סיקור מקיף

דברים שיורמים יודעים: למה בנות משחקות בבובות ובנים במכוניות?

דנה שואלת: איך תינוקות יודעים לבחור צעצועים המתאימים למין, למה בנות משחקות בבובות ובנים במכוניות?

ילדה משחקת בבובות. - מתוך Jumpstory.com
ילדה משחקת בבובות. – מתוך Jumpstory.com

גם במודרניות והפמיניסטיות שבמשפחות לא קשה להבדיל בין חדר של בן לחדרה של אחותו: קשה למצוא הרבה בנים שיסרקו, יאכילו ויחנכו את בובתם ואין הרבה בנות שמבלות את זמנן בריסוק מכוניות צעצוע. יש מי שרואה בהבדל הזה את זרע הפורענות- התחלת ההכוונה של בנות לעיסוקים “נשיים” הכרוכים בטיפול באנשים ושל הבנים לטכנולוגיה המתגמלת. אנו, המבוגרים רגישים מאוד להעדפות המשחק של הילדים. תצפיות בהורים וילדים מעלים שאבות ואימהות נוטים לתגמל ילדים המשחקים בצעצועים “מתאימים” למינם אם במילת עידוד או בהשתתפות במשחק בעוד שבן שיבחר לחבק את הבובה או הבת שתתלהב מהרובה יזכו, במקרה הטוב להתעלמות מופגנת.

כרגיל, אין צדק בעולם, בנות המעדיפות משחקי בנים זוכות ליחס סובלני יותר מהוריהם מבנים המגלים חיבה לצעצועי בנות. חוסר האיזון הזה מוטמע בתרבות: הילדים נחשפים לדמויות “טוםבוי” כבילבי ואפילו סרטי דיסני מציגים להם את מרידה, מואנה ומולאן אך מדף ספרי הילדים וסרטי הילדים חפים מבנים נשיים. נראה שילדים מקבלים עליהם את המוסכמות: צפייה בילדים שניתנת להם גישה חופשית לכמה סוגי צעצועים מגלה כי בנות משחקות בכל סוגי הצעצועים ומגלות העדפה מתונה לבובות ואביזרי משחק המדמים סביבה ביתית ואילו בנים מתעלמים לחלוטין מצעצועי בנות ומקדישים לצעצועים “גבריים”: כלי רכב, צעצועי בניה וכמובן צעצועי מלחמה כמעט את כל זמן המשחק.

מחקר רב הושקע כדי לברר אם הילדים יודעים לבחור את הצעצועים משום שהפנימו את המסר שהוריהם העבירו להם או שהם מתוכנתים ביולוגית להעדפות שונות. המשימה אינה קלה משום שהאבחנה בין המינים והקישור בין המין לפעולות או לתפקידים המשויכים אליו מבחינה תרבותית הוא בין פריטי המידע הראשונים שאנחנו טורחים (לרוב באופן בלתי מודע) ללמד את הילד. כבר בגיל 18 חודשים יודעים תינוקות להתאים בין דמות של בן או בת לצעצוע המזוהה עם אותו מין. יש צורך, לכן, בדרכים יצירתיות ליצור אבחנה בין השפעת הסביבה למה שנתנה לנו הביולוגיה.

החוקרת ויקי פסטרסקי ( (V. Pasterski) עקבה אחר קבוצה ייחודית: בנות הסובלות מ CAH – congenital adrenal hyperplasia מחלה תורשתית הגורמת הפרשה מוגברת של הורמון המין הגברי טסטוסטרון עוד ברחם. הבנות הללו מאובחנות עם לידתן, מטופלות תרופתית לאיזון ההורמונים ועוברות ניתוח בגיל צעיר לעיצוב אברי המין לצורה נשית טיפוסית. החוקרים אפשרו לילדות לשחק במגוון צעצועים, חלקם “נשיים” כבובת בארבי עם סט בגדים ואביזרים, כלי איפור ובובת תינוק וחלקם “גבריים” כמכונית צעצוע, מטוס לגו, מערכת כלי עבודה, מסוק ורובה. מעקב אחר הילדות הללו, שכאמור נראות כבנות רגילות ומתחנכות כך, גילה כי הוריהן מנסים לחזק אצלן התנהגות נשית סטריאוטיפית יותר מהורים לבנות “רגילות”. אבות ואמהות לילדות עם תסמונת CAH נטו הרבה יותר לשבח את בנותיהן על משחק בצעצועי בנות , אותם הורים גם ניסו הרבה יותר למנוע מבנותיהן משחקי בנים בהשוואה להורים אחרים. הבנות הללו, למרות מאמצי השכנוע והפיתוי גילו העדפה ברורה למשחקי בנים. רגע לפני שנאמץ את הגישה הפשטנית של “מוח נשי נול מוח גברי” כדאי לשים לב שה”גבריות” של בנות תסמונת CAH נעצרת בבחירת הצעצוע, מבחינת מידת האגרסיביות והתחרותיות במשחק הן מתנהגות כבנות סטראוטיפיות. המחקר הראה כי לסביבה ההורמונאלית של העובר יש משמעות בקביעת העדפותיו של הילד אך עדיין לא עונה על השאלה: מה הופך צעצוע לגברי או נשי?

ילד משחק עם מכוניות - מתוך Jumpstory.com
ילד משחק עם מכוניות – מתוך Jumpstory.com

חוקרים אחרים שביקשו לנטרל את השפעת התרבות פנו לגן החיות. כאשר ניתנה לגורי קופי רזוס הבחירה בין צעצועים של בנים (כלי רכב) לבין בובות נצפתה התנהגות המזכירה ילדים אנושיים. הזכרים העדיפו במובהק צעצועים בעלי גלגלים ואילו הנקבות שיחקו בכל מגוון הצעצועים עם העדפה קלה לבובות. אצל קופים אין האמהות מתערבות במשחקי הגורים כך שניתן בוודאות ליחס את השוני בהעדפות להבדלים מולדים בין המינים. לכאורה מוכיח ניסוי זה ותצפיות דומות בקופי ם ירוקים (vervet monkeys) שם שיחקו הזכרים בכל הצעצועים אך הנקבות התעלמו מצעצועי הבנים ושיחקו רק בבובות כי הביולוגיה לבדה היא המכוונת את הבנים לצעצועים גבריים ואת הבנות לבארבי. ובכל זאת ניתן להבחין גם בהבדלים מעניינים בינינו לאחינו בעלי הזנב. מי שמייחס את כל ההבדל בין הרגלי המשחק של בנים ובנות לאמא טבע היה מצפה, מן הסתם, ליותר “גבריות” ו”נשיות” אצל הקופים בהשוואה לילדים אנושיים אך היחס דווקא הפוך. כשניתנה להם בחירה חופשית השקיעו גורי קוף רזוס כ20% מזמן המשחק עם הבובות הבנים האנושיים הקדישו לבובות רק 8% מזמנם. נראה שהחברה משתדלת ומצליחה דווקא להקצין הבדלים בין המינים. כך למשל נמצא כי בגיל 5 בנים בוחרים יותר צעצועים “גבריים” כאשר הם מודעים לכך שצופים בהם והרתיעה של בנים מבובות פוחתת כאשר הן בצבע כחול ולא ורוד. כאשר נותנים לילדים בני 4 צעצועים נייטרלים (מפצח אגוזים, כותש שום..) הבנים יגלו בהם יותר עניין אם הם צבועים בכחול ומוצגים כצעצועי בנים והבנות יעדיפו את אותם פריטים כאשר הם ייצבעו בוורוד ויוצגו כמשחקי בנות.

גברים וגלגלים

מעיון ברשימת הצעצועים שגורי הקופים הזכרים העדיפו מתברר כי יחד עם מכונית הצעצוע והמשאית מככב כלי תחבורה נוסף: עגלת קניות, “צעצוע של בנות” במושגים אנושיים. מה שמשך את הקופים בצעצועי הבנים לא היה “גבריות” אלא הגלגלים. בכך מגלים הקופים דמיון לתינוקות אנושיים: המחקר בו תועדו תגובות של פעוטות לצעצועים שהורכבו “לא נכון” התברר כי בנים מבחינים במכונית פגומה (גלגלים חסרים או שחלקם מודבק לגג) כבר בגיל שנתיים: יותר מחצי שנה לפני שהם שמים לב שמשהו לא בסדר בבובה בה הידיים יוצאות מצידי הראש או החליפו מיקום עם הרגליים. בנות מבחינות באי התאמה של הבובה לצורת הגוף האנושי לפני הבנים ומאחרות להבחין שמשהו לא בסדר במכונית.

יש הבדל, מסתבר, בין מה שמושך את תשומת ליבן של בנות לבין מה שעליו יתמקדו בנים, החוקרת ג’ריאן אלכסנדר (Gerianne M. Alexander) בחרה, לכן, לבדוק לאן מסתכלים ילדים שאינם מבינים עדיין מה מייצגים הצעצועים. מתברר כי כבר בגיל חצי שנה מתמקד מבטם של בנים במשאית צעצוע יותר מאשר בבובה המוצגת להם בעוד הבנות באותו גיל רך מעדיפות להביט בבובה. התמונה המוקרנת על רשתית העין זהה אצל בנים ובנות אבל, כך משערת אלכסנדר, יש יותר מדרך אחת לנתח אותו. האינפורמציה הנקלטת בעין מנותחת בשני מסלולי עיבוד מידע במח: אחד העוסק בזהוי העצם (מה זה) והשני במיקום שלו במרחב ובתנועה שלו (איפה זה). נראה שאצלנו כמו אצל יונקים אחרים משפיעים הורמוני המין על מידת ההתפתחות של שני המסלולים. בנות מתמקדות יותר בעצמים בהם יש יותר פרטים לפענח ובפרט פנים אנושיות ואילו בנים מתמקדים יותר בעצמים אותם ניתן לדחוף, לגלגל ויש צורך בבדיקה של מסלולי תנועה עבורם. גם בנים וגם בנות יעדיפו למקד מבט בפנים אנושיות ויעדיפו עצמים נעים על נייחים אבל כשניתנת בחירה יעדיפו בנים בגיל שנה להתמקד בעצם נע (דוגמת מובייל) ואילו בנות יעדיפו פנים נייחות.

 

נו, אז מה?

מילת הרגעה לסיכום: אין כל עדות לכך שבנות שמטפחות בובות בילדותן יהיו פמיניסטיות פחות מחברותיהן חובבות הלגו. מתברר, למרבה ההפתעה, שרובנו חכמים מספיק להבדיל בין משחקי ילדות לעולם האמיתי. מה שנמצא כמשפיע על עמדותיהם של ילדים בנוגע לתפקידיהם של נשים וגברים אינם הצעצועים אלא מרכיב אחר בסביבתם –המבוגרים. ככל שחלוקת התפקידים בבית שוויונית יותר כך גם עמדות הילדים שמרניות פחות ביחס לתפקידיהם של נשים וגברים. אם את רוצה, דנה, שביתך לא תהיה כבולה למטבח בבגרותה אל תוטרדי מהבובות שלה: פשוט תדאגי שהיא תראה את אבא שוטף כלים אמיתיים במטבח.

תודה ל:
Dr. Michelle Heron, Dr. Vickie Pasterski, Dr. Gerianne Alexander, Dr. Kim Wallen, Dr. Judith Blakemore

עלתה בדעתכם שאלה מעניינת, מסקרנת, מוזרה, הזויה או מצחיקה? שלחו ל [email protected]

עוד בנושא באתר הידען:

6 תגובות

  1. כיף למצוא את הטור שלך באתר הידען.
    נהניתי לקרוא אותו גם בגלגול הקודם שלו, אם אני לא טועה ב’נענע’.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.