פסיכולוגיה

לוטו (לא ישראלי כדי לא לעשות פרסומת חינם). מתוך jumpstory

דברים שיורמים יודעים: מספרים חמים

אפרת שואלת: כיצד ייתכן שבאופן תיאורטי יש סיכוי שווה לכל אחד מהמספרים המוגרלים בלוטו להבחר, בעוד שבמציאות זה לא נראה כך?
דגי פירנה. איור: Image by Reimund Bertrams from Pixabay

דברים שיורמים יודעים: מהו גועל?

גועל, יחד עם הפחד, הכעס, השמחה, העצב וההפתעה שייך לקבוצה קטנה מאוד של "רגשות יסודיים" - כאלו שאנו נולדים עם היכולת לחוש אותם ושנזהה אותם על פניהם של אנשים זרים
מנהיג. מתוך Jumpstory

דברים שיורמים יודעים: מיהו מנהיג?

ב"ל שואל: מה הופך בן אדם למנהיג
נערים ונערות. המחשה: shutterstock

מחקר חדש שופך אור על הסיבות להתפתחות מינית מוקדמת בקרב ילדים

זעקה. אילוסטרציה: shutterstock

בני אדם לא יודעים להבחין בין צרחות שמחה לצעקות אימה

פעם שלישית גלידה

האבולוציה האנושית, על פי תהום. איור: shutterstock

הקשר הפסיכולוגי בין תיאוריות קונספירציה לבין בריאתנות

הפיצות בהן נעשה שימוש בניסוי, צילום: פרופ' צבי גנאל, אוניברסיטת בן גוריון

מחקר חדש קובע: שימוש בצלחת קטנה לא עוזר לך לאכול פחות כשאתה רעב

קריקטורה המראה את נשיא ארה"ב דונאלד טראמפ קורא חדשות מזויפות. איור: shutterstock

האינסטינקט להסכים עם עצמנו

אילוסטרציה: pixabay.

האם חלומות צלולים מועילים או מזיקים לבריאות הנפשית?

סודות, שמן על בד, קארל ויטקובסקי. מקור: Wikimedia.

מדוע כל כך קשה לשמור סודות

אילוסטרציה: pixabay.

כשמין ומגדר מתנגשים

מוח עכבר במבט מלמעלה: שלוחות עצביות מחברות בין שתי האמיגדלות (שני האזורים הבוהקים ביותר, משני צידי המוח) לבין קליפת המוח (החלק העליון). מקור: מתוך המחקר.

להאיר את הטראומה באור חדש

האבולוציה האנושית מקנה יתרון לפסימיות. צילום: pixabay.

מדוע העצב מביס את השמחה

אם ותינוקה. מתוך PIXABAY.COM.

"הכימיה של אהבת אם"

פעילות מהנה ואהובה עשויה להחליף טיפול נפשי יקר או תרופות נגד דיכאון. אילוסטרציה: pixabay.com.

מדוכאים? עשו מה שאתם אוהבים

מקור: pixabay.

סקרנות מסוכנת

בול אמריקני משנת 1995 המתאר את שחרור ניצולי השואה מהמחנות בידי בעלות הברית בתחילת 1945. catwalker / Shutterstock.com

ניצולי שואה נמצאים בסיכון גבוה לפתח סכיזופרניה

משפחה מאושרת. צילום: shutterstock

התגלתה הנוסחה המדעית של האושר! והופרכה

מוסר. איור: shutterstock

עמימות גורמת לנו לשקר

ספיד דייטינג. המחשה: shutterstock

האבולוציה של Speed Dating – ביומימיקרי דו-סטרית

השפעת סרט על הצופים. איור: shutterstock

בין דמיון למציאות

אושר. צילום: shutterstock

המשוואה שחוזה את האושר

טיפים. איור: shutterstock

‫מדעי הבריאות – מתי עזרה עצמית אכן עוזרת? / מאיה שלביץ‬

תינוק משחק. מתוך WIKIMEDIA COMMONS רשיון CC

קולו של הספקן – ראשית הצדק

להפסיק עם הסטריאוטיפים הגזעניים. איור: shutterstock

‫הגנה מפני דעות קדומות / אד יונג‬

זולתנות. איור: shutterstock

מדוע אנחנו אלטרואיסטים

ההתלבטות הסתיימה. אף אחת מהדתות. צילום: shutterstock

מטה מחקר: אתאיסטים יותר אינטליגנטיים מדתיים

2 ג'וחאר צארנייב - צילום עצמי, עיבוד תמונה ג'וחאר צארנייב - צילום עצמי, עיבוד תמונה שיתוף 0 במאמר "אובייקט יפה" מן השבוע שעבר הצדיק יקי מנשנפרוינד את הביקורת על תמונתו של המפגע מבוסטון ג'אהר צארנייב על שער ה"רולינג סטון", והסיק כי הצגתו כ"אובייקט יפה" מעליבה את הקורבנות ומשפחותיהם, ובעצם כל אדם עם רגישות מוסרית. אהבתי את הניתוח של מנשנפרוינד, אבל איני מסכימה עם המסקנה שלו. ניסיתי להבין מדוע בחרו עורכי ה"רולינג סטון" בתמונה זו דווקא, ולעניות דעתי ההסבר די פשוט ומתבקש: צארנייב נראה בתמונה כמו הילד החמוד של השכנים, משורר רגיש או ג'יגולו אחרי ליל עינוגים – אבל עורכי המגזין אומרים לנו: הוא לא מה שהוא נראה. הוא רוצח. מפלצת. הכיתוב על השער אינו משאיר מקום לספק: "המחבל. איך סטודנט פופולרי ומבטיח הוכשל על-ידי משפחתו, הידרדר לאסלאם הקיצוני והפך למפלצת". הכיתוב מעמת את הקורא עם משמעות התמונה, מאזן אותה ומצמיד לה את הפרשנות הראויה. זהו מסר שהאפקט שלו חזק הרבה יותר דווקא בשל השימוש מעורר המחלוקת בתמונה, אבל עצם הטענה שתמונתו זו של צארנייב מבזה את קורבנות הרצח ומזלזלת בקרוביהם היא דמגוגית ומניפולטיבית. וכי ממתי נתוניו הפיזיים של רוצח יכולים "לבזות" או "לכבד" את קורבנותיו? נוסף לכך, מדובר בגישה המבטאת ראייה שטוחה, בינארית, שלפיה יפה=טוב, מכוער=רע, מבחוץ ומבפנים. כאשר ה"רולינג סטון" מפרסם ייצוג יפה של איש רע הוא מפרק את המשוואה ובונה תמונת מציאות מורכבת ואפילו מתעתעת. אולי הוא רוצה להעביר לקוראיו מסר: אתם תצליחו להבין את המציאות המורכבת הזו בלי שנצטרך לאייר אותה עבורכם בייצוגים פשטניים. אגב, אותה תמונה של צארנייב פורסמה בחודש מאי בהבלטה בדף הראשי של ה"ניו-יורק טיימס", וכבר אז ספגה מטחי ביקורת. הצגתו של צארנייב כ"אובייקט יפה" מעוררת סוגיה נוספת: אין מדובר בתצלום עיתונות, אלא בצילום עצמי. בנקודת זמן מסוימת צארנייב בחר כך להציג את עצמו (כפי שעושים כל בני גילו). הצילום העצמי הזה נתפס כמשרת את האג'נדה האישית-הסובייקטיבית של צארנייב, ולא כתיעוד עיתונאי אובייקטיבי לגיטימי. מבחינה זו הביקורת היא על זכות היתר שלכאורה הוענקה לצארנייב – לעשות שימוש בייצוג התדמיתי המוּטה הזה שלו, ולצרוב את עצמו בתודעה הקולקטיבית באופן שסותר, או לפחות אינו עולה בקנה אחד, עם זיהויו כרוצח. ג'וחאר צארנייב על שער ה"רולינג סטון", אוגוסט 2013 המפגע במרתון בוסטון ג'וחאר צארנייב על שער ה"רולינג סטון", אוגוסט 2013

‫קולו של הספקן – זירת הפשע, מדע‬

תקשורת מילולית. איור: shutterstock

למה חשוב לנו שאחרים יבינו אותנו\ שני וידרגורן

מימין: ד"ר אלעד שניידמן וירדן כהן. דפוסי למידה

איפה הגבול?