100 שנה למותו של אלפרד ראסל וולאס
ב-18.6.1858 קיבל צ’ארלס דרווין (Darwin) מכתב ששינה את חייו. דרווין כבר היה ביולוג וגיאולוג מוכר ומוערך, אבל רק אחדים מחבריו הקרובים ביותר ידעו על התיאוריה המהפכנית המתגבשת אצלו כבר זמן רב. 22 שנים חלפו מאז שב דרווין לבריטניה ממסעה של הספינה “ביגל” סביב העולם. בשנים שלאחר ההפלגה פרסם דרווין ממצאים רבים, אבל בה בעת התחבט בשאלה שהעסיקה אותו יותר מכל: כיצד נוצרים מינים חדשים של יצורים חיים. כבר בסוף שנות ה-30 התגבשה אצלו ההכרה שהתשובה נעוצה במנגנון הברירה הטבעית. כל פרט באוכלוסיה שונה מן האחרים בהבדל זעיר, אקראי, כמו שינוי קל באורך הצוואר. לעיתים שינוי בטבע עשוי להעניק יתרון לאחד הפרטים האלה, למשל בצורת המייבשת את הצמחיה ומקנה יתרון לבעלי צוואר ארוך, שיכולים לכרסם את העלים הגבוהים ביותר. במצב כזה, סביר שיותר חיות ארוכות צוואר ישרדו, ויזכו להעמיד צאצאים, שמן הסתם יהיו גם הם ארוכי צוואר. כלומר, הטבע הוא שבורר את הפרטים המתאימים ביותר להישרדות. התמשכות תנאי החום והיובש תוליד עוד ועוד מחזורי ברירה כאלה, עד שהחיות בעלות הצוואר הארוך כבר יהיו שונות לגמרי מאבותיהם הקדמונים, שאולי נדדו לסביבה מתאימה יותר, הסתגלו למקור מזון אחר או פשוט נכחדו. מזל טוב! מין חדש נולד.
תיאוריה בהמתנה
במשך שנים ארוכות שכלל דרווין את התיאוריה, פיתח אותה ואסף עוד ועוד ממצאים המחזקים אותה. ואולם, הוא חשש מאוד לפרסם את התאוריה החדשה. דרווין הבין כי הסבר להיווצרות מינים שלא עולה בקנה אחד עם סיפור הבריאה המקראי, עלול לעורר התנגדות עזה. הוא גם צפה שעד מהרה יגיע הוויכוח לשאלת מוצאו של האדם – שלדידו לא היה שונה מחיות אחרות בדרך היווצרותו – עמדה שוודאי תהיה לצנינים לא רק בעיני הכנסייה, אלא בעיני חוגים רחבים באנגליה הוויקטוריאנית, שלא יראו בעין יפה את דברי הכפירה. דרווין המשיך ללטש את התיאוריה שנים ארוכות ולעבדה לחיבור מהודק ומנומק, עד שקיבל את המכתב ששמט את הקרקע מתחת לרגליו. חוקר טבע אלמוני כמעט לגמרי, אלפרד ראסל וולאס (Wallace), ביקש ממנו לעבור על מאמר שכתב, ובו הוא מסביר את היווצרות המינים בדרך זהה כמעט לגמרי לרעיונות של דרווין, אף על פי שלא השתמש במונח “הברירה הטבעית” שטבע דרווין.
על פני המים
וולאס היה שונה מאוד מדרווין ומחבריו, הן מבחינת הרקע המקצועי, אבל בעיקר מבחינת המעמד הכלכלי והחברתי. הוא נולד בוויילס ב-1823 (14 שנים אחרי דרווין), השביעי מתשעת ילדיהם של אם אנגליה ואב ממוצא סקוטי, איש עסקים כושל למדי שהצליח בעיקר לאבד את מעט ההון המשפחתי. זמן קצר לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר היסודי, התחיל לעבוד עם אחיו הבכור, וויליאם, שהיה מודד קרקעות. כעבור כמה שנים נקלע העסק של וויליאם לקשיים, ואלפרד התחיל ללמד רישום במכללה בלסטר, כשאת רוב זמנו הפנוי בילה בספריה הציבורית שם, גומא ספרי מדע. שם גם התיידד עם האנטומולוג (חוקר החרקים) הצעיר הנרי בייטס (Bates) שנטע בו את האהבה לתחום. ב-1845 מת וויליאם, ואלפרד ניסה לשקם את עסק המדידות בכוחות עצמו. העבודה הרבה באזורים כפריים אפשרה לו לייחד יותר ויותר זמן לתחביבו החדש – איסוף חרקים ולימודם. שלוש שנים מאוחר יותר החליט וולאס לנסות להתפרנס מתחביבו, הותיר את העסק לאח אחר שעבד עמו ויצא עם בייטס לאגן האמזונס בברזיל, שם קיווה להתפרנס מאיסוף חרקים נדירים ובעלי חיים נוספים, ומכירתם למוזיאונים ברחבי העולם. בתום ארבע שנים של מסעות בברזיל (ולאחר שנפל למשכב), הפליג וולאס בחזרה לאנגליה עם שללו הרב. לרוע מזלו, האניה ששט בה עלתה באש וטבעה, על כל מטענה. הנוסעים והצוות היטלטלו עשרה ימים בשתי סירות הצלה, בטרם אספה אותם אניה אחרת בדרכה לאנגליה. במשך שנה וחצי התקיים וולאס מכספי הביטוח של האוסף שטבע, התערה בהצלחה מסויימת בחברה המדעית של לונדון, כתב מאמרים ופרסם שני ספרים – יומן של מסעו בברזיל וספר מקצועי על סוגי הדקלים השונים של אזור האמזונס. שניהם עוררו תגובות חיוביות, אך לא יותר מכך. בתקופה ההיא התחיל גם וולאס לתת דעתו ביתר שאת בשאלת דרכי ההתפתחות של מינים חדשים, אך עדיין לא כתב דבר. ב-1853 שם פעמיו למסע איסוף חדש, אל הארכיפלג המלאי, האזור שהוא כיום אינדונזיה ומלזיה.
אבולוציה של תיאוריה
בשמונה השנים ששהה בארכיפלג המלאי היה וולאס לאחד מחוקרי הטבע הפוריים של זמנו. הוא אסף כמעט 130,000 פריטים, בהם כ-1,000 מיני בעלי חיים שהיו חדשים למדע. הוא השלים משימות מחקר רבות, והפך במידה רבה למייסד הביו-גיאוגרפיה – תחום המחקר העוסק בתפוצתם של מינים שונים. במהלך עבודתו יצר וולאס קשרים עם מוזיאונים, אספנים וחוקרים. אחד מהם היה דרווין עצמו, שקיווה כי וולאס יוכל להשיג בעבורו ציפור נדירה. ב-1856 קרא דרווין מאמר של וולאס, ושיבח את עבודתו במכתב אישי ששלח אליו. בפברואר 1858, בעודו נאבק במחלת המלאריה שתקפה אותו, חווה וולאס רגע של השראה. הוא חשב על אוכלוסיות בני אדם בפפואה, ועל האופן שבו דוחקים מתיישבים ממלזיה את רגליהם של ילידי המקום ואז עשה את ההשלכה לבעלי חיים ולרעיון כי הסביבה היא הבוחרת את הפרטים המתאימים יותר לשרוד. כשהתאושש מעט, מיהר וולאס לנסח את רעיונותיו במאמר, ולשגר אותם לדרווין. כשקרא דרווין ההמום את המאמר, כתב לחברו הקרוב צ’ארלס לאייל (Lyell) “אילו הגיעה לידי וולאס הסקיצה של של כתב היד שלי מ-1842, הוא לא היה יכול לחבר תקציר טוב יותר”.
הברירה הטבעית
לא בכדי חש דרווין שהקרקע נשמטת תחת רגליו. חוקי הכבוד הג’נטלמני של התקופה חייבו אותו לאפשר לוולאס להיות זה שיפרסם ראשון את התיאוריה. ואולם, חבריו הקרובים של דרווין, שידעו על מפעל חייו, סברו שיש מקום לתמרון. על פי הצעתם, התיאוריה החדשה הוצגה בשני מאמרים – זה של וולאס ואחד של דרווין – בכינוס מדעי בלונדון כעבור שבועיים בלבד. וולאס לא ידע על כך דבר. רק כעבור כמה חודשים הגיע לידיו באינדונזיה המכתב של דרווין ושל חבריו, המסביר לו את הנסיבות ומציע את הסדר ההכרזה המשותפת (שכבר התקיימה ממילא עד שקיבל את המכתב). וולאס הודה לימים כי היה המום מהמכתב, אך מיד השיב עליו בחיוב וכתב לדרווין ולחבריו שההסדר מקובל עליו. אפשר לטעון שדרווין נהג בנדיבות כלפי ראסל, משום שהיה יכול לעלים את המאמר שנשלח אליו ולהציג לבדו את התיאוריה שלו. ואולם, אפשר לראות בהסכם הפשרה גם ניצול של ראסל, שלא היה יכול להתנגד להצעה הזו בשל מעמדו הנמוך. הוא היה חסר השכלה פורמלית, נטול הבסיס הכלכלי האיתן שממנו נהנו דרווין ובני חוגו, ומעולם לא התקבל כחבר שווה זכויות באצולה המדעית של לונדון. וולאס נשאר באזור המלאי והמשיך בעבודתו. דרווין, לעומת זה, התיישב לכתוב במלוא המרץ, ובנובמבר 1859 פרסם את ספרו הנודע ביותר “על מוצא המינים בדרך של ברירה טבעית”. אף על פי שתורת האבולוציה (שטרם נקראה כך) התחילה לעורר סערה ציבורית לאחר ההכרזה המשותפת בקיץ 1858, הופעתו של “מוצא המינים” היא שחוללה את הסערה הציבורית הגדולה, ועוררה מחלוקות נוקבות בין חסידי התאוריה לבין ה”בריאתנים”, ובמבט רחב יותר – התנגשות חזיתית בין המדע לדת.
רק בגלל הרוח
רוב הסערה הציבורית כבר שכחה ב-1862, כשוולאס שב לאנגליה אחרי שמונה שנים באזור אינדונזיה. וולאס ודרווין לא רק נפגשו פנים אל פנים, אלא אף התיידדו מתוך הערכה הדדית. ואולם, האידיליה לא ארכה שנים ארוכות. כמה מחלוקות מדעיות התגלעו בין מייסדי תורת האבולוציה, ובראשן השאלה בדבר התפתחות האדם. כאמור, דרווין ראה באדם עוד חוליה בשרשרת האבולוציונית, שנוצרה על פי אותם כללי ברירה טבעית, ואף פרסם את הדברים בספר נפרד “מוצא האדם”, ב-1871 (ב”מוצא המינים” הוא נזהר מעיסוק בסוגיה, מחשש להרגיז יותר מדי את אנשי הדת). וולאס, לעומתו, טען כי האבולוציה דחפה את הקופים רק עד סף האנושות, אלא שבנקודה זו נכנסה לזירה התודעה או הרוח, ושינתה את כללי המשחק. וולאס הצטרף לדת הספיריטואליסטית, הדוגלת בהמשך קיומה של הנשמה גם לאחר מותו של הגוף הגשמי, טען כי האבולוציה אינה יכולה להסביר תופעות כמו שכל ומוסר, שעיצבו את הציוויליזציות האנושיות. דרווין, אגב, הגיב בחריפות על העמדה הזו שפרסם ראסל וכתב לו “אני מקווה שלא רצחת את הילד שלך ושלי”. ואולם, על אף המחלוקות הנוקבות בכמה סוגיות, וולאס נותר חסיד נאמן של תורת האבולוציה וגם של דרווין עצמו. ב-1889 (שבע שנים אחר מותו של דרווין), פרסם את אחד הספרים הבולטים המסבירים את תורת האבולוציה, והעניק לספר (ולתורה) את השם “דרוויניזם”.
הקדים את זמנו
ואולם, העבודה על תורת האבולוציה, היתה רק חלק קטן מעבודתו המדעית הרחבה של וולאס. הוא המשיך לפרסם במרץ מחקרים רבים על נושאים ביולוגיים מגוונים, בעיקר סיווג מינים ותפוצתם. בנושאים רבים הוא הקדים את זמנו, וכך למשל הזהיר כבר לפני יותר ממאה שנים שכריתת יערות מופרזת באזורים טרופיים תגרום נזק סביבתי כבד, עקב סחיפת קרקעות. וולאס גם היה אחד הראשונים להתייחס בכלים מדעיים לשאלה אם יש חיים מחוץ לכדור הארץ, ואף פרסם ספר בנושא. הוא גם הרבה לעסוק בנושאים חברתיים שונים, וטען כי על המדינה לקנות (או להלאים) קרקעות רבות, כדי להשכיר אותן במחיר שווה לכל נפש. בין שאר פעליו הרבים, הצליח וולאס להסתבך שוב ושוב בתקריות מביכות. הוא התנגד בחריפות למתן חיסונים בנימוק שאינם מועילים, ואף הואשם בהטעיית ועדה מלכותית שדנה בנושא ושמעה את עדותו. במשך שנים ניהל מאבקים מתוקשרים עם תומכי החיסונים, דבר שפגע ביוקרתו המדעית. במקרה אחר, וולאס, שתמיד היה זקוק לכסף, נענה לאתגר של בעל הון שהאמין בכל לבו שהארץ שטוחה, והציע הון של 500 ליש”ט למי שיפריך את הטענה. וולאס, שתמיד היה זקוק לכסף, עשה זאת באמצעות הצבת עמודים מרוחקים בגובה זהה, כך שבמבט בטלסקופ היה אפשר לראות שאחד מהם נראה נמוך יותר, מה שמוכיח כי הארץ כדורית. הוא ניצח בהתערבות, אך במקום לשלם לו תבע אותו האיש על הונאה, וההתדיינות המשפטית הממושכת עלתה לוולאס לא רק בתסכול רב, אלא גם בסכום גבוה בהרבה מהפרס המקורי.
הכרה מאוחרת
על אף חייו המקצועיים הסוערים, את חייו האישיים ניהל וולאס בשקט יחסי. ארבע שנים לאחר שובו מאינדונזיה נשא לאישה את אנני מיטן (Mitten), בתו של בוטנאי שעמו התיידד בברזיל, ונולדו להם שלושה ילדים. לאורך כל חייו נאבק על קיומו הכלכלי, ופעמים רבות נזקק לעזרת חברים (בהם דרווין) כדי לקבל מענקי מחקר או סיוע אחר. ואולם, חרף מצבו הכלכלי ועל אף העובדה שבריאותו לא תמיד היתה טובה, האריך ימים עד אחרי יום הולדתו ה-90, והמשיך לעבוד עד שמת בשנתו, בדיוק היום לפני 100 שנים.
וולאס זכה בחייו בפרסים ובאותו הוקרה על עבודתו המקיפה, שהסתכמה ביותר מ-4,000 מאמרים וספרים, אך לאחר מותו לא נכלל בספרי הזהב של ההיסטוריה המדעית של בריטניה, מן הסתם גם בשל מעמדו הנמוך וחייו הסוערים. ואולם, בחלוף השנים התבררה בהדרגה תרומתו הגדולה לתחומים רבים כמו ביו-גיאוגרפיה, אקולוגיה, וכמובן תורת האבולוציה. בשנים האחרונות זוכה שמו לעדנה, בין השאר בזכות כמה ביוגרפיות המשרטטות את דיוקנו המורכב ושופכות אור על חשיבותה של עבודתו המדעית.
27 Responses
“Eppur si muove”
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%94_%D7%A1%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%98%D7%A0%D7%99%D7%AA
יכול להיות ששי לא התכוון לכך אבל טכנית הוא צודק…
“הבריאה” (ולא התנכית או המחתולוגית) – אותו רגע בו חומר אינרטי הפך לחומר חי (וכן זו הגדרה בעיתית) אינה מתוארת או נשללת ע”י האבולוציה.
האבולוציה מניחה שיש כבר פרטים עם שונות, דרך להעביר שונות לדור הבא ולחץ סביבתי.
שאלת “הבריאה” – היא נושא אחר לחלוטין (ולא אני לא חושב שהניצוץ היה אלוהי)
“הדוס” זה לא בדיוק אתר מדעי …. איך אומרים הוא “מלא שטויות כרימון”.
שי, אני מציע לך לעיין כאן: בעיקר בפרקים העוסקים בתיאורית האבולוציה:
http://thedos.co.il/
שי
זה נכון שאי אפשר לראות להוכיח שאלוהים לא קיים. זה נכון לכל דבר, כמו ביגפוט וסנטה קלאוס. לכן, זה כיוון לא מעניין.
אתה שוב מפרש כמו שנוח לך – לשים מכשול בפני עיוור זה די פשוט להבנה ובזה בדיוק האשמת את אלוהים. אתה לא יכול להתאים כל דבר למטרה שאתה רוצה להציג.
אתה ציינת שיש חוקים כי חייבים להיות חוקים. אם הייתי אומר שהשמים כחולים כי הם חיבים להיות כחולים, זה היה נראה לך טיעון חכם?
למשתמש אנונימי (לא מזוהה),
״אלה-ים=אגדה״, על פי כל לוגיקה המשוואה שלך אינה נכונה מהסיבה הפשוטה שאתה לא יכול להוכיח זאת.
ניסים,
אני מבין את ״לפני עיור,,,״ אחרת, ואני מציע לך לבדוק.
באשר ל״רוב״, ישנן תרבויות בהן הרוב עושה משהו רע מאוד, היית מציע למיעוט להתנהג כרוב כמו בגרמניה של שנות הארבעים למשל?
ובאשר כינוי ״דבילי״, חבל שאתה בוחר להשתמש במילים כאלו, זה לא מוסיף לא לך ולא לויכוח.
ולבסוף, את אי קיומו של הקב״ה לא ניתן להוכיח, מוכר לך הסיפור על ״ברבורים שחורים״? היתה הסכמה בעולם הישן שכל הברבורים לבנים עד שהתגלו באוסטרליה גם שחורים וההסכמה הישנה בטלה, יכול להיות שזאת אגדה עירונית אבל המסקנה המתבקשת ברורה ולכן כדאי לקחת בחשבון את כל האפשרויות.
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
אני לא אמרתי אחרת. מחקרים מראים שיש קורלציה הפוכה בין אמונה דתית לבין אינטליגנציה.
ניסים, אם זכור לי סקרים מראים דווקא כל רוב האנשים בעולם כן מאמינים באלוהים במידה זו או אחרת, אבל הסטטיסטיקה הזו משתנה לגמרי כאשר בודקים זאת בקרב אנשים משכילים (בעלי תואר אקדמאי) ובעיקר כאלו בעלי תואר בתחומי הביולוגיה, שם יש רוב עצום המקבל את תורת האבולוציה ודוחה את סיפורי הבריאה (ראה לדוגמה את “פרויקט סטיב”).
שי, אלוהים = אגדה.
אבל אתה יכול להמשיך עם התירוצים אם קשה לך להתמודד עם האמת.
שי
אתה מתאים את את העובדות לתיאוירה שלך, במקום לעשות להיפך. שני ה”תרוצים” שלך הם לא לעניין. זו טענה מאוד קשה לאלוהים להגיד שהוא מנסה להכניס ספק בליבנו. כתוב בתורה “לפני עיוור לא תיתן מכשול” – באמת נראה לך שאלוהים היה פועל בניגוד להוראות שלו??
הלאה – אתה אומר שבעולם חייבים להיות חוקים כדי שנחקור אותם. מה הבסיס לקביעה הזו? בינינו (ושאף אחד אחר חוץ משי לא יקרא!!!) אני חייב לציין שזה טיעון די דבילי….
נכון שיש מדענים שהם יהודים מאמינים. יש גם נוצרים מאמינים. ויש רוב עצום שהם אתאיסטים. לא נראה לך יותר הגיוני ללכת עם הרוב?
היה נחמד אם אתר הידען יפתחו אפליקציה סלולרית או לפחות יתאימו האתר לגלשן סלולרי, תודה.
לניסים, אם אתה מתעלם מהמשנה והגמרא שהם הסבר וחלק בלתי נפרד מהתורה אולי היה אפשר להסכים עם דבריך, ובאשר לישוב הסתירה, העולם אכן פועל ומתקדם לפי תאוריית האבולוציה(פחות או יותר) ועלינו לחקור אותו, לפתח מדע וקידמה ולהביא עזרה וברכה לאנושות בעזרת המדע בעזרת חוקי האבולוציה כפי שאנו מבינים מתוך התבוננות, עתה, בוא נאמר שלפי תאוריית הפיצוץ הגדול העולם מתפשט בשלושה מימדים במרחב ובנוסף במימד הזמן, לצורך הענין הבה נפשט את הדברים ונתאר את העולם כמתפשט במימד הפתחות קוי ועל ציר הזמן, הבריאה עצמה קרתה בדיוק בנקודת הזמן ובנקודה על ציר ההתקדמות האבולוציוני כך שהכל נברא ונראה כאילו זה אירע לפני 14,000,000,000 שנים(על פי הסברה העדכנית) כולל המאובנים, כולל פחמן-14, כולל גלקסיות וכיו״ב, ואם תשאל למה הקב״ה בחר לברוא את עולמו כך אז יש שתי תשובות לפחות, הראשונה היא על מנת להכניס ספק בליבנו, והשניה כי העולם חייב חוקים ע״מ לפעול לפיהם וכדי שנחקור אותו ונדע להפיק מכך ברכה.
ולסיום, ישנם אנשי אקדמיה רבים שהם יהודים מאמינים ואינם מוצאים סתירה בין אבולוציה ובריאה, אדרבא, המדע דוקא מסביר יפה את הבריאה, העיקר הוא איך כל אדם בוחר לראות ולפרש זאת.
אני מצטער … לא התכוונתי לפגוע. שני האנשים האלה התכתבו ביניהם הרבה. דארווין פירסם מאמרים כבר כסטודנט, כ-30 שנה לפני “מוצא המינים”. וואלאס גם פרסם מאמרים, קצת יותר מאוחר – ובאותו נושא שדארווין פרסם (חיפושיות….).
לכן, אני לא חושב שצריך להיות מופתע שהם ידעו אחד על השני.
שים לב שהראשון שדיבר על אבולוציה בעזרת ברירה טבעית לא היה מוכר לשניהם (כנראה) – אותו מאת’יו שציינתי.
ושוב … סליחה.
ניסים, שוב פעם אתה יורד עליי והפעם אני בטוח שזה לא בצדק. לפי הכתבה, דרווין אולי היה מפורסם אבל לא בקשר לחקר מוצא המינים כך שלוואלס לא היתה סיבה מיוחדת לשלוח לו דווקא את המכתב , יתרה מזאת , מגוף הטקסט אי אפשר לראות או אולי אפשר ברמז קלוש שדרווין כלל היה ידוע בתחום המדע. הוא רצה ציפור וחשב על אחד המאמרים של וואלס שהוא טוב, זהו . רואים שבסיפור הכתבה קיימת חוליה חסרה בקשר בין דארווין לוואלס אז אל תקפוץ לקרוא לי טיפש כל כך מהר
כדאי לזכור שוואלאס האמין בתורת אבולוציה, כל עוד זה כלל את האדם. במכתב ששלח דארווין לוואלרס, דארווין כתב “אני מקווה שלא רצחת לגמרי את הצאצא שלך ושלי”.
בנוסף – המאמר הראשון שדיבר על אבולוציה הוא של מישהו עוד פחות מוכר – סקוטי בשם פאטריק מאת’יו. הוא כתב על כך כמעט 30 שנה לפני “מוצא המינים”.
גילגמש
אם היית קורא את הכתבה לא הייתה פולט כאלה שטויות…. שני האישים היו מוכרים מפרסומים, ולכן רק היגיוני שהם יידעו אחד על השני.
שי
אם תקרא את התורה, תראה שהתיאור שם לחלוטין שונה ממה שאנחנו יודעים היום על העולם.
אם אתה לא רואה את זה, אשמח לפרט…
למה וואלס שלח דווקא מכתב לדארווין על האבולוציה לפני שדרווין פרסם שיש לו רעיון כזה? סתם נאה לו בחור אינטוליגנט?באופן אקראי הוא שלח לו ? או אולי מיליארדי שנים של ברירה טבעית הביאו את וואלס לכתוב דווקא לדרווין ?
או שאולי יש פה כן עליון?
האם המכתב שדרווין וחבריו שלחו לאלפרד ראסל וולאס (לגבי ההכרזה על התאוריה המשותפת) זמין לקריאה ברשת? מאד הייתי רוצה לקרוא אותו, מישהו יכול לעזור לי למצוא אותו ?
אשמח מאד, תודה.
איזה סיפור מרתק! פעם ראשונה שאני שומע על זה, מדהים.
ודאי שיש. לראשונה הוכחות אמפיריות רבות מספור, השנייה היא בגדר משאלת לב ומבוססת בערך כמו אגדות האחים גרים
יש סתירה עצומה בין אבולוציה ובריאה. על פי הבריאה אנחנו וכל בעלי החיים נוצרנו כפי שאנחנו תוך פחות משבוע, על פי האבולוציה התפתחנו אט אט במשך מאות מליוני שנים, צעד אחרי צעד.
איך אפשר להגיד שאין סתירה ? (וזה עוד בלי להזכיר את הסיפורים המצחיקים על נחשים מדברים, אנשים שחיים 3 ימים בתוך בטן של ליוויתן, ואדם בן 600 שנה שיש לו עדיין מספיק מרץ כדי לבנות ספינה גדולה ולאסוף לתוכה את כל החיות בעולם. נו באמת)
המדע בשל לקבל את התיאוריה שלך אך עדיין לא בשל לקבל את הכותרת שנתת לה (:
אבולוציה היא תהליך שאינו ייחודי לבעלי החיים. ניתן להשוותו לחוק השני של התרמודינמיקה: הוא אינו חוק פיסיקלי כמו כוח הכבידה, אלא תופעה סטטיטית שבחיי היום יום (ולכל צורך אחר) ניתן לראות בה חוק בל יעבור. כמו בעלי חיים גם גלקסיות ,טכנולוגיות, מדיונות, ורעיונות (וכו’) כולם עוברים תהליך כלשהו של אבולוציה. כאשר מעמיקים באופן יצרתן של תאוריות מדעיות פורצות דרך (וגם לא פורצות דרך) ניתן לזהות ש”המדען הגאון” אף פעם לא יוצר תאוריה יש מאין (בלי להפחית מאומה מגאונותו). תאוריות תמיד נוצרות כשהחברה בשלה לקבלן, ואינן תלויות כלל באדם זה או אחר (אולי במספר שנים לכאן או לכאן). ליתר דיוק, תיאוריות נוצרות כל הזמן, לפעמים החברה בשלה לקבלן!. רוצה לומר שאכן חשוב להכיר את הגאונים של כתפייהם אנו עומדים אך יש לזכור שאלמלא הם התאוריה היתה מוצאת דרך אחרת לבוא לעולם, כי זוהי אבולוציה של רעיונות והיא בלתי ניתנת לעצירה! (כמו החוק השני).
או שלא.
אין סתירה בין אבולוציה ובריאה