כלכלת ארץ ישראל

החובה לספק מגוייסים-טירונים לצבא הרומי, ולא ליחידות השיטור, נחה על הכפר בכללותו, וכי גובה הסכום המשתלם על ידי האוכלוסיה מבהיר כי הוא מיועד למימון ציוד ומצרכים לטירוני הכפר ולא למען השגת פטור לכפר מן החובה לגייס אותם טירונים

כדי לקיים את הצבא המוצב ביהודה, וכדי להעשיר את הקיסרים, גבה השלטון הרומי סוגים שונים של מסים, חלקם כלליים ואחרים העיקו במיוחד על היהודים – אחרי המרידות

ב – "המס היהודי" – יוסף בן מתתיהו פורש לפנינו את היריעה ההיסטורית בזיקה ל"מס היהודי" בעקבות דיכוי המרד הגדול על ידי ווספסיאנוס וטיטיוס משנת

במהלך המאות הראשונות לספירה התפתחה רפורמה אגררית ששייכה אדמות חקלאיות לעיר מרכזית, והיה צורך לגבש נהלים מדוקדקים לכל סוג מקח וממכר בין יהודים לבין עצמם

שולחני הינו חלפן כספים, דמות שלא היתה ידועה לנו מהתקופה המקראית, ולפחות לא כחלק מעיסוק רשמי, מוסדר ומקובל. לא כן בעידן היווני-הלניסטי-רומי על יסוד השימוש

על השיבה ההדרגתית של היהודים לעבודות בנמלים ובספינות לאחר המרד הגדול, וכלכלת השווקים והירידים

ארץ ישראל שלאחר החורבן הפכה ליצואנית מוצרים לרחבי האימפריה הרומית ומעבר לה, בין היתר כדרך להשתקם כלכלית מהטלטלה שגרם הרס בית המקדש

לאחר שחדרנו לעומק הפעילות הכלכלית בארץ ישראל הרומית בעידן הקדום ונגענו בנושאים מגוונים כגון חקלאות, מלאכה, מרעה, ספנות, אגודות מקצועיות ועוד, יהיה זה אך ראוי

אם פעם היה הכנעני ביטוי מושאל ומשאיל לסוחר, הרי במאות הראשונות לספירה נבלעים אף היהודים בכלל ההשתייכות הכלכלית והפרופסיונלית של כנעני=פרגמטי (ולא בכדי בלשון היוונית).

על גידול חיטה בפרובינקיה פלאייסטינה – השם שנתנו הרומאים ליהודה לאחר דיכוי המרד הגדול

בפרק הזה, מורכב ומרובד ככל שיהיה, מסתרים כמה רעיונות חשובים ומעניינים. ב"גדול" מדובר על הפקעת קרקעות לאחר מרידות ביהודה (73, 135 ו-194 לספ') על ידי

לאחר מרד בן כוסבה סבלה יהודה מאובדן קרקעות מה עוד שהתנועה המרדנית האנטי-רומית היתה כפרית בעיקרה, אלא שתוך זמן לא רב התאוששה זו והשתקמה ומולה

לעבודה ולמלאכה – מקדמים ומאפיינים * במרוצת המאה השניה לספ' הגיע העיור האימפריאלי לשיאו וכך גבר, בין השאר, הביקוש למוצרי מלאכה ותעשיה כפריות ובעיקר בקרב

פרק 11 בסדרה המתארת את כלכלת ארץ ישראל בתקופה הרומאית ובימי הביניים

פרק שביעי בסדרה על המצב הכלכלי בארץ ישראל מהמאה השנייה לספירה ואילך. הפעם – על תעשיית השמן