הספקן

להפסיק עם הסטריאוטיפים הגזעניים. איור: shutterstock

‫הגנה מפני דעות קדומות / אד יונג‬

טרור. איור: shutterstock

‫קולו של הספקן – חמישה מיתוסים על טרור‬

אלפרד ראסל וואלאס בצילום משנת 1895. מתוך ויקיפדיה

האב הנשכח של תורת האבולוציה

מכשפות ב"ליל כל הקדושים". איור: shutterstock

ציד מכשפות – ממש לא Halloween

מכשפה (halloween witch). צילום: shutterstock

כתב קללה עתיק מלפני 1700 שנה התגלה בחפירות רשות העתיקות בעיר דוד

סצנה קוסמית עם DNA, כוכבים, ממיסים ומעגלי אטומים בזרימה אוראלית.

הלוחש למתים

רוחניות חילונית. איור: shutterstock

דעה – למה צריך רוחניות חילונית?

פלישת חייזרים. איור: shutterstock

מה לעשות במקרה שהחייזרים יבואו?

ילדה בפשוואר, פקיסטן, מקבלת חיסון פוליו מוחלש בטיפות בשנת 2002. צילום: shutterstock

פוליו: הטיעונים המעגליים של מתנגדי החיסונים

אתיקה במדע. איור: shutterstock

‫הרהורים – מחויבותו של החוקר לאתיקה של המדע / ברכה רגר‬

ההתלבטות הסתיימה. אף אחת מהדתות. צילום: shutterstock

מטה מחקר: אתאיסטים יותר אינטליגנטיים מדתיים

2 ג'וחאר צארנייב - צילום עצמי, עיבוד תמונה ג'וחאר צארנייב - צילום עצמי, עיבוד תמונה שיתוף 0 במאמר "אובייקט יפה" מן השבוע שעבר הצדיק יקי מנשנפרוינד את הביקורת על תמונתו של המפגע מבוסטון ג'אהר צארנייב על שער ה"רולינג סטון", והסיק כי הצגתו כ"אובייקט יפה" מעליבה את הקורבנות ומשפחותיהם, ובעצם כל אדם עם רגישות מוסרית. אהבתי את הניתוח של מנשנפרוינד, אבל איני מסכימה עם המסקנה שלו. ניסיתי להבין מדוע בחרו עורכי ה"רולינג סטון" בתמונה זו דווקא, ולעניות דעתי ההסבר די פשוט ומתבקש: צארנייב נראה בתמונה כמו הילד החמוד של השכנים, משורר רגיש או ג'יגולו אחרי ליל עינוגים – אבל עורכי המגזין אומרים לנו: הוא לא מה שהוא נראה. הוא רוצח. מפלצת. הכיתוב על השער אינו משאיר מקום לספק: "המחבל. איך סטודנט פופולרי ומבטיח הוכשל על-ידי משפחתו, הידרדר לאסלאם הקיצוני והפך למפלצת". הכיתוב מעמת את הקורא עם משמעות התמונה, מאזן אותה ומצמיד לה את הפרשנות הראויה. זהו מסר שהאפקט שלו חזק הרבה יותר דווקא בשל השימוש מעורר המחלוקת בתמונה, אבל עצם הטענה שתמונתו זו של צארנייב מבזה את קורבנות הרצח ומזלזלת בקרוביהם היא דמגוגית ומניפולטיבית. וכי ממתי נתוניו הפיזיים של רוצח יכולים "לבזות" או "לכבד" את קורבנותיו? נוסף לכך, מדובר בגישה המבטאת ראייה שטוחה, בינארית, שלפיה יפה=טוב, מכוער=רע, מבחוץ ומבפנים. כאשר ה"רולינג סטון" מפרסם ייצוג יפה של איש רע הוא מפרק את המשוואה ובונה תמונת מציאות מורכבת ואפילו מתעתעת. אולי הוא רוצה להעביר לקוראיו מסר: אתם תצליחו להבין את המציאות המורכבת הזו בלי שנצטרך לאייר אותה עבורכם בייצוגים פשטניים. אגב, אותה תמונה של צארנייב פורסמה בחודש מאי בהבלטה בדף הראשי של ה"ניו-יורק טיימס", וכבר אז ספגה מטחי ביקורת. הצגתו של צארנייב כ"אובייקט יפה" מעוררת סוגיה נוספת: אין מדובר בתצלום עיתונות, אלא בצילום עצמי. בנקודת זמן מסוימת צארנייב בחר כך להציג את עצמו (כפי שעושים כל בני גילו). הצילום העצמי הזה נתפס כמשרת את האג'נדה האישית-הסובייקטיבית של צארנייב, ולא כתיעוד עיתונאי אובייקטיבי לגיטימי. מבחינה זו הביקורת היא על זכות היתר שלכאורה הוענקה לצארנייב – לעשות שימוש בייצוג התדמיתי המוּטה הזה שלו, ולצרוב את עצמו בתודעה הקולקטיבית באופן שסותר, או לפחות אינו עולה בקנה אחד, עם זיהויו כרוצח. ג'וחאר צארנייב על שער ה"רולינג סטון", אוגוסט 2013 המפגע במרתון בוסטון ג'וחאר צארנייב על שער ה"רולינג סטון", אוגוסט 2013

‫קולו של הספקן – זירת הפשע, מדע‬

וירוס הפוליו. איור: shutterstock

פוליו – עשרים הדברים שכל הורה חייב לדעת

מתוך הסרט מפגשים מהסוג השלישי - רגע המפגש עם החייזרים צילום יחצ

תקרית רוזוול – התעלומה והפתרון

עשב טבעי. קרדיט: איתן קריין

‫הרהורים – מרפא מן הטבע / ברכה רגר‬

עטיפת הספר "המירוץ הסודי"

‫קולו של הספקן – על עריצים ושמרנים‬

תפיסת אמן של דיסקה המקיפה כוכב ענק צעיר. האסטרונומים הצליחו לראשונה להביט בבהירות על דיסקת אבק המקיפה מקרוב כוכב ענק צעיר. תגלית זו מספקת עדות ישירה לכך שכוכבים מאסיביים נוצרים באותה דרך בה נוצרים אחיהם הקטנים יותר ובכך היא סוגרת ויכוח סוער. תפיסת האמן מראה כיצד עשויה דיסקה מאסיבית כזו להיראות. צילום: ESO/L. Calçada

דעה, האם ניתן לקיים רוחניות חילונית?

עטיפת ספרו של רוברט סאנג'יניס "גליליאו טעה; הכנסיה צדקה"

"גליליאו טעה: השמש סובבת סביב כדור הארץ"

עכברי מעבדה הסובלים מתסמונת פגיעה בחומר הלבן במוח. צילום. יובל קבילי, אוניברסיטת ת"א

דעה – "אל תאמינו לכל דבר שכותבים בעיתון"

החייזר לכאורה המנותח בסרט סיריוס. מתוך הסרט (תמונת פרומו)

הסרט סיריוס – סיפור החייזר הממוחזר