ארכיון הידען תיעד בזמן אמת את קריסת מגדלי התאומים, גל השמועות וה"נבואות", המרוץ אחר ביומטריה ומאגרי מידע והחשש מטרור ביולוגי. רבע מאה אחר כך אפשר לבדוק מה עמד במבחן הזמן: מדוע באמת קרסו המגדלים, מה עשה האבק למחלצים, כיצד הטראומה נמשכת עשרות שנים – ואיך בעיית שיתוף המידע שזוהתה כבר ב־2001 הפכה לאחד הלקחים המרכזיים של ועדת החקירה
בבוקר 11 בספטמבר 2001 השתלטו 19 אנשי אל־קאעידה על ארבעה מטוסי נוסעים. בשעה 8:46 פגע המטוס הראשון במגדל הצפוני של מרכז הסחר העולמי בניו יורק. כעבור 17 דקות פגע מטוס נוסף במגדל הדרומי. מטוס שלישי התרסק בפנטגון, ורביעי, טיסה 93 של יונייטד איירליינס, התרסק בפנסילבניה לאחר שנוסעים ואנשי צוות ניסו להשתלט מחדש על המטוס. 2,977 בני אדם מיותר מ־90 מדינות נהרגו בפיגועים.
רבע מאה חלפה מאז. די זמן כדי שאירוע שנצרב בזיכרונם של מי שחיו אז יהפוך עבור דור שלם להיסטוריה. אבל מבחינה מדעית הסיפור של 11 בספטמבר כלל לא הסתיים כשהעשן התפזר מעל מנהטן. הוא נמשך במחקרי הנדסה, רפואה, פסיכולוגיה, אפידמיולוגיה, ביטחון, מדעי המידע ואפילו בחקר הפצת שמועות ותיאוריות קונספירציה.
עבור הידען יש ליום השנה ה־25 ממד נוסף. האתר פעל כבר אז ותיעד את התגובות לאירוע כמעט בזמן אמת. קריאה מחדש בארכיון מאפשרת לעשות דבר שאי אפשר לעשות באמצעות זיכרון בלבד: לראות מה אנשים ידעו והעריכו לפני שוועדות חקירה, מחקרים רפואיים ואלפי מאמרים מדעיים סיפקו את התמונה המלאה יותר.
כשהמציאות הקדימה את הוליווד
כבר ב־12 בספטמבר 2001, יום אחד אחרי הפיגועים, פרסם הידען מאמר שכותרתו "מלחמות 'יום הדין' לא היו מנותקות מהמציאות". הוא עסק בתחושה המוזרה שלפיה התמונות ששודרו מניו יורק נראו מוכרות, משום שהקולנוע האמריקני כבר הציג פעם אחר פעם את הרס גורדי השחקים של מנהטן, פסל החירות, הבית הלבן וסמלים אמריקניים אחרים. אלא שב־11 בספטמבר יצאו התמונות ממסך הקולנוע אל המציאות.
יום לאחר מכן כבר הופיעה באתר כתבה שניסתה לענות על אחת השאלות שהעסיקו את העולם: כיצד יכלו שני גורדי שחקים שתוכננו לעמוד בעומסים עצומים לקרוס לאחר פגיעת המטוסים?
הכותרת אז היתה "מומחים: מגדלי התאומים קרסו בגלל החום שהמיס את קורות הפלדה". זהו דווקא מסמך מעניין במיוחד במבט לאחור, משום שהוא מדגים כיצד ידע מתפתח לאחר אסון. ההערכה שהאש היתה גורם מכריע היתה נכונה; המילה "המיס", לעומת זאת, לא היתה מדויקת. הפלדה לא היתה צריכה להגיע לנקודת ההתכה כדי שהבניינים יקרסו.
הפלדה לא היתה צריכה להינתך
חקירת המכון הלאומי האמריקני לתקנים וטכנולוגיה, NIST, שנמשכה שנים וכללה מודלים ממוחשבים, ניתוח סרטים ותצלומים, בדיקות חומרים וכ־1,200 ראיונות, סיפקה תמונה מפורטת בהרבה.
פגיעות המטוסים חתכו ופגעו בעמודים נושאי עומס, ובעיקר תלשו חלק ניכר מחומר הבידוד נגד אש שכיסה את רכיבי הפלדה. דלק המטוסים הצית שריפות גדולות בכמה קומות. הטמפרטורות הגיעו באזורים מסוימים לכ־1,000 מעלות צלזיוס. הפלדה לא נמסה, אך התחממותה הפחיתה מאוד את חוזקה. הרצפות שקעו, משכו פנימה את עמודי ההיקף, ולבסוף החל כשל מבני שלא ניתן היה לעצור, כפי שמסבירה חקירת NIST על קריסת המגדלים.
זהו גם אחד המקרים שבהם ההסבר ההנדסי חשוב הרבה מעבר להיסטוריה. הטענה ש"דלק מטוסים אינו מסוגל להתיך פלדה" הפכה במשך השנים לאחד מעמודי התווך של תיאוריות הקונספירציה על הריסה מבוקרת. אלא שהטענה תוקפת מנגנון שאיש אינו זקוק לו כדי להסביר את הקריסה: אין צורך להתיך פלדה כדי להחליש מבנה פלדה באש.
NIST לא מצא ראיות התומכות בהריסה מבוקרת. גם קריסתו המאוחרת יותר של בניין 7 במתחם נחקרה בנפרד; המכון הגיע למסקנה ששריפות בלתי נשלטות והתפשטות תרמית של רכיבי הפלדה הובילו לכשל שהחל באזור עמוד מרכזי והתפשט במבנה. ממצאי חקירת NIST על בניין 7 מפרטים את מנגנון הקריסה.
כך עובד מדע אחרי אסון: ההסברים המוקדמים אינם בהכרח שקריים, אבל הם חלקיים. ככל שנאספות ראיות נוספות, המנגנון נעשה מדויק יותר.
שמונה ימים אחרי הפיגוע כבר נלחמנו בפייק
אם נדמה שתופעת הפייק ניוז נולדה עם פייסבוק, X או הבינה המלאכותית, ארכיון ספטמבר 2001 מספק תזכורת אחרת.
ב־19 בספטמבר, שמונה ימים בלבד לאחר הפיגועים, פרסמתי בידען כתבה על "תחייתו" של נוסטרדמוס. ברשת הופצו אז במהירות "נבואות" שיוחסו לאסטרולוג בן המאה ה־16 ושנראו, לכאורה, כאילו תיארו מראש את נפילת מגדלי התאומים.
אלא שחלק מהמשפטים חוברו מקטעים שונים של נוסטרדמוס, אחרים שונו, ואחד הטקסטים המפורסמים ביותר נכתב בכלל שנים קודם לכן בידי סטודנט שביקש להדגים עד כמה קל לכתוב נבואה מעורפלת ואז להתאים אותה לאירועים בדיעבד. כך תואר הדבר בכתבת הידען "תחייתו" של נוסטרדמוס.
התופעה קדמה לרשתות החברתיות כפי שאנחנו מכירים אותן, אבל המנגנון מוכר לחלוטין גם ב־2026: אירוע דרמטי יוצר ואקום של מידע; בני אדם מחפשים במהירות הסבר; סיפור מפתיע או מפחיד מתפשט מהר יותר מהבדיקה שלו.
כעבור שנים עבר המוקד מנוסטרדמוס לתיאוריות של הריסה מבוקרת, טילים, מטוסים שהוחלפו ומזימות ממשלתיות. ב־2011, במלאת עשור לפיגועים, עסק הידען בהרחבה בגל תיאוריות הקונספירציה ובהפרכות המדעיות שלהן.
במובן הזה, 11 בספטמבר היה גם אחד האירועים הגדולים הראשונים של עידן האינטרנט שבו יכול היה העולם לצפות בזמן אמת לא רק באירוע עצמו, אלא גם בהיווצרותה של מערכת מקבילה של "עובדות חלופיות".
הטכנולוגיה תציל אותנו? כבר ב־2001 השאלה היתה מי משתף את המידע
חודש לאחר הפיגועים, ב־13 באוקטובר 2001, פרסמתי בידען את הכתבה "מגייסים את הטכנולוגיה למלחמה בטרור". בדיון בסנאט האמריקני כבר דיברו אז על מערכות לזיהוי פנים, סריקת רשתית, דרכונים חכמים, טביעות אצבע ומאגרי מידע.
אבל החלק המעניין ביותר במבט של 25 שנה לאחור היה דווקא הרבה פחות עתידני: שיתוף מידע.
בכתבה תואר כיצד מערכות מחשב ממשלתיות לא הצליחו להעביר מידע ביניהן, ולעיתים אפילו בין יחידות בתוך אותו ארגון. היה אפשר לאסוף כמויות אדירות של נתונים, אבל הן לא היו מועילות אם האדם או הרשות הזקוקים להן לא יכלו לראותן בזמן.
שלוש שנים לאחר מכן קבעה ועדת החקירה הרשמית של 11 בספטמבר כמעט אותו דבר. בדוח הסופי היא הגדירה התנגדות אנושית ומערכתית לשיתוף מידע כאחד המכשולים המרכזיים ליכולת "לחבר את הנקודות". מידע היה קיים במערכות מכס, הגירה, FBI, CIA וגופים נוספים, אך המערכת התקשתה לעבד אותו ולחבר בין מקורות.
זה אולי אחד הדברים המפתיעים ביותר בקריאה מחדש בארכיון: הבעיה העיקרית שזוהתה כבר שבועות לאחר הפיגוע לא היתה מחסור באלגוריתם מתוחכם, אלא ארגונים שלא דיברו זה עם זה.
הטכנולוגיות עצמן אכן הגיעו. בנובמבר 2001 הוקם מינהל אבטחת התחבורה האמריקני, TSA. במשך השנים נוספו סריקות מתקדמות, מערכות CT למטען, אימות מסמכי זהות, רשימות מעקב, בידוק עובדים ומערכות הדמיה. מה שהיה ב־2001 הצעה לשימוש בביומטריה ומאגרי מידע הפך בחלקו לשגרת החיים של נוסע בנמל תעופה, כפי שמראה השימוש של TSA בטכנולוגיות זיהוי פנים.
האסון שנכנס לריאות
אבל המורשת המדעית הכבדה ביותר של 11 בספטמבר התבררה רק לאורך שנים והיא היתה רפואית.
קריסת הבניינים יצרה ענן עצום שכלל אבק בטון, זכוכית, סיבים, מתכות, תוצרי בעירה וחומרים רבים נוספים. לפי הערכות תוכנית הבריאות הפדרלית, מאות אלפי בני אדם נחשפו למזהמים, לסכנת פציעה ולתנאים גופניים ונפשיים קשים במהלך הפיגועים ובפעולות החילוץ, הפינוי והניקוי שבאו אחריהם.
ההשלכות אינן פרק היסטורי סגור. תוכנית הבריאות של מרכז הסחר העולמי מטפלת במחלצים, עובדים וניצולים ברחבי ארצות הברית ועוקבת אחר מחלות נשימה ועיכול, סרטן, הפרעות נפשיות ומחלות נוספות שניתן לקשור לחשיפה ולאירועים. לפי מאמר שעבר ביקורת עמיתים ופורסם ב־JAMA, נכון ליוני 2026 נרשמו לתוכנית יותר מ־154 אלף מחלצים וניצולים.
נתונים שפרסם ה־FDNY לקראת יום השנה ה־25 מראים את ממדי הנזק בקרב אנשי מכבי האש וההצלה שנחשפו לאתר. 10,562 אנשי FDNY כבר קיבלו אישור רפואי ללפחות מצב גופני אחד הקשור ל־WTC, ובהם מחלות בדרכי הנשימה ורפלוקס. 4,257 אובחנו עם סרטן ו־4,496 עם לפחות מצב נפשי אחד. יותר מ־84% מן הנרשמים עדיין משתתפים במעקב הרפואי.
כלומר, מניין הקורבנות של 11 בספטמבר אינו מתמצה ב־2,977 האנשים שמתו באותו יום. מבחינה רפואית, האירוע ממשיך להתרחש בגופם של אנשים שנשמו את האבק לפני רבע מאה.
גם הטראומה אינה פועלת לפי לוח השנה
אותו הדבר נכון לנפש.
מחקר אורך שעבר ביקורת עמיתים עקב במשך 20 שנה אחר 12,822 מחלצי מרכז הסחר העולמי ומצא שתסמיני הפרעת דחק פוסט־טראומטית אינם בהכרח דועכים בקו ישר ככל שעובר הזמן. בממוצע הם הגיעו לשיא יותר מעשור לאחר החשיפה ורק לאחר מכן נרשמה ירידה מתונה. אצל כעשירית מהנבדקים נותרו תסמינים מוגברים גם שני עשורים לאחר האירוע. אצל מי שסבלו מ־PTSD, הזמן החציוני עד לשיפור היה כמעט תשע שנים.
זהו לקח רחב בהרבה מ־11 בספטמבר. באסונות המוניים אין בהכרח חזרה מהירה ל"נורמליות" לאחר שההריסות פונו. נזק נפשי יכול להופיע, להשתנות או להחמיר שנים אחרי החשיפה הראשונית.
וגם המדע השתנה
הפיגועים עצמם לא היו מתקפה ביולוגית, אך שבועות לאחריהם הגיעו מכתבי האנתרקס בארצות הברית והכניסו את הקהילה המדעית לעימות חדש: האם כל ידע מדעי צריך להיות פתוח כאשר אותו ידע יכול לשמש גם לפיתוח נשק?
בדיוק שנה אחרי הפיגועים דיווח הידען כי מדענים כבר החלו לצנזר את עצמם וכי כתבי עת, אקדמיות וממשלות דנים בגבולות הפרסום של מחקרים במיקרוביולוגיה ובביולוגיה. פענוח גנום האנתרקס היה אחד המקרים שהציתו את הוויכוח, כפי שתואר בכתבה "ליתר ביטחון, המדענים כבר מצנזרים את עצמם".
הוויכוח הזה לא נעלם. כיום הוא מוכר תחת המושג "מחקר דו־שימושי": אותו ידע יכול לקדם רפואה ובריאות הציבור, אבל בתנאים אחרים גם לסייע למי שמבקש לגרום נזק. גם כאן אפשר לראות קו ישיר מהעולם שאחרי ספטמבר 2001 אל הדיונים המדעיים של ימינו.
עשרים וחמש שנה הן זמן טוב לבדוק את עצמנו
היתרון הגדול של ארכיון אינו בכך שהוא מוכיח ש"ידענו הכול כבר אז". להפך. הוא שומר גם את חוסר הוודאות.
בספטמבר 2001 עדיין לא ידענו במדויק מדוע קרסו המגדלים. לא ידענו אילו מחלות יתפתחו אצל המחלצים. לא ידענו כיצד תשנה אבטחת התעופה את חיי היום־יום. לא ידענו עד כמה עמידות יהיו תיאוריות הקונספירציה.
אבל כמה דברים כבר נראו היטב: האינטרנט מסוגל להפיץ בדיה כמעט מיד לאחר אירוע; מאגרי מידע אינם מועילים אם ארגונים אינם משתפים ביניהם מידע; טכנולוגיה לבדה אינה פותרת בעיות אנושיות ומוסדיות; ואסון של שעות אחדות יכול ליצור שאלות שמעסיקות את המדע במשך עשרות שנים.
רבע מאה לאחר 11 בספטמבר, אולי זה הלקח המדעי החשוב ביותר. מדע אינו מנגנון המספק תשובה מושלמת ביום שלאחר אסון. כוחו הוא ביכולת לחזור לראיות, לתקן הסברים מוקדמים, לעקוב אחרי אנשים במשך עשרות שנים – ולהחליף את מה שנראה לנו נכון אז במה שאנחנו מסוגלים לדעת טוב יותר היום.
שאלות ותשובות
כמה אנשים נהרגו בפיגועי 11 בספטמבר?
2,977 בני אדם נהרגו בארבעת אתרי הפגיעה – 2,753 בניו יורק, 184 בפנטגון ו־40 בטיסה 93 שהתרסקה בפנסילבניה. המספר אינו כולל את 19 החוטפים.
האם האש במגדלי התאומים התיכה את הפלדה?
לא היה צורך בכך. לפי NIST, פגיעת המטוסים פגעה במבנה והסירה בידוד נגד אש. השריפות חיממו והחלישו את רכיבי הפלדה, הרצפות שקעו ומשכו את עמודי ההיקף פנימה עד שהחל הכשל המבני.
האם עדיין מתגלות השפעות בריאותיות של 11 בספטמבר?
כן. יותר מ־154 אלף מחלצים וניצולים נרשמו עד יוני 2026 לתוכנית הבריאות של מרכז הסחר העולמי, והמעקב אחר מחלות גופניות ונפשיות שהתפתחו אצלם נמשך.
מה היה אחד מכשלי המודיעין החשובים לפני הפיגועים?
ועדת 11 בספטמבר הצביעה בין היתר על בעיה עמוקה של שיתוף מידע בין סוכנויות ומאגרי מידע. באופן מעניין, אותה בעיה כבר הופיעה בכתבה בידען באוקטובר 2001, שבועות ספורים לאחר הפיגועים.
המאמר המדעי
- Twenty-Five Years After 9/11—Lessons From the World Trade Center Health Program
- A 20-year longitudinal cohort study of post-traumatic stress disorder in World Trade Center responders
