנדסה סביבתית” (  Iranian Journal of Environmental Health Science and Engineering)     ובו מדווח המחבר,  ד”ר ואהאבי,  על בדיקות בקטריולוגיות ל450 תיקנים שנתפסו בשני בתי חולים בצפון מערב המדינה. רוב התיקנים היו מזוהמים בקוליפורמים שמקורם בהפרשות המאושפזים. חלק מהתיקנים למחקר  נאספו באמצעות מלכודות אך רובם נלקחו “באופן ישיר”.  איכשהו הרעיון שלרשות אויבינו ממזרח עומדים לא רק טילים בליסטים ואורניום מועשר אלא גם אנשים המסוגלים לצוד בידיהם 450 תיקנים במסדרונות בתי החולים מדאיג אותי לא פחות ממצעדי משמרות המהפכה. מחקרים אחרים מאשרים את הצפוי: תיקנים שמבלים את חייהם בארונות המטבח מזהמים פחות מאלו שמבלים את חייהם בצנרת הביוב.

אלרגיה לתיקנים

 ובכל זאת התיקנים אכן מזיקים אך לא כמזהמים. מתברר כי רבים מאיתנו אלרגים להפרשות התיקנים, בקרב ילדים  התיקן הוא גורם האלרגיה הראשי מבין חיות הבית יותר מאויבו החתול ויותר אפילו מקרדית האבק הידועה לשימצה. כמחצית מחולי האסתמה אלרגים לתיקנים ונראה שחשיפה לתיקנים בילדות היא גורם סיכון בהתפתחות המחלה. פגיעה נדירה אך מתועדת מתיקנים הוא Herpes Blattae – פצעים בזווית הפה הנוצרים מכרסום של תיקנים המטפסים על פניהם של אנשים ישנים או מחוסרי הכרה. בפרט נצפתה התופעה אצל ילדים שהתיקנים נמשכו לחלב שנפלט מפיהם בלילה.

אבל יש הרואים בג’וק דווקא תועלת בריאותית. אם להאמין לרפואה הסינית המסורתית הרי שלתמציות המופקות מתיקנים סגולות מרפא במחלות זיהומיות, סרטן, כיב קיבה ועוד. יש חוקרים המנסים שיטות מיצוי מודרניות לבידוד חומרים פעילים ובוחנים את התרופות המסורתיות-משודרגות (כדוגמת  Kangfuxin ) להקלת תופעות לוואי של טיפולי קרינה בחולי סרטן. התוצאות המדווחות טובות אם כי קשה לדמיין רופא מערבי הממליץ למטופליו תמצית תיקנים.

ועוד שאלת תיקנים מעלה ט’: האם על כולנו צריכים לחשוש מהפצצה האיראנית או שמא רק בני האדם בסכנה, ואילו הג’וקים יישרדו. או שעמידות הג’וקים לפיצוץ גרעיני היא מיתוס וידידינו החומים הם גם אחים לצרה הגרעינית?
    ובכן ט’, גם לנוכח איום הפצצה יורמים מקפידים על עברית: השם העברי לג’וק הפופולרי בלילות הקיץ, הנודד האמריקני בלטינית, הוא “תיקן אמריקני”. “תיקן” כיוון שהנקבה מטילה תיק ובו ביצים, ו”אמריקני” לכבוד ידידתנו שמעבר לאוקיינוס.

על אף חיבתי לניפוץ מיתוסים עלי להודות- הסיפור על עמידות הג’וקים לקרינה אמיתי. חשיפה לקרינה מייננת נמדדת ביחידות REM. מנת הקרינה הקטלנית לאדם היא 800  REM,  בעוד שזו של תיקן (מהסוג הכהה הגדול הנקרא תיקן אמריקני (Periplaneta Americana ) עומדת על 67 אלף REM   כמעט פי מאה. אגב, התיקן ה”גרמני” (ה”ג`וק” הקטן והצהבהב) יכול לשרוד גם קרינה של 90 אלף REM.

אז מה פשר העמידות המסתורית של ג’וקים לפצצות אטום? האמת היא שלא רק ג’וקים, אלא חרקים בכלל, רגישים פחות מאיתנו לקרינה רדיואקטיבית. זאת משום שיש בגופם פחות תאים מתחלקים. התא רגיש לקרינה במיוחד בתהליך התחלקות (לכן קרינה יעילה נגד גידול סרטני בו התאים מתחלקים במהירות). לחרקים שלד חיצוני קשיח ולכן גופם יכול לגדול רק כאשר הם עוברים “גלגול” המלווה התנשלות. בגופו של חרק בוגר שהגיע לגדלו הסופי התאים לא מתחלקים, ולכן רגישותו לקרינה נמוכה. צרף לכך את העובדה שגוף התיקן מכוסה מעטה קשיח, שהוא חי במחילות ובסדקים מוגנים יחסית, ושקצב הריבוי שלו עצום (שורדים בודדים יוכלו לחדש את האוכלוסייה במהירות) – והעניין לא כל כך מסתורי.
עלתה בדעתכם שאלה מעניינת, מסקרנת, מוזרה, הזויה או מצחיקה? שלחו ל  [email protected]

3 תגובות

  1. ל”ידען”
    אם תמשיך לכתוב מגילות, אני אמשיך לא לקרוא !!!
    תקצר, תתמצת ואז אולי יהיה ניתן לקרוא.
    בבקשה ממך.
    תקצר, תתמצת, ורק את העיקר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.