ציד מכשפות – ממש לא Halloween

במשך מאות שנים עונו והומתו נשים בטיעונים שונים ברחבי אירופה וגם במושבות באמריקה. לא היה הבדל בין הקתולים לפרוטסטנטים בתחום עצוב זה

מכשפות ב"ליל כל הקדושים". איור: shutterstock
מכשפות ב"ליל כל הקדושים". איור: shutterstock

בחלק מארצות העולם חוגגים היום את חג ליל כל הקדושים (Halloween). אחת מסימני ההכר של החג הוא תחפושות אפלות והבולטת ביותר היא תחפושת מכשפת ליל כל הקדושים (Halloween witch). אבל לא תמיד היה כדאי לאישה להתחפש למכשפה, לא באירופה של סוף ימי הביניים (המאות ה-15-17).

בפרק 7 בספרו "עולם רדוף שדים – המדע כנר בעלטה (הוצאת ספרית מעריב, תרגום: עמנואל לוטם) כותב קארל סייגן: "ההתעסקות הכפייתית בשדים התקרבה לשיאה בבולה המפורסמת של האפיפיור אינוקנטיוס השמיני מ-1484 שהצהירה כי "גונב לאוזנינו אשר בני שני המינים אינם נמנעים מלבוא במגע עם מלאכי זדון, אינקובים וסוקובים, וכי בכשפיהם, בהשבעותיהם, בלחשיהם ובנחשיהם הם מחניקים, מכבים ומכלים לידות נשים."

וכן מעוללים אסונות רבים אחרים. הבולה הזאת של אינוקנטיוס פתחה מסע שיטתי של האשמות עינויים והוצאות להורג של "מכשפות" רבות מספור ברחבי אירופה. הן נמצאו אשמות במה שנקרא בפי אוגוסטינוס "התערבות חוטאת בעולם הלא-נראה". אף שהבולה דיברה בלשון שקולה על בני שני המינים הקורבנות – שלא במפתיע – היו נערות ונשים. במאות הבאות אימצו רבים ממנהיגי הפרוטסטנטים, חרף כל מחלוקותיהם עם הכנסיה הקתולית השקפות כמעט זהות. אפילו הומניסטים כמו דסידריוס ארסמוס ותומס מור האמינו במכשפות. "הכפירה בכישוף" אמר ג'ון וסלי, מייסד הכנסיה המתודיסטית, "שקולה כנגד כפירה בכתבי הקודש".

עוד תרצו  לקרוא באתר הידען?

בהמשך הפרק הוא מציין כי בבריטניה הועסקו מגלי מכשפות שנקראו גם 'דקרנים': לאה קיבלו פרס בעין יפה על כל נערה ואשה שהוצאה להורג הודות למאמצהים. לא היה להם שום תמריץ לנקוט זהירות בהאשמותיהם. בדרך כלל חיפשו הללו "סימני שטן" – צלקות או כתמי לידה או שומות שלא דיממו ולא הכאיבו כאשר נדקרו. אחיזת עיניים פשוטה עוררה בדרך כלל את הרושם שהסיכה חדרה עמוק לבשר המכשפה. אם לא נמצאו סימנים גלויים, היה די בסימנים בלתי נראים". דקרן אחד התודה על הגרדום, באמצע המאה ה-17, כי הביא למותן של יותר מ-220 נשים באנגליה ובסקוטלנד תמורת פרס שלעשרים שילינג לכל אחת.

בפרק 26 מוסיף סייגן כי: "במשפטי המכשפות לא הורשו הנאשמות להעלות לדוכן עדי הגנה, או להציג נסיבות מקלות. ומכל מקום, כמעט לא היה אפשר להציג אליבי משכנע בזכות המואשמות בכישוף: דיני הראיות היו מיוחדים במינם. לא אחת העיד בעל כי אשתו ישנה בזרועותיו בעמם הרגע שבו אמורה היתה לפזז עם השטן ב'שבת של מכפשות', אבל הארכיבישוף הסביר בסבלנות כי סוקובוס תפס את מקומה של רעייתו. אל לו לבעל להעלות בדעתו כי חושיו מסוגלים לגבור על כושר ההונאה של השטן. כיוון שכך, נידונו אותן צעירות יפהפיות לעלות על המוקד."

במשך מאות שנים עונו והומתו נשים בטיעונים שונים, עד שבסופו של דבר היו כמה מתנגדים אמיצי לב לציד המכשפות המטורף , וכן הודות להתפשטות הרדיפה אל חוגי המעמדות העליונים תוך סיכון מוסדות הקפיטליזם ההולכים וצומחים, וביחוד הודות להתפשטות רעיונות ההשכלה האירופית נפסקה לבסוף שריפת המכשפות. ההוצאה להורג האחרונה בגין כישוף בהולנד, ערש ההשכלה, היתה ב-1610, באנגליה ב-1648, באמריקה ב-1692, בצרפת ב-1745, בגרמניה ב-1775 ובפולין ב-1793. באיטליה הוסיפה האינקוויזיציה לדון אנשים למוות עד סוף המאה ה-18. הכנסיה הקתולית ביטלה את החקירה בעינויים רק ב-1815. המעוז האחרון של תמיכה בקיומן של מכשפות ובצורך הלענישן נמצא בכנסיות הנוצריות.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

5 תגובות

  1. בניגוד למיתוס הרווח – במדינות לא מעטות -גברים- שנחשדו בכישוף, היוו את מרבית המעונים והנרצחים:
    ממליץ לכן, להוסיף למאמר מידע מהויקיפדיה:

    החשש מפני מעשי כישוף לא היה מוגבל לנשים בלבד וגם גברים רבים אשר נחשדו בכישוף נשפטו, עונו והוצאו להורג. למרות האמונה המקובלת, בארצות מסוימות היו אלו גברים ולא נשים שהיוו את מרבית הנאשמים בכישוף.[3] למשל: באיסלנד, 92% מהנאשמים היו גברים,[4][5] ובאסטוניה 60% מהקרבנות היו גברים,[6][7] לרוב איכרים בגיל העמידה שעסקו ברפואה עממית. במשפטי הכישוף שנערכו במוסקבה, שני שלישים מהנאשמים היו גברים.[8] באיים הבריטיים גברים היוו כ60 אחוזים מהנאשמים בציד הכישוף,[9] ובאזור שווייץ היו גבוהים יותר ועמדו על כ80 אחוזים מהנאשמים.[9] בגרמניה גברים בעלי מעמד חברתי גבוה היו מוקד להאשמות, בהמשך בין השנים 1500–1650, היו אלו גברים צעירים שהיו בסיכון גבוה למצוא עצמם נאשמים בעוון כישוף.[9]

    בנוסף, אף על פי שברוב המקרים ילדים היו המאשימים ולא הנאשמים, גם ילדים עמדו למשפט לעיתים באשמת כישוף.[10] למשל: במשפטי וורצבורג בשנת 1629, ילדים היוו 60 אחוז מהנאשמים, ואף על פי שהמספר פחת ל17 אחוזים בהמשך אותה שנה.[11] מספר עשורים מאוחר יותר, בסוף שנות השישים של המאה ה-17, ילדים בשוודיה טענו באופן פומבי שמבוגרים לקחו אותם למפגש מכשפים. כתוצאה, 15 נערים מעל גיל 16 הוצאו להורג, וכ40 נערים צעירים יותר הולקו כעונש.[12]

    הערך המלא כאן:

    https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A6%D7%99%D7%93_%D7%9E%D7%9B%D7%A9%D7%A4%D7%95%D7%AA#%D7%90%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%A8_%D7%95%D7%94%D7%A8%D7%A9%D7%A2%D7%AA_%D7%9E%D7%9B%D7%A9%D7%A4%D7%95%D7%AA_%D7%95%D7%9E%D7%9B%D7%A9%D7%A4%D7%99%D7%9D

  2. בספר של ד״ר רצ׳ארד ברנדזן נטען כי הסיבה שהמכשפות היו בד״כ ציירות הייתה כי עדיין לא למדו את הקודים החברתיים.
    מכשפות היו בד״כ נערות צעירות שדיווחו לאדם הלא נכון על כדורי אש (כוכבי שביט) בשמי הלילה (סימן למוות ונפילת הממלכה), משם הדרך הייתה קצרה למוקד. הן לא שיקרו, אכן בליל אמש היה גשם אסטרואידים.

    כמובן שמבוגרים גם אם ראו כוכב נופל כבר ידעו את קוד השתיקה החברתי.

    המקור הוא בספר המומלץ-
    פיזיקה בדיונית או באנגלית pulp physics by Dr. R. Berendzen

  3. בפפואה ניוגיני זה קיים עד היום.סוציולוגים-אנטרופולוגים טוענים שחברתית .אוכלוסית הזכרים מרגישה חוסר ביטחון .עקב עירבוב שבטים ואוכלוסיות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן