ב־13 באפריל 2029 יעבור האסטרואיד הגדול במרחק של כ־32 אלף קילומטרים מעל פני כדור הארץ. סכנת התנגשות אין, אבל כוח המשיכה של כדור הארץ עשוי לשנות את סיבובו, את מסלולו ואולי גם את פני השטח שלו
ב־13 באפריל 2029 יתרחש מפגש נדיר במיוחד בין כדור הארץ לאסטרואיד גדול. אפופיס, שגודלו מוערך בכ־340 עד 375 מטרים, יחלוף בגובה של כ־32 אלף קילומטרים מעל פני כדור הארץ – קרוב יותר ממסלולם של הלוויינים הגאוסטציונריים.
למרות הקרבה, אפופיס לא יפגע בכדור הארץ. מסלולו חושב בדיוק רב, ונאס"א קובעת כי הוא אינו מהווה סכנת התנגשות לפחות במאה השנים הקרובות. חשיבותו של המעבר נובעת דווקא מהאפשרות לצפות מקרוב במה שכוח המשיכה של כוכב לכת עושה לאסטרואיד גדול, ככל הנראה בעל מבנה רופף.
סקירה שפורסמה בכתב העת Space: Science & Technology מרכזת את הידוע על אפופיס ואת השאלות שהחוקרים מקווים לבחון במהלך המעבר. בין השאר ינסו המדענים למדוד שינויים במסלולו ובסיבובו, תנועה של אבנים ועפר על פניו, תגובה אפשרית של המבנה הפנימי ופליטת חלקיקי אבק.
קרוב מאוד – אך לא מסוכן
בדיווחים על המעבר מופיעים לעיתים שני מרחקים שונים. כ־38 אלף קילומטרים הוא המרחק ממרכז כדור הארץ למרכז האסטרואיד; לאחר הפחתת רדיוס כדור הארץ מתקבל גובה של כ־32 אלף קילומטרים מעל פני השטח.
זהו מעבר קרוב באופן יוצא דופן לאסטרואיד בגודל כזה. אפופיס יהיה קרוב יותר לכדור הארץ מחלק מהלוויינים המלאכותיים, אך עדיין רחוק בהרבה מתחנת החלל הבינלאומית. באזורים מסוימים יהיה אפשר, בתנאים מתאימים, לראותו גם ללא טלסקופ כנקודת אור הנעה בשמים.
אפופיס התגלה בשנת 2004, והחישובים הראשונים העלו אפשרות מדאיגה לפגיעה בכדור הארץ בשנת 2029. תצפיות נוספות שללו אותה, ותצפיות מכ"ם שנערכו ב־2021 אפשרו גם להסיר את סכנת הפגיעה שחושבה בעבר לשנת 2068.
מבחן טבעי לאסטרואיד שהוא “ערמת שברים”
על פי המדידות הקיימות, אפופיס הוא אסטרואיד מוארך ולא סימטרי, המסתובב בתנועה מורכבת ולא סביב ציר יציב יחיד. צפיפותו הנמוכה יחסית מרמזת כי ייתכן שהוא “ערמת שברים” – אוסף של סלעים, אבנים ואבק המוחזקים יחד בכוח משיכה חלש.
מבנה כזה הופך את המעבר הקרוב לניסוי טבעי. כוח המשיכה של כדור הארץ אינו פועל בעוצמה זהה על כל חלקי האסטרואיד. ההבדל בין הכוח המופעל על הצד הקרוב לכדור הארץ לבין הכוח המופעל על הצד הרחוק יוצר כוחות גאות.
הכוחות אינם צפויים לפרק את אפופיס, אך הם עשויים לשנות את קצב הסיבוב ואת כיוון ציר הסיבוב שלו. מודלים שנכללו בסקירה מצביעים על אפשרות לשינוי של כמה שעות במחזור הסיבוב, אולם גודל השינוי בפועל תלוי בצורת האסטרואיד, בחלוקת המסה בתוכו ובמצב הסיבוב המדויק שלו.
מדידה מדויקת של השינוי תאפשר לחוקרים ללמוד בעקיפין על המבנה הפנימי: האם אפופיס הוא גוף אחיד יחסית, האם הוא מורכב מכמה גושים גדולים, והיכן נמצא מרכז המסה שלו.
האם פני השטח יזוזו?
כוח המשיכה של כדור הארץ עשוי גם לגרום למפולות מקומיות או לתנועה של גרגרי אבק ואבנים. הסימולציות אינן חוזות שינוי כולל של צורת האסטרואיד, אך ייתכן שחומר ינוע באזורים קטנים, בעיקר במדרונות בלתי יציבים.
תנועה כזאת עשויה לחשוף חומר שעדיין לא עבר בליה ממושכת בחלל. השוואת צבעו והרכבו של אפופיס לפני המעבר ולאחריו תוכל לסייע בבדיקת ההשערה שמעברים קרובים ליד כוכבי לכת “מרעננים” את פניהם של אסטרואידים.
אפשרות מסקרנת נוספת היא פליטה של חלקיקי אבק. כוח המשיכה על אפופיס חלש מאוד, ולכן חלקיקים קטנים שיינתקו מפני השטח עשויים לברוח ממנו. עם זאת, מדובר בשלב זה בתחזית התלויה במודלים, ולא בתופעה שאפשר להבטיח שתתרחש.
חללית לפני המעבר וחללית אחריו
המדידות החשובות ביותר יתקבלו מהשוואה בין מצבו של אפופיס לפני המפגש, במהלכו ואחריו.
משימת RAMSES של סוכנות החלל האירופית, בשיתוף יפן, מיועדת להגיע לאפופיס לפני המפגש ולעקוב אחריו מקרוב. החללית מתוכננת לשיגור באביב 2028, והיא תישא גם שתי חלליות קובייה קטנות. אם המשימה תתנהל כמתוכנן, היא תוכל לתעד את האסטרואיד בזמן שכוחות הגאות של כדור הארץ פועלים עליו.
החללית OSIRIS-REx של נאס"א, שהחזירה לכדור הארץ דגימות מהאסטרואיד בנו, קיבלה משימה חדשה ושמה שונה ל־OSIRIS-APEX. היא תגיע לאפופיס לאחר המעבר ותחקור את מצבו החדש. היא לא תהיה שם כדי לצלם מקרוב את רגע המעבר עצמו, אבל תוכל לבדוק אילו שינויים נשארו לאחריו.
לצדן יפעלו טלסקופים ומערכות מכ"ם ברחבי העולם. רשת ההתרעה הבינלאומית מפני אסטרואידים מתכננת מסעות תצפית בשנים שלפני המעבר ובמהלכו. התצפיות ישמשו גם לבדיקת שיתוף הפעולה בין מצפי כוכבים, סוכנויות חלל ומערכות התרעה.
חזרה גנרלית בלי מצב חירום
אפופיס מעניק לקהילת ההגנה הפלנטרית הזדמנות נדירה לערוך חזרה גנרלית כאשר ידוע מראש שאין סכנת פגיעה. החוקרים יוכלו לבדוק כמה מהר נאספות תצפיות ממדינות שונות, כיצד מצמצמים את אי־הוודאות במסלול וכיצד מתאמים חלליות, מכ"ם וטלסקופים קרקעיים סביב עצם המתקרב במהירות.
המידע עשוי לסייע גם בתכנון משימות חירום עתידיות לאסטרואידים שכן יתגלו במסלול מסוכן. כדי להסיט אסטרואיד יש לדעת אם הוא סלע מוצק, גוף נקבובי או ערמה רופפת של שברים. תגובתו של אפופיס לכבידת כדור הארץ עשויה לספק מבחן נדיר למודלים האלה.
לכן סיפורו של אפופיס אינו עוד סיפור על “אסטרואיד שמאיים על כדור הארץ”. זהו סיפור על אסטרואיד שאינו מאיים, אך מתקרב מספיק כדי ללמד אותנו כיצד להתמודד עם אחד שעלול לאיים בעתיד.
שאלות ותשובות
האם אפופיס יפגע בכדור הארץ בשנת 2029? לא. מסלולו נמדד בדיוק רב, וההתנגשות בשנת 2029 נשללה. נאס"א קובעת כי לא נשקפת ממנו סכנת פגיעה לפחות במאה השנים הקרובות.
כמה קרוב הוא יעבור? כ־32 אלף קילומטרים מעל פני כדור הארץ, או כ־38 אלף קילומטרים ממרכז כדור הארץ. זהו גובה נמוך ממסלולם של הלוויינים הגאוסטציונריים.
האם כוח המשיכה של כדור הארץ עלול לפרק אותו? המודלים אינם חוזים התפרקות. עם זאת, הכבידה עשויה לשנות את הסיבוב שלו ולגרום לתנועה מקומית של חומר על פני השטח.
מדוע המעבר חשוב להגנה פלנטרית אם אין סכנת פגיעה? הוא מאפשר לבדוק מערכות תצפית ותיאום בינלאומי וללמוד כיצד אסטרואיד בעל מבנה רופף מגיב לכוחות כבידה חזקים – מידע הדרוש לתכנון משימות הסטה עתידיות.
לקריאה נוספת באתר הידען
- התקרבות של אסטרואיד: חקר אפופיס באמצעות לוויינים זעירים מתקדמים
- בריטניה תכננה חללית לחקר אפופיס
- האסטרואיד 2024 YR4 וסיכויי ההתנגשות בכדור הארץ
- כתבות נוספות בנושא הגנה פלנטרית
מקורות
- המאמר ב־Space: Science & Technology
- נאס"א: האסטרואיד אפופיס והמעבר בשנת 2029
- סוכנות החלל האירופית: משימת RAMSES לאפופיס
- רשת ההתרעה הבינלאומית: מסע התצפיות באפופיס
- מעבדת ההנעה הסילונית: תכנון תצפיות המכ"ם ב־2029
לפרסום המקורי: פתיחת הפרסום המקורי
עוד בנושא באתר הידען
- מצפה ורה רובין החל לפעול וכבר חשף יותר מ־11,000 אסטרואידים חדשים
- אסטרואיד ענק פגע באוסטרליה לפני 11 מיליון שנה – אבל היכן המכתש?
- משימת DART של נאס״א הסיטה אסטרואיד – אך שחררה נחיל של סלעים חלליים
- שלושה אסטרואידים "נסתרים" מאחורי נוגה מדגישים את הסכנה שבשמיים הלא ממופים
- האסטרואיד 2024 YR4: סיכויי ההתנגשות בכדור הארץ ב-2032 גדלו ל-2.3%
