מתגלגלים מצחוק

כולנו אוהבים לצחוק עם חברים ואפילו לבד, כשאנחנו צופים בסדרה מצחיקה או קוראים ספר מצחיק. מה גורם לנו לצחוק? איך הצחוק יכול לרפא מחלות? מדוע הצחוק מידבק? והאם באמת אפשר "למות מצחוק"?

אילוסטרציה: pixabay.
אילוסטרציה: pixabay.

כתבה: שיר אנוש, גליליאו צעיר

צ'רלי צ'פלין היה שחקן ויוצר ידוע שגרם במשך שנים לצופים רבים בכל העולם לבכות מרוב צחוק. צ'רלי נמוך הקומה נראה בסרט הולך ברחוב, מכנסיו גדולים עליו בשתי מידות, שפמו המגוּחך מבַצבּץ מתחת לאפו המחודד, והוא שורק לעצמו ומחייך. לפתע האיש הקטן מחליק על קליפת בננה, ובמקום לדאוג שמא נפצע – כל הקהל פורץ בצחוק קולני. מדוע?

יש סיבה לכך שמצבים מסוימים גורמים לנו לצחוק, ואחרים גורמים לנו לפרוץ בבכי או להתמלא זעם. אפשר ללמוד להצחיק וגם אפשר ללמוד לצחוק צחוק יזום. אז מהו בעצם הצחוק, מדוע אנשים צוחקים, ואילו דברים גורמים לנו לצחוק?

תפקידו החברתי של הצחוק

הצחוק הוא פעולה פיזית והתנהגותית־חברתית המבטאת שמחה ופוּרקן, ולעִתים הוא מידבק ולא נשלט. מבחינת פיזית, צחוק הוא רפלקס של כיווץ שרירים והוצאה מהירה של אוויר. אם נתבונן לתוך גופו של אדם כאשר הוא צוחק, נראה כי פיקת הגרון, שמיתרי הקול נמצאים בו, יורדת למטה ומְצֵרה את קנה הנשימה, הסַרעפת עולה בקצב ממוצע של חמש התכּווצוּיוֹת לשנייה, ואוויר נדחף ועולה דרך הריאות תוך כדי השמעת קול. גם שרירי הפנים ורוב שרירי הגוף משתתפים בתהליך הצחוק. לכן גם דמעות והַסמקה אופייניים למצב של צחוק ארוך ואינטֶנסיבי.

הצחוק הוא תכוּנה מוּלדת, ותינוק יכול להתחיל לצחוק כחודש אחרי הלידה. כשתינוק מתחיל לצחוק הוא יוצר תקשורת ראשונית עם ההורים, ולכן הצחוק הוא סוג של שפה. הוא למעשה שפה בין־לאומית המקשרת בין בני המין האנוֹשי ומאפשרת לנו לתקשר בלי מילים. יש סיבות רבות אשר בגללן אנו צוחקים, והעיקרית שבהן היא הפעלת אזורים מסוימים במוח תוך כדי תחושה מהנה והקלה של המתח בגוף.

למה אנחנו בדרך כלל צוחקים יחד? לצחוק יש תפקיד חברתי. ילדים שצוחקים יחד בגן או בכיתה למשל מתגבשים חברתית ונהיים לחברים. מלבד זה, באמצעות הצחוק אפשר להעביר מסרים חברתיים שונים, כמו התחמקות, אהבה, אִיום והימנעוּת ממבוּכה. לצחוק יש כוח רב, לחיוב ולשלילה. אנחנו יכולים לראות אדם צוחק ולחשוב עליו שהוא חברותי ונחמד או מלא ביטחון, וכן להתרשם לטובה מאדם בעל חוש הומור. ויש גם צחוק מרושע, שמאפיין דמויות שליליות בהצגות ובסרטים. הצחוק המרושע מגביר את הכוח ואת האימה שהדמות משדרת.

למה אנחנו בדרך כלל צוחקים יחד? לצחוק יש תפקיד חברתי. צילום: Republic of Korea.
למה אנחנו בדרך כלל צוחקים יחד? לצחוק יש תפקיד חברתי. צילום: Republic of Korea.

זהירות, הצחוק מידבק

קרה לכם פעם שראיתם מישהו צוחק ומיד התחלתם גם אתם לצחוק? או שפֶּרץ צחוק של מישהו בקצה הכיתה גרם לכל הכיתה להתפוצץ מצחוק? קרה לכם שניסיתם להפסיק לצחוק בסיטואציה מסוימת, אבל לא הצלחתם? זה קורה לכולם.

הסיבה לכך היא שהצחוק מידבק. אל תדאגו, אין זוֹ מחלה, אבל זה הוכח מדעית. במחקר שנערך ביוּניבֶרסיטי קוֹלג' בלוֹנדוֹן התברר כי כאשר אנחנו שומעים קול צחוק, מוחנו מֵגיב אוטומטית וגורם לשרירים תגובה שמתבטאת בחיוך ובצחוק.

בשנות השישים בית ספר בטנזניה נסגר זמנית עקב מה שכּינו "מגפת צחוק", אחרי ששלוש תלמידות הדביקו בצחוק היסטרי שני שלישים מהתלמידים! המצב הסתיים בחיוך וללא בעיות, אך זה רק הוכיח את הטענה: הצחוק פשוט מידבק.

מדעי הצחוק

מחקרים וספרים רבים נכתבו על הצחוק ומאפייניו. הידוע בהם הוא "הצחוק" שכתב הפילוסוף היהודי-צרפתי אנרי בֶּרגסוֹן. ספר זה ליווה קומיקאים, שחקנים ויוצרים רבים בבניית קומדיות, הצגות הומוריסטיות, מופעי סטנד־אפ ועוד. ברגסון התייחס לצחוק מנקודת מבט פילוסופית וחברתית והסביר מהם התנאים הבסיסיים ליצירת מצב קומי:

  1. "אין קומי אלא בדברים אנושיים", כלומר תכונות אנושיות הן אלה שמעוררות בנו צחוק.
  2. "הצחוק הוא אלחוש של הרגש", כלומר אנחנו צריכים לנטרל את הרגש והלב כדי לצחוק.
  3. "הצחוק הוא חברתי", כלומר אדם לא ירגיש את הקומי אם הוא לבד. זוֹ אחת הסיבות שבסדרות טלוויזיה קומיות מוסיפים לפעמים צחוק מלאכותי של קהל, כדי שכצופים בבית נרגיש שיש מי שצוחק אִתנו.

כמה מהעקרונות המרכזיים ליצירת מצב מצחיק לפי הספר הם: עיקרון החזרתיות (בדרך כלל דבר שחוזר שלוש פעמים בשינוי קל לאורך המופע), החלפת דברים טבעיים במלאכותיים (כמו דמות שמופיעה לפתע עם שֵֹער סגול או ראש של חמור), התעסקות בגופני במקום ברוחני (למשל, בחור מאוהב ששר סרנדה לאהובתו, אך מתאפק שלא להשתין במכנסיים), היפוכים (גבר בבגדי אישה, ילד שמחנך מבוגר, מלך שעוזר למשרת), משחקי מילים והגזמות.

תצחקו, זה בריא!

היום אנחנו כבר יודעים שצחוק אינו רק עניין של בידור ושעשוע, אלא יש לו גם יכולות מרפאות ומבריאות. במחקרים רבים נמצא שהצחוק משפיע לטובה על מערכות בגוף ומשפר את חייהם של חולים. זה פִּתְרון זמין ויעיל, והוא אפילו לא עולה כסף!

הצחוק מסייע להורדת לחץ דם, להגנה על הלב, לחיזוק המערכת החיסונית, לחיזוק שרירי הסרעפת, נותן תחושת הרפּיה ומשפר את מצב הרוח. יש הטוענים שצחוק אפילו מרזה ושורף קלוריות, אך כדי להוריד קילוגרם אחד בעזרת הצחוק בלבד, תצטרכו לצחוק עשר דקות בכל יום במשך שנה שלמה…

בשנת 1955 חקר רופא המשפחה ההודי ד"ר קָטַריה את נושא הצחוק, וכתב: "צחוק הוא התרופה הכי טובה". כאשר הוא גילה אילו השפעות חיוביות יש לצחוק על הבריאות, הוא פיתח שיטה טיפולית ייחודית בשם "יוגה צחוק".

שיטה זוֹ עוזרת לאנשים לצחוק בעזרת גירוי רפלקס הצחוק באופן גופני, ולא רק באמצעות גירוי המוח על ידי הומור. כחלק מהשיטה, מתחילים בתרגילים שמשחררים את רפלקס הצחוק ויוצרים גל של צחוק מתגלגל בקרב קבוצת אנשים. אנשים שמתַרגלים את השיטה באופן קבוע מספרים כי אדם שמגרה את רפלקס הצחוק על ידי צחוק יזום לאורך זמן נהיה לאדם קליל ושמח יותר ובעל אומץ להתקדם ולבצע שינויים בחייו.

ד"ר קטריה הוא זה שיזם בשנת 1998 את "יום הצחוק הבין־לאומי", והשתתפו בו 12 אלף איש בסדנאות צחוק ברחבי העולם. מאז הוכרז על יום צחוק בין־לאומי בכל שנה ביום ראשון הראשון של חודש מאי והוא חגיגה של חיוביות, שלום ואחווה. ומה קורה בו? אלפי אנשים נפגשים יחד כדי לצחוק, להשתתף בסדנאות של יוגה צחוק והומור, לצפות במופעי ליצנות ותֵאטרון בובות, להתחפש ולשמוח יחד.

מה עושה ליצן בבית חולים?

ליצנים רפואיים בבית החולים שערי צדק. מקור: U.S. Embassy Tel Aviv.
ליצנים רפואיים בבית החולים שערי צדק. מקור: U.S. Embassy Tel Aviv.

עוד תחום שהתפתח בעקבות המחקרים על הצחוק וההומור ככלים מרפאים הוא הליצנות הרפואית. ליצנים רפואיים משתמשים בכוחו המרפא של ההומור למטרת שיפור מצב רוחם, חייהם ותִפקודם של חולים בבתי חולים ובמרכזים רפואיים רבים ברחבי העולם.

בשנת 1986 הוקמה בניו יורק "יחידת הליצנות הרפואית של קרקס התפוח הגדול", ומאז החלו ליצנים רפואיים לעבוד בבתי חולים בעיר הגדולה. לימים החלו להעסיק ליצנים רפואיים במדינות רבות בעולם, חלקם פועלים בהתנדבות, מתוך דאגה ואהבה לחברה.

היו שפּקפּקו בתועלת שליצנים רפואיים מְביאים, ורופאים רבים ראו בליצנות הרפואית מקצוע חסר ערך ומטריד. אך אט־אט החלו להכיר בחשיבות הרפואית והנפשית של הליצנות הרפואית, והתחום התרחב.

הליצנים הרפואיים מַסיחים את דעתם של החולים מהכאב, עוזרים להם להתמודד עם תהליכים רפואיים קשים ומְפיגים את המתח שהם נמצאים בו. הם משתמשים בהומור, בקסמים, בסיפורים, בהצגות בבלונים ועוד.

אחד ממייסדי תחום הליצנות הרפואית הוא ד"ר הנטר (פאץ') אדמס – רופא, ליצן רפואי ופעיל חברתי, שהֵקים בשנת 1972 את המרכז הרפואי "גזונטהייט" (שפירושו "בריאות"). בסרט שמבוסס על סיפור חייו כיכב הקומיקאי רובין ויליאמס.

למות מצחוק

לא הכול נגמר בסוף טוב בעולם ההומור. מתברר שהביטוי "למות מצחוק" מבוסס על מצבים שכנראה התרחשו במציאות. אמנם זה נדיר ויוצא דופן, אך קרו מקרים שאנשים מתו מדום לב או מחנק כתוצאה מהתקף צחוק ממושך ובלתי נשלט.

אומרים כי אַחד האנשים שמתו מצחוק היה הפילוסוף היווני כריסיפוס מסולי, וכי הסיבה להתקף הצחוק שהֵביא למותו הייתה זוֹ: מסולי ביקש מאישה זקנה לתת לחמור לשתות יין, וצפה בחמור השיכור כאשר ניסה לאכול תאנים. זה היה כנראה בשנת 207 לפני הספירה.

טוענים שגם מלך בורמה נאנדה באיין מת מצחוק בשנת 1599, כששמע שוונציה היא מדינה חופשית ואין בה מלך; בשנת 1989 מת מצחוק רופא אוזניים מדנמרק בעת שצפה בסרט הקומי "דג ושמו וונדה". הדופק שלו היה מהיר כל כך בעקבות הצחוק עד שהוא לקה בדום לב.

מצב זה נקרא בספרות "צחוק קטלני", והרעיון שאפשר למות מצחוק שבה את דמיונם של יוצרים רבים בתרבות והיה לחלק מספרי פנטזיה וסִפרות דמיונית. כך למשל בספר "מרי פופינס", אחת הדמויות מתה מצחוק בעקבות בדיחה שסיפר לה אביהם של הילדים גיבורי הספר; בספר "החיים, היקום וכל השאר" של דאגלס אדמס מתה מצחוק דמותו של פְּרָאק, אחרי שנגלה לה פרט משעשע מחייו של הגיבור; בסדרת הטלוויזיה "הקרקס המעופף" של חבורת מונטי פייתון, הִמציא אדם בדיחה שמצחיקה למוות את כל שומעיה; ובסרט "מי הפליל את רוג'ר ראביט", רוג'ר והבלש אדי מצחיקים את הסמורים שבאים לתקוף אותם, עד שאלה מתים מרוב צחוק.

הכתבה פורסמה בגליליאו צעיר – הירחון לילדים סקרנים. לקבלת גיליון דיגיטלי מתנה הקליקו

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

דילוג לתוכן