מדוע העצב מביס את השמחה

הפסיכולוגיה של הפסימיות הפוליטית

האבולוציה האנושית מקנה יתרון לפסימיות. צילום: pixabay.
האבולוציה האנושית מקנה יתרון לפסימיות. צילום: pixabay.

מאת מייקל שרמר, הכתבה מתפרסמת באישור סיינטיפיק אמריקן ישראל ורשת אורט ישראל 27.12.2016

"לו יכולתם לבחור רגע בזמן שבו תיוולדו, בכל עת במהלך ההיסטוריה האנושית, ולא הייתם יודעים מראש מה יהיה הלאום שלכם, או המגדר, או המעמד הכלכלי," באיזו תקופה תבחרו? תקופת האבן? ימי קדם? יוון או רומא העתיקות? ימי הביניים? אנגליה האליזבתנית? אמריקה הקולוניאלית? שנות ה-50 של המאה ה-20? "הייתם בוחרים להיוולד היום" ענה האיש שהציג את השאלה הזאת בנאום באפריל 2016, נשיא ארה"ב לשעבר ברק אובמה. "אנו בני מזל לחיות בעידן השקט ביותר, המשגשג ביותר והמתקדם ביותר בהיסטוריה האנושית," הוא טען, והוסיף "חלפו עשרות שנים מאז המלחמה הבין־מעצמתית האחרונה. יותר אנשים חיים היום במשטרים דמוקרטיים. אנו עשירים יותר, בריאים יותר ומחונכים יותר. הכלכלה העולמית חילצה יותר ממיליארד בני אדם מעוני קיצוני."

ואם העובדות האלה נכונות – והן נכונות (ראו, למשל, את אתר האינטרנט של הכלכלן מקס רוזנר ואת הנתונים המרוכזים באתר העוקב אחר הקדמה האנושית שנאספו מן המאגרים של הבנק העולמי, האו"ם, הארגון לשיתוף־פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD) ו- Eurostatt) – אז מדוע הפוליטיקאים והמלומדים משני צִדי הקשת הפוליטית מטיחים בנו נבואות זעם וחורבן? ראשית, סביר יותר להניח שסוכנויות החדשות ידווחו על חדשות רעות יותר מאשר על חדשות טובות, פשוט מפני שזו משימתן. עוד יום שגרתי בטורקיה, שבו לא התחוללה מהפכה, יעבור ללא משים. אבל נסו להשתלט על מדינה בלי שהתקשורת העולמית תסקור את האירוע. שנית, כפי שהסביר הפסיכולוג רוי פ' באומייסטר במאמר שפרסם עם עמיתים ב-2001, ונעשה כבר קלאסיקה: "הרע חזק מן הטוב." המחברים סקרו מגוון רחב של עדויות מתחומי חיים רבים ומצאו ש"לרגשות שליליים, להורים רעים ולמשוב שלילי יש השפעה גדולה יותר מאשר למקביליהם החיוביים, ושמידע שלילי עובר עיבוד קפדני יותר ממידע חיובי. רשמים רעים וסטראוטיפים שליליים נוצרים מהר יותר, והם עמידים יותר בפני הפרכה, מאשר רשמים ודעות חיוביים." מדוע?

לדעתי, אחת התשובות היא הפסיכולוגיה של הסלידה מהפסד: בממוצע, כאב ההפסד כפול משמחת הרווח. כדי לשכנע מישהו להמר, הרווח הצפוי חייב להיות כפול מן ההפסד הכפול. מדוע? בגלל אפקט הבעלות: הנטייה לייחס לדברים המצויים בבעלותנו ערך גבוה יותר מזה שאנו מייחסים לדבר כלשהו שאינו בבעלותנו. בניסוי שערך הכלכלן ריצ'רד תאלר, למשל, הוא נתן לנבדקים ספלי קפה שמחירם 6 דולרים ושאל אותם באיזה מחיר הם מוכנים למכור אותם. המחיר החציוני היה 5.25 דולרים. נבדקים בקבוצה אחרת נשאלו כמה היו מוכנים לשלם בעבור ספלי הקפה. המחיר החציוני היה פחות מ-2.75 דולרים. הסלידה מהפסד ואפקט הבעלות התחזקו עוד יותר בשל הטיית הסטטוס קוו, או הנטייה להעדיף את המצב שאליו אנו מורגלים. למשל, אנו מעדיפים את ההסדרים האישיים, החברתיים, הכלכליים והמדיניים המצויים על פני חלופות מוצעות.

מדוע הפסיכולוגיה שלנו מחווטת בדרך זו? התשובה היא: אבולוציה. הפסיכולוג סטיבן פינקר מאוניברסיטת הרווארד פרסם ב-2015 מאמר בביטאון Cato’s Letter שכותרתו "הפסיכולוגיה של הפסימיות." במאמר טען פינקר שבעבר שלנו, הגמולים האבולוציוניים על התנהגויות שונות לא היו מאוזנים: המחיר ההישרדותי על תגובת־יתר לאיום כלשהו היה נמוך מן המחיר על תגובת־חסר. בעבר האבולוציוני שלנו, העולם היה מקום מסוכן יותר, ולכן השתלם להימנע מסיכונים ולהיות רגישים מאוד לסיכון. ולכן כשעניינים התנהלו כשורה, היה כדאי לשמור על הסטטוס קוו.

כל זה עוזר להסביר חלק ניכר מן הפסימיות הפוליטית, כמו זו שמכה בנו בכל מערכת בחירות. הסוציולוג כריסטיאן סמית סוקר בספרו "בעלי חיים מאמינים, מוסריים", שראה אור ב-2003, את הנרטיבים שפוליטיקאים ומנהיגים טווים כדי לחזק את הבסיס המוסרי הנוגע לכל אחד מן הצדדים. והסיפורים שלהם מתמצים בסופו של דבר לתבנית יחידה: "פעם, בימים רחוקים, מצב העניינים היה רע ומר, ואילו עכשיו הכול בסדר בזכות המפלגה שלנו." או "פעם, בימים רחוקים, הכול היה בסדר, ואילו עכשיו המצב נורא ואיום בגלל המפלגה השנייה." נשמע מוכר? סיסמת הבחירות של אובמה ב- 2008 הייתה: "אנו זקוקים לשינוי" לאחר שמונה שנים של נשיאות רפובליקנית. ואילו סיסמת הבחירות של דונלד טראמפ ב-2016 דרשה להחזיר את אמריקה "לגדולתה" לאחר שמונה שנים של נשיאות דמוקרטית.

וכך אבחן ג'ון סטוארט מיל ב-1859: "מפלגה של סדר או יציבות, ומפלגה של קִדמה או רפורמה, שתיהן נחוצות לשמירה על מצב בריא של החיים הפוליטיים."

על הכותבים

מייקל שרמר – המו"ל של כתב העת (Skeptic (www.skeptic.co. ספרו החדש: "תיבת נח המוסרית" ראה אור לאחרונה. עקבו אחריו בטוויטר: @michaelshermer

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

תגובה אחת

  1. יש הסברים נוספים ל"העדפת" השלילי ע"פ החיובי.
    ראשית יש להבהיר, אין מדובר על העדפה של המצב השלילי ע"פ החיובי אלא על ריכוז יתר התעניינות ותשומת הלב במצבים השליליים מאשר בחיוביים.
    סיבה ראשונה – המצב השלילי מחייב תיקון ושיפור. כאן מתחילה אופרציה חברתית שלמה של תכנון דרכי השיפור וההתארגנות החברתית לשיפור המצב, פרטים המקנים תכנים ערכיים ואתגרים טכנולוגיים לחברה.
    מצב חיובי איננו מחייב את כל אלה אלא, רק לשמור על הקיים ולכן אינו מהווה אתגר ותוכן חברתי.
    סיבה שניה – המצב החיובי הנו נקודת שווי משקל רופפת בלבד, ותמיד קיים החשש כי גורם כלשהו ישתנה וישתבש, ואז המצב החיובי יהפך בן רגע לשלילי.
    דהיינו; המוח האנושי מבין כי, במרחב כל המצבים האפשריים, מספר המצבים החיוביים הוא מספר קטן של נקודות בודדות ולא יציבו, ואילו יתר כל המרחב, למעט הנקודות החיוביות המעטות והבודדות, הנו רצף של מצבים שליליים הדורשים תיקון ושיפור.
    לפיכך:
    מוח המתמקד במצבים חיוביים מעטים ונקודתיים, לא יהיה ערוך להתמודדות עם מצבים שליליים ולפיכך יושמד במהרה ע"י האבולוציה.
    לעומת זאת, מוח המכין תדיר דרכי התמודדות עם מצבים שליליים, יש לו יותר סיכוי למצוא שיטות התמודדות יעילות עם מצבים שליליים, ובכך להגדיל את סיכויו להישרד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן