סיקור מקיף

קולו של הספקן – ראשית הצדק

עוד לפני שתינוקות מתחילים ללמוד הם כבר יודעים להבדיל בין טוב ורע

אישה ושני גברים משוחחים על רציף הרכבת התחתית, לא רחוק מן המסילה. ואז, ללא אזהרה מוקדמת אחד הגברים דוחף את האישה אל עבר הפסים. היא מועדת אחורה לכיוון שפת הרציף. הגבר השני מושיט את ידו כדי לאחוז בה, אבל הוא מאחר והיא נופלת אל הפסים. הוא מגיב מיד, הופך את פניו לאחור ומכה בדוחף. במהלומת אגרוף סיבובית מרהיבה הוא מטיח את ראשו של התוקף לאחור. מרוצה מפעולת הנקמה הוא מפנה פניו קדימה, מהסס מעט לפני שהוא מזנק ומושך את האישה מאזור הסכנה. הוא מרגיע אותה ומתחיל לרדוף אחרי הפושע שמיהר להימלט. כל האירוע נמשך 20 שניות ואתם יכולים לצפות בו בעצמכם ביוטיוב (בדקה 1:47).

https://www.youtube.com/watch?v=WAQ_px-UBqs

באותו רגע, קצר מדי לכל חישוב רציונלי, מתרחש עימות פנימי המבוסס רק על רגש טהור בין הרצון להציל לבין הרצון להעניש, בין עזרה לבין נקמה כואבת. בשבריר השנייה הזה נקראות לדגל שתי רשתות עצביות במוחו של המושיע: אחת קוראת לעזור לאדם אחר והשנייה להעניש את התוקפן. מה אמור לעשות פרימאט מוסרי? במקרה הזה, מכיוון שלא התקרבה שום רכבת, הוא היה יכול להרשות לעצמו לבחור באפשרות הראשונה והבעייתית שבה בחר. ההצלה אולי מתוקה, אבל כך גם הנקמה.

הסיפור הזה מדגים היטב את האופי הרב-צדדי של טבענו המוסרי. במהלך האבולוציה התפתחנו באופן שאִפשר לנו לפתור בסביבה הקדמונית שלנו כמה בעיות בעת ובעונה אחת: להיטיב עם מי שעוזר לנו ולשארי בשרנו ולהעניש את מי שפוגע בנו ובקרובנו. עדויות לכך שהרגשות המוסריים האלה טבועים עמוק באופי האנושי אפשר למצוא בסדרה של ניסויים שנעשו עם תינוקות, ומוצגים בספרו הערוך למופת של פול בלום מאוניברסיטת ייל, "עדיין תינוקות: מקורות הטוב והרע" (הוצאת קראון, 2013)*. בספרו בוחן בלום את התיאוריה שלפיה אנו ניחנים בחוש מוסרי מולד, כפי שהציעו הוגי דעות של עידן הנאורות כמו אדם סמית ותומס ג'פרסון. בלום מספק אפוא ראיות ניסוייות המראות ש"היכולות הטבעיות שלנו כוללות גם חוש מוסרי: אנו מבחינים בין פעולוֹת אדיבות ובין פעולות אכזריות; אמפתיה וחמלה: אנו סובלים כשהסובבים אותנו חשים כאב ושואפים לסלק את הכאב הזה; חוש בסיסי של הגינות: אנו נוטים להעדיף חלוקה שוויונית של משאבים; וחוש צדק בסיסי: אנחנו משתוקקים לראות כיצד פעולות טובות זוכות לגמול ופעולות רעות לעונש."

תינוק משחק. מתוך WIKIMEDIA COMMONS רשיון CC
אינסטינקט להצלת אחרים. איור: יזהר כהן, עבור סיינטיפיק אמריקן ישראל

באחד הניסויים במעבדתו של בלום צפה תינוק בין שנה בבובות המציגות מחזה מוסר. אחת הבובות גלגלה כדור אל עבר בובה אחרת וזאת החזירה לה את הכדור. ואז, הבובה הראשונה גלגלה את הכדור אל עבר בובה שלישית שברחה עם הכדור. לאחר מכן נתנו לתינוק אפשרות לקחת מאחת הבובות ממתק. הוא היה רשאי לבחור בין הבובה "הנחמדה" ובין הבובה "הרעה". וכפי שבלום צפה מראש, התינוק לקח את הממתק מן הבובה הרעה, כפי שעשו רוב התינוקות בניסוי. אבל הפעם הזאטוט יפה הנפש לא הסתפק בסילוק התמריץ החיובי (הממתק). "התינוק התכופף והכה בראשה של הבובה," מספר בלום. נפשו המוסרית הטרייה דרשה ענישה.

יש גרסאות רבות לפרדיגמה המחקרית הזאת, למשל בובה המנסה לגלגל כדור במעלה שיפוע ואז בובה אחרת מנסה לעזור לה או להפריע לה. שוב ושוב עולה ומופיע אותו חוש צדק המבדיל בין טוב (העדפת הבובות העוזרות) לבין רע (התכחשות לבובות המפריעות). ההתנהגות הזאת מתחילה בגיל שלושה עד 10 חודשים, מוקדם בהרבה מן הגיל שבו אפשר לייחס אותה ללמידה או לתרבות. מוסריות, מסכם בלום, "גורמת לרגשות ולמניעים מסוימים, כמו תשוקה לעזור לאחרים השרויים במצוקה, כעס אל מול אכזריות ואשמה או גאווה ממעשים מבישים או אדיבים שאנו עושים." הדבר תואם לסרטון שהבאתי כדוגמה. אין ספק שחוקי החברה והמנהגים עשויים לסובב את חוגת המוסר הפנימי שלנו ולהגבירו או להחלישו, אבל הטבע העניק לנו מראש את החוגה הזאת. מסיבה זו, מערכת החוקים של החברות שלנו חייבות להיות מבוססות על טבע האדם.

*Just Babies: The Origins of Good and Evil (Crown, 2013)

על המחבר

מייקל שרמר הוא המו"ל של כתב העת (Skeptic (www.skeptic.com ספרו הבא הוא, "תיבת נח המוסרית של המדע". עקבו אחריו בטוויטר: @michaelshermer

הכתבה התפרסמה באישור סיינטיפיק אמריקן ישראל

31 תגובות

  1. לצערי הרב אני לא מצליח לרדת לסוף דעתך. אשמח אם תפרש את דבריך, שכן זה נושא שמעניין אותי.

    "ברובוט אין שם משהו שקיים ובאדם כן" המשפט הזה לכשעצמו הוא ממש לא מובן לי. ואז אתה ממשיך לבלבל אותי עם – "אני לא טוען שקיים או לא קיים". שמבהיר לי עד כמה אני ממש לא מבין אותך.

  2. אני לא טוען שקיים או לא קיים. אני רק אומר מה הצורה של ההבדל שהיא משמעותית. צורות אחרות של הבדל הן חסרות משמעות.

  3. נקודה, אני לא מצליח להבין את התגובה האחרונה שלך, מה קיים באדם שלא יכול להיות קיים ברובוט?

    האם אתה בודהיסט? (שאלה שאם תענה בחיוב תוכל לקצר את המשך ההתכתבות)

  4. יש תינוקות שחוש המוסר שלהם מפותח יותר ובין רצון ליכולת איפוק יש מנעד רחב ששונה מאדדם לאדם.

  5. רצון חופשי פחות קשור למה שאני מדבר עליו.
    מה שאמור לעשות את האדם שונה מרובוט זה שברובוט אין שם משהו שקיים ובאדם כן.
    אדם שהוא רובוט זה אדם שאין בו שום דבר שקיים. כלומר, הוא לא אמיתי.

  6. ניסים, במובן ההגדרה הפורמאלית אתה צודק, אך לא לזה התכוון נקודה כשהוא אמר שאנו לא רובוטים. אלא לפי הבנתי (ונקודה, תקן אותי אם אני טועה), ביגלל שלנו יש רצון חופשי ואחריות כלפי מעשינו (אין לנו נקודות הפעלה ותוכנית פקודות..). אז לדעתי אין לנו כמעט רצון חופשי, ורוב הסיכויים שאם העבר שלך יהיה X סביר שתפעל Y. ומי שנולד עני, יש לו הרבה יותר סיכוי להיות גנב..

    ויש הבדל בין הרג של אדם לחיה אחרת, כי אדם הוא מהגזע שלך, הגנים שלו כמעט שווים לשלך ובנוסף המודעות שלו היא מעוד גדולה.

  7. נקודה
    אנחנו לא רובוטים, כי רובוטים הם מעשי יד אדם. אנחנו הורגים רק כשצריך, גם חיות וגם בני אדם.

  8. נקודה, אני מדבר על סטטיסטיקה מוכחת.

    ובכל מקרה, אדם הוא לא איזה משהו קסום. הוא נתון להשפעות הסביבה שלו. זה ידוע לכל חוקרי האדם וחוקרי תרבויות וחוקרי פשיעה. אי איפשר להתעלם מכך.

    אנחנו כן סוג של רובוט. שניבנה ע"י מליוני שנות אבולוציה, אין מה לעשות…

  9. Mouth אכשמתיחסים לאדם כאל רובוט, וזה קורה בדרך כלל מתוך התנשאות כי אף אחד לא מתיחס אל עצמו כאל רובוט, אז באמת אין שום משמעות למה שהוא עושה כי הכל ניתן לתכנות.

  10. אני סבור שבניה בשמרון ויהודה היא ענין לגיטימי.ולכן יש לבנות ללא קשר לטרור או לחצים בין לאומיים.וזאת כי זה מחזק את מרכז הארץ.ומוזיל את מחרי הדיור.

  11. ובר אין שום קשר להרחבת הבנייה באיזורים שישראל כבשה. זו סתם דעה פוליטית שאין לה שום קשר לנקמה או פעולת תגמול..

  12. נקודה ובר,
    אני מקווה שכולם יודעים שהנושא שאתם דנים עליו הוא הרבה יותר מורכב.
    "אדם שהוא רוצח ומזיק אין לו מה לעשות ויש להורגו" אני יכול לראות את ההיגיון רק במקרה שבטוח שהוא רוצח וכן שהוא לא ישתנה לעולם.
    (אני מניח שבמקרה שאין וודאות של 100% אתה תסכים איתי)

    בני אדם יכולים להשתנות, נאמר אדם שכל ילדותו הרביצו לו, סטטיסטית יש לו סיכוי גבוהה בהרבה מאדם עם ילדות נורמאלית לפשוע וכן לרצוח.

    אך ידוע גם שאנשים כלאה יכולים לשנות את ההתנהגותם לאחר שפשעו.

    האם אתה תרצה להרוג אדם אשר גם כך מזולו בגד בו ונולד למשפחה מחורבנת?

  13. לנקודה.
    אם נעשתה טעות והאדם הלא נכון נשפט על רצח .האם עדין נדון אותו למוות? אם אדם מצוי במצב רגשי בעיתי.( בנסיבות רגילות לא היה רוצח).עדיין נדון אותו למוות?מדינה היא לא גוף נוקם!ועונש מוות לא מפחית אלימות!מלחמה בעוני מפחיתה אלימות! נקודה הגישה שאתה מציג היא לא מוסרית!

  14. בר,
    אני לא יודע מה הרגש המוסרי שלך אבל לי נראה לקחת ולכלוא אדם זה מעשה חמור מאוד אפילו יותר מרצח.

    בכל מקרה לדעתי אדם שהוא רוצח ומזיק אין לו מה לעשות ויש להורגו.

  15. הטענות בכתבה מוטעות. בגיל "שלושה עד 10 חודשים" התנהגות התינוק מבוססת על מה שהוא מחשיה כטוב לו או כרע לו. כל התייחסות של צדק אין לה כל בסיס בגילים האלה. בגיל שנה, שבו נערך ניסוי הבובות, עדיין שליטה התפיסה התינוקית, אבל בשלב זה התינוק כבר הספיק ללמוד הרבה על מה שהוריו וכל סובביו חושבים לטוב ולרע.
    המשפט שלהלן "באותו רגע, קצר מדי לכל חישוב רציונלי, מתרחש עימות פנימי המבוסס רק על רגש טהור בין הרצון להציל לבין הרצון להעניש, בין עזרה לבין נקמה כואבת. בשבריר השנייה הזה נקראות לדגל שתי רשתות עצביות במוחו של המושיע" מוטעה גם הוא. הרגעים הקצרים שמודגמים בסרט ארוכים די הצורך כדי שהאנשים הפועלים יחליטו על סמך הלימודים הקודמים שלהם מה לעשות, ושימו לב שרוב האנשים בסיטואציות אינם פועלים.

  16. לנקודה.
    אתה שוכח שכולנו בני אדם:ושאדם שרוצח יש להרחיק ,ולהושיב בכלא.אין להוסיף עוד מוות .אל לנו לפחד מהערבים.לכן אני סבור שיש להרחיב את ההתישבות ביהודה ושומרון,כדי להרחיק את השפעת החמאס ממרכז הארץ.וכדי להוריד את מחירי הדיור.יש לישראל תמיכה אמריקאית ,כי ישראל מחזיקה בעתודות דולרים אדירות, ולכן הייה לישראל גב גם בבניה מסיבית בשומרון ויהודה.

  17. נקמה הוא רגש שמסייע לאדם במלחמה באוייב. רק בשימוש במסגרת הזו הוא בסדר.
    אם אני נוקם בחף מפשע – אני מוציא את העצבים על הכתובת הלא נכונה.

  18. נקודה, מסכים איתך שנקמה הוא דבר טיבעי, אני לא מסכים שזה הבסיס לצדק.
    אך אני לא חושב שמי מאיתנו יצליח לשכנע את רעיהו.
    נסכים שלא להסכים.

  19. גם אני לא הבנתי את היחס לרצח האקטואלי עד שניסים הגיב.
    האמת שהכל מובן. גם שהורה ינקום וירצח את רוצחי בנו.
    גם שנערים שעברו שטיפת מוח חמורה (מסכים עם נקודה בעניין זה) ירצחו נער ערבי בגלל כל השטיפת מוח שעברו.
    גם הדברים שהנאצים עשו הם יכולים להיות מובנים, מילגהם עזר לנו להבין הרבה מזה. ההיסטוריה המשיכה (אני מקווה שכולם מבנים את ההבדל בין הבנה להצדקה, אני לא מצדיק אף אחד מהמיקרים).

    כי האמת היא שכל עוד הרוצח הוא לא פסיכופט (כמו בכל הדוגמאות הנ"ל), ניתן להבין בסופו של דבר את המעשים. אך זה שניתן להבין אותם, זה לא אומר שזה בסדר.

    אסור לתת להורה לתת דין לרוצחי בנו. למרות הצורך בנקמה המובן שמובנה בו.
    מאות שנות סיליוויזציה והיסטוריה הסבירו לנו שרק כאוס יבצר ממצב שכזה.

    יש גם מקום לציין את ההתבטאות הכמעט בלתי אנושית (לטובה) של משפחת פרנקל שיצא נגד פעולות הנקם.

    וגם הלינק שעל השם שלי שווה קריאה

  20. נקודה
    זה כבר הרבה יותר טוב. אם הורי הנרצחים היו נוקמים ברוצחים, או אפילו אנשים זרים, אז זה היה מובן. כמו שאמרת, רצח נער תמים זה מעשה נוראי.

  21. לא כתוב בשום מקום בכתבה על רצח שלושת הנערים ובכל זאת הטוקבקיסטים לא אחרו לציין את האירוע ולכתוב את השקפותיהם כאילו היו אמת מוחלטת. עשו לעצמכם ולציבור טובה ותפסיקו לאזכר נושאים לא קשורים.

  22. אני רואה שיש פה בלבול בין נקמה רגילה ובעית לבין עיוות של הרגש הזה שנובע מהכללה גזענית על רקע של שטיפת מוח.
    נקמה על רצח 3 הנערים היה מתבטא ברצח של הרוצחים עצמם או של אחרים בשרשרת הסיבות לאותו רצח.

    רצח של נער תמים שלא היה קשור למעשה הוא רצח גזעני ותו לא. הם היו יכולים באותה מידה לרצוח כל אחד אחר, אין שום דבר שמאחד את אותו נער מסכן עם הרוצחים האמיתיים יותר ממה שמאחר כל בן אדם אחר עם אותם רוצחים. רק גזענות שנובעת מטיפשות ושטיפת מוח.

  23. נקודה
    המעשה של רצח הנער הערבי חמור הרבה, הרבה יותר מרצח 3 הנערים מגוש עציון. אני היום מתבייש להיות יהודי.
    אני ימני בדעות שלי, לא מאמין בשלום עם שכנינו וחושב שאין להם כל כוונות שלום. ובכל זאת – אני מתבייש בעם שלי שעשה מעשה כזה. ולהזכירך – זו לא הפעם הראשונה או השנייה.

    היהודים שרצחו הם פשוט רוצחים. כשאדם שמגיב כאן מצדיק את זה, זה חמור ביותר. הפעם – ירדת לתחתית הביוב. אתה בזוי ושפל בעיני.

  24. נקודה,
    הרצון להשתין כל פעם שצריך הוא טבעי בהחלט. זה לא אומר שממניעים של שחיתות מונעים מאיתנו להשתין בכל מקום.

    גם הרצון למין הוא טיבעי. אך לא מקובל (תסכים איתי שבצדק) לאנוס משהי ברגע שהרצון למין מתעורר בך.

    יש מקומות שמותר לאדם, שחוכמתו יותר מפותחת מרגשותיו הטבעיים, להגיד הרגש הזה פסול מוסרית.

  25. הנקמה היא רגש טבעי וכל אלו שמנסים להפחיד אותנו מפניה עושים זאת מטעמים מושחתים ומניעים נסתרים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן