המוח

לישון כדי לגזום. איור: פרדריק ברוד

‫לישון כדי לגזום / ג'וליו טונוני וקיארה צ'ירלי‬

עכבר מעבדה. צילום: shutterstock

זכרון לדורות, לפחות בעכברים

העין. איור: shutterstock

רקמת עין הודפסה לראשונה בתלת־ממד

תמונה של תאי מיקרוגליה במוח עכבר מהונדס גנטית, שפיתחה קבוצתו של פרופ' יונג. צילום: מכון ויצמן

תאי מיקרוגליה – לא מה שחשבתם

להפסיק עם הסטריאוטיפים הגזעניים. איור: shutterstock

‫הגנה מפני דעות קדומות / אד יונג‬

תאי עצב רגילים (משמאל) עוברים גיזום, ואילו בתאי עצב בהם הגן KIF2A פגום תהליך הגיזום אינו יוצא לפועל

לעצב עצבים

ספל קפה. איור: shutterstock

‫מסע אל התת מודע – על עצלנות וקפאין / רועי צזנה‬

תא לחץ בבית החולים אסף הרופא. צילום: אוניברסיטת תל אביב

טיפול בתא לחץ מתקן פגיעות מוחיות בעקבות חבלות ראש

אלצהיימר. איור: shutterstock

חוקרים גילו את המנגנון המעכב את התפתחות האלצהיימר

מחסום דם-מוח. איור: shutterstock

‫לפרוץ את הדרך אל המוח / ג'נין אינטרלנדי‬

‫עיוורים לשעבר / פַּוואן סינהא‬

עיניים בתצוגת אמנות. איור: shutterstock

הדמיה בהשראת העין האנושית

ממריצי מוח. איור: shutterstock

‫ממריצים את המוח / גארי סטיקס‬

בתמונה: מימין לשמאל עומדים: ד"ר גל חגית רומנו, יניב הררי , דוקטורנט, יושב: פרופ' מרטין קופייק צילום: באדיבות אוניברסיטת תל אביב

קפה בבוקר ובירה בערב מייצבים את הגנום

שמן זית. איור: shutterstock

‫תעלומה ים-תיכונית / רחל נוּוֶר‬

העדשה שבעין האדם. איור: shutterstock

עדשה ביומימטית

מחלת הפרקינסון. איור: shutterstock

ממתיק מלאכותי נגד פרקינסון

חדף העצים. צילום: shutterstock

החדף הפיכח

התפרקות המוח. אילוסטרציה: shutterstock

מוח של חולים שהינם "צמח" כן מגיב לגירויים רגשיים

צריכה מוגברת של קפאין וסוכר. איור: shutterstock

צריכת קפאין מאיטה את התפתחות המוח

‫מדעי הבריאות – להעיף ראשים / רוקסן חמסי‬

זולתנות. איור: shutterstock

מדוע אנחנו אלטרואיסטים

סכיזופרניה. איור: shutterstock

‫מעֶבר לתסמינים / פֶריס ג'אבר‬

קריאת אותיות ישירות ממוחו של הנבדק. צילום: אוניברסיטת רדבוד, נימיכן, הולנד

המחשב שקורא אותיות ישירות מהמוח

מימין: שרינה שטרים, פרופ׳ רבקה פולק, איתי אפודי, פרופ׳ סנפורד סמפסון, ד״ר ירון ויניק, רועי יצחק, פרופ׳ יחיאל זיק, ד״ר איתן אלחנני, הדס שץ-אזולאי, ד״ר סיגלית בורה-חלפון. עמידות

דיכאון, סוכרת ומה שביניהם

מימין: פרופ' אהוד אחישר, ד"ר קנאריק בגדאסאריאן ודודי דויטש. תפיסה

בין מישוש לראייה

ההתלבטות הסתיימה. אף אחת מהדתות. צילום: shutterstock

מטה מחקר: אתאיסטים יותר אינטליגנטיים מדתיים

זקנים. מתוך ויקיפדיה

המחסום

2 ג'וחאר צארנייב - צילום עצמי, עיבוד תמונה ג'וחאר צארנייב - צילום עצמי, עיבוד תמונה שיתוף 0 במאמר "אובייקט יפה" מן השבוע שעבר הצדיק יקי מנשנפרוינד את הביקורת על תמונתו של המפגע מבוסטון ג'אהר צארנייב על שער ה"רולינג סטון", והסיק כי הצגתו כ"אובייקט יפה" מעליבה את הקורבנות ומשפחותיהם, ובעצם כל אדם עם רגישות מוסרית. אהבתי את הניתוח של מנשנפרוינד, אבל איני מסכימה עם המסקנה שלו. ניסיתי להבין מדוע בחרו עורכי ה"רולינג סטון" בתמונה זו דווקא, ולעניות דעתי ההסבר די פשוט ומתבקש: צארנייב נראה בתמונה כמו הילד החמוד של השכנים, משורר רגיש או ג'יגולו אחרי ליל עינוגים – אבל עורכי המגזין אומרים לנו: הוא לא מה שהוא נראה. הוא רוצח. מפלצת. הכיתוב על השער אינו משאיר מקום לספק: "המחבל. איך סטודנט פופולרי ומבטיח הוכשל על-ידי משפחתו, הידרדר לאסלאם הקיצוני והפך למפלצת". הכיתוב מעמת את הקורא עם משמעות התמונה, מאזן אותה ומצמיד לה את הפרשנות הראויה. זהו מסר שהאפקט שלו חזק הרבה יותר דווקא בשל השימוש מעורר המחלוקת בתמונה, אבל עצם הטענה שתמונתו זו של צארנייב מבזה את קורבנות הרצח ומזלזלת בקרוביהם היא דמגוגית ומניפולטיבית. וכי ממתי נתוניו הפיזיים של רוצח יכולים "לבזות" או "לכבד" את קורבנותיו? נוסף לכך, מדובר בגישה המבטאת ראייה שטוחה, בינארית, שלפיה יפה=טוב, מכוער=רע, מבחוץ ומבפנים. כאשר ה"רולינג סטון" מפרסם ייצוג יפה של איש רע הוא מפרק את המשוואה ובונה תמונת מציאות מורכבת ואפילו מתעתעת. אולי הוא רוצה להעביר לקוראיו מסר: אתם תצליחו להבין את המציאות המורכבת הזו בלי שנצטרך לאייר אותה עבורכם בייצוגים פשטניים. אגב, אותה תמונה של צארנייב פורסמה בחודש מאי בהבלטה בדף הראשי של ה"ניו-יורק טיימס", וכבר אז ספגה מטחי ביקורת. הצגתו של צארנייב כ"אובייקט יפה" מעוררת סוגיה נוספת: אין מדובר בתצלום עיתונות, אלא בצילום עצמי. בנקודת זמן מסוימת צארנייב בחר כך להציג את עצמו (כפי שעושים כל בני גילו). הצילום העצמי הזה נתפס כמשרת את האג'נדה האישית-הסובייקטיבית של צארנייב, ולא כתיעוד עיתונאי אובייקטיבי לגיטימי. מבחינה זו הביקורת היא על זכות היתר שלכאורה הוענקה לצארנייב – לעשות שימוש בייצוג התדמיתי המוּטה הזה שלו, ולצרוב את עצמו בתודעה הקולקטיבית באופן שסותר, או לפחות אינו עולה בקנה אחד, עם זיהויו כרוצח. ג'וחאר צארנייב על שער ה"רולינג סטון", אוגוסט 2013 המפגע במרתון בוסטון ג'וחאר צארנייב על שער ה"רולינג סטון", אוגוסט 2013

‫קולו של הספקן – זירת הפשע, מדע‬

א. תאי מוח פועלים כשהעכבר לומד להכיר את החדר הכחול (שמאל); ב. בחדר אחר, מופעל זיכרון החדר הכחול+חשמול; ג. כשהעכבר שוב בחדר הכחול, הוא קופא מפחד, בשל הזיכרון המוטעה ששם חושמל.

שיטה חדשה להשתלת זכרונות במוח. בינתיים – של עכברים

למרות הכל, המריחואנה מסוכנת. צילום: shutterstock

‫ללא נזק? / מלינדה ונר מוייר‬