סיקור מקיף

התגלו 11 גנים חדשים הקשורים למחלת האלצהיימר, ובכלל זה קשר בין אלצהיימר לטרשת נפוצה ופרקינסון

הגנים התגלו בעקבות העבודה המקיפה ביותר של השוואת גנומים של 74 אלף בני אדם – חולים ובריאים ב-15 מדינות

נוירונים. איור: shutterstock
נוירונים. איור: shutterstock

המחקר הבינלאומי הגדול ביותר שנערך אי פעם במחלת אלצהיימר שבוצע בידי מאגד (קונסורציום) של חוקרים שהוקם במיוחד I-GAP (International Genomics Alzheimer's Project) הביא לגילוי 11 אזורים חדשים בגנום המעורבים בהתפרצות של המחלה הניוונית.

מחקר זה מספק סקירה של המנגנונים המולקולאריים שבבסיס מחלת האלצהיימר, ועשוי לפתוח פתח להבנה טובה יותר של הפתופיזיולוגיה של הרצף. תוצאות המחקר, שלא היה ניתן להשיגם ללא מאמץ משותף של מדענים מכל העולם, התפרסמו בכתב העת Nature Genetics .

משנת 2009 זוהו 10 גנים הקשורים למחלת האלצהיימר ואולם שיעור ניכר של גורמים לרגישות הגורמת לאדם לפתח את המחלה נותרו בלתי מוסברים. בפברואר 2011 ,הוקם המאגד הבינלאומי הגדול ביותר שמטרתו היתה להאיץ את גילוי הגנים החדשים. המאגד נתמך בחלקו על ידי המכון הלאומי להזדקנות (NIA)ומכונים נוספים החברים במסגרת המכונים הלאומיים לבריאות (NIH).

בתוך פחות משלוש שנים , זיהתה תכנית IGAP גנים רבים יותר ממספר הגנים שזוהו במהלך 20 השנים הקודמות. הם אספו נתונים גנטיים על 74,076 בני אדם – חלקם חולים והאחרים בריאים ששימשו כקבוצת בקרה מ-15 מדינות והצליחו לזהות 11 גנים חדשים בנוסף לאלו הידועים. כמו כן התגלו עוד 13 גנים אך אלה עדיין לא אומתו.

11 הגנים חדשים שאושרו עשויים לפתוח אפיקים חדשים להבנת הגורמים למחלה. לדוגמה, אחת מהריכוזים המשמעותיים ביותר נמצא במתחם histocompatibility הגדול באזור HLA-DRB5/DRB1 .ממצא זה מעניין בכמה דרכים. ראשית, הוא מעיד על מעורבות מערכת החיסון במחלה. בנוסף, אותו האזור גם קשור לשתי מחלות ניווניות אחרות: האחת – הטרשת הנפוצה מוכרת בקשר שלה למערכת החיסונית. והשניה היא מחלת הפרקינסון.
חלק מהגנים שאושרו מחזקים מסלולים ביולוגיים הידועים כמעורבים באלצהיימר , כולל מסלולי העמילואיד ( SORL1 , CASS4 )וטאו ( CASS4 , FERMT2 ) . תפקידה של התגובה החיסונית ודלקת (HLA-DRB5/DRB1 , INPP5D , MEF2C) שכבר נרמז על ידי עבודה קודמת (CR1 , TREM2) מתחזק , וכך גם החשיבות של נדידת תאים (PTK2B), הסעת הליפידים במוח והאנדוציטוזה (SORL1).

כמו כן הועלו השערות חדשות לתפקוד הסינפטי בהיפוקמפוס (MEF2C, PTK2B) , שלד התא ותעבורת האקסונים (CELF1, NME8 ,CASS4). כמו גם תפקודי התא המילואידים והמיקרוגליאליים (myeloid and microglial cell functions (INPP5D).
לבסוף, עבודה זו מוכיחה כי , בהתחשב במורכבות שלמחלה כזו, רק שיתוף פעולה גלובלי של חוקרים במאמץ מחקרי משותף יוכל לסייע במציאה מהירה של פתרונות כדי להתמודדות עם איום מרכזי זה.

"מחקר זה מדגים בבירור כי באמת יש כוח בכמות גדולה של חוקרים כדי לזהות גנים שיש להם השפעה קטנה על הסיכון לאלצהיימר באופן אישי", אומר ד"ר לינדזי פארר מאוניברסיטת בוסטון. אבל הוספת כל גן לסבך המחלה יכולה לספק תובנה לפיתוח גישות טיפליות חדשות שעשויות להיות יעילות יותר בצעירת המחלה, מכיוון שניתן לאתר את הגנים הללו הרבה לפני שמופיעים התסמינים הקליניים ומתרחש נזק מוחי."

להודעה של החוקרים

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן