סיקור מקיף

המוח החולם (חלק א')

נהוג לחשוב שחלומות מתרחשים רק במהלך שלב שינה המאופיין בתנועות עיניים מהירות (שלב הידוע בשם שנת REM), אך ממצאים חדשים מראים שהמוח לא מפסיק לחשוב גם במהלך שינה עמוקה

מאת אתי בן סימון וד"ר חגי שרון, המרכז לתפקודי המוח ת"א. המאמר פורסם לראשונה בכתב העת גלילאו

מתוך כתב העת למדע פופולרי "גליליאו", גיליון מספר 185 פברואר2014

נהוג לחשוב שחלומות מתרחשים רק במהלך שלב שינה המאופיין בתנועות עיניים מהירות (שלב הידוע בשם שנת REM), אך ממצאים חדשים מראים שהמוח לא מפסיק לחשוב גם במהלך שינה עמוקה (שלבי Non – REM), בעיקר בחלקים המאוחרים יותר של השינה. במאמר זה נסקור את מצבי החלימה הללו ואת ההבדלים ביניהם, נתהה מהי החשיבות המשוערת של חלימה בכלל, והאם ייתכן ויש לה קשר לחשיבה המתרחשת בעירות. חלומות נעימים!

"ויתרתי על הניסיון לגלות איך ואיפה חלומות REM מתחילים, מפני שלא הצלחתי למצוא נקודה שבה החלימה נפסקת" חוקר החלימה דייויד פוקס מתוך הספר "הנפש בלילה".

 

חלומות ריתקו את המין האנושי מאז שחר האנושות. זאת עובדה לא מפתיעה בהתחשב במצב המוזר בו מתרחשת חלימה. אבדן הכרה עד כדי ניתוק חושי כמעט מוחלט מהסביבה החיצונית, תסריט לילי שנגלה רק לנו, אך עם זאת סופו לא ידוע מראש והסצנות בו מתחלפות מהר מכדי שנוכל להבינן. בעוד שבעירות אנחנו רגילים לקבל אינפורמציה מהסביבה ולתכנן את מעשינו, בחלום אנחנו "מוצנחים" לתוך 'מציאות' שברוב המקרים איננה בשליטתנו, מוזרה ,לא מוכרת ולעיתים בעלת חוקים אחרים מהמציאות של עולם העירות . מצב זה כנראה הוביל לתפיסה של החלום כמסר מן האלים, תפיסה שרווחה במשך אלפי שנים עד להצעתם של הסברים מדעיים יותר לתופעת החלום במהלך המאה ה- 19.

 

הממצא שתרם יותר מכל לבחינה מדעית של תופעת החלום היה ללא ספק גילוי שלב השינה המתאפיין על ידי תנועות עיניים מהירות (REM ,ראו תרשים מס' 1) בשנת 1953.יוג'ין אסרינסקי, בהנחייתו של חוקר השינה נתניאל קלייטמן מאוניברסיטת שיקגו,עקב לראשונה אחרי תנועות עיניים של נבדקים במשך לילה שלם ,כאשר בנו משמש פעמים רבות כשפן ניסויים ולאחר מספר רב של נבדקים גם בתו של קלייטמן צורפה למערך. היום מדהים לחשוב שקיומו של שלב שינה זה לא תואר קודם לכן. הרי כל מי שראה מעודו אדם אחר ישן יכול להבחין בתנועות העיניים המהירות המלוות שלב REM, בעיקר בתינוקות ובילדים. לכן ,באופן עקרוני, הקשר של שלב זה לשנת חלום יכול היה להיות מאופיין על ידי אנשי העת העתיקה באותה מידה שאופיין בשנות החמישים של המאה הקודמת. ייתכן והגישה הרווחת במשך מאות שנים, בתחילה זו הפופולארית שראה בחלום עניין של ה"נפש" ולא של הגוף ובהמשך של המדע שראה בשינה "מנוחה מוחלטת" של המוח שאינה תהליך מורכב אלא מצב סטטי, מנעה מאנשים ומדענים כאחד מלאפיין תופעה שנמצאת ממש מתחת לאפם. בכל אופן, תגליתם של אסרינסקי וקלייטמן כי תנועות עיניים מהירות מייצגות שנת חלום, סיפקה בפעם הראשונה בתולדות חקר השינה, סממן אובייקטיבי ומדיד חיצונית שמאפשר לדעת אם הנבדק/ת חולמ/ת במקום להסתפק רק בעירור הנבדקים ובדיווח סובייקטיבי. אינספור מחקרים מאז הוכיחו שיקיצה של נבדקים בשלב REM תוביל לדיווח על חלום ביותר מ 80% מהמקרים. ממצאים אלו הובילו לתפיסה הנפוצה ששנת REM שקולה לחלימה וכי לא תיתכן חלימה בשלבי שינה אחרים. בהתאם, נבדקים שנשאלו האם חלמו כאשר העירו אותם משלבי שינה שאינם REM (Non-REM, NREM) דיווחו על חלומות רק ב8% מהמקרים.
נקודת מפנה בדוגמה שחלימה מתרחשת רק במהלך שנת REM הגיעה רק בשנות ה- 70, כאשר חוקרים שינו את השאלה שהם מפנים לנבדקים מיד לאחר שהעירו אותם משנתם. במקום לשאול האם חלמת חלום? החוקרים שאלו: האם חלפה במוחך מחשבה לפני שהערתי אותך? באופן מפתיע, שינוי נוסח השאלה הוביל לזינוק בדיווחי חלימה בשלבי NREM ליותר מ 50% מהמקרים. מדוע היה צורך בשינוי השאלה על מנת להגיע לממצאים אלו? כדי לנסות לענות על שאלה זו נפנה להתמקד בתכונות המבדילות בין חלימה בזמן REM ובזמן NREM ואולי נצליח להרחיב את מה שאנו נוטים להגדיר כחלום.

 

מאפייני חלימת REM ו NREM

ניתן להגדיר חלום באופן כללי כחוויה מודעת בזמן ניתוק מהסביבה החיצונית (בזמן שינה) המלווה בהזיות חושיות בעלות תחושה של התרחשות מציאותית, ובדרך כלל נוטה להתפתח כעלילה. ניסויים טיפוסיים בתחום חקר החלום מלווים את שנת הלילה של הנבדק/ת בשילוב דימות אלקטרופיזיולוגי כלשהוא (למשל EEG ראו תמונה מס' 1) ובהתאם לשאלת המחקר מעירים את הנבדקים בשלבים שונים של השינה ואוספים דיווחים מפורטים על עלילת החלום. כדי לנסות לכמת את חווית החלום באופן שיאפשר השוואה בין נבדקים ישנם שאלונים מוסכמים הבודקים מספר צירים בעלילת החלום. לדוגמא רמת המעורבות של החולמ/ת בעלילה והשליטה שלו/ה באירועים שהתרחשו, סוג הרגשות שנחוו, מספר האנשים בחלום ואפילו קיום פעילות לא אתית בחלום. דיווחים אלו עוברים ניתוח מילולי, מספרי ותוכני ומושווים לרוחב מספר רב של נבדקים או לעיתים לאורך שנים באותם נבדקים.
ממחקרים אלו עולה שעלילת החלום איננה תמיד מוזרה או בלתי צפויה כמו שנוטים לחשוב ובהרבה מהמקרים משקפת קווי אופי או עיסוקים בולטים של האדם החולם. כ- 70% מהחלומות נוטים לכלול דמות מוכרת , להתרחש במקומות יום יומיים (בעיקר בתוך בית או חדר ופחות במקום העבודה) ומרביתם יעסקו בנושאים הקשורים למשפחה, חברים ופעילויות מוכרות. וכמו שניסח את זה חוקר החלומות האמריקאי, קלווין הול , "ילדים חולמים על הוריהם בזמן שהוריהם חולמים עליהם, ובעלים חולמים על נשותיהם בזמן שאלו חולמות עליהם". רק במיעוט המקרים (כ 20%) החלום לא יכלול אנשים מוכרים או יכלול פעילויות יוצאות דופן. דמויות מפורסמות או ציבוריות מופיעות בפחות מ1% מהחלומות, עובדה שמתכתבת עם הממצא העקבי שאירועי אקטואליה כמעט ולא חודרים אל החלום. לעומת זאת ניתן לומר באופן כמעט גורף כי החלום נועד בעיקר עבור מי שחולמ/ת אותו שכן ב 95% מהדיווחים הדמות העיקרית בחלום הינה החולמים בעצמם. עובדה זו מתכתבת עם ספרות מחקרית חדשה על תופעת החלימה בהקיץ (ראו מהפכת המוח הנח) ,בה גם התגלה שבמרבית המקרים הנבדקים נוטים להרהר בעיקר על עצמם ועל מעלליהם. גם ציר הזמן שנראה כי הוא משובש לעיתים בחלום, נותר נאמן למקור וחלומות שנחוו כעלילות ארוכות במיוחד אכן נמצאו במחקרים כמתרחשים בשלבי חלימה ארוכים. אז מה בכל זאת כל כך שונה בחלומות?

כיוון שלאורך השנים נעשו מחקרים רבים יותר על חלימת REM קיים מידע מפורט יותר על מאפייני החלימה הבולטים בשלב זה והפעילות המוחית המלווה אותה ולכן נתחיל איתה.

תמונה מס' 1 : גלי EEG בעת השינה EEG משמש למדידת פעילות חשמלית במוח הנמדדת מאלקטרודות הנמצאות על ראש הנבדק/ת (כפי שניתן לראות מצד שמאל). בעזרת EEG ניתן למדוד את דפוסי השינה הידועים משלבי השינה השונים (צד ימין). שימו לב כיצד פעילות המוח הופכת איטית יותר בשינה עמוקה וחוזרת לגלים מהירים בזמן שנת REM (צילום: אתי בן סימון)
תמונה מס' 1 : גלי EEG בעת השינה
EEG משמש למדידת פעילות חשמלית במוח הנמדדת מאלקטרודות הנמצאות על ראש הנבדק/ת (כפי שניתן לראות מצד שמאל). בעזרת EEG ניתן למדוד את דפוסי השינה הידועים משלבי השינה השונים (צד ימין). שימו לב כיצד פעילות המוח הופכת איטית יותר בשינה עמוקה וחוזרת לגלים מהירים בזמן שנת REM (צילום: אתי בן סימון)

מאפייני חלימת REM

הזיות חושיות
עלילת החלום מלווה כמעט תמיד במראות, בצלילים ובתנועה. ריח וטעם נמצאים בפחות מ 1% מסך החלומות (עובדה סבירה בהתחשב בכך שדי קשה לדמיין ריח..). מעניין לציין כי אנשים שהתעוורו לפני גיל 5-6 אינם רואים מראות בחלומותיהם ובהתאם מדווחים על יותר תחושות של מגע, ריח וטעם במהלך החלום. עיוורון אחרי גיל 6 מאפשר דמיון תמונות בחלום מה שמרמז על תקופה קריטית לפיתוח המערכת הראייתית במוח ובכללה היכולת הגבוהה להפשטה ודמיון הדרושה בחלום. אגב, כאשר התגלתה לראשונה שנת REM עלתה המחשבה שתנועות העיניים משקפות צפייה ב"סרט" שהוא החלום, סברה שיש להודות שהיא די אינטואיטיבית, אולם מחקרים בעיוורים מלידתם שגם הם מדגימים תנועות עיניים מהירות בשלב REM הפריכו טענה זו.
הדינאמיקה החושית הענפה בזמן חלום נתמכת על ידי מחקרי מוח, המראים פעילות משמעותית באזורי ראייה, שמיעה, ותכנון תנועה בזמן שנת REM (ראו תמונה מס' 2). התחושה המציאותית כל כך של החלום בעצם נובעת מכך שבזמן החלום אנו משתמשים באותם אזורים איתם אנו 'רואים' וחשים את העולם גם בעירות. לדוגמא, לראות בית בחלום יפעיל את מרבית המנגנונים שיופעלו גם כאשר אנו רואים בית בעירות. נוסף על אזורי תפיסה ועיבוד חושי ראשוני, גם אזור של אינטגרציה חושית שנמצא בצומת בין האונה האחורית (אוקסיפיטלית) ,הקודקודית (פריאטלית) והצדעית (טמפורלית) (איזור TPJ) הוכח כחיוני במיוחד לחלימה (מכל סוג) ופגיעות בו מובילות להעדר מוחלט של חלימה למרות שנת REM תקינה (ראו תמונה 3).

תמונה מס' 2 -  פעילות המוח בשנת REM: אזורים פעילים יותר (אדום) ופחות (כחול) בזמן שנת REM בהשוואה לערות. הממצאים מבוססים על מחקרי זרימת דם במוח (PET) במהלך שנת REM. (Adapted from Kussey et al. INTERNATIONAL REVIEW OF NEUROBIOLOGY 2005)
תמונה מס' 2 – פעילות המוח בשנת REM: אזורים פעילים יותר (אדום) ופחות (כחול) בזמן שנת REM בהשוואה לערות. הממצאים מבוססים על מחקרי זרימת דם במוח (PET) במהלך שנת REM. (Adapted from Kussey et al. INTERNATIONAL REVIEW OF NEUROBIOLOGY 2005)

הפחתה ביכולת בחירה מודעת או רפלקציה עצמית

עלילת החלום בד"כ נוטה להתפתח מעצמה והיכולת שלנו לנווט אותה היא שולית ביותר (יוצא מן הכלל בנקודה זו הוא המקרה המרתק של חלום צלול בו נבדקים מנוסים מצליחים להיות מודעים לכך שהם חולמים וכך לשלוט במידה מסוימת במהלך החלום , ראו עוד פרטים בנספח א'). דרך טובה לבדוק אם אנחנו בחלום היא לנסות לשאול את עצמנו "איך הגעתי לכאן?" בעוד שבעירות זו שאלה שקל לענות עליה בזמן חלום תופתעו לגלות כמה מעט מידע יש לכם על התפניות בעלילה. גם היכולת להטלת ספק מופחתת מאוד בזמן חלום ותרחישים שהיינו מטילים בהם ספק בזמן ערות (למשל לשוחח עם אנשים שנפטרו) מעוררים מעט תמיהה,אם בכלל, במהלך החלום. מציאות החלום נחווית כמציאות האמיתית והחולמים אינם מטילים ספק בעלילה ,מוזרה ככל שתהיה. מבחינת פעילות המוח אפשר להסביר תופעה זו ע"י ירידה בפעילות של רשתות התכנון והבקרה בזמן REM (ראו תמונה 2) שאחראיות בין היתר לבחינה לוגית של מאורעות ולרפלקציה עצמית.

עלייה בביטוי רגשי
מרבית החלומות בשלב REM מלווים בחוויה רגשית בולטת, לרוב קיצונית יותר מבחינת עוצמות וגילויי הרגש מאשר בזמן ערות, במיוחד בחלומות הארוכים יותר המתרחשים לקראת היקיצה. מחקרים מראים שמעל שני שליש מהרגשות המופיעים בחלום הם בדרך כלל מהספקטרום השלילי (כגון פחד חרדה או כעס) ורק כ 20% מלווים ברגש חיובי. מעניין לציין שפעילות מינית מופיעה רק בכ- 10% מהחלומות ואינה שכיחה כפי שנוטים לחשוב. מבחינת פעילות המוח, מחקרי דימות תפקודי מראים פעילות ענפה באזורים המעורבים בעיבוד רגשי בזמן חלימת REM (ראו תמונה 2) כאשר בחלק מהאזורים הפעילות אף גבוהה יותר מאשר בעירות.
שכחת החלום
מאפיין בולט של רוב חלומות REM הוא שאנחנו שוכחים אותם. למעט מקרים בו התעוררנו במהלך החלום (אם בגלל העלילה או בגלל מדענית סקרנית) רוב הסיכויים שלא נזכור דבר מעלילת החלום. חשוב לציין שכולנו חולמים, בין אם אנחנו זוכרים את החלום ובין אם לא, ועובדה זו הוכחה מאות פעמים במחקרי מעבדה. כמו כן נמצא שאנשים הנוטים לזכור חלומות הם כאלה שנוטים יותר לחלימה בהקיץ במהלך העירות. אפשר לנסות לשפר את שכחת החלום ע"י ניהול יומן חלום. בעת היקיצה, לפני כל פעולה אחרת, ניתן לרשום או להקליט את מה שאנו זוכרים מהחלום. פעולה זו נוטה לעזור לאורך זמן ביכולת לזכור פרטים מעלילת החלום אך עם הפסקת הרישום מהר מאוד שכחת החלום חוזרת.

תמונה מס' 3: איזורי מוח חיוניים לחלימה:  פגיעה באזורים המסומנים באדום מובילה להעדר מוחלט של חלימה (מכל סוג) למרות קיום שנת REM תקינה. אזורים אלו ידועים כחשובים לאינטגרציה חושית (הצומת בין האונה הטמפורלית (צדעית) לפריאטלית (קודקודית), צד שמאל), או לתפיסה של העצמי (החלק האמצעי התחתון של האונה הפרונטלית (מצחית), צד ימין).
תמונה מס' 3: איזורי מוח חיוניים לחלימה: פגיעה באזורים המסומנים באדום מובילה להעדר מוחלט של חלימה (מכל סוג) למרות קיום שנת REM תקינה. אזורים אלו ידועים כחשובים לאינטגרציה חושית (הצומת בין האונה הטמפורלית (צדעית) לפריאטלית (קודקודית), צד שמאל), או לתפיסה של העצמי (החלק האמצעי התחתון של האונה הפרונטלית (מצחית), צד ימין).

לאורך השנים כמה תיאוריות ניסו להסביר מדוע המוח טורח לייצר עלילות מורכבות רק כדי לזנוח אותן עם היקיצה. אין לכך תשובה סופית עדיין, אך ניתן לשער שמכיוון שהמערך של הנוירוטרנסמיטרים (השליחים העצביים) במוח שונה מאוד במהלך שנת REM לעומת העירות, איננו מסוגלים לייצר זיכרונות בשלב שינה זה. כמו כן, חוסר היכולת שלנו לקבע את עלילת החלום לסממן חיצוני כלשהו בסביבה גם הוא מקשה על יכולתנו לייצר זיכרון מעלילת החלום. תהיה הסיבה אשר תהיה, מרבית חלומות הלילה שלנו נשארים על הכר, מה שגורם להם להיות אפילו יותר מסתוריים בעינינו.

מאפייני חלימת NREM

מחקרים בנושא חלימת NREM מגלים קווי דמיון לחלימת REM אך בו זמנית גם תכונות ייחודיות לחלימה בשלבים אלו. שנת NREM מכילה מספר שלבים בהם אפשר למצוא מגוון רחב יותר של חלומות. ניתן לחלק שנת NREM באופן גס לשינה קלה (שלבים 1 ו 2) ושינה עמוקה (שלב 3) (ראו תרשים 1). מחשבות או חלומות ניתן למצוא בכל השלבים הללו אם כי הסיכוי גדול יותר ככל שהשינה מתמשכת ומתקרבת לערות.
בתחילת השינה ,בשלב מספר 1, קיימת תופעה הידועה בשם "תמונות היפנגוגיות". תופעה זו מאופיינת בתמונות מנטליות קצרות שבדרך כלל מושפעות מהפעילות של היום שעתה הסתיים, ז"א מושפעת מזיכרונות אפיזודיים (זיכרון אירועי – היכולת לזכור ולקטלג אירועים שקרו לאדם באופן מפורש, כלומר מילולי וגלוי ולא חבוי או תת הכרתי). לדוגמה אם נבדקים שיחקו במשחק וידאו מסוים במשך כמה שעות באותו יום, למשל משחק הטטריס, הם ידווחו על תמונות של אבנים נופלות במהלך הכניסה לשינה. למרות הקשר הברור לפעילות היום מקטעים אלו הם ייצוג ואינם העתק מדויק של המאורעות כפי שאנו זוכרים אותם. למשל במחקר הטטריס הנבדקים מעולם לא דיווחו כי ישבו במעבדה וצפו בעצמם משחקים טטריס או שהאבנים הנופלות הופיעו על צג מחשב. העובדה כי חלימה אינה משקפת את אירועי היום שעברו באופן מדויק (אם בכלל) היא עקבית ומשותפת לכל סוגי החלימה המוכרים לנו.

 

תרשים מס' 1 שלבי השינה שנת הלילה מורכבת ממחזורים בני 90 דקות לערך המכילים ארבע שלבים שניתן לסווגם לשלבי NREM (N1 N2 N3) ושלב REM. את הפעילות הפיזיולוגית בזמן שינה בדרך כלל מקליטים בעזרת אלקטרודות על פני הקרקפת המודדות את הפעילות החשמלית במוח, ואלקטרודות נוספות באזור העיניים והסנטר המודדות פעילות חשמלית בשרירים. לכל שלב שינה יש פעילות אופיינית המתבטאת בשינוי בגלי המוח ,במתח השרירים ובפעילות שרירי העיניים. שלב N1 – שלב אופייני לתחילת השינה שאורך כ 10 דקות. בשלב זה קיימת תופעה של תמונות היפנוגוגיות (ראו הסבר במאמר) ,תנועות העיניים הן עגולות ואיטיות ומתחילים לאבד מודעות למתרחש.עם זאת, עדיין קל להעיר את הנבדקים בשלב זה. מבחינת גלי המוח רואים היעלמות של גלי אלפא (גלים איטיים בתדר של 8-12 הרץ) ורפיון בשרירים. שלב N2 – שלב שאורך בין 10 ל 25 דקות ואחראי למחצית מסך שנת הלילה. בשלב זה המודעות לסביבה נעלמת, מתחילים להופיע גלים איטיים יותר בפעילות המוח (גלי טתא – 4-7 הרץ) בנוסף למספר מאפייני EEG ייחודים. כאשר יעירו נבדקים משלב זה הם ידווחו ,במרבית המקרים, כי אכן ישנו. שלב N3 – שלב הידוע כשלב השינה העמוקה. אנחנו מבלים כרבע משנת הלילה בשלב זה כאשר הוא הולך ומתקצר לקראת העירות ( מ40 דקות בתחילת הלילה למס' דקות לקראת העירות). השרירים רפויים לחלוטין, טמפרטורת הגוף נמצאת במינימום, פעילות המוח נשלטת על ידי גל איטי מאוד (גל הדלתא – 1-4 הרץ) והמודעות לסביבה כמעט ואינה קיימת. קשה להעיר נבדקים משלב זה ואם בכל זאת מעירים אותם לוקח להם כחצי שעה לחזור לפעילות תקינה תופעה הידועה בשם אינרציית שינה (ראו הרחבה במאמר). שלב (Rapid Eye Movement) REM – בשלב זה פעילות המוח כמו "מתעוררת" ויש עדויות לגלי אלפא וטתא. טמפ' הגוף וקצב הלב עולים וניתן לראות תנועות עיניים מהירות שנתנו לשלב זה את שמו. השרירים משותקים לחלוטין (למעט שרירי העין והנשימה) ובדרך כלל מתרחשת חלימה. שלב זה אחראי לרבע מסך השינה שהוא הולך ומתארך לקראת העירות (לכן החלומות הארוכים יותר יתרחשו לקראת הבוקר).
תרשים מס' 1 שלבי השינה
שנת הלילה מורכבת ממחזורים בני 90 דקות לערך המכילים ארבע שלבים שניתן לסווגם לשלבי NREM (N1 N2 N3) ושלב REM. את הפעילות הפיזיולוגית בזמן שינה בדרך כלל מקליטים בעזרת אלקטרודות על פני הקרקפת המודדות את הפעילות החשמלית במוח, ואלקטרודות נוספות באזור העיניים והסנטר המודדות פעילות חשמלית בשרירים. לכל שלב שינה יש פעילות אופיינית המתבטאת בשינוי בגלי המוח ,במתח השרירים ובפעילות שרירי העיניים.
שלב N1 – שלב אופייני לתחילת השינה שאורך כ 10 דקות. בשלב זה קיימת תופעה של תמונות היפנוגוגיות (ראו הסבר במאמר) ,תנועות העיניים הן עגולות ואיטיות ומתחילים לאבד מודעות למתרחש.עם זאת, עדיין קל להעיר את הנבדקים בשלב זה. מבחינת גלי המוח רואים היעלמות של גלי אלפא (גלים איטיים בתדר של 8-12 הרץ) ורפיון בשרירים.
שלב N2 – שלב שאורך בין 10 ל 25 דקות ואחראי למחצית מסך שנת הלילה. בשלב זה המודעות לסביבה נעלמת, מתחילים להופיע גלים איטיים יותר בפעילות המוח (גלי טתא – 4-7 הרץ) בנוסף למספר מאפייני EEG ייחודים. כאשר יעירו נבדקים משלב זה הם ידווחו ,במרבית המקרים, כי אכן ישנו.
שלב N3 – שלב הידוע כשלב השינה העמוקה. אנחנו מבלים כרבע משנת הלילה בשלב זה כאשר הוא הולך ומתקצר לקראת העירות ( מ40 דקות בתחילת הלילה למס' דקות לקראת העירות). השרירים רפויים לחלוטין, טמפרטורת הגוף נמצאת במינימום, פעילות המוח נשלטת על ידי גל איטי מאוד (גל הדלתא – 1-4 הרץ) והמודעות לסביבה כמעט ואינה קיימת. קשה להעיר נבדקים משלב זה ואם בכל זאת מעירים אותם לוקח להם כחצי שעה לחזור לפעילות תקינה תופעה הידועה בשם אינרציית שינה (ראו הרחבה במאמר).
שלב (Rapid Eye Movement) REM – בשלב זה פעילות המוח כמו "מתעוררת" ויש עדויות לגלי אלפא וטתא. טמפ' הגוף וקצב הלב עולים וניתן לראות תנועות עיניים מהירות שנתנו לשלב זה את שמו. השרירים משותקים לחלוטין (למעט שרירי העין והנשימה) ובדרך כלל מתרחשת חלימה. שלב זה אחראי לרבע מסך השינה שהוא הולך ומתארך לקראת העירות (לכן החלומות הארוכים יותר יתרחשו לקראת הבוקר).

עם זאת, חלימה בשלב 1 היא הקרובה ביותר לאירועי היום שעבר, מכל שלבי החלימה השונים והינה תופעה יציבה ומדווחת אצל למעלה מ 60% מהנבדקים. חלימה זו נוטה להיות סטטית יותר, קצרה באופן מובהק מחלומות REM ופחות עלילתית. למרות זאת גם בשלב זה ניתן למצוא דיווחים על חלומות בעלי עלילה קצרה הכוללים את החולמ/ת או דמויות מוכרות אחרות. חלומות אלו לא יכללו בדרך כלל חוויות רגשיות, יהיו דומים יותר למציאות הרגילה ויכללו בעיקר מקטעים ויזואליים. מעניין לציין שמחסור סלקטיבי בשנת REM (כלומר מעירים את הנבדקים כל פעם שהם נכנס לשנת REM ללא הפרעה לשלבי השינה האחרים) גורם לתופעת התמונות ההיפנוגוגיות להפוך תדירות יותר וליצור הזיות ויזואליות קצרות אפילו בערות. עובדה זו מרמזת על קשר אפשרי בין תופעה זו לבין חלימת REM . באופן דומה גם שלב זה כולל שינוי בתנועות העיניים, אך בשונה מתנועות העיניים המהירות המלוות שלב REM בשלב מספר 1 תנועות העיניים הן איטיות ומעגליות ובמקרים רבים סימן פיזיולוגי זה מבשר על התחלת השינה.

גם בהמשך השינה, בשלב מספר 2 ,החלומות נוטים להיות פחות מוזרים ויותר מוכרים בהשוואה לחלומות המתרחשים בשלבREM . יש בהם פחות אינטראקציות חברתיות וכמו חלומות מהשלב הקודם הם גם פחות נוטים לערב דמויות שאינן החולמ/ת. בתום שלב 2 השינה מעמיקה ומתחיל שלב 3 ,הידוע כשלב השינה העמוקה. שלב זה משתנה באורכו לאורך הלילה בדומה לשלב REM. אך בעוד ששלבי REM הם קצרים בתחילת הלילה וארוכים יותר לקראת הערות, השינה העמוקה ארוכה יותר בתחילת הלילה ומתקצרת לקראת הבוקר.
בתחילת הלילה, כששלב השינה העמוקה הוא הארוך ביותר, הסיכוי לחלימה הוא נמוך יחסית וככל שהלילה ממשיך הסיכוי לחלומות עולה. חשוב לציין שהתעוררות משינה עמוקה מלווה בדרך כלל בפגיעה זמנית בתפקודים כללים (תפיסה, תנועה וכיו"ב), תופעה הידועה בשם אינרציית שינה (ראו נספח ב'). עובדה זו עלולה להשפיע על היכולת של הנבדקים לזכור או לדווח על החלומות שלהם. למרות זאת, כ60% מהיקיצות בשלב השינה העמוקה מלוות בדיווח על חלומות. דיווחים אלו דומים במאפיינים רבים לחלימת REM (לדוגמא בזירת ההתרחשות או במעורבות העצמי) אך הם בד"כ קצרים יותר ופחות מורכבים מאשר חלומות REM. כמו כן, בדומה לשלב 2 חלומות אלו נוטים לערב פחות רגשות או דמויות שאינן החולמ/ת (למשל קהל או דמויות לא מוכרות הנפוצים יחסית בחלימת REM).
מחקרים על חלימת NREM הוסיפו וגילו כי בתחום הרגשות העולים בחלומות, ישנה נטייה קלה לעבר רגשות חיובים בחלומות NREM ונטייה הפוכה, לעבר רגשות שליליים, בחלומות REM (כפי שהוזכר לעיל). כמו כן, רמת האינטראקציה החברתית גבוהה יותר בחלומות REM (שנוטים להכיל יותר דמויות לא מוכרות) בהשוואה לחלומות NREM. גם בשאלה מהו מקור הזיכרון העיקרי במגוון החלומות השונים חוקרים מצאו כי הוא בעיקר אפיזודי (ז"א נלקח מחוויות היום יום של החולמ/ת) בחלומות NREM בעוד חלומות REM נשענים יותר על זיכרון כללי שאינו קשור באופן ישיר לחוויות היום שעבר.
באופן כללי ניתן לומר שחלימת NREM מזכירה יותר תהליכי חשיבה לעומת חלימת REM. יש בה פחות עיוות של המציאות, פחות הזיות, תפיסה יותר מופשטת של הדברים ולאו דווקא חושית, וציר זמן שהוא יותר מפורק ופחות רציף (הציר העלילתי פחות מורגש). ניתן לשער שחלימה מסוג זה תפעיל מנגנונים דומים לחלימה בהקיץ ,השכיחה בשעות היום, ובעצם תיצור רצף בין סגנונות המחשבה הנפוצים בזמן ערות ובזמן שינה. הבדלים אלו הם בעיקר איכותיים ויכולים להצביע על סוג הפעילות המוחית שמתרחשת בסוגי החלימה השונים. ידוע למשל שבזמן REM יש הפעלה גלובלית רחבה של מרכזים רבים במוח היכולה לתמוך ב'עלילות' מורכבות ומפותחות יותר בעוד שבשלבי שינה אחרים ההפעלה התפקודית היא ממוקדת יותר ואינה 'מגייסת' רשתות נוספות.
עם זאת יש לציין שבכ 30% מהמקרים לא ניתן להבדיל כלל בין חלומות NREM ל REM, באף פרמטר מהרבים שהוזכרו כאן. חלומות אלו יתרחשו בעיקר לקראת העירות, בה החלימה מכל שלב נמצאת בשיאה. במילים אחרות, ככל שהמוח הולך ו"מתעורר" עם קרבתה של שעת היקיצה, הולכת ועולה תדירות החלומות ו"גולשת" יותר ויותר משלב ה-REM לשלבי השינה האחרים. ככל שהשינה מתמשכת החלומות מכל שלב הופכים ארוכים יותר, דירוג החיות שלהם (vividness) או המציאותיות שלהם עולה והם נוטים יותר לערב זיכרונות מזמנים רחוקים (למשל מתקופת הילדות).
בנוגע לתהייה שהעלנו קודם, מדוע דיווח על חלימת NREM עלה בעקבות שינוי השאלה, אפשר כעת לשער את התשובה. לרובנו יש ניסיון די עשיר במה מאפיין חלומות, המבוסס בעיקר על חלומות REM, וייתכן כי אופי החלימה השונה של שלבי NREM אינו מה שאנו רגילים לקרוא לו חלום. לכן כששאלו את הנבדקים האם הם חלמו הם ענו בשלילה למרות שייתכן כי היו עסוקים בפעילות מנטאלית ענפה לפני היקיצה.

אציין בקצרה כי קיים דיון ער בין חוקרי חלימה האם חלימת REM ו NREM פועלים במנגנון מוחי דומה או האם מדובר במנגנוני פעולה שונים. אלו התומכים במנגנון אחד מנסים להראות ששנת REM היא המנגנון המוחי הראשי שמאפשר חלימה וחלימה בשלבים אחרים בעצם מתרחשת סמוך לשלב REM או מפעילה באופן זמני מנגנוני REM. לעומת זאת מחקרים אחרים מראים כי חלימה יכולה להיעלם לגמרי במקרים של פגיעות מוח ספציפיות (ראו תמונה מס' 3) למרות ששנת REM וכל המופעים המוחיים שלה תקינים לחלוטין. דיון זה רחב מכדי לפרט אותו במאמר זה אך אסכם ואומר שבין אם מדובר במנגנון אחד או שניים ישנה תמימות דעים כיום בין חוקרי החלימה כי חלומות יכולים להתרחש בכל שלב משלבי השינה. עובדה זו מרמזת כי החלימה היא חלק חשוב מאוד מפעילות המוח. בחלק ב' ננסה לתת חלק מהתשובות המנומקות שהמדע מספק לשאלה מדוע אנו חולמים, עד אז- חלומות נעימים!

תודות:
ברצוננו להודות לניר להב מאוניברסיטת בר אילן על הערותיו המועילות, לרותם לוץ על השתתפותה במחקר ולפרופ' תלמה הנדלר ,ראש המרכז לתפקודי המוח, על תמיכתה.
לקריאה נוספת:
• הנפש בלילה – המדע החדש החוקר איך ולמה אנו חולמים/ אנדריאה רוק. הוצאת עם עובד.
• Yuval Nir et al.\ Dreaming and the brain: from phenomenology to neurophysiology, Trends In Cognitive Sciences 2009
• פסיכולוגיה של החלומות / צבי גיורא. הוצאת האוניברסיטה המשודרת.
• Hobson J.Allan et al.\ THE COGNITIVE NEUROSCIENCEOF SLEEP: NEURONAL SYSTEMS, CONSCIOUSNESS AND LEARNING. Nature Reviews 2002

נספח א' : על חלימה צלולה

חלום צלול הוא חלום בו החולמים מודעים לעובדה כי הם בחלום. מרבית האנשים חוו חלום צלול לפחות פעם או פעמיים בחייהם אבל רק מיעוט מדווחים על חלום צלול יותר מפעם בשבוע. בהרבה מהמקרים חלום צלול מאפשר שליטה מסוימת בעלילת החלום. עצם הידיעה ש"זה רק חלום" מאפשרת חופש פעולה ויכולת לנווט את עלילת החלום בניגוד לחלומות רגילים בהם העלילה מתרחשת כמו מעצמה. כיוון שתנועות העיניים פעילות במהלך שנת REM , ניתן להשתמש בתנועות עיניים רצוניות כדרך 'לסמן' לחוקרים את הכניסה לחלום צלול. ואכן, מחקרים רבים הראו שחולמים צלולים יכולים לשלוט בתנועות העיניים שלהם ועל ידי איתות מוסכם מראש (למשל חמש תנועות של העיניים מצד לצד) לסמן לחוקרים על הכניסה לחלום צלול. הקלטה בו זמנית של אותות אלקטרופיזיולוגים (בעזרת EEG ראו תרשים מס' 1) אכן העידה על פעילות חשמלית שאופייניות לביצוע מטלה זו בעירות. מבחינת פעילות המוח, מחקרי דימות ספורים שנעשו בנושא מראים פעילות מוגברת באונות המצחיות והקודקודיות בזמן חלימה צלולה שיכולים להסביר את המודעות המוגברת הקיימת במהלך חלום צלול. מחקרים גם מראים שניתן להגביר את תדירות החלומות הצלולים בעזרת תרגול (ראו הפנייה בקריאה נוספת) וייתכן כי לשיטה זו יש פוטנציאל קליני בטיפול בהפרעות המלוות בסיוטים חוזרים ונשנים כמו למשל הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD).

נספח ב' : אינרציית שינה
במהלך שינה עמוקה (שלב 3 , ראו תרשים מס' 1) פעילות המוח פוחתת במגוון רחב של אזורים, יחסית לעירות. כתוצאה מכך הרבה מהאזורים שאנו זקוקים להם להתמצאות, לריכוז או לתפקוד קוגניטיבי פעילים באופן נמוך מהרגיל. לפיכך יקיצה משינה עמוקה היא חוויה מעט מבלבלת, המובילה לחוסר התמצאות והעדר ריכוז ולוקח זמן 'להתאושש' ממנה. תופעה זו ידועה בשם אינרציית שינה (בעברית: התמדת השינה), שכן השינה כמו מתמידה מעט לתוך העירות ולוקח לה זמן להתפוגג. מחקרים מראים פגיעה בתפקוד הנבדקים מיד לאחר היקיצה משינה המתבטאת בהתארכות בזמני תגובה, בחוסר דיוק מוטורי ובמצב רוח ירוד. אינרציית שינה יכולה להתרחש בעקבות יקיצה מכל שלב שינה (לעיתים אף משנת צהריים), אך היא משמעותית יותר ביקיצה משינה עמוקה. משך התגובה משתנה בהתאם לשלב ממנו הנבדקים התעוררו והשעה של היום, אך הוא בדרך כלל לא עולה על כמחצית השעה. קפאין יכול לזרז את היעלמות אינרציית השינה ידי שינויים בקולטנים ספציפיים במוח הרגישים לעייפות.

 

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

5 תגובות

  1. המאמר כתוב מצוין, יש בו המון מידע מעודכן שמובא בצורה מאורגנת ואינטליגנטית שלא נופלת מדי לפופוליזם ולהכללות לא מדויקות. מאמרכם מעז סוף סוף לצאת נגד התפיסה הפופולרית שהשתרשה ושחוקרים רבים מדקלמים אותה ששנת REM היא שנת חלום. היה חסר לי עדיין יותר מקום לספקות לדיונים ולתהיות הרבות שעולות ממחקר השינה והחלום, שרב בו עדיין הנסתר על הנגלה והחוקרים פעמים רבות מסתירים זאת, ומעדיפים לקחת עמדה סמכותנית במקום עמדה ביקורתית או כזו שפותחת שאלות. אני ממליץ למי שרוצה להכיר יותר לעומק את מחקר החלום בפסיכולוגיה – לקרוא בספר "מאה שנים של חלומות" שיצא ב- 2009 בהוצאת אוניברסיטת ת"א,

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן