בדיקה חדשה יכולה לזהות את המחלה בשלבים מוקדמים. כיצד היא תועיל לחולים?
אפשר שהאופן שבו רופאים מאבחנים את מחלת אלצהיימר ישתנה בקרוב. כיום, רופאים מסתמכים על מבחני זיכרון והיגיון ועל דיווחים של הסתגרות חברתית כדי לזהות חולים באלצהיימר. הערכות כאלה של מומחים יכולות אמנם להיות פסקניות למדי, אבל הן אינן מהימנות לגמרי. בערך אחד מחמישה אנשים המאובחן כחולה במחלה הניוונית הזאת של מערכת העצבים לוקה למעשה בסוג אחר של שיטיון (דמנציה), או בבעיה אחרת לגמרי, כמו דיכאון. כדי לדעת בוודאות שמישהו חולה באלצהיימר, הרופאים צריכים להוציא פיסות מוח קטנות, לבחון את התאים ממיקרוסקופ ולספור את מספר גושי החלבונים המכונים רבדים אמילואידיים. מספר גבוה במיוחד של רבדים הוא סימן מעיד חשוב לאלצהיימר. אך מכיוון שהליך כזה עלול לפגוע עוד יותר בכישורים המנטליים של החולים, כמעט תמיד מבצעים אותו רק בנתיחה שלאחר המוות.
עם זאת, בעשור האחרון, מדענים פיתחו סריקות מוח מתוחכמות שיכולות להעריך את כמות הרבדים במוחות של אנשים חיים. במעבדה, סריקות כאלה נמצאו יעילות מאוד במחקרים על אודות השלבים המוקדמים ביותר של המחלה, אפילו לפני שהתסמינים ניכרים לעין. אמינות התוצאות גרמה למנהל המזון והתרופות האמריקני (FDA) לאשר ב-2012 בדיקה אחת כזאת, המתבצעת באמצעות חומר הקרוי Amyvid, כדי לעזור ולאבחן חולים עם בעיות זיכרון או קשיים קוגניטיביים אחרים.
על אף אישור ה-FDA, נמשכים הוויכוחים על האופן שבו יש להשתמש בבדיקה הזאת, בגלל ספקות לגבי תפקידם המדויק של האמילואידים במחלת אלצהיימר ומפני שהערך היישומי של המידע שהסריקה מספקת שנוי במחלוקת. לא כל אדם שיש במוחו עודף של רבדים אמילואידיים מפתח אלצהיימר, וכיום אין דרך להעריך מי יהיו חסרי המזל שיחלו. מחקרים עדכניים הראו שבמוחם של כשליש מן התושבים הקשישים שכושרם השכלי תקין אפשר למצוא רמות בינוניות עד גבוהות של רבדים, ללא השפעה שלילית ניכרת לעין. ואזכור שמה של המחלה בהיעדר תסמינים עשוי להזיק יותר מאשר להועיל משום שאין עדיין טיפולים יעילים.
ניסוי קליני חדש יבדוק אם מתן תרופה ניסיונית מיד עם אבחון הרבדים יכול להאט או לעצור התפתחות של אלצהיימר. אבל אפילו אם יהיו התוצאות מעודדות, שנים יעברו עד שתרופה חדשה תגיע לשוק. בינתיים, הרופאים חייבים לקבוע כיצד להשתמש בסריקה באופן אחראי. “כל התחום מתמודד עם השאלה הזאת,” אומרת רייזה ספרלינד מבית החולים בריגהאם אנד וימנס. היא סבורה שהסריקה תסייע להקל על האבחון המאתגר, אבל “כבדיקה בעלת ערך חיזוי, היא עדיין אינה בשלה.
סימן לצרות
מדענים קישרו לראשונה בין רבדים אמילואידיים לבין מה שמכונה כיום מחלת אלצהיימר לפני יותר מ-100 שנה. ב-1906, תיעד הפסיכיאטר הגרמני אלואיס אלצהיימר צברים חלבוניים יוצאי דופן במוחו של חולה שיטיון שנפטר. עד אמצע שנות ה-80 של המאה שעברה, מדענים הבינו שרבדים אלו מורכבים מחלבון הקרוי אַמילוֹאיד-ביתא.
תאי עצב תקינים מייצרים כמות רבה של אמילואיד-ביתא, אך תפקידו של החלבון נותר בגדר תעלומה. בשלבים הראשונים של מחלת אלצהיימר ושל מחלות ניווניות אחרות של מערכת העצבים, החלבונים האלה מתחילים להתנהג באופן מוזר: הם נדבקים זה לזה ויוצרים גושים גדלים והולכים. מדענים עדיין אינם בטוחים אם הרבדים האלה הם האחראים לאובדן הקטלני של מיליוני תאי עצב האופייני למחלת אלצהיימר, או שמא הם תוצר לוואי של סיבה אחרת, בלתי ידועה.
אף על פי כן, הצברים נוצרים הרבה לפני הופעת הסימנים הברורים הראשונים של השיטיון, וריבוי רבדים נותר אחד הסמנים המוצלחים ביותר למחלה. הנוירולוגים ג’ון ס’ מוריס, רנדל בייטמן ועמיתיהם באוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס, עוקבים אחר מצבם של נשאים בריאים של מוטציה גנטית נדירה שגורמת בוודאות לאלצהיימר בגיל צעיר. הם זיהו רבדים אמילואידיים במוחותיהם 15 שנה לפני שהופיעו אצלם בעיות קוגניטיביות.
הניסיונות לתכנן סריקה שתוכל לזהות רבדים אמילואידיים החלו לפני כ-12 שנים באוניברסיטת פיטסבורג. חוקרים הזריקו לחולים כמות קטנה ובלתי מזיקה של צבע רדיואקטיבי שכונה תרכובת פיטסבורג B, או PIB. הצבע מגיע למוח דרך מחזור הדם וצובע רק צברי אמילואיד. סריקת המוח באמצעות טומוגרפיה של פליטת פוזיטרונים (PET) קולטת את קרינת הגמא שנפלטת ממולקולות הצבע ומייצרת הדמיות המדגישות את הרבדים.
מדענים בחברת אוויד פרמצבטיקה בפילדלפיה הסתמכו על הטכנולוגיה של פיטסבורג כדי לפתח את החומר אמיוויד – אף הוא צבע רדיואקטיבי. אמיוויד שורד זמן רב יותר במוח ולכן מספק לרופאים שהות ארוכה יותר כדי לסרוק את מטופליהם. התוצאות הראשוניות היו מבטיחות כל כך עד שחברת אלי לילי קנתה את אוויד ב-2010 ב-300 מיליון דולר. שנתיים לאחר מכן, אישר ה-FDA את השימוש באמיוויד בבדיקה, שאפשר לעשות אותה כעת ביותר מ-450 מרכזי דימות בארה”ב, בדרך כלל במחיר של 3,000 דולר ומעלה.
לסרוק או לא לסרוק
ה-FDA והקהילה הנוירולוגית מתייחסים לאמיוויד בהתלהבות מהולה בחשש. באופן רשמי, הבדיקה אושרה בעיקר כדי לשלול אבחון של אלצהיימר באנשים שכבר סובלים מפגיעה קוגניטיבית, ובייחוד כשהסיבות לפגיעה אינן ברורות. צוות מומחים, שכינסו האגודה האמריקנית לאלצהיימר והאגודה לרפואה גרעינית ולהדמיה מולקולרית, פרסם בינואר 2013 קווים מנחים שייעצו להגביל את השימוש בבדיקה רק לחולים עם פגיעה קוגניטיבית קלה ומתמשכת שהגורם לה אינו ידוע, ולחולים שפיתחו שיטיון בגיל צעיר במיוחד או שהם סובלים משיטיון בעל תסמינים לא אופייניים, כמו הזיות. במצבים כאלה קשה לקבוע האם האשם באלצהיימר, ואמיוויד היא בדיוק הכלי שיכול להועיל. אם הסריקה מאתרת מספר מועט של רבדים, הרופאים יכולים לשלול אלצהיימר ביתר ביטחון ולחפש סיבות אחרות, כמו ניוון מהיר ונדיר של האונות המצחיות של המוח.
צוות המומחים גם ייעץ להימנע מסריקות אמילואיד באנשים שאינם סובלים מפגיעה קוגניטיבית. המומחים חששו לא רק שתוצאה חיובית תדרדר נבדקים פגיעים במיוחד לדיכאון או אף תדחוף אותם להתאבדות, אלא גם שהמידע יקשה עליהם לקבל ביטוח רפואי ארוך טווח או לחדש את רישיון הנהיגה, אומר ג’ייסון קרלוויש, חבר צוות המומחים ופרופסור לרפואה ולאתיקה של הרפואה באוניברסיטת פנסילבניה.
על אף האזהרות האלה, הזוכות אך לתמיכתה של חברת אלי לילי, לאנשים רבים בקהילה המדעית יש הסתייגויות. חבר צוות המומחים, הנוירולוג נורמן פוסטר מאוניברסיטת יוטה, חושש שמקצת הרופאים והמטופלים יסתמכו על סריקות אמילואיד כקיצור דרך אבחוני במקום לבצע בדיקות מקיפות יותר הכוללות מגוון של מבחני זיכרון והיגיון. ומכיוון שאין טיפול יעיל, סריקה המרמזת על כך שאדם בעל פגיעה קוגניטיבית קלה לוקה למעשה באלצהיימר מוקדם, עלולה לעורר חרדה ולא תועיל מבחינה מעשית. “מה אפשר לעשות עם המידע הזה?” שואל הנוירוביולוג ויליאם ג’אגוּסְט מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי.
יש מומחים הסבורים שיש תועלת בסריקה אם היא מסייעת לחולים ולבני משפחותיהם להתכונן לשינויים הצפויים בבריאות ובאורח החיים המתלווים לאלצהיימר. אחרים טוענים שאין לבדיקה משמעות אם אין היא משנה את האופן שבו מטפלים בחולים. הסוכנות הפדרלית המפקחת על ביטוח הבריאות הפדרלי מדיקייר תמכה למעשה בגישה שהבדיקה אינה משמעותית בספטמבר 2013, כשסירבה לכסות את עלויות הבדיקה לעת עתה, למעט בניסויים קליניים מסוימים, בגלל היעדר די ראיות לכך שהבדיקה משפרת את בריאות המטופלים. על אף האכזבה, מנכ”ל אוויד, דניאל סקוברונסקי, מכיר בכך שיידרשו לא מעט זמן ומחשבה כדי להבין מתי כדאי להשתמש בסריקה, משום שמדובר בכלי עזר חדש כל כך. “אני חושב שהדיון הוא למעשה דבר טוב,” הוא אומר.
הצלחת הניסוי הקליני שהתחיל בדצמבר 2013 עשויה לשכך את המחלוקת. ספרלינג, קרלוויש וחוקרים ב-60 מרכזים רפואיים בארה”ב יסרקו בניסוי 3,000 תושבים קשישים בריאים כדי לזהות 1,000 אנשים עם רבדים אמילואידיים שיקבלו במשך שלוש שנים תרופה אמיתית לאלצהיימר, הקרויה סוֹלַנְזוּמַב, או לחלופין תרופת דמה (פלצבו).
ואולם, לפני סריקות ה-PET הראשונות, יש צורך לסרוק את המשתתפים ולבדוק מצבי רוח, דיכאון וחרדות כדי לוודא שהם מסוגלים “להתמודד עם אי ודאות, ועם מה שיכול להתפרש כחדשות רעות אם יודיעו להם שהתגלו אצלם רבדים,” אומר קרלוויש. “יהיו אנשים שלמען האמת לא נרשה להם להשתתף.”
עם קצת מזל, תוצאות הניסוי, הצפויות להתקבל רק ב-2018, יאשרו שסולנזומב עשויה לשמש בטיפול מעשי בעתיד, כזה שיעזור לרופאים להחליט אם זה הגיוני לאבחן אלצהיימר בשלבים המוקדמים.
______________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________
על המחברת
אינגפיי צ’ן היא כותבת עצמאית מסנטה קרוז שבקליפורניה. מאמריה התפרסמו בין השאר בניו יורק טיימס, בסיינס ובסמית’סוניאן.
