כשהיקום היה בן שלושה מיליארד שנים בערך, רק 20% מגילו הנוכחי, הוא עבר את התקופה הכי שופעת של לידות כוכבים בתולדותיו. אבל כאשר האבל ו-ALMA הסתכלו על עצמים קוסמיים בתקופה הזאת, הם מצאו משהו מוזר: שש גלקסיות "מתות" מסיביות קדומות שנגמר להן גז המימן הקר שנחוץ כדי ליצור כוכבים
קבוצה בינ"ל של אסטרונומים שהובילו מדענים באוניברסיטה של קליפורניה, ריברסייד מצאו גלקסיה מפלצתית בלתי רגילה שהייתה קיימת לפני כ-12 מיליארד שנים, כשהיקום היה רק בן
תודות להיערכות אקראית של גלקסיות, אסטרונומים הצליחו להבחין באובדן מסיבי של גז מגלקסיה עתיקה, אובדן אשר מאט באופן דרמטי את קצב יצירת הכוכבים שם, ממצא
צוות בינלאומי של אסטרונומים שהשתמש ב-'אלמה' כדי לצפות בגלקסיה מרוחקת הנקראת MACS1149-JD1 גילה גם את ריכוז החמצן המרוחק ביותר שזוהה אי פעם ביקום. 'אלמה' מופעל
כך עולה מסקר שנערך לאחרונה על אשכולות כוכבים צפופים, שבהם נמצא שפע של ננסים חומים – גוף ביניים בין כוכב לכת לכוכב
המבנה המפואר שנראה בתמונה המפורסמת מ-1995 של ערפילית הנשר סובל מבריחת חומרים כתוצאה מהקרינה המייננת של כוכבים מאסיביים סמוכים
מרכז הגלקסיה מוקף בלולאה המכונה טבעת תהודה (resonance ring). הטבעת מלאה בצבירים בהירים והתפרצויות של יצירת כוכבים, והיא ממסגרת את החור השחור הענק
אסטרונומים אוסטרלים פרסמו בנייצ'ר כי הגילוי משול למציאת מחט בערמת שחת וכי הדבר אפשרי רק הודות לטלסקופ SkyMapper שהוא בעל יכולות ייחודיות למצוא כוכבים שהספקטרום
מחקרים קודמים העידו על כך שענן סמית' כבר שרד מעבר דרך דיסקת הגלקסיה שלנו לפחות פעם אחת, וכי הוא נמצא במרחק של כ-8,000 שנות אור
צוות אסטרופיסיקאים בהובלת מדענים מטקסס ומקליפורניה הצליח כעת לצפות בגלקסיה המרוחקת ביותר שנראתה עד כה: בערך 13.1 מילארד שנות אור
זוהי דוגמה לשימוש המרוחק ביותר ב"עדשת כבידה" שאנו מכירים, והיא מדגימה כיצד גלקסיה יכולה להגביר את האור של עצם הנמצא מאחוריה. התופעה נחזתה לראשונה ע"י
הגילוי של גלקסיות קומפקטיות הוא חדש יחסית. הן החלו להתגלות רק בעשור האחרון לערך. עד אז, אסטרונומים יכלו לראות אותם ממרחק והם הניחו שמדובר בכוכבים
טלסקופ החלל סיים את דרכו כמתוכנן לאחר ארבע שנות פעילות * סוכנות החלל האירופית שוקלת לשגרו לחלל העמוק או לרסקו על הירח
הכוכבים שאנו רואים כיום לא היו תמיד שלוים כפי שהם נראים כיום, מרחפים לבדם באפלת הלילה. מרבית הכוכבים, לרבות השמש שלנו, גדלו בהמולה קוסמית –
זה אולי נראה כמו איזה ציור מופשט, אך למעשה ערבוביית הצבעים הזאת היא מבנה מורכב ליצירת כוכבים שנקרא רו אופיוקי (Rho Ophiuchi) כפי שצולמה בידי
התמונה של הגלקסיה NGC 3982 מורכבת משלוש חשיפות על פני עשר שנים משלוש מצלמות שונות של טלסקופ החלל האבל
צביר הכוכבים הצעיר NGC 3603, הוא אחד האוביקטים הקומפקטים ביותר בשביל החלב והוא גם מקום אידאלי לבחון תיאוריות על היווצרותם של צבירים
הגלקסיה הזו, IC 342, קשה לצפיה בגלל שהיא נמצאת מאחורי קטע עבה של שביל החלב מזוית הראיה שלנו. טלסקופ החלל WISE צילם אותה באינפרה אדום
ההילה דמוית ניצת הורד המקיפה את הכוכבים הצעירים החמים מורכבת מאבק שהמתחמם ע"י הכוכבים. הערפל הירוק דמוי העלים חובק את הצביר, וחותם את קצות ענן
מערכת השמש שלנו נמצאת במרחק של כ-28 אלף שנות אור ממרכז שביל החלב. במרחק זה, כך מעידות התצפיות החדשות, אנו נעים במהירות של כמיליון קמ"ש
מולקולות סוכר שהתגלו בחלל, עשויות לרמוז על סיכוי לקיום חיים מחוץ לכדור הארץ
המודל אומץ באופן נרחב ע"י הקהילה המדעית
מסייה-83 היא גלגל רוח הזוהר באפלה * הגלקסיה התאומה כמעט לשביל החלב צולמה באמצעות הציוד החדיש במצפה הכוכבים האירופי הדרומי בצ'ילה
לציון האירוע צולמה השבוע תמונה של איזור יצירת כוכבים בענן המגלני הגדול. בחודש אוקטובר תצא משימת השידרוג האחרונה להאבל
חוקרים שבחנו את נתוני הארכיון של לווין של סוכנות החלל האירופית, שפעל באמצע שנות התשעים, הביטו השנה בטלסקופים קרקעיים לאיזורים שבהם נולדים כוכבים מאסיביים כדי
