מחקר חדש מציג עדות תצפיתית ישירה להיחלשות חלק ממערכת זרמי ההיפוך האטלנטית. החוקרים מזהירים מהשפעות אפשריות על חורפים באירופה, גשמים, סערות ועליית פני הים
מערכת זרמי הים הגדולה באוקיינוס האטלנטי, שממלאת תפקיד מרכזי בוויסות האקלים של כדור הארץ, נחלשת זה כמעט 20 שנה. כך עולה ממחקר חדש של חוקרים מבית הספר רוזנסטיל למדעי הים, האטמוספרה וכדור הארץ באוניברסיטת מיאמי. המחקר פורסם ב־8 באפריל 2026 בכתב העתScience Advances (science.org).
המחקר עוסק ב־Atlantic Meridional Overturning Circulation, אוAMOC . זו מערכת זרימה עצומה שמעבירה מים חמים יחסית צפונה באוקיינוס האטלנטי, ומחזירה דרומה מים קרים ועמוקים יותר. במונחים פשוטים, מדובר באחד המנגנונים החשובים שמסייעים לחלק חום בין אזורים שונים בכדור הארץ. לכן שינוי בעוצמתו אינו נוגע רק לאוקיינוס. הוא עשוי להשפיע גם על טמפרטורות, גשמים, סופות ועל מפלס פני הים.
החוקרים מדגישים כי הממצאים אינם מצביעים על קריסה מיידית של המערכת. עם זאת, הם מספקים את אחת מהעדויות הישירות החזקות עד כה לכך שחלק מרכזי במערכת נחלש באופן עקבי. לפי המחקר, ההיחלשות נמדדה לאורך הגבול המערבי של האוקיינוס האטלנטי, בין האזור הסובטרופי לקווי הרוחב הבינוניים, בערך בין 16.5 ל־42.5 מעלות צפון.
כדי לבדוק את מצב המערכת ניתחו החוקרים מדידות ארוכות טווח מארבע מערכות ניטור ימיות. המכשירים עוגנו לקרקעית הים, ומדדו לאורך זמן לחץ, טמפרטורה, צפיפות וזרמים. החוקרים השתמשו באותה שיטת ניתוח בכל תחנות המדידה, ובדקו בעיקר את הזרימה העמוקה מתחת לכ־1,000 מטרים.
המגמה הופיעה בכמה קווי רוחב
החשיבות של המחקר נובעת מכך שהמגמה הופיעה בכמה קווי רוחב ולא רק בנקודת מדידה אחת. כלומר, לפי החוקרים, אין מדובר בהכרח בתנודה מקומית או באירוע זמני. התמונה המתקבלת היא של שינוי רחב יותר בחלק מהמערכת האטלנטית.
ד"ר שיין אליפוט, מהמחברים הבכירים של המאמר, אמר כי AMOC חלשה יותר יכולה להזיז דפוסי מזג אוויר. לדבריו, הדבר עשוי להתבטא בסופות קיצוניות יותר, בשינויים בכמויות הגשם, או בחורפים קרים יותר באזורים מסוימים. הוא הוסיף כי היחלשות המערכת עשויה להשפיע גם על עליית מפלס פני הים לאורך חופים, ולכן גם על קהילות ותשתיות.
ה־AMOC נחשבת לאחד מרכיבי האקלים החשובים ביותר באזור האטלנטי. היא משפיעה במיוחד על צפון האוקיינוס האטלנטי, אך ההשלכות האפשריות שלה רחבות יותר. בין היתר, שינוי בעוצמתה עשוי להשפיע על חורפים באירופה, על פעילות הוריקנים, על דפוסי משקעים ועל תנאים אקלימיים באזורים נוספים בעולם.
המחקר משתלב בדיון מדעי רחב יותר על עתידה של מערכת הזרמים האטלנטית בעידן משבר האקלים. בשנים האחרונות פורסמו מחקרים שהזהירו מפני סיכון גובר להיחלשות משמעותית ואף לקריסה עתידית של ה־AMOC . עם זאת, קיימת עדיין אי־ודאות לגבי הקצב, העוצמה והסף המדויק של השינויים. תרומתו של המחקר החדש היא בכך שהוא נשען על מדידות ישירות ארוכות טווח, ולא רק על מודלים או על אינדיקציות עקיפות.
מערכת התראה מוקדמת
החוקרים מציעים כי המדידות לאורך הגבול המערבי של האוקיינוס האטלנטי עשויות לשמש מעין מערכת התרעה מוקדמת. אם אזור זה אכן משקף שינוי רחב יותר במערכת, ניטור מתמשך שלו עשוי לסייע לחזות טוב יותר שינויים עתידיים באקלים.
לפי אליפוט, מידע כזה חשוב לא רק למדענים. ממשלות, עסקים וקהילות משתמשים בתחזיות אקלים כדי להיערך לשינויים סביבתיים עתידיים. ככל שהבנת ה־AMOC תהיה מדויקת יותר, כך יהיה אפשר להעריך טוב יותר סיכונים כמו עליית פני הים, שינוי בדפוסי גשם, או החרפה של אירועי מזג אוויר קיצוניים.
המחקר נקרא “Meridionally consistent decline in the observed western boundary contribution to the Atlantic Meridional Overturning Circulation”. . הוא פורסם ב־Science Advances, וממומן בידי הקרן הלאומית למדע של ארצות הברית ומועצת המחקר הבריטית לסביבה טבעית.
שאלות ותשובות קצרות
מהי מערכת ה־AMOC?
זו מערכת זרמים גדולה באוקיינוס האטלנטי, שמעבירה מים חמים צפונה ומים קרים ועמוקים דרומה.
האם המחקר קובע שהמערכת עומדת לקרוס?
לא. המחקר מצביע על היחלשות עקבית בחלק מהמערכת, אך אינו קובע שמדובר בקריסה מיידית.
למה ההיחלשות חשובה?
מפני שהיא עשויה להשפיע על חורפים באירופה, על דפוסי גשם, על סערות ועל עליית פני הים לאורך חופים.
עוד בנושא באתר הידען:
