דברים שיורמים יודעים: אולי תפסיק כבר לחייך אל העולם?

"נמרי" שואל : מהי הסיבה לכך שאצל כלבים ובעלי חיים אחרים חשיפת השיניים מביעה תוקפנות, ואצל בני האדם אותה מחווה הפכה לאיתות ידידותי?

חיוך. מתוך Jumpstory.com
חיוך. מתוך Jumpstory.com

אכן אצל כלבים חשיפת שיניים המלווה בנהמה היא איום אבל החיוך שלנו אינו מקביל להתרעה של ידידנו הטוב ביותר. החיוך שלנו אילם ואינו כולל בהכרח חשיפת שיניים. ולראייה החיוך הראשון של כל אדם, בערך בגיל חודש, חושף חניכיים ריקות .

אצל קרובינו הקופים יש מחווה המזכירה חיוך אנושי -חשיפת שיניים שקטה כשהקוף ניצב במקומו בתנוחה הגנתית ומתחמקת. אצל קופי מקוק או בבונים הבעה זו מופנית תמיד מצידו של קוף זוטר לבכיר ממנו והיא מביעה הכנעה. אצל השימפנזים שפיתחו תקשורת משוכללת יותר קיבל ה"חיוך" הגולמי הזה תפקידים נוספים והוא משמש בנוסף להרגעת זכר האלפא גם לפיוס, השלמה והבעת קרבה בין שימפנזים שווי מעמד.

אבל מה עושה החיוך אצלנו בני אדם שמסוגלים לנסח במילים את מה שהם מבקשים לשדר לעולם? באופן מוזר החיוך לא רק שלא נכחד אלא קיבל, בחברה האנושית, משמעות גדולה מכפי שהיית לו אצל אבותינו.

אצל האדם ניתן להבחין בשני סוגי חיוך. הסוג הראשון הוא “חיוך הדיילת" שאנו לובשים על הפנים כאשר אנו עומדים, למשל, מול מצלמה. ההחלטה על חיוך כזה מתקבלת בקליפת המוח בחציו השמאלי. משם יוצא המסר לשריר הזיגומטיקוס שבלחי להרים את השפתיים. כיוון שמחצית המוח השמאלית מקושרת למחצית הגוף הימנית יהיה החיוך המעושה בלתי סימטרי: צד ימין של הפה יהיה גבוה מצד שמאל. החיוך הזה מפעיל רק את השפתיים בעוד השרירים המקיפים את העין אינם מעורבים והוא מופיע ונמוג במהירות בה אנו מחליטים על כך. החיוך השני, הספונטני, הוא ביטוי לא רצוני של מצב נפשי ועבורו בנתה לנו אמא טבע מסלול עצבי מיוחד עמוק מתחת לקליפת המוח האחראית לחשיבה מודעת. החיוך הזה סימטרי, מכווץ גם את השריר המקיף את העין (Orbicularis oculi) ליצירת קמטים אופייניים והוא מופיע ונעלם לאט. הפנים הם “לוח המודעות” של הגוף כך שסביר שהחיוך הוא אמצעי תקשורת אבל מה היתרון בסימן שיסגיר מצב רגשי באופן שקשה לחקות? כמה הסברים הוצעו לפתרון חידת החיוך: השערה מתבקשת רואה בו פרסומת מינית: פרצוף מחייך מושך יותר והברירה הטבעית טיפחה הבעה שתמשוך אלינו את בני (בנות) המין השני. לחילופין, ניתן לשער גם שהחיוך האנושי לא התרחק כל כך מאביו – חיוך ההכנעה של הקופים והוא סימן פיוס כלפי גבוהי דרגה. האנתרופולוג רובין דנבר (Robin Dunbar) ערך תצפיות בקבוצות בני אדם הנפגשים במקומות ציבוריים, ספר את החיוכים הטבעיים והמלאכותיים ובחן מי מחייך למי. מתברר, בניגוד להשערת הפרסום המיני, כי רוב החיוכים מופנים דווקא אל בני אותו המין ובניגוד למה שניתן היה לצפות אילו היה החיוך מחוות הכנעה הרי שרוב החיוכים ובפרט החיוכים הספונטניים הופנו כלפי שווי מעמד. אז מה בכל זאת תפקידו של החיוך?

התשובה כנראה טמונה דווקא בעובדה שלא קל לחייך. לא פשוט, כמעט אקרובטי הוא הניסיון לעטות על הפנים חיקוי לחיוך אמיתי . ממש כשם שזנב הטווס, דווקא משום שהוא מכביד ובולט, מצביע על בריאות גופנית כך הקושי לזייף הופך את החיוך לסימן אמין לנכונות לשיתוף פעולה. האדם הוא חיה חברתית והישרדותו תלויה לא מעט ביכולת ליצור שותפויות עם אחרים. התועלת שבשיתוף פעולה גדולה מאוד אך איתה גדלה הסכנה של רמאים שיקחו טרמפ על נכונותם של שאר חברי הקבוצה להתנהגות אלטרואיסטית. הברירה הטבעית תעודד בו זמנית בניית יחסי אמון הדדי ובו זמנית גם מנגנוני זיהוי של רמאים. החוקר ריו אודה (Ryo Oda) ביקש מסטודנטים לענות על שאלון הנוגע למידת האלטרואיזם שלהם באמצעות שאלות כגון “האם אתה לוקח על עצמך ביוזמתך מטלות בקבוצה” האם אתה עוזר לחברים בשיעורי הבית, האם אתה חש לעזרת אדם המועד במקום ציבורי וכו’. הנבדקים צולמו לסרטון קצר ונחקרים זרים התבקשו להעריך, על סמך, הבעות בלבד את אופיו החברתי של המצולם. מתברר שהחיוך הסימטרי, מקמט העיניים מופיע יותר אצל מי שמחויב לקבוצה ולחבריה וכי בני אדם יודעים לזהות סימנים לא מילוליים כאלו.

ניסוי לבדיקה כמותית של האמון שלנו באנשים אחרים עושה שימוש במשחק עסקים. קבוצה של נחקרים זרים זה לזה חולקה לשתיים, מחצית הנחקרים קיבלו סכום כסף כל אחד וניתנה להם האפשרות להעביר חלק מהכסף לשותף אקראי שנבחר להם מהקבוצה השנייה. הכסף שיעבירו, על פי חוקי המשחק, יוכפל פי 3 והמקבל יחליט כמה מהרווח להחזיר להם.

תורת המשחקים (הענף של המתמטיקה העוסק בקבלת החלטות), חוזה כי למקבל הכסף אין כל סיבה להחזיר ולו פרוטה אחת לשותף האלמוני ולמשתתף שקיבל ממנו כסף לא כדאי העביר לו דבר.

מסתבר שאנחנו נותנים קצת יותר אמון בזרים משחוזות תוכנות מחשב: מי שמקבל 10$ למשחק נותן מספיק אמון בשותפו כדי להעביר לו קרוב ל6$ בממוצע, והמקבל אמין מספיק כדי להשיב לו בממוצע 7$. אבל – הממוצעים משקפים התפלגות רחבה. יש מי שמעבירים את כל הכסף לאלמוני שמולם והיו שלקחו הביתה את הסכום בלי לקחת סיכון; בין המקבלים יש מי שישלשל לכיסם את מלוא הרווח ומי שהמתחלקים בו עם מי שנתן בהם אמון.

בניסוי בו המשתתפים פנו זה לזה באמצעות סרטון וידאו קצר התברר כי מי שחייך חיוך אמיתי היה גם שותף טוב יותר – נתן אמון בשותף והצדיק את האמון. נמצא גם כי הנחקרים ידעו לזהות על פי הבעות הפנים מי ראוי לשותפות, "חיוך דיילת" מלאכותי לא עזר להגביר אמון ומי שהתכוון לנהל אסטרטגיה אגואיסטית פשוט לא הצליח ליצר חיוך משכנע. פרוש הדבר הוא שהחיוך הוא באמת סימן מהימן וקשה לזיוף של כוונה טובה וכי כדאי להשקיע משאבי עיבוד מידע כדי לפענח את הרמזים הדקים ששולחים לנו שרירי הפנים. בניסוי אחר התברר כי שחקנים מוכנים לשלם כדי לחזות בפניו של השותף ויתכן שהנכונות הזו רציונלית בהחלט.

אם החיוך הוא אמצעי תקשורת שמשמעו אמון ושייכות מה פשר החיוך למצלמה ולמה מי שמקבל את פנינו בבית עסק מתודרך להעלות על פניו חיוך מלאכותי? ובכן חיוך הדיילת הוא המצאה חדשה יחסית. אנשים שהנציחו את פניהם בציורי דיוקן במאות הקודמות כמעט אף פעם לא חייכו לצייר וכאשר את ציור הדיוקן החליף הצילום במחצית השניה של המאה ה-19 הצלמים ביקשו מהמצולמים הבעת פנים רצינית ההנחיה שקיבלו המצולמים לא הייתה "say cheese" אלא דווקא “Say prunes" כלומר מילה שמכווצת את הפה. פה סגור נחשב מכובד יותר ובהתחשב במצב השיניים של מרבית האוכלוסייה באותן שנים עדיף היה שהצילום יחשוף כמה שפחות מהן, גם זמן החשיפה הארוך שנדרש הקשה על המצולמים להתמיד בחיוך לכל אורך התהליך.

חיוך למצלמה: פרסומת למצלמת קודאק 1938. ויקימדיה

חברת קודאק שהייתה, מסוף המאה ה19 ובמשך רוב המאה ה20 מונופול בתחום הצילום שינתה את המצב. במסע פרסום אגרסיבי לאורך שנים הפכה קודאק את הצילום לחוויה צרכנית והצילומים שהפיצה לא היו עוד דמויי ציור דיוקן אלא תאמו את מודל הצרכן המאושר. החברה לא היססה להקריב ענף צילום שהיה מקובל ורווחי במאה ה19: צילומי נפטרים לאחר המוות כדי שלא לפגוע בדימוי החדש והעליז של המצלמה המשפחתית. כך, לאחר עשורים של מצטלמי קודאק מחייכים הייתה מלחמת העולם השנייה למלחמה הראשונה בה מתגייסים חייכו למצלמה בתמונת המזכרת שהשאירו אחריהם. חיוך הדיילת והמלצר בא לעולם בעקבות חיוך קודאק כשהוא מכוון לצרכנים שהתרגלו מילדות למלא אלבומים בפרצופים חושפי שיניים.

במילים אחרות נמרי האמרה " חייך והעולם יחייך אלייך" טיפשית כמו שהיא נשמעת. לעולם לא באמת אכפת מה אתה עושה עם השפתיים ואם תחייך אליו הוא יחשוב שאתה מנסה למכור לו כרטיס מועדון. נסה לעזור לחבריך ולהיות ראוי לאמונם ואז יבקע החיוך מאליו.
תודה ל Dr. Robin Dunbar ול Dr. Ryo Oda על עזרתם
עלתה בדעתכם שאלה מעניינת, מסקרנת, מוזרה, הזויה או מצחיקה? שלחו ל [email protected]

עוד בנושא באתר הידען:

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן