דברים שיורמים יודעים: עולמם הנקי של אבותינו

אביה שואלת : למה בעבר תוחלת החים היתה נמוכה למרות שלא היה זהום אויר, קרינה, זהום מים וכימיקלים?

כלי מזכוכית המכילה אורניום, תכולת האורניום בזכוכיות אלו (הזוהרות בחשיפה לאור אולטרה סגול) הגיע לכדי 25%. (צילום: Raimond Spekking, ויקימדיה)
כלי מזכוכית המכילה אורניום, תכולת האורניום בזכוכיות אלו (הזוהרות בחשיפה לאור אולטרה סגול) הגיע לכדי 25%. (צילום: Raimond Spekking, ויקימדיה)

אביה שואלת : למה בעבר תוחלת החים היתה נמוכה למרות שלא היה זהום אויר, קרינה, זהום מים וכימיקלים?

אכן מוזר, אבותינו חיו בעולם ללא קרינה מסרטנת, נשמו אויר צח, אכלו מזון נטול תוספים וחיו בעולם נקי מכימיקלים, איך זה שלא האריכו ימים?

הנוסטלגיה, מסתבר, מטעה: אנו אוהבים לראות בעבר גן עדן טבעי אך האמת ההסטורית קצת יותר מורכבת.  אבותינו  ספגו קרינה רדיואקטיבית רבה, נשמו אויר מזוהם והיו חשופים לכימיקלים גרועים בהרבה מאלו שאנו מוזהרים עליהם חדשות לבקרים.

הבה נסייר מעט בעולם הפרה-טכנולוגי  הטבעי והנקי ונבחן את המיתוס מקרוב.

 

קרינה: כבר היו דברים יותר גרועים מאנטנות סלולריות

למרות שאנו מודעים לקרינה רק בעשורים האחרונים והקרינה שמדאיגה אותנו היא בעיקר מעשה ידי אדם הרי המקור העיקרי לקרינה מסרטנת היא עדיין אמא טבע. קרום כדור הארץ מכיל די הרבה יסודות רדיואקטיבים  כאורניום ותוריום שמתפרקים לאיטו תוך שחרור הגז המסוכן רדון. אבותינו שחיו במערות או במרתפים היו חשופים לפעמים לרמות קרינה גבוהות בהרבה מאלה שאליהם נחשפים עובדי כורים גרעיניים או טכנאי רנטגן בימינו.

בימי הביניים נודעו עובי מכרות באזורים מסוימים בתוחלת חייהם הקצרה שנבעה ממחלה שנקראה אז "מחלת הכורים" , כיום נקראת אותה מחלה פשוט סרטן ריאות והגורם לה היה חשיפה לראדון.

גם השימוש באורניום קדם בהרבה לתעשיית הגרעין: תחמוצת אורניום טבעית (pitchblende) שימשה לייצור זכוכית צבעונית ולזיגוג כלי חרס. זכוכית המכילה אורניום היתה פופולרית מאוד בתקופה הויקטוריאנית בשל היותה זוהרת (פולטת אור כשנחשפת לקרינה אולטרה-סגולה) כלי אוכל ומטבח מעוצבים לתפארת ורדיואקטיביים מאוד היו פופולריים במאה ה19 .

 

כימיקלים רעילים: לא המצאה חדשה

הקדמונים ידעו לייצר הרבה פחות רעלים מאיתנו אבל את מה שידעו להכין פיזרו בנדיבות רבה. דוקא שפע הכימיקלים הזמינים כיום מאפשר אופציות ידידותיות לסביבה שלא היו אפשריות בעבר.

עופרת הייתה אחד החומרים הפופולאריים ביותר משחר ההיסטוריה האנושית ועד קרוב מאוד לימינו.

השימוש הנפוץ ביותר במתכת רעילה זו היה בצנרת המים.  עופרת היא חומר אידיאלי לאינסטלציה: מתכת קלה לעיבוד שאינה מחלידה, קלה לריתוך והלחמה וגמישה דיה שלא להתבקע מקפיאת מים בתוכה. המילה לאינסטלטור (שרברב) בלשונות אירופאיות כמו plumber  באנגלית ו  Plombierבצרפתית מקורן במילה הלטינית plumbum כלומר עופרת. הרעלת עופרת על סימניה האופייניים: כאבי בטן, רזון, מחלות עצבים המגיעות עד לשיתוק ומוות נחשבה לסיכון מקצועי של שרברבים (כמו גם עובדי דפוס וצבעים) אך פגעה גם במי שצרך את המים מצנרת העופרת.

שימוש נוסף שחשף את אבותינו לעופרת היה הצבעים: הבסיס לצבע הלבן הנפוץ ביותר מהעת העתיקה ועד אמצע המאה העשרים היה עופרת פחמתית . פרופ' קלוגאי (מהטכניון) פרסם בשנת 1960  ספר מבוא בעברית לכימיה של מתכות. כדי להיווכח  עד כמה השתנו מושגינו על זהום סביבתי תוך הרף עין של פחות מ60 שנים הנה קטע מהטקסט העוסק בייצור צבע לבן מעופרת.

"עופרת הנמצאת באויר יוצרת עם חמצן עופרת הידרוקסידית וזו האחרונה נהפכת אחר כך לעופרת פחמתית בסיסית הידועה בשוק בשם "לבן העופרת". זהו צבע לבן טוב, הידוע מימי קדם; מכינים אותו על ידי תגובת דו תחמוצת הפחמן על עופרת במעמד חומץ…התהליך הזה ידוע כבר מאות בשנים בשם הפרוצס ההולנדי….תהליך זה איטי הוא אבל עושה סחורה טובה מאוד…צבעי העופרת מצפים יפה שטחי עץ ומתכת ועל כן מעדיפים אותם על צבעים אחרים…""
קשה  שלא להצטמרר כשנזכרים שהשפעת ה"הסחורה הטובה מאוד" הזו התבררה כשהתגלתה הסיבה  לאלפי מקרי פיגור שכלי בילדים (בעיקר בשכונות עוני) שנחשפו לפירורי צבע מרהיטים וצעצועים .

 

עופרת לא היתה הכימיקל הרעיל היחיד שזכה לפופולריות: אמהות בתקופה הרומית רצו לישון בלילה ממש כאחיותיהן המודרניות וילדי הטבע של פעם זכו להקלה על כאבי צמיחת השיניים באמצעות כספית (קצת יותר בעייתי לבריאות הילד מ"ביס-פנול   A " שדולף או לא מבקבוקים) . הכספית ירדה מגדולתה כאשר הרופא היווני גאלנוס (המאה הראשונה לספירה)  עמד על רעילותה. לרוע המזל במאה העשירית העניק הרופא המוסלמי הנודע אל-ראזי (מחבר הספר הראשון בהיסטוריה על רפואת ילדים ) הכשר מחודש לכספית כחומר משלשל. קוף שהואכל במתכת  לא גילה סימני הרעלה ומסקנתו של אל-ראזי הייתה שכספית אינה מזיקה . זוהי, אולי, הדוגמה הראשונה להסקה רפואית שגויה בעקבות ניסוי בבע"ח (סביר, אכן, שהקוף של אל-ראזי לא נפגע: עיקר הנזק מכספית אינו מופיע מייד אלא כפגיעה עצבית מצטברת). בעקבות אל-ראזי הלכו רופאים נוספים ובימי הביניים השתמשו בכספית להכנת תכשירים נגד כינים ולהקלה על דלקות וזיהומים בעור.

מי שנפגע במיוחד מכספית במשך מאות שנים היו הכובענים. החומר הנפוץ לכובעים היה "לבד" ( felt)  :בד לא ארוג המיוצר מדחיסה של סיבי צמר או פרווה המשמש למשל  לציפוי שולחנות ביליארד.  הלבד לכובעים יוצר מפרוות ארנבים בתהליך שנקרא carroting  (תרגום אפשרי: "הגזרה") . השם, כמובן, מטעה: התהליך לא צרך גזרים או ירקות אחרים אלא כלל שטיפה בתמיסת של כספית חנקתית שצבעה כתום. הטיפול הזה נדרש להפרדת הפרווה מהעור והצמדה חלקה של הסיבים. לאחר ה"הגזרה" הלבד עוצב לצורת חרוטים גבוהים וכווץ ע"י הרתחה במים.  כובענים נחשפו לכן למנה גדושה של אדי כספית כשבחשו את הדוודים בהם התבשל הלבד ספוג הכספית.  מחלות נפש (שנגרמו מקישור כספית לתאי העצב במח)  נחשבו לסימן היכר אופייני לבעלי אומנות זו. הכובען המטורף ב"אליס בארץ הפלאות" הוא קרבן להרעלת כימיקלים של טכנולוגיה עתיקה מימי התום של עולם הבראשית הטבעי.  "מי הגזר" עתירי הכספית מהתהליך הוזרמו כשאר השפכים באותה תקופה לנהרות ולאגמים (עקבות כספית ניתנות לזהוי במקווי מים אלו עד ימינו) שחיה בנהר כזה היתה מרעננת כנראה כצלילה בנחל הקישון שלנו.

הקוסמטיקה של אימותינו הטבעיות

כולנו קיבלנו את המיילים המאיימים המזהירים אותנו מסכנות הSLS שבשמפו, האלומיניום שבדאודורנט ושאר תוצרים מפחידים שהתעשיה הכימית מורחת אותנו בהם, והשאלה המתבקשת, כמובן, מי צריך את הכימיקלים האלו?  תכשירי הקוסמטיקה והטיפוח הטבעיים של פעם לא היו טובים?

ובכן הם היו, כנראה, די רעים. התחליף לאל-סבון ולשמפו של היום היה סבון שיוצר ע"י הפעלת בסיס חזק (סודה קאוסטית )  על שומן בע"ח. כיוון שאי אפשר באמצעים בייתיים לשמור על יחס מדויק בין הבסיס לשומן הסבון של פעם היה "תוקפני" כלפי העור (במקרה של עודף בסיס) או שמנוני (עודף שומן). הסבון הטבעי ייבש את העור משום שהוא מסיר ביעילות את השומן הטבעי של העור. ייצור הסבון בבית היה גם מסוכן: סודה קאוסטית יוצרת כוויה בעור ופגיעתה בעיניים עשויה לגרום עיוורון.

תכשירי האיפור כללו צביעת גבות וריסים בחומרי צבע כהים שתרמה אמא אדמה: עופרת גפרתית (גלנה) או סטיבניט:  תרכובת של המתכת הרעילה אנטימון הנקראת  בשם המקראי "פוך" או "כחל". לגוונים כחולים וירקרקים שימשו מלחי נחושת. איפור העיניים נחשב במשך דורות רבים לטיפוח סטנדרטי שאישה לא אמורה להראות בלעדיו. כשאיזבל אשת המלך אחאב מתכוננת לפגוש את יהוא שהרג את בעלה הוא מקפידה לשמור על הופעתה "וַיָּבוֹא יֵהוּא, יִזְרְעֶאלָה; וְאִיזֶבֶל שָׁמְעָה, וַתָּשֶׂם בַּפּוּךְ עֵינֶיהָ וַתֵּיטֶב אֶת-רֹאשָׁהּ, וַתַּשְׁקֵף, בְּעַד הַחַלּוֹן" (מלכים ב פרק ט) .

כל המתכות הללו נספגו דרך מגע בלחמית (הרקמה הרירית שסביב גלגל העין)  או דרך העור למחזור הדם

ומה בדבר איכות האויר? לפחות זהום האויר בעשן ובחלקיקים נחסך מאבותינו?

אז זהו שלא. השימוש באש לחימום ולמאור בחללים סגורים חשף את הדיירים לזהום חמור בהרבה מזה שנחשף אליו תושב עיר מודרנית. עשן שמקורו בשריפה לא מושלמת של שמן או פחמי עץ עשוי להכיל מגוון חומרים מסרטנים ומזיקים השייכים למשפחת הpolycyclic aromatic hydrocarbons  תרכובות ארומטיות רב-טבעתיות. תרכובות אלו קיצרו את חייהם של מנקי הארובות העליזים (ב"מרי פופינס" הם רוקדים על הגגות אבל המציאות היתה הרבה פחות שמחה והרבה יותר ממאירה) וגם של בעלי הבתים המחוממים באח טבעית או שהאירו את חדריהם בעששיות שמן. מצבם של העניים שהתחממו לעיתים קרובות באש פתוחה ללא אוורור ראוי היה גרוע בהרבה. סוג נוסף של זהום הפוגע בריאות הם חלקיקים מוצקים מרחפים (כגון אלו הנשאפים ע"י מורים הכותבים בגיר על הלוח): אבותינו שנשמו בבית עשן עתיר חלקיקים עסקו גם במשך היום במגוון פעילויות יוצרות אבק כגון חריש, קציר, חציבה וסיתות ומחלות ריאה כסיליקוזיס :פגיעה בדרכי הנשימה משאיפת חלקיקי סיליקה בגודל מיקרוני  היו נפוצות הרבה יותר מבימינו.

תוספי מזון: מפחדים מהאספרטים? נסו ליתארג'

מי מאיתנו לא קיבל הודעות מאיימות על הסכנה בממתיקים המלאכותיים כדוגמת האספרטים שבדיאט קולה? האם לפחות בתחום תוספי המזון המפוקפקים התעלינו על אבותינו?

אז זהו שלא. כאשר עופרת מתכתית מחוממת באויר נוצרים עליה גבישים בצבע צהבהב-אדום: זוהי חד תחמוצת העופרת או "ליתארג' ". הקדמונים אמנם לא דאגו לדיאטה אבל גילו עד מהרה שהאבקה הזו מגיבה עם חומץ (תגובת סתירה בשפת הכימאים) ומתקבל חומר הנקרא "סוכר העופרת" (עופרת אצטט) שטעמו מתקתק. הרומאים נהגו להרתיח מיץ ענבים בכלי עופרת עד לקבלת נוזל צמיג ומתוק שנקרא    Sapaוהכיל כגרם "סוכר עופרת" לליטר . הסירופ הזה שימש כממתיק במתכונים רבים וכן כחומר משמר ליין. לפני המצאת בקבוקי הזכוכית האטומים של ימינו היה היין חשוף להחמצה: חיידקים הפכו את האלכוהול בנוכחות חמצן מהאויר לחומצה (חומץ בן יין), חד-תחמוצת העופרת שמרה על היין הן ע"י נטרול החומץ שכבר נוצר בו והן ע"י קטילת החיידקים שבדומה לבני האדם מורעלים ממתכות כבדות. הצורך בשימור יין (מזון בסיסי לאורך תקופות הסטוריות ארוכות) היה כה חזק עד שגם כשהתבררה הרעילות של החומר במאה ה18 רק החלת עונש מוות לממתיקי יינות עצרה את השימוש בליתארג'.

הסטוריונים רבים מיחסים את שקיעת האריסטוקרטיה הרומית לנזק הנוירולוגי הכבד שגרמה החשיפה לעופרת יתכן שטירופם של קיסרים כנירון, קליגולה וקומודוס היה תוצאת הממתקים והיין הרוויים עופרת. בהשוואה להיום:  גם אם צודקים המזהירים ואספרטים אינו טוב לבריאותינו אף אימפריה עוד לא התמוטטה בגלל דיאט קולה.

ככל שהדבר ישמע מוזר, אדם לא מעשן בעולם המפותח של תחילת המאה ה21 חשוף לרעלים ולקרינה הרבה פחות מאבותיו, הוסף לכך את הבטחון מרוב המחלות הזהומיות שהפילו חללים רבים בעבר ואת הביטחון התזונתי שלנו ותור הזהב של העבר נראה נוצץ הרבה פחות.

עלתה בדעתכם שאלה מעניינת, מסקרנת, מוזרה, הזויה או מצחיקה? שלחו ל  [email protected]

עוד בנושא באתר הידען:
מה מגישים לנו בתוך הבקבוק הכחול?
למה ספגטי יבש נשבר ליותר מ-2 חלקים?
נחש נשך נחש

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

11 תגובות

  1. עדי
    תוחלת החיים היא תוחלת – סוג של ממוצע. היא נימדדת מרגע הלידה – כלומר "מה תוחלת החיים של מי שנולד ב-1750", לדוגמה.

    נכון – תמיד היו אנשים שחיו 80, 90 ואף יותר שנים, אבל הם היו המיעוט.

    ביולוגית – לא השתינו, זה נכון

  2. השאלה כיצד נמדדת תוכלת חיים?
    אם מנטרלים את תמותת התינוקות שאכן שואפת לאפס כיום, הרי מסתבר שתוכלת החיים בעבר לא היתה כלכך נמוכה כפי שנוטים לחשוב.

  3. בעבר רובו המוחלט של המין האנושי היו חקלאים עניים שלא היתה להם גישה למותרות כמו איפור מסוכן, כלים רדיואקטיביים, ממתקים רעילים או תרופות מפוקפקות.

    למיטב הבנתי, הגורם היחיד מאלו שהוזכרו שנחשף אליו חלק גדול מהאוכלוסיה היה זיהום אויר מאש לבישול שגורם עד היום לתחלואת ריאות ותמותה משמעותית באזורים מסויימים בעולם.

    בקיצור, אנקדוטות נחמדות אבל אלו לא הגורמים העיקריים לתוחלת החיים הנמוכה בעבר.

  4. תוחלת החיים פעם הייתה נמוכה היות ולא הייתה הבנה את העולם המיקרוביאלי!!
    מאחר ולא הבינו את העולם החיידקי, לדוגמא אדם שהייתה לו אינפקציה בשן לא ידע איך לטפל בה, הזיהום היה עולה למוח ולאחריו המוות וודאי. כנ"ל לגבי כל זיהום אחר!
    בנוסף להיגיינה שהתפתחה, התפתחה גם הרפואה ואיתה מהר מאוד עלתה תוחלת החיים!

  5. רופאים רשמו לחולים תרכובות ארסן וכספית לקטילת חיידקים עד גילוי הפנצילין, בערך כמו שכמוטרפיה משמשת עד היום להריגת תאים סרטניים. תרכובות כספית (אמנם בכמויות זעירות) לשמירה על חיסונים וחומרים לניקוי עדשות מגע מפני התרבות חיידקים היו בשימוש אפילו עד שנות ה-80 של המאה ה-20. צבעים לבתים על בסיס עופרת היו בשימוש בארה"ב עד שנות ה-70 של המאה העשרים. והלחמת צנרת מי שתיה בחומר מכיל עופרת היתה חוקית בארה"ב עד סוף המאה ה-20 (צנרת מיים בבתים ברוב העולם עשויה מצינורות נחושת שמולחמים זה לזה).

  6. חבל שהמחבר שכח שבתחילת שנות האלפיים עדיין שווק בישראל בנזין שהוספה לו עופרת, מתכת שכבר הרומאים הבינו את רעילותה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן