סיקור מקיף

ליתר ביטחון, המדענים כבר מצנזרים את עצמם

לאחר 11 בספטמבר ובהלת האנתרקס, מדענים בארה"ב מתלבטים מה הם גבולות הפרסום המדעי. האקדמיה האמריקאית למדעים תקיים כנס של מו"לים של כתבי עת ביו-רפואיים כדי לדון אם יש להגביל פרסום מחקרים העשויים לסייע למדינות עוינות וארגוני טרור; הקונגרס שוקל תקנות חדשות

תמרה טראובמן

עם התעצמות החשש במדינות המערב מהפניית נשק ביולוגי נגדן, גורמים ממשלתיים ומדענים החלו לשאול אם אין להטיל מגבלות על פרסום ממצאי מחקרים העלולים לשמש לפיתוח נשק לא קונווציונלי. "זו גישה חדשה, שלא נתקלנו בה בעבר", אמר נשיא החברה האמריקאית למיקרוביולוגיה ד"ר רונלד אטלס בראיון שפורסם החודש בכתב העת המדעי " ."Science"על מידע ממחקר בסיסי במערכת האקדמית – מפרסום גנומים של חיידקים ועד לעריכת ניסויים – לא הוטלו בעבר איסורים".

מדענים פיענחו עד כה את הגנומים של עשרות חיידקים ונגיפים, שחלקם, כמו השחפת והאבעבועות השחורות, עלולים לגרום מחלות קשות. הם אף העלו לאתר אינטרנט את כל המידע של שרשרת יחידות הדנ"א של הפתוגנים (מחוללי מחלות) הללו. האתר) (http://www.ncbi.nlm.nih.gov/Genbank זמין לכל בחינם. בשנים האחרונות גם היו כמה התפתחויות משמעותיות בתחום הגנטיקה וההנדסה הגנטית ומדענים למדו רבות על גנים המעניקים לחיידקים תכונות קטלניות, וכיצד לשנות את התכונות של החיידקים באמצעות הנדסה. גם המידע הזה פורסם בפרטי פרטים בכתבי עת מדעיים, שלרובם יש היום גם מהדורות אלקטרוניות.

פרסום ממצאי המחקר הוא מכללי היסוד של המחקר המדעי: מדען מגלה תגלית, מביא אותה לידיעת קהילת המדע, ובכך נותן הזדמנות למדענים אחרים לנסות לשחזר את תוצאות המחקר, לתת להן תוקף, ולהמשיך לבנות נדבכים נוספים על הידע שנרכש.

ואולם, אירועי 11 בספטמבר ואחריהם בהלת האנתרקס העמידו כללים אלה באור חדש. כעת מדענים ופוליטיקאים שואלים את עצמם אם יש לעכב פרסום ממצאים מדעיים בשם הביטחון הלאומי. הוויכוח בעניין חריף במיוחד בארצות הברית, שעדיין נאבקת כדי למצוא את שולחי מעטפות האנתרקס. אך גם במדינות כמו ישראל, אומרת חרמונה שורק, פרופסורית לביולוגיה מולקולרית, מדענים מתלבטים בקול רם בנוגע להשלכות השליליות שעשויות להיות למידע רגיש.

במחקרים שעשתה מצאה פרופ' שורק כי יש בני אדם בעלי מבנה גנטי העלול להפוך אותם לפגיעים במיוחד ללוחמה כימית. "החשיבות של הממצאים קרדינלית גם לימי שלום", אומרת פרופ' שורק, שהחליטה לפרסמם. היא אומרת שקוטלי חרקים רעילים דומים מאוד לחומרי לוחמה כימית, וחשוב שבעלי מבנה גנטי הפגיעים להם יידעו זאת. לדבריה "אי פרסום הוא חרב פיפיות: אתה לא מפרסם, אבל גם לא יודע מה הצד השני לא מפרסם. והעובדה היא (שבימי המלחמה הקרה) הרוסים התקדמו בצורה מאוד משמעותית בלי שזה פורסם במערב. זה התברר רק כאשר מדענים משם החלו להגיע אלינו עם הרבה מאוד ידע, שאף פעם לא הופיע בספרות".

לפני כחודש דיווחו ד"ר אקרד וימר ועמיתיו מאוניברסיטת מדינת ניו יורק כי הצליחו ליצור נגיף פוליו במעבדה. החוקרים בנו את החיידק על בסיס רצף יחידות הדנ"א שלו, שהורד מהאינטרנט, ובעזרת מקטעי דנ"א שהושגו בדואר מחברה (אחת מרבות) המספקת חומרים למעבדות. ההצלחה הזאת דרשה מהחוקרים שנות עבודה רבות והוצאה של מאות אלפי דולרים (את המימון סיפק משרד ההגנה האמריקאי). אך הפרסום עורר ויכוח עז בשאלה אם היה על החוקרים לפרסם את ממצאיהם – או אף בכלל להימנע מעריכת המחקר.

בעקבות פרסום המחקר הגישו שמונה חברי קונגרס רפובליקאים הצעת החלטה המבקרת את המו"ל של ","Science שפירסם את המחקר, על פרסום "תוכנית מתאר שעלולה לאפשר לטרוריסטים לייצר פתוגנים בזול". ההחלטה גם קוראת לסוכנויות הפדרליות המממנות מחקרים לשקול מחדש את אופן סיווג המחקרים.

בנוסף, החברה האמריקאית למיקרוביולוגיה, ארגון המייצג כ-40 אלף מדענים ומוציא לאור 11 כתבי עת, ביקשה מהאקדמיה האמריקאית למדעים לקיים כנס של מו"לים של כתבי עת ביו-רפואיים, כדי לדון אם וכיצד יש לפרסם מחקרים העלולים לסייע לארגונים ומדינות עוינים לארצות הברית. הכנס יתקיים בסתיו.

לדברי ד"ר אטלס, נשיא החברה למיקרוביולוגיה, עורכי כתבי העת של החברה קיבלו "כמה עשרות פניות" ממדענים החוששים לפרסם את עבודתם במלואה. לדבריו, הם משיבים לפונים כי מאמרים חלקיים לא יפורסמו. אך לפחות במקרה אחד מחקר מצונזר פורסם: דו"ח על אבעבועות שחורות נשלח ל""Journal of Clinical Microbiology על ידי תומס סמית, מנהל המעבדה לווירולוגיה במאיו קליניק שבמינסוטה, ועמיתיו מהמרכז למניעת מחלות באטלנטה.

המחקר, שמומן על ידי מאיו קליניק, מתאר זיהוי מהיר של אבעבועות באמצעות מקטע קטן של רצף גנטי. לאחר שהתקבל המאמר, אמר סמית, עובדים פדרליים שהוא מסרב לזהות את שייכותם העלו חששות. הם פחדו שטרוריסטים ישנו חלק מהרצף כדי להאט את זיהוי הנגיף בזמן התקפה. קבוצתו של סמית הסכימה להשמיט פרטים חשובים, וכתב העת פירסם גרסה מקוצרת של המחקר ביוני. ניסיונות כאלה, אמר אטלס, הניעו את החברה לבקש מפגש של האקדמיה הלאומית למדעים.

במקביל דן הקונגרס בתקנות חדשות שיאסרו על אנשים מסוימים לעבוד במעבדות העוסקות בחקר "חיידקים ונגיפים מסוכנים". מדובר במספר עצום של מעבדות, החל ממעבדות החוקרות פתוגנים הקשורים ללוחמה ביולוגית כמו אנתרקס ואבעבועות וכלה במעבדות החוקרות חיידקים כמו אי-קולי, העלול לגרום הרעלת קיבה. משרד החקלאות האמריקאי כבר סגר את שעריו בפני מדענים זרים. בחודש אפריל שלחו ראשי אגף המחקר של המשרד חוזר לכל העובדים, המורה להם שלא לאשר בקשות חדשות למתן אשרת כניסה לחוקרים וכן לא לאשר בקשות להארכת אשרה. המחלקה מעסיקה מאות חוקרים בתחומי החקלאות והביוטכנולוגיה של צמחים, מהם כ-200 מדענים וסטודנטים זרים.

לדברי פרופ' חגית מסר-ירון, המדענית הראשית של משרד המדע, הדיון הציבורי בסוגיה החל למעשה לפני שנים רבות – אפשר לאתרו עד לאלפרד נובל שבשנת 1866 גילה את הדינמיט. לאחר שראה כיצד נוצלה התגלית המדעית שלו למטרות לוחמה, ייסד את הפרס הקרוי על שמו.

פרופ' מסר-ירון מחלקת את ההגבלות על פרסום מחקרים לשלוש רמות: "אדם רשאי להטיל הגבלות על פרסום מחקריו ואף צריך לקחת אחריות למעשיו. עם זה אין לי בעיה. ברמה השנייה יש מצב שגורם כלשהו מבקש ממדען להגביל את פרסומיו. גם כאן, כל עוד למדען באמת ניתנת זכות הבחירה, לא נראה לי שיש בעיה. ברמה השלישית יש צנזורה מכוח חוק או תקנות, שכופה הגבלות על פרסומים ולזה אני מתנגדת בנחרצות".

אך עוד לפני שנקבעו הגבלות רשמיות כלשהן כמה מדענים כבר החלו להטיל צנזורה על ממצאי מחקריהם. כך למשל בסוף השנה שעברה פיענחו חוקרים מ"המכון למחקר גנומי" במרילנד שבארה"ב את גנום האנתרקס. המחקר לא הוגדר מסווג ולא מומן על ידי גורם ביטחוני; למרות זאת החליטו החוקרים לעכב את פרסום הנתונים ולהעבירם לרשויות הפדרליות. "הקרן הלאומית למדע, שמימנה את המחקר, דווקא עודדה אותנו לפרסם את המידע", אמרה אז ד"ר קלייר פרייזר, מנהלת המרכז. "אבל אני ארגיש לא בנוח עד שניתן לאף-בי-איי ולצוותי המחקר שלה לעבור על הנתונים. אין מה להסתיר, אבל אני רוצה שכולם ירגישו שאנחנו פועלים מתוך אחריות". בחודש מאי השנה פורסמו חלקים נרחבים מהמחקר בספרות המדעית.

לפתע מדענים מרחיבים את תחומי העניין שלהם מעבר לגבולות המעבדה ומתגייסים למערך האבטחה האמריקאי. ד"ר פרייזר וד"ר מלקולם דנדו, מאוניברסיטת ברדפורד שבבריטניה, כתבו בכתב העת ":"Nature Genetics "הקהילה הביו-רפואית צריכה לשחק את תפקידה היא ביצירת רשת הרתעה אמיתית. לעשות פחות מכך משמעו שאירועי ה-11 בספטמבר יחזרו אף בקנה מידה גדול יותר, באמצעות שימוש לרעה במדע ובטכנולוגיה שיצרנו למטרות שלום".

כמה מדענים חוששים שרצפים שלמים של גנומים של פתוגנים, שהם כיום זמינים לכל, ישמשו רמזים פוטנציאליים לאנשים הרוצים לפתח נשק ביולוגי ויאפשרו להם לפתח דרכים להגברת הקטלניות של הפתוגנים. ואולם אותו מידע בדיוק עשוי להועיל גם בפיתוח טיפולים או דרכים לאיתור מקור המתקפה. "ברגע שחסמת את הפרסום, חסמת גם את האפשרות לפתח טיפולים ואמצעי מנע", אומרת פרופ' מסר-ירון, "לכל דבר יש גם את הצד השני".

* אתר הידען היה עד סוף 2002 חלק מפורטל IOL מקבוצת הארץ

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן