וכפי שהבטחנו נגיע גם ל-LSD
“הרוב לעולם אינו צודק.” הנריק איבסן, 1828 – 1906
אחד מהאירועים הדרמטיים ביותר בתורה הוא סיפור המבול. לא שיש בו משהו חדש, בסך-הכל חזרה על התבנית הרגילה: בני-האדם השובבים מתפרעים על האדמה ואלוהים מתעצבן ומעניש אותם, כרגיל. הדרמטיות כאן נעוצה בגודל העונש – מבול המכסה את העולם כולו במים. רק לאחר שנה אלוהים תופס שבעצם, אין הרבה מה לעשות עם בני-האדם האלה, שכן “יצר לב האדם רע מנעוריו” ומבטיח שלא להביא שוב את המבול. מאז הוא מתרכז רק בעונשים קטנים יותר למין האנושי, כמו סדום ועמורה ואהוד ברק.
דומה שאין פרשה המייצגת יותר את רוע האדם, ממשפטי המכשפות בסאלם. במהלך המשפטים שנערכו לקראת סוף המאה ה- 17, נכלאו יותר ממאה בני-אדם חפים מפשע באשמת כישוף. תשעה-עשר מתוכם נתלו, ואחד נוסף הומת במעיכה תחת אבנים כבדות. כל זאת – בהסתמך על עדים אנושיים שדרבנו ועודדו זה את זו להפליל את הנאשמים בכישוף שחור. בנסיבות אלו, קשה להתנגד לקביעה התנ”כית הקדומה אודות לב האדם. אך לפני שלושים שנה הוצע רעיון כי גורם נוסף היה קשור בסיפור, והוא הוא האשם העיקרי במשפטי המכשפות. נבל זה אינו אדם, נטול לב, וגם אין סיכוי שילקה במוסר-כליות. זהו אורגניזם פשוט הרבה יותר: פטריית הארגוט.
משפטי המכשפות התחילו באופן תמים יחסית. בדצמבר 1691, בתו בת ה-9 של כומר הכפר לקתה במחלה משונה. היא סבלה מעוויתות בלתי-רצוניות וכואבות, חוותה התקפים בהם דיברה בג'יבריש ונהגה להזדחל מתחת לשולחנות ולכסאות ולעוות את פניה לכיוון באי-הבית. במהרה נדבקה במחלה גם בת-דודתה, ומשם התפשטה התופעה המוזרה לשש ילדות נוספות בגילאי 9 עד 17 בכפר סאלם. לאחר שלושה חודשים התקבלה מסקנה אחת על דעת הרופאים: הילדות סובלות ממתקפה של כישוף שחור. וכישוף שחור, כפי שכולם יודעים, מגיע ממכשפות. מכאן היתה הדרך קצרה עד להבנה שמכשפות אלמוניות מסתתרות בקרב הקהילה האדוקה של סאלם.
הצעד הראשון בדרך לחשיפת המכשפות היה פשוט להפליא, כבכל משפטי המכשפות בהסטוריה, ובמהלכו התבקשו הילדות להצביע על המכשפות שגרמו לתחלואיהן. לאחר התייעצות קצרה, החליטו החולות שמדובר בשלוש מתושבות הכפר, שכולן היו בעלות מעמד חברתי נמוך ביותר. אחת מהן היתה קבצנית, השנייה היתה מאוהבת במשרתה והשלישית היתה שפחה שחורה. כל השלוש נאסרו מיד והובאו לחקירה, שהתנהלה בסיוע כוח פיזי מתון, ויש הטוענים שגם מנופים וגלגיליות. ומכיוון שלא ניתן לקחת סיכון עם מכשפות, מיד עם תום החקירה הושלכו כל השלוש לכלא עד ליום המשפט.
למרות ששלוש המכשפות לא יכלו עוד להפעיל את השפעתן הרעה מקרוב על הילדות, התחלואים לא חלפו. שוב פנו בכירי הכפר לילדות, בתקווה שיזהו מכשפות נוספות, ואכן החולות נקבו בשמותיהן של שלוש נשים חדשות, שגם הן שהיו אחראיות למחלתן. הקורבנות הפעם הגיעו ממעמד גבוה יותר בחברה – שתיים מהן היו נשים מכובדות וחברות מלאות בקהילה, אך אחת מהן משכה את חרון החולות, בטענותיה שמכשפות אינן קיימות וכי הבנות משקרות כמעשה קונדס. הנאשמת השלישית היתה לא-אחרת מבתה בת ה- 4 של הקבצנית שנאסרה קודם לכן. לקורא התמים עשויה ההאשמה להיראות מפלצתית ומופרכת, אך יש לציין כי לאחר שנאסרה דורותי גוד הפעוטה בשלשלאות ברזל, הוחזקה בצינוק מטונף קרוב לשנה ונחקרה באינטנסיביות, הודתה לבסוף כי אכן אמה נהגה לקיים יחסי אישות עם השטן, וכי היא עצמה מחזיקה בנחש הנוהג למצוץ את דמה מפעם לפעם. הנחש אמנם לא אותר, אך החוקרים קיבלו את מילתה של המכשפה הצעירה, ואמה נשלחה לתלייה.
כיצד ניתן לפרש את המאורעות? חוקרים רבים ניסו להסביר את התנהגותן של הילדות כמעשה זיוף והתחזות. יתכן שבתו של הכומר אכן חלתה במחלה כלשהי לזמן קצר, אך כדרכם של ילדים הבינה כי היא יכולה לקבל תשומת-לב ואהבה באמצעות זיוף המשך המחלה. חברותיה הלכו בדרכה, ויצרו חבורה שלמה של חולות מדומות, המשתוקקות ליותר ויותר תשומת לב, בכל דרך אפשרית.
למרות שקשה בתחילה להאמין שאנשים יזייפו סימפטומים מעין אלה מרצון, ידועים 'רדופי-שדים' רבים מאנגליה של המאה ה- 16, שהתוודו כי זייפו את תחלואיהם כדי להשיג תשומת-לב, כסף או כוח. הסבר זה מקבל תוספת חיזוק מהעובדה שלפחות אחת מהילדות נתפסה בשקר גס: היא טענה כי אחת המכשפות תקפה אותה באמצעות סכין מטבח, והציגה את חודו השבור כראיה. למרבה המזל, אחד מתושבי הכפר נכח במשפט, והיה בעל האון המוסרי הנחוץ כדי לקום ולהעיד כי הסכין שלו במקור, וכי נשבר במהלך פעילות שגרתית במטבח. בית-המשפט נזף בילדה על הגזמתה, אך קיבל את העדות בכלליותה.
למרות שסביר להניח שחלק מהילדות אכן נהנו מתשומת הלב המוגברת, קשה לקבל את הטענה שכולן שיקרו מרצון. הסבר אחר הוא שהילדות המכושפות לא פעלו מתוך כוונה לזייף את תחלואיהן, אלא כתוצר של היסטריה המונית הולכת וגוברת. ככל שנמשכו המשפטים, הילדות הלכו והפנימו באורח לא-מודע שככל שיפגינו יותר תסמינים, כך יקבלו יותר תשומת לב ואהדה מבית-המשפט. סופו של משוב אכזרי זה הוא בסבלן של הילדות ובהוצאה להורג של בני-אדם חפים מפשע, שנאשמו על לא עוול בכפם.
כבר בפרקים הקודמים נוכחנו לדעת כי הגוף אינו נפרד מן הנפש, וכי המוח מושפע מכל גורם חיצוני החודר לגוף. והנה, לשני ההסברים האחרונים, המתבססים רובם ככולם על הפסיכולוגיה האנושית, הצטרף ב- 1976 הסבר שלישי שהתרכז בצד הפיזיולוגי – הגופני – של תחלואי הילדות. הסבר זה, שהתפרסם בכתב העת המדעי והיוקרתי Science, מכוון את האשמה להרעלה מפטרייה השכיחה עד ימינו אנו – פטריית הארגוט.
בדומה לפטריות רבות, גם פטרייה זו נוטה להדביק צמחים הגדלים בשדה. נבגיה מסוגלים להתפתח בעיקר בצמח השיפון, דגן הדומה לחיטה, אשר שימש בעבר כחלק מהתערובת הנהוגה להכנת לחם באנגליה ובמושבות באמריקה. נבגיה של הפטרייה נוחתים על גבעול השיפון, מתרבים ויוצרים רקמה לבנבנה במקום בו היו אמורים לשבת גרעיני הדגן המזינים. בשל גודלם של שדות הדגן, אוסף האיכר את הגרעינים הנגועים צד בצד עם הבריאים, והקמח המתקבל מטחינת הגרעינים מכיל גם את התרכובות הכימיות שפטריית הארגוט מייצרת.
חלק מהפטריות ראויות למאכל, ואף נחשבות לטעימות ומזינות. הארגוט אינו נמנה על שורותיהן. גוף הפטרייה מייצר כמות גדולה של מולקולות הנקראות ארגולינים (ergoline), הדומות במבנן לסם הפסיכודלי LSD. למעשה, נגזרות של תרכובות הפטרייה משמשות עד היום כמרכיב בסיסי בתרופות רבות המשפיעות על הגוף, וה- LSD עצמו נוצר לראשונה במעבדה כנגזרת של אחת מהמולקולות שנמצאו בארגוט.
האויב מבפנים ומבחוץ – כיצד פועלים הארגולינים?
בפרק האחרון הראנו כי האצטיל-כולין משמש כשליח עצבי בתוך הסינפסות, ובמיוחד באלו המקשרות בין העצבים לשרירים. אך הסינפסות אינן קיימות רק בין העצבים לשרירים. המוח הבוגר מכיל כמאה-מיליארד תאי עצבים, שכל אחד מהם שולח שלוחות ויוצר סינפסות עם אלפי תאי עצב אחרים. ההערכה כיום היא כי במוחו של אדם בוגר קיימות בסביבות ה- 100,000 מיליארד סינפסות, דרכן מתקשרים התאים זה עם זה.
ביער סבוך זה של עצבים וסינפסות, נפוצים במיוחד שני שליחים עצביים: הסרוטונין והדופמין. בדומה לאצטיל-כולין, גם השליחים העצביים הללו משוחררים מקצה אחד של הסינפסה, ומתחברים לקולטנים בקצה השני, המקבל את המסר העצבי. במקרה של האצטיל-כולין, המסר היה מועבר באמצעות פתיחת תעלות יונים והצטברות של יוני סידן בתוך התא המקבל, אך הסרוטונין והדופמין מעבירים את המסר באופן שונה. המולקולות משתחררות מקצה אחד של הסינפסה, נקשרות לקולטנים בקצה המקבל של הסינפסה, ובכך מתחילות תגובת שרשרת המביאה להפעלה או לדיכוי של התא המקבל את המסר. הקולטנים במקרה זה שייכים בדרך-כלל לקטגוריית ה- 'קולטנים G המצומדים' (G-coupled receptors).
קולטני G המצומדים זכו לשמם שלא בכדי. כאשר נקשרת אליהם המולקולה המפעילה מחוץ לתא, הם נעים על פני קרום התא, ומפעילים סוג של חלבונים המכונה 'חלבוני G'. חלבוני G הפעילים מסוגלים לקשור אליהם מולקולה קטנה הנקראת GTP, ומשמשת כמתג להפעלתם. כל עוד ה- GTP קשורה לחלבוני G, הם ממשיכים להעביר הלאה את האותות להפעלת התא. כדי למנוע מהתגובה להימשך לנצח, ה- GTP מתפרק תוך פרק זמן של שניות עד דקות, וחלבוני G מפסיקים להעביר את האות לתוך התא. מבחינה זו, חלבוני ה- G מתפקדים כשעוני עצר קטנים – הם קובעים, למעשה, את משך זמן התגובה.
המולקולות הקיימות בארגוט – הארגולינים – מסוגלות להיקשר לחלק מקולטני הדופמין והסרוטונין שבסינפסות, ולהפעיל אותם גם מבלי שתינתן הפקודה העצבית, ומבלי שישוגרו דופמין או סרוטונין לתוך חלל הסינפסה. מכיוון שהפטרייה מכילה תרכובות שונות רבות, וכל אחת מהן יכולה להפעיל רצפטורים שונים ביעילות שונה, המוח מוצף באותות חסרי משמעות ופשר.
הרב יהודה אשלג, בעל הסולם, טוען בפיוטיות כי לדעת המדענים, הגוף אינו אלא “מכונה חשמלית המתוקנת עם חוטים המתמשכים מהגוף אל המח… והכל מתנהל על ידי החוטים וגידים המתוקנים לזה…” לפי אותה הקבלה, ניתן לומר שבעקבות ההרעלה בארגולינים, המוח כבר אינו היחיד המושך בחוטים. תרכובות הארגולין מצרפות את סימניהן האקראיים והשרירותיים למסרים המתקבלים מהמוח. גורם זר מושך עתה בחוטים – והוא אינו יודע מה מניע מה בגוף, וגם לא אכפת לו.
מכיוון שההדבקה בפטרייה נפוצה בשדות שיפון, חלק לא מבוטל מהאוכלוסיה באירופה של ימי הביניים סבל מארגוטיזם – הרעלה מהפטרייה. תרכובות הארגולין היציבות ביותר היו מצטברות בגוף לאורך שנים, ומביאות למגוון של תופעות ותסמינים. צורה אחת של המחלה, הנפוצה באנשים בעלי מחסור בויטמין A, מכונה 'ארגוטיזם נמקי', וכשמה כן היא. במקרים אלו, התרכובות הארגוליניות משפיעות בעיקר על הסינפסות שבין העצבים והשרירים החלקים השולטים על קוטר כלי הדם, וגורמות לכיווצם עד כדי הפסקת זרימת הדם. הרקמות ההיקפיות – אצבעות הידיים והרגליים – הן אלו המושפעות בעיקר מההתכווצות המוגזמת. התאים ברקמות אינם מקבלים מספיק חמצן וחומרי מזון, התאים המורעבים מתים במהירות והאצבעות נמקות ונושרות.
למרות שהארגוטיזם הנמקי בוודאי לא יזכה בתואר חביב הקהל, יש שיאמרו שמחלה זו עדיפה על האפשרות האחרת. הצורה השנייה של ההרעלה מכונה 'ארגוטיזם עוויתי'. התסמינים הראשוניים תמימים יחסית וכוללים, כצפוי, עוויתות כואבות במיוחד.
הדמיון בין תסמיני הארגוטיזם העוויתי לבין המחלה שתקפה את בנות סאלם, הביאה להעלאת הטענה כי בנות הכפר סאלם סבלו מהרעלה קשה מפטריית הארגוט. לפי סברה זו, הילדות הרכות היו רגישות במיוחד להרעלה, וסבלו מעוויתות לפני יתר תושבי הכפר. כתוצאה מהשפעת החברה בה חיו סברו הילדות כי כושפו, ומשם המשיכה רכבת השדים במסלולה, וכבר בתחילת דרכה נאסרו שש נשים חפות מפשע, כתוצאה מחשדותיהן הראשוניים של הילדות.
לכאורה, היינו מצפים כי לאחר שכל אותן מכשפות מדומות נכלאו מאחורי סורג ובריח, יבוא קץ לתחלואי הילדות. רחוק מכך: עתה החלו החולות הצעירות לראות את רוחותיהן של מכשפות חדשות וישנות, שצבטו ונשכו בגופן ללא מנוח. כיצד ניתן ליישב קביעה זו עם ההרעלה בארגולינים?
כפי שכבר ראינו, לפחות אחת מהתרכובות בפטריית הארגוט הינה בעלת פעילות הדומה לזו של ה- LSD. מולקולה זו מכונה איזו-ארגין, או בשמה המדעי – lysergic acid amide (LSA). חומר זה ניחן בעשירית מיכולתו של הסם הפסיכודלי המכונה LSD – lysergic acid diethylamide. מולקולות הסם מסוגלות להיקשר לרוב קולטני G המצומדים, אליהם נקשרים גם הדופמין והסרוטונין, ולהפעילם. מכיוון שעיקר הקולטנים מסוג זה נמצאים בסינפסות במוח באמצעותן מתקשרים העצבים זה עם זה, אין פלא שה- LSD גורם לשיבוש דעת קשה ולהזיות. על אף שהאיזו-ארגין אינה נקשרת לקולטנים באותה יעילות של LSD, בכמויות גדולות היא יכולה להביא להשפעה דומה לזו של LSD. מסיבה זו, אנשים הבולעים כמויות גדולות של החומר נופלים קורבן לשלב השני של ארגוטיזם עוויתי, המדמה טריפ רע של LSD: הזיות, פחד ופסיכוזה. תסמינים אלו היו קיימים, ללא ספק, בילדות החולות מסאלם.
יצר לב האדם או הפטרייה?
למרות שתיאוריית ההרעלה יכולה להסביר כיצד לוקה עיירה שלמה בסוג של טירוף המוני, היא אינה מקובלת כיום על הקהילה המדעית. למעשה, שנה בלבד לאחר שהתפרסמה התיאוריה בכתב-העת Science, קיבלו עורכי המגזין מאמר חדש מצמד היסטוריונים, ספאנוס וגוטלייב, שהפריך אחת לאחת את טענותיה של הוגת התיאוריה המקורית, לינדה קאפוראל. את עיקר טענותיהם ביססו המפריכים על דוגמאות ממשפטי המכשפות עצמם.
הטירוף בסאלם נמשך שנה שלמה, במהלכה נאסרו 150 מבני הכפר והעיירה סאלם שנחשדו בכישוף. המשפטים התנהלו בנוכחותן של הילדות המאשימות ובהשתתפותן הפעילה, שחרצה את דינם של נאשמים רבים. כדוגמא לכך ניתן להביא את המקרה של שרה גוד – אחת מהנאשמות הראשונות בכישוף, שבתה הפעוטה הפלילה אותה לאחר שהות ארוכה בכלא.
לאורך המשפט העידו טובי האזרחים בסאלם כי ראו את גוד מתעופפת בשמיים על מטאטא. בעלה בכבודו ובעצמו העיד כי היא נושאת עליה את חותם השטן תחת כתפה, בדמותה של נקודת חן כעורה במיוחד. אפילו דורותי בת הארבע הודתה כי אמה עסקה בכישוף ונאפה בשעות הפנאי עם השטן בכבודו ובעצמו. למשפט הוזמנו גם תושבי הכפר שסילקו את מקבצת הנדבות מסף ביתם, וסיפרו בשמחה לאיד כיצד היתה שרה גוד מתרחקת מהמקום, כשהיא ממלמלת קללות בחריפות מתחת לאפה. שרה התנגדה בתוקף, וטענה כי לא קיללה אלא ציטטה את עשרת הדיברות. אך בעת המשפט, למבוכתה, לא ידעה לצטט אפילו אחת מהן.
בהתחשב בכל העדויות שנגדה, סביר להניח כי כבר כשהוכנסה שרה גוד דרך דלתותיו של בית המשפט למכשפות בעיירה סאלם, היא ידעה שדינה נגזר. אך המכה האחרונה הוטחה עליה כאשר, עם כניסתה לאולם, החלו הילדות המכושפות לסבול מעוויתות ולהתייפח מכאב, כמו גרמה להם נוכחותה לכאב פיזי. על אף יכולתו של הארגוטיזם העוויתי לגרום לכאבים קשים, הוא אינו תלוי בנוכחותם של אנשים אחרים.
מרתה קורי, אשה גאה שהיתה אחד מיסודות הקהילה בכפר סאלם, הואשמה אף היא על-ידי הילדות בכישוף. בזמן המשפט ביקשה קורי מבית המשפט שלא להתחשב בעדותן של הילדות ההיסטריות, אך עוד בזמן שדיברה, החלו הילדות לחקות את תנועות ידיה וראשה, כאילו היו בובות הקשורות אליה בחוטים. זו היתה הוכחה ניצחת עבור השופטים, שגזרו את דינה לתלייה. גם כאן ברור כי הילדות פעלו בזדון, גם אם שלא במודע, וכי לתרכובות הפטרייתיות אין יד בהתנהגותן.
תופעות אלו חזרו על עצמן ברבים מהמשפטים והן מראות כי גם אם לקו הילדות בארגוטיזם עוויתי, הוא אינו יכול להיות אחראי למכלול ההתנהגויות והתסמינים שהפגינו. מעבר לכך, ספאנוס וגוטלייב טענו כי אילו אכן היתה הרעלת ארגוט באחד מהבתים בסאלם, הרי שכל תושבי הבית היו צריכים ללקות במחלה, ולא רק אדם אחד או שניים. מחקרים קודמים שנערכו על ההרעלות בארגוט מראים כי לרוב היו כל בני-הבית לוקים במחלה. למעשה, נטייה זו היתה כה מובהקת עד שבמשך שנים ארוכות נחשבה הארגוטיזם למחלה מדבקת. ועם כל זאת, לא נראה שתושבים אחרים מלבד הילדות נפגעו מהמחלה ההיפותטית.
מהו פסק הדין הסופי? האם פעלו הילדות ה- 'מכושפות' מתוך זדון, היסטריה, הרעלת ארגוט או מתוך שילוב של כל הגורמים גם יחד? כנראה שלעולם לא נוכל לקבל תשובה סופית, ודאית ומוחלטת. התשובה שנגבש חייבת להסתמך על ההסטוריה הידועה לנו, וזו מראה כי משפטי מכשפות התקיימו לאורך כל ההסטוריה האנושית, באותה תבנית ידועה לשמצה: תחילה הואשמו הדחויים חברתית, ואט-אט החלו ההאשמות להצטבר, עד שגם טובי ובכירי האזרחים מצאו את עצמם מואשמים בכישוף. בשלב זה היו השופטים והסובבים מתחילים להיות זהירים יותר והיו מבטלים רבות מהאשמות. תופעה זהה התקיימה במשפטי המכשפות בסאלם. כבני-אדם, אנו מתפתים להאשים את הפטרייה שעיוותה את דרכי חשיבתנו. אנו רוצים להאמין כי אין יצר לבנו רע מנעוריו, ותולים את האשם בגורמים חיצוניים. אך כאשר אין הוכחות של ממש לאותם גורמים חיצוניים, עלינו להישיר מבט נכחה ולהכיר בצללים האפלים הקיימים בנפשנו מאז ומעולם.
בני-אדם אנו, ובמוחותינו מתנהל תמיד המאבק בין היחיד לחברה ובין הרגש וההגיון. משפטי סאלם מראים מה התוצאה, כאשר משליך האדם את ההגיון לצד ופועל על סמך הרגש בלבד. מן הראוי שנביט בהסטוריה הקודרת בעיניים פקוחות, ונדע להפיק את הלקחים הראויים.
לפרקים הקודמים
הפרק הראשון בסדרה: חשמל, עצבים והאתנו-ביולוגיה של הזומבים
לפרק השני: כשהגוף תוקף את הנפש: המיאלין והטרשת הנפוצה
הפרק השלישי: הרופא הקטלני ביותר במאה ה-20
45 תגובות
לילה:
אינני בטוח שהמחלוקת בינינו כה גדולה.
אני התקוממתי נגד האשמתך את ההיגיון בתופעות כמו הנאציזם ובכך לא התכוונתי לזלזל בחשיבותו של הרגש.
לדעתי ההיגיון לא אשם בעניין.
מה שכן אשם בעניין הוא קבלה של אמונות שווא באופן בלתי ביקורתי.
אני חושב שאינך מבקרת באתר לעתים תכופות כי אילו עשית זאת היית בוודאי נתקלת בדעתי על מקור המונחים "טוב" ו"רע" – מונחים שלמרות שדתות שונות מנסות לנכס לעצמן ולתת להם גוון אבסולוטי ואובייקטיבי – אני תמיד טוען שהם בראש וראשונה מונחים סובייקטיביים, מחד, ותוצרי האבולוציה, מאידך.
השילוב הזה של תחושה סובייקטיבית שהיא תוצר של האבולוציה הוא מעניין כי הוא מאפשר לנו (כתוצרים של אותו תהליך אבולוציוני) להגיע להסכמות שחורגות מעבר לסובייקט – כלומר – מדובר בתחושות סובייקטיביות שהמציאות האובייקטיבית היא שהן משותפות במידה רבה לכל בני האדם.
בני האדם הם יצורים חושבים ולכן הם יכולים לגזור באמצעות ההיגיון את השלכות מעשיהם גם בתחומים הנוגעים לתחושת המוסר.
זה מאפשר לנו להרחיב את הגדרת המוסר שלנו מעבר למה שהאבולוציה הספיקה לטבוע בנו אבל זה יכול לעבוד טוב רק אם ניטיב להתבונן פנימה ונבין מהן הנחות היסוד המשותפות לרובנו בתחום המוסר.
הרס ההתבוננות הפנימית הזאת הוא אחת מתוצאותיהן הטראגיות של הדתות שבמקום לשלוח את האדם לחפש בנפשו מכתיבות לו מה"טוב" ומה"רע" תוך שיתוק המוסר הטבעי שלו.
מכיוון שמונחי ה"טוב" וה"רע" האלו נגזרו מתוך רצונם של אנשים מסוימים לשלוט באחרים וגם ממצב של חברה שעדיין לא התפתחה כמו החברה בת זמננו ואותן "הרחבות מוסר באמצעות ההיגיון" עליהן דיברתי עוד לא התפתחו בה במידה מספקת – יוצרות הדתות מערכת שגויה של הנחות יסוד – לא רק בתחום האמת אובייקטיבית על העולם – אלא גם בתחום תחושת המוסר הפנימית (אותה הן מעקרות ומחליפות).
הנאציזם – במובן זה – היה דת לכל דבר ועניין.
לו היו אנשים מפעילים מחשבה ביקורתית בכל תחומי חייהם – לא היו עוד מלחמות ולא שנאה. כל אלה נובעים – כאמור – מהכתבה בלתי אחראית של טענות שווא על ידי דתות למיניהן.
טוב נראה כי בינינו מחלוקת מיכאל. התפיסה שלי אחרת. אני חושבת ששנאה היא רגש רגעי. והשנאה שאתה מדבר עליה היא משהו שחורג מתחום הרגש, היא דבר שמזינים ובונים באמצעות החדרת אופני חשיבה ‘וידע’. אין ידע אובייקטיבי כמעט, וגם אם כן הוא אינו נוגע לתחום המוסר, ואת הנחות היסוד אנו בודקים לפי עולם המושגים והערכים שלנו, כך שתמיד נמצא במעין מעגל שכזה. הפילוסופיה כבר בתחילת המאה שעברה הגיעה למסקנות אלו. (אפילו הפיזיקה כבר אינה מחוסנת מהשפעת הצופה כפי שמראה תורת הקוונטים). זו הבעיה שלנו, אף שאולי זה גם מקור העושר שלנו – לולא השימוש לרעה בתורות ורעיונות למיניהם, היינו מוצאים עצמנו בעולם פלורליסטי שכולו טוב.
בכל אופן אני מאמינה גם ברגש. אני מאמינה שאדם צריך להתכוון בחייו להגדיל את רגש החמלה והאהבה שלו לעולם ולברואיו וכלפי עצמו. אני מאמינה שהתכוונות זו גם אם אינה מושגת לגמרי רגשית עשויה לסייע לו להיות אדם טוב ומאושר. מה ההיגיון שבכך? תוכל לתפור סיפור הגיוני, אך באותו אופן תוכל לבטל התכוונות כזו באמצעות טיעונים הגיוניים שידגישו את הקושי לשרוד בעולם הזה ויעודדו אותך דווקא לחיות חיים אגואיסטים וסגורים.
אינני מאמינה שצריך לאבד את העיניים הביקורתיות אף לרגע, אך עובדה היסטורית היא שההיגיון לא הספיק מעולם, הוא לא היווה מחסום בפני עוולות ואלו היו נחלתם של אנשי היגיון רבים.
כול טוב.
בסופו של דבר נמצא מכנה משותף בין מחשבתך ומחשבתי. אך אתה תאחז במושגים שלך כמדריכים ואני בשלי. גם המחשבות שלי מעוגנות בתחום החשיבה הביקורתית.
ההיגיון הוא אכן היכולת לחשוב ולהסיק מסקנות.
כשמסיקים מסקנות באופן הגיוני ***לא ניתן*** להכפיפן לכל אינטרס כיוון שהן עולות בעל כורחנו מתוך הנחות היסוד וחוקי ההיגיון.
מכיוון שחוקי ההיגיון הם קבועים – הדרך היחידה בה ניתן להשפיע על המסקנות היא שינוי הנחות היסוד.
הנחות היסוד חייבות, לכן, להיבדק באופן ביקורתי ולעולם אין לקבלן כתורה מסיני.
זוועות הנאציזם אינן קשורות להיגיון בשום אופן.
הנאציזם מתבסס על הנחות יסוד שגויות שהתקבלו כאמונה ללא ביקורת – ממש כמו שאר הדתות.
כתבת "אני איני מאמינה ברגש של שנאה כלפי קבוצה מסויימת ששולט במיליוני אנשים ומוליד את הסיוט הבלתי יאמן הזה שאנו קוראים שואה" למרות שברור שכזה רגש שלט בגרמנים בזמן השואה והוא עדיין שולט במיליוני אנטישמים בימינו.
רגש דומה מפעפע במיליארדי מוסלמים.
אם כבר בוחרים להאמין במשהו – עדיף שהוא יהיה מבוסס במציאות.
רק ההיגיון והמחשבה הביקורתית עשויים להציל את העולם מן החשכה הזאת אבל הדוגמות של אוכלוסיות אלו ידעו לחסן את מוחותיהן היטב מפני החשיבה הביקורתית וההגיונית.
חבל שהן מקבלות גיבוי גם מאנשים שלא נשבו בהן כתינוקות.
המלצה: http://techedu.huji.ac.il/techedu/brain/insanity.html
“–>בני אדם אנו, ובמוחותינו מתנהל תמיד המאבק בין היחיד לחברה ובין הרגש וההגיון. —->משפטי סאלם מראים מה התוצאה, כאשר משליך האדם את ההגיון לצד ופועל על סמך הרגש בלבד.”
אני דווקא קראתי את המאמר. בגלל זה עצבן אותי הסיכום שלך רועי. ‘שנאת האחר’ אצלי היא כותרת לסיסטמיות של הצגת האחר כחריג נחות ומסוכן. זה ההיגיון דווקא שמשמש את המערכות האלו של כינון זהויות והירככיות, מרכז ושוליים. האינטרסים הם כרגיל, הון וכוח. כולנו מכירים את זה, בקטן לפחות. רגשות משמשים בעניין. אך היגיון הוא הכלי המרכזי לפיתוחם של רעיונות ולהפעלת הרגשות. שלא תחשבו שאני נגד ההיגיון. לאבד את הדרך אפשר כך או אחרת.
מהו ההיגיון אם לא היכולת לחשוב ולהסיק מסקנות? הוא תמיד כפוף לאינטרסים. אפשר גם להכפיף אותו למגבלות. כאשר הגבול אינו רגש האמפתיה כלפי בני אדם – משהו שאפשר לייצר כידוע לנו – אפשרי גם לרקום בעזרת ההגיון תוכניות, מדע, חינוך, אמונות, אומנות ועוד פרקטיקות שהינן שטניות. כולנו יודעים עד כמה מקובל היה לתפוס את ילידי המזרח, אפריקה ומדינות ערב כנחותים. דבר זה השתמע כהגיוני למרבית אנשי המערב משך מאות רבות בשנים, ועוד ניתן למצאו בימינו. בעבר תפיסה זו כיכבה במדעי האנתרופולוגיה, הרפואה, הרוח, הפסיכולוגיה, הסוציולגיה, המדינה ואחרים בבירור.
תודה על ההתייחסות שלכם רועי ומיכאל, אבל הן אינן רציניות. מצטערת מיכאל שאני מערערת על אמונותך. אני איני מאמינה ברגש של שנאה כלפי קבוצה מסויימת ששולט במיליוני אנשים ומוליד את הסיוט הבלתי יאמן הזה שאנו קוראים שואה. ההגיון-רגש שלי אומר שנאציזם הוא הקצנה של המצב שאנו חיים בו. מצבנו אינו טוב והקצנה שלו תוליד ומולידה תופעות דומות לנאציזם, בקרבנו ובקרב אחרים. הן ההיגיון והן הרגש שלנו חולים. המלחמה לדעתי אינה בין רגש והיגיון, יחיד וחברה כפי שמציע רועי, אלא בינינו לבין האחרות, וזו מתחוללת הן בתוכנו – גם ביחס שלנו עצמנו לאחרות שלנו – והן בחוץ, במערכת יחסים של הזנה תמידית.
ההפרדה של רועי היא קונבנציה של הבניית זהות האחר. ממש כמו נשיות-גבריות. נחשו מה מקביל לרגש ומה להיגיון? ואיזה שדה משמעות ביכר רועי??? קונבנציות.
מקווה שהפעם הבהרתי את טענתי.
“יש לי חלום שארבעת ילדיי יחיו יום אחד באומה בה הם לא יישפטו על פי צבע עורם אלא על פי טיב אישיותם”
איזה קישקוש!
לטעון שהנאציזם נבע מהיגיון ניתן רק מתוך רוע הנובע מטמטום.
לילה,
יפה אמרת, שתיזת הפטריה אינה משכנעת, וכי מדובר בגזעות ובשנאת האחר. אם תקראי את המאמר שוב, בוודאי תשימי לב שגם אני כתבתי את אותו הדבר.
חג שמח,
רועי.
——————
הבלוג החדש שלי – מדע אחר
בנוגע לסיומו של המאמר: “בני-אדם אנו, ובמוחותינו מתנהל תמיד המאבק בין היחיד לחברה ובין הרגש וההגיון. משפטי סאלם מראים מה התוצאה, כאשר משליך האדם את ההגיון לצד ופועל על סמך הרגש בלבד. מן הראוי שנביט בהסטוריה הקודרת בעיניים פקוחות, ונדע להפיק את הלקחים הראויים.:
כמה מוזר לי(תמוה לשכלי) ומרגיז (לרגשי) שמבחינים עוד כך, יחיד/חברה, רגש/היגיון…. האם לא התעייפתם כבר מהדיכוטומיות המלאכותיות האלו? הרי המציאות כל יום מעמידה בפניכם ראיות לכך שאלו אינם נפרדים, ויותר מכך, היא מציבה אינספור ראיות לכך שהרגש לעתים הוא זה המתעלה על ההיגיון ומוליך למוסריות וסובלנות. וכך גם יחיד/חברה… ולרגע אל תחשוב שאינני ביקורתית כלפי החברה, להיפך, הפיצול הנפשי הזה שאתה מבטא הוא יסוד שהנחילה לך החברה. אנו העולם, אומר קרישנה מורטי, אם נזקקים אנו לעצים גדולים, יענו הוירוס בתוכנו, ואנו ממשיכים להנחילו.
הרב ברוך אשלג, בעל הסולם, אומר שאם היחיד חוטא או נפגע, כי אז החברה היתה זו שכשלה, היא אחראית לו. כאשר החברה חוטאת, גם אז החברה אחראית. זאת אומרת, אין פה אחד כנגד השני, אלא כשל משתמשך בערבות, באחריות.
ובנוסף, תיזת הפטרייה אינה משכנעת בעליל. עיירה שלמה נכנסה לסרט – סבבה. אבל דווקא לסרט רע? האם היית אי פעם באירוע שבו רחשו אנשים סמים? נראה שלא – מי שחווה טריפ רע אלו יחידים, ואותו המון מסוכן (החברה), דווקא אינו נדבק בטריפ הרע. האנשים מחפשים בסמים חיבור לחיים לא לטריפים רעים. המועדים הם בצד, דואגים להם בדרך כלל, אך גם זורמים הלאה. אין הזדהות שלילית. בשביל להסביר תופעה של רוע, צריך דווקא יותר הגיון כמו שהראו הנאצים, לא סמים, ודחיקה די גדולה של הרגשות האנושיים כלפי כל סוגי בני האדם, מיטוט משוכלל של הקונבנציה הזו באמצעות הזרה תקשורתית אינטנסיבית, מה שנקרא שטיפות מוח ואיומים. נורמליזציה של הרוע – זה לא מושג על ידי סמים. (ממליצה לקרוא את הבנאליות של הרוע, חנה ארנדט).
כדי להסביר את סאלם צריך ללכת לשנאת האחר/הזולת – לא הרגש הרגעי – אלא הסיסטמה – זו המציגה את האחרים, החולים, המשוגעים, השונים, (כמובן כמובן, בני הגזעים, הדתות והתפיסות האחרים למיניהם – שחורים, יהודים, ערבים, מכשפות וכו’) כנחותים, אימפולסיביים…….
מכיר את הסיפור הזה – מדוע האחר מזוהה בדפוס הגזעני כרגשן חסר מעצורים, חסר היגיון, ולבטח לא בעלי כישורי חיברות, או להיפך כבן לחברה כזו וכזו- סדומית נאמר
מה רוצה אני לומר? במידה מסוימת אתה עצמך עדיין חלק מן הדפוס המפוצל-המפצל המכוער הזה שאיפשר את סאלם. לבטח גם אני. ניטשה אמר שכולנו גזענים…. הוירוס 🙂
הפוסט ישן למדי, במושגים של ימינו, אז יתכן שקיבלת את הדוקטורט שלך בננו טכנולוגיה. מקווה שביום מן הימים תשכול מעט מהגיונותיך ותשקול לדקטר במרחב אחר, זה של הרגש, המוסר, הביקורת (קצת קריאה פוסט קולוניאליסטית ביקורתית, כזו המדגישה את השפה והדיכוטומיות השורצות בה – לא לפחד – תסייע לך), ואולי איזו צלילה למרחב הפטרייתי שאינו מוביל להזיות (סימון לחוויה שאיננו מבינים) אלא מסיר את המחיצה, הופך היגיון ורגש, מחשבה ועולם לאחד, מעניק לנו הצצה אחרת במציאות, הוויה, במרחב נעדר פיצול נפשי כזה שהיטבת לבטא. או בודהיזם המזהה רגש ומחשבה – זמן…… לבטח לך יש זמן לתקן את עצמך, אם לא את העולם. קודם תקן עצמך אחר כך תבקש להשפיע..
בהצלחה רועי,
הילכות כשפים כהילכות שבת. ומהי השבת? כולה נועדה לחירות. חירותו של מי? של הזולת!!!
הוגין:
אינני מכיר הרבה אנשים שיחזרו לקרוא תגובות שקראו בעבר וזיהו אותן כמעליבות וריקות מתוכן.
הוגין,
אני מאמין שאת תגובותייך לא משנה באיזה גיל אקרא אותם אני עדיין אשייך אותם בראשי לאותה קטגוריה
וכמובן הקונוטציה שלעולם תחרט בראשי: bla bla. ba bka bka bla
אז תנו לי להפרד מכל אותם שפורשים לחופשת פסח, שתהנו וחג שמח!
blaaadios!!!!
מיכאל:
משהו למחשבה:
האם ספר שקוראים בגיל 10 ושבים לפתע לקרוא אותו לדוגמא בגיל 50 ,נקרא ומובן באותה רמת חוויה והבנה שהייתה לפני?לחיים יש דינמיקות ודרגות עולות ויורדות של תובנות בהתאם לפתיחות ,התנגדות פנימית,מיתאם,צורך ומצבי הרוח והחוייה הנלויים לכך.לזה קוראים :’ימים יגידו’..
כלומר:ערך תעצומות הזמן.
כך גם לכל הנאמר והנכתב גם כאן ,בין היתר.
חג שמח לכולם.
אם בחופשות עסקינן, הריני להודיעכם שבמהלך הפסח בכוונתי להיות בטיול אופניים בפורטוגל.
אם מישהו רוצה לראות בזה חופשה ממני אני כבר רוצה לצנן את התלהבותו ולומר שאם אחזור משם בשלום בכוונתי לנסות להשלים את שהחסרתי 🙂
רבותי המכובדים:
למרות פרשנותו המיוחדת של נעם לתגובותי היום,לא ראיתי בשום תגובה מצדכם ירידה עלי,ואם הייתה הלצה ,מענה ענייני ועוד כוונות נסתרות שבין השיטין ,קיבלתי אותם באותה נימה והלצה שנכתבה.
האם ציינתי את תאריך ‘חופשתי’?כל בר-דעת מבין שלפני חופשת פסח עושים גם סוג של נקיון וסדר ענייני- כללי, וגם ‘מחשבתי’ בימים שלפני,בתקווה שגם ברוח טובה.
אז,נא ללמוד לקרוא לפני שמפרשים הכל באופן לא מדוייק במיוחד.
אך עם קצת מזל טוב מוסף:)אחזור אחרי החג מאושרת באשר אהייה..אולי אליכם ,אולי בלעדיכם,ואלוהים והלא נודע פתוח,,לכל הרוחות והימים הבאים.
נעם:
ערוך את רשימת כל האנשים שהינך מדבר ‘בשמם’:למען התיעוד כמובן.
רבותי המכובדים,
ניראה לי שהירידות שלכם על הוגין מעכבות את יציאתה לחופשה, דבר שאף אחד לכאן לא מעוניין שיקרה.
עם קצת מזל, היא תחזור מאושרת מהחופשה ותשכח את האתר שלנו.
אורן:
יש הבדל עצום.
את דברי הוגין אין מבינים מפני שהם חסרי מובן.
הוגין לא הבינה את דברי כי היא חסרת מבין (כן, אני יודע שיכולתי לכתוב חסרת בינה אבל זה היה מעליב יותר ומשחק המילים היה פחות מוצלח).
הוגין:
אמרת שמכיוון שהדברים שכל אחד מאתנו אמר נמצאים באתר, ימים יגידו אם מה שכתבתי נכון.
מכיוון שהדברים כבר נמצאים באתר ומה שכתבתי מתייחס לעבר, הסברתי לך שאין כל צורך לחכות שיעברו ימים נוספים ושאותם ימים שיש להם בכלל מה לומר בעניין אמרו את דברם.
למעשה, בתגובה 24, פשוט סיכמתי את דבריהם (דברי הימים).
חח,
הוגין – את רוצה להגיד שאת לא מבינה את מיכאל?! מי האמין ויגיע היום… היפוכי יוצרות
???
הוגין:
מכיוון שהדברים כבר כתובים – הימים כבר אמרו.
מילותייך באתר רשומות,כן גם תמצית דברי וימים יגידו.
הוגין:
כדי לא לריב אתי צריך, בתור התחלה – לא לשקר.
אני לא קיללתי איש באתר.
את יודעת את פירוש המילה קללה?
לדעתי (וגם סטטיסטיקת התגובות פה מעידה) איש לא נפגע מדברי שלא בצדק.
נפגעו מהן רק אנשים שפעלו בחוסר תום לב.
במקרים הבודדים בהם הגבתי בצורה תוקפנית בגלל שלא הבנתי את דברי האדם שלדבריו הגבתי – התנצלתי.
אין לי גם ספק שרבים מאד הרוויחו רווח ניכר מתגובותי.
כל זאת, בניגוד גמור לתגובותייך הפוגעות בכל קוראיהן ואינן מלמדות איש כלום.
מיכאל:
בלי לריב לשם שינוי.
אך מילא המחשת’קללה’ שנמחוקה בחסד, של מי? אך מה בדבר כל קללותייך המכשפיות באתר כלפי רבים אחרים וטובים שחלפו פה ומי יודע היכן ומה קרה להם ואיתם ,כי עלומים הם גם מהאתר לאחרונה,שלא לדבר על אלה שרק קראו ונפגעו בדרך זו או אחרת שלא היו בשלים ובוגרים דיים (מתחת לגיל 16ואולי יותר) בכדי לעכל את השפעות ‘מילותייך החזקות’?
בוא נדבר על זה במתינות,ולו למען ה’סדר הטוב’ במוח שלנו בשלב זה.
רק יש לציין שמטעם המדע מעולם לא שרפו מכשפות, רק בשם אמונה אחרת…
נעם ואורן:
בכל זאת הרווחנו משהו מהסיפור עם הוגין.
כרגע כבר יש לנו הוכחה ניצחת לכך שקיללתן של מכשפות אינה עובדת (לפחות כאשר מנהל האתר מוחק אותה) ולכן אין טעם לשרוף אותן.
אני אשקר אם אני לא אומר שאני זקוק לחופש של הוגין יותר ממנה (למרות שאני די בטוח שאנשים ריבו איתי על התואר הנכסף)
הוגין,
צאי כבר לחופש, ברור לכל שאת זקוקה לו.
וכשאת חוזרת, מצאי לך בבקשה אתר אחר להתחרפן בו.
לאחר שתתבגרי, נאמר כשתגיעי לגיל 16 לפחות, נסי פעם נוספת להיכנס לאתר הידען, אבל בזהירות.
הוגין:
לא ברור לי על מה קצפת.
דברי בתגובה 2 משמעותיים לא פחות מדברייך בתגובה אחת.
למעשה הם משמעותיים מהם בהרבה כי הם גם מציינים מה שכחת לרשום וגם מביעים את דעתי על מה שרשמת וזאת בשעה שדברייך אינם אומרים כלום.
אוקיי,סיווגים:
אורן,אתה אכן ‘נבחרת’ במימונו של מ.כמובן ותא ‘הצבוע’ יחכה לך,,אין צורך להטיף ריר יתר על המידה בטרם ‘עת’. מה לעשות?טרם נמצאו הנבלות הראויות לטעמך,ואם כן טרם הגיע זמנם וזמנך,תתאזר בסבלנות של תן-מיילל בינתיים.
את מחשבותי לעולם לא תבין.למצער או לא ,ישתגבו המה מבינתך(ולא מחוסר נסיון כנותי,אלא מחוסר תמימותך ושחיתות מוחך,שדבק גם בי כלפיך ובהתאם(תוצר ‘גל השראתי’,,)
אנחנו כבר יודעים מי תהיה הדמות האקצנטרית המעצבנת שלא מראה מבריקות מיוחדת, אבל בהחלט מרגישה את עצמה מעל כולם… שלא אכפת לה לעשות הכול כדי להרגיש מאושרת ומסופקת מהחיים על חשבון "לדפוק" אחרים.
ואני אומר את זה בלא שראיתי פרק אחד מהתוכנית המדוברת, אבל אני מנחש שתמיד יש דמות כזאת בתוכנית ריאליטי
רועי,
אתה כותב בצורה מתוחכמת מידי – היא חשבה שזו היתה מחמאה…
רועי,רעיון מבריק:)אלא שכמה שיכלולים קטנים אולי ירתקו יותר:
למשל:בית ‘הידענים’ יוחלף וייושב על ידי ‘הנבחרים’בספארי או אולי בגן החיות התנכ”י הישן ברוממה-ירושלים.
והאח הנסתר,יהיו כמה ילדים חמודים וקטנים,כמובן(מאחורי הקלעים)שוחרי מציצנות וליצנות טבעית ,שיקרקסו את נבחרי הידען,,אולי גם יעבירו אותם אילוף,וחניכות רצינית בהתאם.
אגב, לעניין תכנית ‘האח הגדול’ התיידעתי מכאן(עקב הכתבה),והספיקו לי 3 ימים אחרונים של הפעם הקודמת להבין במה מדובר.(בלי לזלזל בנושא הדגל”תסתמי”..בלי שמות).
סיווגים,בהמשך,,
יפה מאד אח שלו.
ביום בו תיפתח תכנית הטלוויזיה – ‘האח הגדול – הידען’, בכיכוב המגיבים הנכבדים, היא תזכה לרייטינג מאד גבוה.
——————
בואו לבקר בבלוג המדע החדש – מדע אחר
אבי,
תודה על (המחיקה ,כמעשה המתקת הדין- ו’זיכוי הרבים’,בלשוני הארכנית'(ממינוחי נעם).
אך הייתי מציעה למיכאל ר.לשעבר,בשל חובתו האדירה ונזקי מילותיו לקהל מבקרי אתרך בשרשרת (נוסח-אפקט ‘שליט’)והשגורים באתרך בניצוחו ,לפחות ל’תרגם’ את ה’ערכים’ שרשם בתגובה 2 ולתרום אותם הלכה למעשה כספית לאתרך, על מנת שלפחות יהיה ‘שכר כספי כלשהו’ לעמלנותך בפרך תחת העסקתו אותך וגרימת הנזקים שבסופו של דבר חוזרים במשוב לאתרך ומי יודע לאן עוד,,.
מה שקורה לכל מאמר שכותבו מגזים בסוגי מילים כאלו ואחרים.
אבי,
מה קרה למאמר הנפלא של הוגין, רצוף פנינות לשון ומחמאות, לי ולמיכאל, שהמחיש בצורה מרתקת כל כך את יכולותיה האינטלקטואליות?
המאמר הזה הזכיר לי (משום מה…) את הקטע של צייד המכשפות ממונטי פייטון –
http://www.youtube.com/watch?v=zrzMhU_4m-g
לננו תא אפור:
נעם מבקש הוכחות איך וכיצד דברים פועלים,לא נותרה לי ברירה אלא להמחיש הלכה ,מילה,למעשה איך וכיצד אנו גם יוצרים את ‘השפעתנו’ על הביו-כימיה במוחינו ,גופינו,ורוחינו(אורחות חיינו).
העזר גם ב’ננו-תא אפור’ שלך ‘רעיונית ווירטואלית’ על מנת להתנחם ולנחם בתוך עצמי.תודה.
חג שמח.
ופסח מפליג ומופלא.
לרועי : תודה על הסקירה ההיסטורית והמדעית המאלפת – שכללה מישהו מבדח בשם “ברק”. תודה.
להוגין וכו’ – אני שמח שאת בריאה ובמלוא חושייך הבראשיתיים. התגעגעתי קשות !
אני קורא אותך – סימן שאני חי.
ולנעם : זה עולה שלושים גרוש.
הוגין,
קראתי פעם נוספת את מאמרך, אך עדיין נשארו לי כמה שאלות פתוחות:
על איזו מהירות מדובר?
האם זה מגיע בצבע אחד או במספר צבעים?
האם זה תקף גם לגבי חייזרים מחגורת אוריון?
אשמח לקבל תשובות לשאלותי
הוגין,
לאחר שתפוג השפעת הפטריה שלקחת, אנא, נסי לכתוב פעם נוספת את המאמר, תוך היצמדות לקיצור, בהירות ורלונטיות.
הוגין:
שכחת לציין ש ;%$#$#^*$*&^&*T&
גם התבוננות ושימוש ‘הרמוני’ מכוון לרצון לצלילות וטוב(GOD-GOOD ) בכל מחשבה,יצירה וכל שימוש ב’נגן הרמוני’ גם מסייעים להסיט את תאי המוח וליצור השפעה ביו-כימית על הנוירונים הפגומים,או השולטים או המפריעים בתהליך הברירות (היצריות הנפשית למיניהם)ומחולל באופן אכן ‘קסום’- חיוני- ואמיתי(פגאני-מאגי) ומשפיע בכך על עולמות המחשבה ותוצאותיהן.
תודה רועי על הכתבה,ו’מברוק’ על בלוגך(אעדיף אותו כמובן ערוך וסדור לספר,ואז אולי פעם אקרא בו להבינך יותר).
*ספריו של קרלוס קסטנדה היו בשנות השבעים טריגר להבנה רחבה יותר של ‘פלאות’ הפטריות למינן(אך גם ברור, שמדרך הטבע ,השונות באינטרסים ובתובנות של כל אדם ודור נושאי תכונות יסוד ו’המגמתיות השלטת’,השימוש ולקיחת מוסרי ההשכל והלקחים מהידע כבר לא בידי הכותב/יוצר/המספר/ו’הממציא’ בדרך כלל (?)וההשלכות לכך הנם לעיתים גם ארוכות טווח .
והכי חשוב,ליבו וליבתו האמיתיים של ‘היהדות’ הינם חניכות אלכימאית לאותו יצר ‘כישוף-רע'(מוח-אגו-שולט ב’בכיריו,בחיריו,או חנוניו) והתמרתו ‘ללב-טוב’.(אחרי הכל היהודי הוא גם הג’ייד הכי בקיא בכישוף,,(לא נעים להכיר בעובדות המתחסדות).
כנראה שהמשפט ‘מכשיפה לא תחייה’ מדבר על אחרית דבר, בנוגע ל’משטינים עצמם על עצמם’ שלא מדעת או מכוונה תחילה ,ושיש לזה גם מחיר-=+משוב חוזר.(כצחוק הגורל וכוחה של ‘מילה’.)
אני לא בדיוק במצב-רוח ‘הומוריסטי’ כרגע, אך מדוע כל פעם בכל נושא חוזרים לאות-G 🙂