דברים שיורמים יודעים: מי המציא את שקית הניילון והאם היא תכחיד אותנו?

יעל שואלת “מי המציא את שקית הניילון”

לפעמים גיבורים נשארים אלמונים. ברשימת הארועים החשובים של שנת 1965 באתרי טריוויה היסטורית ניתן למצוא את משלוח הלוחמים האמריקנים הראשונים לוייטנאם, את הליכת החלל הראשונה ואת קונצרט הרוק הראשון של הביטלס באצטדיון. אבל ממרחק 55 שנים נראה חשוב לא פחות מסמך קצר שהתפרסם ב27 באפריל של אותה שנה. מהנדס אלמוני , סטן גוסטב תולין (Sten Gustaf Thulin) , אדם שמעולם לא התפרסם ואפילו ויקיפדיה לא מזכה אותו בערך רשם פטנט צנוע, שני עמודים הנושאים את הכותרת האפרורית “שקית עם ידיות מחומר פלסטי הניתן להלחמה” (BAG WITH HANDLE OF WELDABLE PLASTIC MATERIAL ) . השקית, אגב, לא עשויה ומעולם לא יוצרה מניילון אלא מחומר שונה לגמרי -פוליאתילן. החידוש עליו הצהיר תולין היה שקית חזקה יותר משקיות הנייר ובעיקר ידיות שהן חלק המשכי לגוף השקית ללא צורך בהדבקה. הרעיון הפשוט הזה הזרים הון למעסיקיו של תולין ושינה את הדרך בה אנו קונים. כמעט בן לילה נעלמו סלי הבד וסלי הרשת ופריט רב שימושי זול וחזק כבש את השווקים.

ועם כבר מדברים על ציוני דרך היסטוריים מהם ראוי להזכיר כי שלוש שנים אחר כך ב 1968 נרשם הדיווח הראשון על מציאת פסולת פלסטיק במערכת העיכול של צב ים. מה שמביא אותנו לשאלתה של הילה שבית הספר של ביתה החליט לעודד את תלמידיו לוותר על השקיות ולהביא את הכריכים בקופסה רב פעמית והיא תוהה אם אכן בכך יתרמו התלמידים להצלת בדור הארץ.

שקית ה”ניילון” הפכה בשנים האחרונות לשק חבטות של שוחרי איכות הסביבה וקל להבין אותם. מרבד השקיות המכסה אתרי נוף ממחיש את הזלזול שלנו במקום בו אנו חיים. הנחושים שבמתנגדי השקיות (ופסולת הפלסטיק בכלל) הם הביולוגים הימיים שעוקבים בחרדה אחר פלישת השקיות למרחבי האוקיינוסים, לשוניות האלמוגים ולגופם של אינספור יצורים מפינגווינים ועד דולפינים.

מי שנפגע במיוחד משקיות הם צבי הים שהשקית נראית להם כחטיף החביב עליהם -מדוזה והם בולעים די הרבה מהם. במקרה הטוב, אם לא נגרמה חסימת מעי או חנק, הרי שדרכה של השקית החוצה עוברת דרך פתח הביב ( cloaca) המשמש גם כאיבר מין והטלה.

גם מי שאינו “מחבק עצים” יתקשה להתעלם מעדותה של החוקרת VIRGINIE PLOT שעקבה אחר הטלת צבות לחופי גויאנה הצרפתית: “בשישה במאי 2009 הבחנו בנקבה שנראתה במצוקה תוך הטלת ביצים. לאחר שחפרה את גומת ההטלה היא הפרישה לתוכה, במקום ביצים, נוזל ירקרק מדיף ריח חזק. בדיקה מקרוב העלתה כי שאריות פלסטיק חוסמות את פתח ההטלה. בשלב זה הוחלט להתערב ולסלק את החסימה. מאמצינו העלו כמות ניכרת של שקיות אשפה ביתיות. כשהוצאה פיסת הפלסטיק האחרונה החלה הצבה להטיל ביצים… עם הביצים זרם גם נוזל לבן ודם שהעיד על פציעה בשל הצטברות האשפה או במהלך ההתערבות לפתיחת החסימה. ..משקל הפלסטיק שחולץ מהצבה היה 2.6 ק”ג וכלל שקיות שהגדולה בהן (שק אורז) בקוטר 1.5 מטר. ..”

אבל בכך לא מסתיים הנזק. כשהשקית מגיעה אל הים היא הופכת לכלי שייט המפליג למרחקים ועשוי לשאת עימו טרמפיסטים – יצורים ימיים שינועו איתו לסביבות חדשות. כך, למשל, נמצא כי פסולת פלסטיק שנגרפה לחופי ניו זילנד הכילה עשרות מינים זרים של ספוגים, סרטנים ורכיכות שכל אחד מהם עשוי להפוך ל”מין פולש” ולהתחרות באוכלוסיית החופים המקומית. המים הרדודים שלחופי אנטארקטיקה מבודדים מהעולם בזכות הזרם מקיף הקוטב הדרומי (Antarctic Circumpolar Current) שסובב סביבו ומונע נדידה דרומה של יצורי ים מהאוקינוסים ליבשת הקפואה. אלא שגם זרם ותיק זה אינו מחסום הרמטי בפני מיליוני שקיות ופיסות פלסטיק אחרות ואלו מהן שמצליחות להסתנן דרכו מביאות פולשים לגומחות אקולוגיות שהיו מבודדות כ30 מיליוני שנים.

אבל כשאת עוטפת את הכריך, הילה, אינך שולחת אותה בהכרח לקיבת צבים או לחופים בתוליים. בהנחה שביתך תשליך את השקית לפח משם תוסע לאתר הטמנה נראה שה”ניילון” דווקא עדיף לסביבה על כל אלטרנטיבה. גם אם נניח שדי בכוס מים אחת לניקוי כלי רב פעמי הרי שב220 ימי לימודים בשנה יתבזבזו כ27 טונות מים על ניקוי קופסאות רב פעמיות של תלמידי בית ספר המונה 600 תלמידים. זאת מבלי להביא בחשבון את הנזק הסביבתי שבהעמסת מערכת הביוב בעוד חומרי ניקוי. עד המצאת השקית המושמצת שרר תור הזהב של שקיות הנייר שדורשת בתהליך הייצור השקעת אנרגיה ומים גדולה יותר, בתהליך מזהם יותר ופולט גזי חממה בכמות גדולה בהרבה מייצור שקית פלסטיק מכל סוג. בנוסף, שקית הניילון היא מוצר שצרכנים נוטים להשתמש בו יותר מפעם אחת. היה מי שמצא שכ60% מהשקיות מנוצלות שוב לשפע שימושים מאיסוף פסולת מסביבת כיור המטבח ועד לטיפול בהפרשות חיית המחמד. שקיות רב פעמיות אכן ידידותיות יותר לסביבה אך רק אם יהיו באמת רב פעמיות: אם תנצלי שקית רב פעמית לקניות שבועיות במשך שנה אחת ולא שנתיים עדיף לכדור הארץ שתשתמשי בשקית הניילון הרגילה. השקית שאת שמה בה עגבניות אצל הירקן או את הכריך של הילדה היא מוצר חסכוני בנפח ובמשקל- ניתן להעמיס בשקית פי 1000 ויותר ממשקלה העצמי ואם היא מגיעה לאתר הטמנה מסודר היא תתפוס מעט מאוד מקום ולא תפלוט מזהמים למי התהום שיזרמו לידה.

אין פתרון קסם אקולוגי, אנחנו קונים הרבה ולכן נזקקים לאריזות רבות שלכולן מחיר סביבתי. החוק המחייב תשלום על שקיות בקופה הצליח להפחית את מספרן בחופי הים, אולי כי לקחנו הבייתה פחות שקיות (אם כי לשקית הרב פעמית המשכנו להכניס שפע שקיות חד פעמיות של פירות, ירקות, ומוצרים אחרים) ואולי כי החוק העלה את מודעות הציבור לסכנה הסביבתית של הפלסטיק. אבל בו בזמן כמות אריזות הפלסטיק המשמשת את תעשיית המשלוחים הבינלאומית של רכישות באתרי קניות צומחת ועולה. בשנת 2015 שלחו חברות הקניות המקוונות בסין לבדה מעל 8 מיליארד שקיות ו 16.9 מיליון קילומטרים של סרטי הדבקה מפלסטיק לבתי צרכנים בעולם. מ2015 ועד ערב מגיפת הקורונה עלה קצב המשלוחים ביותר מפי שלוש. לא המצאתו הגאונית של סטן תולין מזהמת את הסביבה אלא תאוות הקניות שלנו.

עלתה בדעתכם שאלה מעניינת, מסקרנת, מוזרה, הזויה או מצחיקה? שלחו ל [email protected]

עוד בנושא באתר הידען:

• IBM תשיק ספינה אוטונומית שתחקור את דרכי הצטברות הפלסטיק באוקיינוס האטלנטי
• לנקות את הפלסטיק מהים – טייק 2
• זיהומי פלסטיק נמצאו בבעלי חיים ימיים לכל אורך חופי ישראל בים התיכון ובים סוף